Abarbanel on Nahum
1:1א׳:א׳
1 א

ספר נחום והיא כולו נבואה אחת מדבקת מראשו ועד סופו ויש בה ארבע פרשיות: הראשונה, משא נינוה: השנייה, כה אמר ה' אם שלמים: השלישית, הנה על ההרים רגלי מבשר: הרביעית, הוי עיר הדמים: וראיתי לשאול בה ששת השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה באומרו ה' ארך אפים וגדל כח, כי מה ראה לתאר אל הש"י בנקמת נינוה מדת ארך אפים והנה לא מצינו שאמר כזה לא בחרבן שומרון ולא בחרבן ירושלם, והנה אמר קודם אליו אל קנוא ונקום ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו ולמה אמר שלשה פעמים נוקם ואחריהם ה' ארך אפים:

3 ג

השאלה השנית באומרו אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר, כי אומרו שלמים וכן רבים הוא תואר השלמות ואומרו וכן נגוזו הוא נאמר על העונש ומה ענין זה לזה אף כי אומרו ועבר בלשון יחיד נסתר ומיד אמר ועניתיך לא אענך עוד שהוא מאמר ליחידה הנמצאת בלשון עתיד:

4 ד

השאלה השלישית באומרו ועניתיך לא אענך עוד, ואם זה נאמר על ירושלם כדברי המפרשים כולם באמת לא צדקה זאת הנבואה כי הנה נבוכדנצר אם כבש את נינוה בשנה הראשונה למלכותו גם כן כבש את יהויקים מלך יהודה בשנה השנית למולכו ואיך לא נתקיים לא אענך עוד אף כי אחר כך החריב את ירושלם וגלה את עמה כולה:

5 ה

השאלה הרביעית באומרו הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, והיא כי זה המאמר מצאנוהו ראשונה לישעיהו שאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר וגומר, ויש אם כן לשואל לשאול למה לקח מאותו ייעוד מאמר על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום ולא לקח ממנו שאר הדברים רוצה לומר מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך ואמר במקומו חגי יהודה חגיך מה שלא אמר ישעיהו:

6 ו

השאלה החמישית באומרו כי שב ה' את שבות יעקב כגאון ישראל, וזה כי בין שנפרש ושב ה' מלשון ושב ה' אלקיך את שבותך או שנפרשהו מלשון בשובה ונחת תושעון הנה יקשה על כל פנים מה ענין אומרו כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל כי הנה גאון ישראל נחרב והלכו לפני צר בגלות ומה הייעוד הטוב שיהיו כמו הם, אף יעקב וישראל שניהם דבר א' ואיך עשה ביניהם ערך ודמיון זולתי:

7 ז

השאלה הששית באומרו והוצב גולתה העלתה ואמהותיה מנהגות כקול יונים מתופפות על לבביהן, כי הנה אין ענין בכתוב למלת הוצב וגם כנוי גולתה לא נתבאר למי יחזור וכן כנוי ואמהותיה, גם שאמרו כקול יונים מורה שהיו מקוננות ובאומרו מתופפות על לבביהן מורה שהיו מנגנות כי התוף הוא כלי מכלי הנגון כמו שאמר הללוהו בתוף ומחול. ובפירוש הכתובים אודיעך דרכי המפרש בפירוש הכתוב הזר הזה והספקות המתחייבות אליהם. והנני מפרש נבואה זאת באופן יותרו השאלות כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע וליעד שמפני החורבן והרעות אשר עשה מלך אשור ועמו במלכות ישראל וגם ביהודה ושחשב לעשות בירושלם גזר הקדוש ברוך הוא חרבן על נינוה העיר הגדולה ראש מלכות אשור ובעמו ושיכרתו כל זרעו של סנחריב מני ארץ, וזאת היתה הכוונה האלקית בנבואת יונה בן אמתי מהפכת נינוה כמו שביארתי שם, ועל חורבן נינוה ההוא עשה נחום נבואתו זאת והודיע שתחרב נינוה על ידי נבוכדנצר ושלא ישאר מזרע סנחריב שם ושארית, וכאשר ראה וניבא חורבן נינוה אשר יעשה נבוכדנצר ראה וניבא גם כן אגב גררא חורבן ירושלם אשר יעשה גם כן בפרשת הנה על ההרים רגלי מבשר ורמז גם כן בדבריו לחורבן מקדש ה' ולהסתלקות השכינה מעיר ירושלם, ואחר זה השלים ייעודו בחרבן נינוה והגדיל עליה קינתו ונתן הסבה למה נתחייבו אנשי נינוה לכל אותה הרעה בפרשת הוי עיר הדמים, וניבא עם זה שנבוכדנצר בלכתו להחריב את נינוה יחריב גם כן נא אמון שהיא היתה עיר גדולה בארץ מצרים, ושכן תחרב נינוה כי היו ערי מבצריה חלשות נוחות להכבש ועמה ואנשיה כנשים וגם סוחריה מלכיה שריה וטפסריה ברחו להם מבלי לב וגבורה וכמר שיתבאר כל זה בפירוש הכתובים:

9 ט

משא נינוה וגומר עד הנה על ההרים. הנבואה הזאת העיד הכתוב שנאמרה על נינוה והיא ראש מלכות אשור כמו שאמר בתורה (בראשית י, יא) מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה, ומצאנו אם כן בתורה אשור שהיה מזרעו של שם ומצאנו ג"כ בבני קטורה אשת אברהם ותלד לו את זמרן ואת יקשן וגומר ויקשן ילד את שבא ואת דדן וגומר ובני דדן היו אשורים וגומר (בראשית כה, א - ג), ואין ראוי שנחשוב שהיו שני אומות מאשורים כי אלו ואלו מבני שם היו ובתחילה נקראה אשור ואותם אשר נולדו מבני קטורה נקראו על שם אשור הראשון ויתערבו עמהם בארצם ולכן יצדק אומרינו שבני קטורה היו אשורים, והנה יונה ניבא בדבר הש"י על נינוה עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת ומחשבות ה' עמקו ויונה לא ירד לסוף כוונתו כי הוא חשב לבד שבעוד ארבעים יום שמשיים אחר נבואתו תהפך נינוה אם בתשובה מרע לטוב ואם כמהפכת סדום ועמורה, ולא כיון הקדוש ברוך הוא לזה בלבד אלא כיון בגזרה זו שני המובנים. הראשון שאם לא ישובו בתשובה בתוך ארבעים יום שמשיים שנינוה תהיה נהפכת, והשני שאף שישובו על כל פנים עוד ארבעים יום מאותה נבואת יונה שהם מ' שנים כמו ימים תהיה גאולתו יהיה מצור שומרון אשר יעשה סנחריב מלך נינוה שבעבורו יגזר עליה להיותם נהפכת, וגם שעם מה שיעלה מלת עו"ד כשיתחברו עם המ' יום שהם שנים תהיה נינוה נהפכת ונחרבת על ידי נבוכדנצר כי כן היה באמת כמו שפירשתי שם. וידוע שאחרי אותה נבואה של יונה מ' שנה היה מצור שומרון שנמשך ממנה חורבנם וגלות השבטים ואחרי אותו גלות בא סנחריב על ירושלם ונפל שם מחנהו במגפה והלך משם אל ארצו ושם המיתוהו בניו בבית נסרוך אלהיו ומלכו באשור תחתיו מלך בבל שהיה נכנע לסנחריב כמו שאמר ויבא מלך אשור מבבל כשראה מפלתו נעשה חפשי משעבודו ושלח ספרים ומנחה אל חזקיהו, ובמות אותו מלך בבל מלך תחתיו נבוכדנצר ובשנה הראשונה למולכו כבש את נינוה והחריבה והפכה כמו שאנשי נינוה ואוכלוסי סנחריב מלכה עשו לשומרון ולכן אמר בסדר עולם שנחום נתנבא בימי מנשה ושלפי שלא היה מנשה מלך בשר ודם לא נקרא על שמו.

10 י

ואנחנו לא נדע לא מן הכתוב ולא מדברי חכמים זכרונם לברכה שבטו ולא ארצו של זה הנביא אלא שקראו הכתוב אלקושי והמתרגם אמר שאלקוש היה שם עירו, וגם לזה אין לנו מן הכתוב עדות כלל רוצה לומר שיהיה אלקוש שם מקום, וכבר זכרתי בהקדמת הספרים האלה שאלקוש הוא מגזרת לקש שענינו איחור ועכוב כמו שזכרו בעלי השרשים. ושענין זה הוא מה שביאר המתרגם שהנבואה הזאת כבר ניבא עליה יונה בן אמתי וחזר וניבא עליה נחום האלקושי ואין מקום לזה כי אם בהיות נבואת יונה בעלת שתי כוונות כמו שביארתי שאם לא כן לא ניבא נחום על מה שניבא יונה כדברי המתרגם. ואמר שעל זה נאמר משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי וכתב רש"י שחזון נקוד קמץ ושמזה למדנו שאינו דבוק ואינו דומה לחזון ישעיהו שנקוד חטף פתח, וכפי דעתו יהיה פירוש הכתוב משא נינוה אשר נשא נחום האלקושי מסכים עם ספר חזון רוצה לומר שחזה יונה. האמנם הרד"ק כתב שחזון נקודה בשו"א ובפתח כמו חזון ישעיהו ויהיה אם כן כל הכתוב מכנה נבואת נחום שהיא היתה מצד המקבל משא נינוה ומצד הפועל והנביא היה ספר חזון נחום. וכפי הספרים המדוייקים אשר לנו צדקו דברי רש"י ויהיה אם כן פירוש האלקושי שהיה בזאת הנבואה אחרון ליונה ונמשך אחריו, וכן זכרתי שמה למה נקראה הנבואה הזו ספר מה שלא נקראת כן נבואת שום נביא אחר מהנביאים שהיה לפי שכתב אותה נחום על ספר ושלח אותה לנינוה כי לא הלך שם לקראה בשווקים וברחובות כמו שעשה יונה ולכן נקראה נבואה זו ספר אמנם שאר הנביאים שסיפרו והגידו נבואותיהם על פה לא נאמר בהם ספר.