Abarbanel on Malachi
1:1א׳:א׳
1 א

כפי הנראה הספר הזה כולו הוא נבואה אחת מתדבקת ומתקשרת בדבריה. ויש בה שמונה פרשיות. האחת משא דבר ה'. השני ואתם מחללים אותו. הג' וזאת שני תעשו. הרביעי הוגעתם ה' בדבריכם. החמישי חזקו עלי דבריכם. השישי אז נדברו יראי ה'. השביעי כי הנה היום בא בוער כתנור. השמיני זכרו תורת משה עבדי: והנה ראיתי לשאול בדברי הנבואה הזאת שש השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה במה שאמר אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב, וזה כי אם הם הכחישו הקדמתו שאמר אהבתי אתכם ונתנו טעם להכחשתם באומרם ואם אתה אומר שאהבת אותנו אמור אלינו מה הפעולות הטובות והמעשים הנאהבים שעשית עמנו שיורו על האהבה מסותרת אשר אהבתנו, מה היתה תשובת הש"י אליהם הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב כי הנה עשה בזה מערכה על הדרוש לפי שג"כ יאמרו ובמה אהבת ליעקב, כ"ש שאף שיודו שאהב את יעקב לא יתחייב שאהב אותם ומי יודע אם כופר בריתו את מות ולכן היה לו להשיב להם עם זכרון החסדים והטובות שעשה עמהם מאהבתו אותם:

3 ג

השאלה השנית מה הטענה שעשה הקדוש ברוך הוא להוכיח אהבתו את ישראל ושנאתו לעשו לפי ששם הריו שממה ונחלתו לתנות מדבר, כי ג"כ יאמרו ישראל שנעשה להם כן שהחריב את ארצם והגלה את עמו ויתחייב מזה שגם כן שנא את יעקב לא שאהבו:

4 ד

השאלה השלישית באומרו ועתה חלו נא פני אל ויחננו, ויורה שאם יחלו פניו ית' ויתחננו לפניו יחננו ויברכנו ומיד אמר סותר לזה הישא מכם פנים וגו' אין לי חפץ בכם אמר ה' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם ואיך באה בשני המאמרים האלה כדמות סתירה:

5 ה

השאלה הרביעית באומרו כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, וכן אמר אחר זה כי מלך גדול אני אמר ה' צבאות ושמי נורא בגוים, והוא מאמר מתמיה כי הנה הנביא אמר (תהלים עט, ו) שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, וידוע הוא ומבואר שאין האומות הסכלות מכבדים את השם הנכבד ולא עובדים אותו ואינם יראים מלפניו וכמו שאמר פרעה (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, וסנחריב אמר קרוב לזה, ואיך יאמר עתה שבכל הגוים הוא גדול ונורא ובכל מקומותיהם מוקטר מוגש לשמו, וכבר הקשו זה עצמו חז"ל בתנחומא (אחרי י') התורה אמרה (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך ובכל מקום אשר תראה ואתה אומר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי (לעיל א, יא):

6 ו

השאלה החמישית במה שזכר לומר ואתם מחללים אותו באומרכם שלחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה אכלו, כי הנה ענין זה המאמר הוא עצמו מה שאמר למעלה מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה ואין הבדל בין שני המאמרים בענינם ומדוע נכפלה אמירה אחת בתוכחתו זאת:

7 ז

השאלה הששית באומרו הנה אנכי שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים, וזה כי ראוי שנדע מי היה המלאך הזה שאמר שהיה שולח לפנות דרך לפניו כאילו הוא יתברך יבא אחר המלאך, ומי הוא האדון שהיו מבקשים שאין ראוי לפרשו עליו יתברך אחרי שביאר שהוא היה מלאך הברית, ובסוף הנבואה אמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגומר וראוי שנדע אם זה הוא המלאך או האדון שזכר כאן: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני יהודה שהיו בבית שני על מעשיהם הרעים אם בעבודת בית המקדש מפאת הכהנים שהיו מגישים על מזבח ה' לחם מגואל ובעלי מומין ומפאת העם שהיו מביאים קרבנותיהם ונדריהם ונדבותיהם מדברים בעלי מום חסרים ופחותים גנובים וגזולים והיו מקלים בכבודו יתברך ומבזים עבודתו בהיות כל האומות לארצותם לגוייהם מכבדים וזוכרים בעלוי גדול את סבת הסבות יתברך בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה, והיה האשם והחטאת הזאת בפרט על הכהנים לפי שהם מורי התורה ומלמדיה והם בני אהרן זרע ברך ה' והיה ראוי שהם ישמרו דעת ויכבדו התורה ועבודתה מה שהם עושים בהפך והעם היו עושים כמעשיהם, גם הוכיחם שהיו לוקחים נשים נכריות על נשותיהם מבלי שישמרו בריתם ותורתם כראוי, לפי שרשעי אותו הדור היו משיבים על זה עזב ה' את הארץ ואין משגיח בה לכן האשימם ג"כ על רוע דבריהם והפסד אמונותיהם שהיו יותר רעים מן המעשים, והודיעם שעל כל פנים היו עתידין ליתן את הדין אם בעולם הזה ואם בעולם הבא על כל פשעיהם ועל המעשרות והתרומות שהיו גוזלים מהכהנים והלוים ולא היו נותנים אותם כראוי, והודיע שיש אלהים שופטים בארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ושיהיה זה בפרט בזמן קבוץ הגליות ותחיית המתים ששם כפעל אדם ישלם לו וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:

9 ט

משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי עד אהבתי אתכם אמר ה': בפרק קמא דמגילה זכרו דעות מי היה הנביא הזה מלאכי ואמר רב מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי שהיה משנה למלך, מתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות מרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת ב' לדריוש קא חשיב מרדכי וקא חשיב מלאכי תיובתא, תניא ר"ש בן קרחה אומר מלאכי זה עזרא וחכמים אומרים מלאכי שמו אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא דכתיב בנבואתיה דמלאכי בגדה יהודה ותועבה נעשה בישראל ומאן מפריש נשים נכריות מישראל זה עזרא דכתיב ויען שכניה בן יחיאל ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו בה' ונשב נשים נכריות ע"כ: ואין טענת רב נחמן אצלי מוכרחת כי מי המונע שיהיו חכמים או נביאים רבים מוכיחים על דבר אחד, כל שכן שמצאנו שמלאכי הוכיח על דברים אחרים שלא זכר עזרא כי הנה מלאכי הוכיח את הכהנים בהיותם מבזים את השם ומגישים על מזבחו לחם מגואל והוכיח את ישראל על המעשרות והתרומות שלא היו נותנים כראוי ועל שאר הדברים והכפירות בנבואתו זאת ולא זכר דבר מזה וכל זה ממה שיוכיח שמלאכי אינו עזרא, כל שכן שהכתוב קרא את עזרא סופר אבל לא כינה אותו בשם נביא. ומפני זה אחשוב שלא היה מלאכי עזרא אבל נביא אחר נקרא מלאכי כדעת חכמים שהוא הנכון, כי עזרא היה בתחילת הבית בהבנותו ומלאכי היה בסוף הבנין או אחריו מיד, ומפני זה תראה שחגי וזכריה נכתב זמן נבואתם ולא נכתב זמן בנבואת מלאכי, גם חגי וזכריה דברו בבנין הבית אחד המרבה ואחד הממעיט אמנם מלאכי לא דיבר דבר מהבנין, ולכן נאמר בספר עזרא (עזרא ה, א) והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא ואמר (שם ו, יד) ושבי יהודאי בנין ומצליחין כנבואת חגי זכריה ולא זכר בזה מלאכי ולכן יראה שלא היו שלשתם בזמן אחד כי חגי היה קודם הבנין ובהתחלתו וזכריה היה בזמן הבנין ובסופו ומלאכי היה אחר הבנין סמוך אליו, ולהיותו אחרון לכל הנביאים ובמותו נפסקה הנבואה מישראל לכן הזהיר ואמר זכרו תורת משה עבדי. והנה אמר משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי להגיד שבאה נבואה זו בפני עצמה מאת הש"י אל ישראל ביד מלאכי נביאו, ואפשר לפרש משא זו מלשון כמשא כבד יכבדו ממני (תהלים לח, ה) כי בעבור שהיו ישראל קצים בדברי הנביאים ומואסים בתוכחותם לכן אמר שהיה דבר זה משא כבד אל ישראל שהובאה אליהם ביד מלאכי. וחכמים זכרונם לברכה דרשו מזה במכילתא שכל הנביאים עמדו בסיני וכן אמר ישעיה (ישעיה מח, טז) מעת היותה שם אני ועתה ה' אלקים שלחני ורוחו שזהו מה שאמר משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי דבר נמסר למלאכי לשאת אותו אל בני ישראל וכבר היה מסור בידו זה ימים רבים, ואין רצונם שהיה מלאכי וישעיהו חיים ועומדים במעמד הר סיני אלא שמכח הנבואה שקבל באותו מעמד רבן של כל הנביאים זכו בכל דור ודור להנבא כמה נביאים עד שמלאכי שהיה האחרון שבכולם נבא מכח אותה נבואה עליונה ממעמד הר סיני ועל כן הזהיר על התורה שניתנה בו. ואולי שלהיות דבר ה' יקר בימים ההם כי היתה הנבואה בזמן הסתלקותה נקרא שם הנביא האחרון הזה מלאכי כאלו השם הנכבד מעיד עליו שהוא מלאכו ונביאו שלוח מאתו לישר את עמו וכמו שבארתי בהקדמת הספרים האלה: