Abarbanel on Micah
1:1א׳:א׳
1 א

הנבואה הראשונה תחילתה דבר ה' אשר היה אל מיכה וגומר עד והיה באחרית הימים: ויש בה שש פרשיות. הא', דבר ה' אשר היה אל מיכה. הב', הוי חושבי און. הג', לכן כה אמר ה'. הד', ואומר שמעו נא ראשי יעקב. הה', כה אמר ה' על הנביאים. הו', שמעו נא ראשי בית יעקב. וראיתי לשאול בה שש השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה למה זכר הכתוב בנבואת מיכה שהיתה בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ולא ייחס נבואתו ג"כ למלכי ישראל שהיו בימים ההם כיון שג"כ ניבא על ישראל כמו שניבא על יהודה וכמ"ש אשר חזה על שמרון וירושלם, והנה בהושע (הושע א, א) כתיב בימי עזיה יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל וכן בעמוס (עמוס א, א) בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל ולמה לא זכר ג"כ במיכה בימי איזה ממלכי ישראל ניבא:

3 ג

השאלה השנית באומרו ויהי דבר ה' אלקים בכם לעד ה' בהיכל קדשו, כי אם זכר שיהיה השם לעד על נבואתו והתראתו מה לו לומר ה' מהיכל קדשו שפירשו אותו המפרשים על השמים הלא ידענו שמשמים יביט ה' וישגיח ויהיה לעד ומה צורך לזכור הפאה ההיא, והנה הנביא שמואל אמר בתוכחתו עד ה' בכם ועד משיחו אבל לא אמר מהיכל קדשו:

4 ד

השאלה השלישית באומרו הנה ה' יוצא ממקומו, כי הנה מה שלא יהיה גשם ולא כח בגשם לא יהיה במקום, ואחז"ל יוצא ממדת רחמים למדת הדין וזה כבר יסבול ענין השם אשר זכר ומלת יוצא ולא ידענו אם כן ענין לאומרו ממקומו, והמפרשים אמרו שהוא משל להתפשטות הגזרה וגם הם לא נתנו טעם למלת מקומו והנה זכריה (זכריה יד, ג) אמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם אבל לא אמר שיצא ממקומו כמו שנאמר כאן:

5 ה

השאלה הרביעית באומרו בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל, כי הנה אכזיב עיר מערי יהודה היתה ושאר הערים שזכר באותה קינה עפרה שפיר צאנן מרות לכיש מרשה ועדולם כולן היו ממלכות יהודה ולמה אם כן יחסם למלכי ישראל הוא כמו למלכי יהודה ושכן מצינו שנקרא יהושפט מלך ישראל וכן אחז, וכל זה איננו שוה לי כי למה לא אמר הנביא בפירוש למלכי יהודה:

6 ו

השאלה החמישית באומרו עד עדולם יבא כבוד ישראל, כי אם היתה הנבואה הזאת קינה על בת יהודה וספור הפורענות העתיד לבוא עליה וחרבנה איך אמר יבוא כבוד ישראל שיראה ממנו כאלו הוא ייעוד טוב ומהו כבוד ישראל אשר יבוא עד עדולם, והמפרשים פירשו עד עדולם יבוא האויב שהוא יורש כבוד ישראל אבל העיקר חסר מן הספר:

7 ז

השאלה הששית באומרו שמעו נא ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט, וזה כי הפרשה ההיא יראה מענינה שהיא כולה על מלכות יהודה בלבד כמ"ש (להלן ג, י) בונה ציון בדמים וירושלם בעולה ואמר לכן בגללכם ציון שוה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבהמות יער, ולמה אם כן יחס חרבן ירושלם וציון ובית המקדש לראשי בית יעקב וקציני בית ישראל שהם ממלכות אפרים והם בגלל מה שהיו עושים בני שומרון בארצם תחרש ציון ותחרב ירושלם וב"ה והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני ישראל ובני יהודה ביחד ולהתרות בהם שישובו מדרכיהם הרעים כדי שהב"ה לא יסלק שכינתו מביניהם ולא ישחית את הגדולים והקטנים והשרים והעמים, וייעד שראשונה יהיה חרבן שומרון ושתהיה מכתה אנושה ואח"כ על גלות מלכות יהודה, ועשה עליו קינה וכינה את בת יהודה בשמות הערים שהיו בגבולה הנאותות כפי שתופיהם להגיד רעתה וחרבנה ואחר כך הבדל דבריו בתוכחתו, והוכיח תחילה לבני מלכות ישראל שהיו חושבים מחשבות און ופועלי רע וחמס וגזל ושהוא יתברך היה חושב עליהם רעה שלא יצאו ממנה, וזכר המשל אשר יאמרו על חרבנם אותם האנשים הנגזלים והעשוקים, וזכר עם זה מה שישיגם מהרעה שבמקום שהיו קודם לכן גוברים על אויביהם עתה ינוסו מפניהם וכן במקום שהם ברשעתם מגרשים הנשים ועולליהם מבתיהם ונחלתם לגזלם יהיה מעונשם שגם הם לא ישכנו ארץ ויסחו ממנה, אבל לא יהיה אותו גלות מתמיד לנצח כי בסוף יקבץ שאריתם, ואמר שאין ראוי שינצלו השופטים והקצינים בשהם לא ידעו מה עול וחמס הנעשה בארץ כי הנה עליהם היה מוטל לדעתו, אבל האמת הוא שהם עצמם היו שונאים טוב ואוהבי רע והם היו יותר גוזלים וחומסים מכל שאר העם ולכן תבא עליהם צרה וצוקה ולא יעמדו להם דברי חוזיהם ונביאי השקר אשר להם כי אין בפיהם מענה אלקים הבל המה מעשה תעתועים, ואחר שניבא על מלכות ישראל חזר לנבאת על מלכות יהודה שהמה בפשעיהם נתדמו למלכות ישראל ואפרים וסיפר מגנותם ופשעיהם שבגללם תחרש ירושלם ותחרב ציון ותבטל עבודת בית המקדש וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:

9 ט

דבר ה' אשר היה אל מיכה וגו' עד כי אנושה מכותיה וגו'. הנביא הזה מיכה המורשתי כנוהו כן לפי שהיה ממרשה עיר אחת מערי יהודה, ונלמוד מזה שהיה מאותו שבט כי אין לנו לדעת משפחות הנביאים ומאיזה שבט היו כי אם מפאת ארצם ונחלתם ועליו אמר בספר ירמיהו (ירמיה כו, יח) מיכה המורשתי היה נביא בימי חזקיה מלך יהודה והוא ניבא בימי ישעיהו ובימי ג' מלכי יהודה יותם אחז ויחזקיה, והיתה נבואתו כוללת על ישראל ועל יהודה כמו שאמר אשר חזה על שומרון ועל ירושלם כי לפי שהיו אלה ראשי המלכות תלה הייעוד בהם, והנה לא זכר מלכי ישראל לא מפני שנסמך על אמרו אשר חזה על שומרון כמו שכתב הרד"ק אבל היה אמתת הענין כמו שזכרתי בהקדמה שהנביאים שנתיחסו נבואותיהם למלכי ישראל ויהודה אם הם עצמם היו מעשרת השבטים היו מיחסים זמן נבואותיהם למלכיהם ולמלכי יהודה גם כן כמו שעשה הושע מפני שהיה משבט הראובני ועמוס מפני שהיה מבני אשר, אמנם הנביאים שהיו מיהודה או מבנימין יחסו זמן נבואותיהם למלכי יהודה ולא העלו שמות מלכי ישראל על שפתותיהם ולכן אמר בישעיהו שהיה משבט יהודה ומזרע המלוכה בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ולא זכר מלכי ישראל אף על פי שניבא עליהם, וכן מיכה לפי שהיה משבט יהודה ומארצו עם היות שחזה על שומרון וירושלם לא יחס נבואתו למלכי ישראל ולא נשא אותם על שפתיו לפי שבעיני הנביאים ההם לא היו הם מלכם כי אם אויבי השם ולכן אמר מיכה בלבד בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה כי הם היו מבית דוד מלכים אמתיים. והותרה בזה השאלה הראשונה: