Abarbanel on Jonah
1:1א׳:א׳
1 א

הנבואה הראשונה תחילתה ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו' עד ויהי דבר ה' אל יונה שנית. ויש בה ב' פרשיות. הא', ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי. הב', ויאמר ה' לדג. וראיתי להעיר בה ו' השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה במ"ש ה' ליונה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, כי מה לו לש"י עם נינוה אם רבו פשעיה לשישגיח בה וישלח עבדיו הנביאים להוכיחה ולישרה הלא הוגד מראש שזהו היתרון והמעלה שעשה הקב"ה אל עמו ואל נחלתו ישראל להשגיח בהם בפרט או בכלל בהשגחה עליונה נפלאה כמ"ש (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמנם שאר האומות הם תחת ממשלת המשרתים אשר חלק ה' אותם לכל העמים ולכן היו בעם ישראל נביאים שהם כלי ה' ושלוחיו להוכיחם ולישרם לא עשה כן לכל גוי ומה ראה ית' א"כ לשלוח את יונה אל נינוה עיר הכשדים לא עשה כן למצרים ולבבל ושאר המדינות הגדולות שהיו אנשיהם רעים וחטאים לה' מאד:

3 ג

השאלה השנית מה ראה יונה לברוח מלפני ה' וכמ"ש במכילתא (תחילת פרשת בא) וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר (תהלים קלט, ז) אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח וכתיב (זכריה ד, י) עיני ה' משוטטות בכל הארץ, וכבר נתנו חז"ל ב' טעמים בדבר, הא' מפני שאומות העולם היו קרובים לתשובה ושלא לחייב את ישראל, ובאמת הוא טעם חלוש מאד לפי שאולי בשוב אנשי נינוה בתשובה יכלמו ישראל מעוונותיהם וישובו אל ה' וירחמם בעשותם בעצמם קל וחומר מהנכרים שלא מבני ישראל המה, והטעם הב' אמרו שחשש יונה שבשוב אנשי נינוה אל ה' ישוב ה' מחרון אפו ויסלח להם ואנשי נינוה יאמרו יונה בדאי הוא ונביא שקר היה, וג"ז איננו שוה לי לפי שאנשי נינוה האמינו ביונה ולכן עשו תשובה מעליא על פיו וידוע שאם הם על דברו ישובו בתשובה כבר האמינו בנבואתו ואם לא יאמינו בה לא ישובו בתשובה ויתקיימו דבריו בהכרח א"כ א"א בשום צד שיאמרו שהיה נביא שקר, ועוד כי מה יוסיף ומה יתן ליונה אם יאמרו אנשי נינוה נביא שקר הוא או נביא אמת הוא והוא לא היה מהם ולא מהמונם ובקוראו את הקריאה ישוב אל ארצו ומה לו ולהם עוד שבעבורו ברח מלפני ה' ועבר על נבואתו אשר לא כדת כ"ש שבפעם הא' הזאת לא אמר לו ית' ענין הקריאה מהפכת נינוה שאמר לו אחר כך לשיפחד הנביא שמא ישובו בתשובה ויאמרו נביא שקר הוא אבל אמר לו בלבד ושיאמר בנינוה כי עלתה רעתם לפניו ומה יפחדו מדבר כזה כל שכן שהנביא העובר על דברי עצמו וכובש נבואתו חייב מיתה:

4 ד

השאלה השלישית בדברי המלחים אשר באניה שא"ל לכו ונפילה גורלות ונדעה בשל מי הסער הגדול הזה לנו כי הנה הסערה בים אשר יקרה לאניות הוא דבר טבעי ומורגל ואיך יוכל הגורל לתת משפט אמתי בדבר הזה ואולי שלא היה בחטאת א' מהם והגורל יפול בהכרח בא' מהם בתום לבבו ובנקיון כפיו, וכן אמרו במדרש (במדב"ר כג, ו) שאמר עכן ליהושע מה אתה מטיל גורלות ביני ובין ביתי אף אני אטיל גורל בינך ובין פנחס על א' מכם הוא נופל, וכ"ה בנדון שלנו אולי שלא היתה הסערה בחטאת אדם ומה להם לגורל:

5 ה

השאלה הרביעית במ"ש המלחים ליונה הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך וגו', ויקשה המאמר הזה מפנים מהם שכבר נפל הגורל על יונה וידעו כי בשלו הסער הגדול הזה ולמה א"כ חזרו לשאול לו למי הרעה הזאת לנו ומהם למה שאלו מה מלאכתך ומאין תבוא ומה ארצך ואי מזה עם אתה שהדברים האלה איך אפשר שיחייבו הסערה, גם כי מאין תבא הוא מה ארצך, ומהם שתשובת יונה לא היתה ע"פ השאלות שהשיבם עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אנכי ירא ואין התשובה הזאת מספקת לכל השאלות, ומהם למה אחרי השאלות ותשובתם אמרו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם ואם כבר הגיד להם מה צורך לשאול עליו פעם אחרת, ועוד כי לא השיב להם יונה על מה שאמרו מה זאת עשית והוצרכו המלחים לשאול לו מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, ובכלל שכל הדברים האלה צריכין יישוב:

6 ו

השאלה החמישית בדברי יונה שאוני והטילוני אל הים, והיא כי בהיות יונה יודע מרות נפשו כי מלפני ה' הוא בורח כדי שלא ללכת לנינוה לקרא את הקריאה שצוהו הש"י ושעוונותיו ילכדונו ולא יוכל להנצל מידי הש"י למה זה לא עשה תשובה מחטאו והיה לו להתפלל אל הש"י חטאתי וישר העויתי אנכי אלך אל נינוה ואעשה כדבריך וידוע שאין דבר עומד בפני התשובה ושינחם הש"י וישוב מחרון אפו, וכבר העירהו ע"ז רב החובל עם היותו שלא במתכוון באמור לו מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך ואיך בחר מחנק נפשו ושיטילוהו אל הים עומד במרדו יותר מלשוב בתשובה לפני אלקיו הזה פעל חכם ונביא קדוש ה' ומה יעשה מנשה ברשעתו יותר מזה:

7 ז

השאלה הו' במ"ש הש"י לדג ויקא את יונה אל היבשה, כי כיון שיונה החזיק במרדו ולא נכנע מלפני ה' לשוב בתשובה לענין הליכת נינוה למה זה שב ה' מחרון אפו וצוה את הדג להקיאו אל היבשה האם מפני התפלה שהתפלל במעי הדגה מה הועיל תפלתו בהיותו מחזיק בחטא והוא היה כטובל ושרץ בידו ובהיותו כובש נבואתו היה חייב מיתה במעי הדגה לא תנצל משם, גם דברי תפלתו יש בהם מהקושי כי הנה אמר אשר נדרתי אשלמה ולא מצאנו לו נדר שיצטרך ליעד לשלמו. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעצת ה' לעולם תעמוד ודבר אלקינו יקום לעולם ושלכן היו הנביאים מאמינים בנבואותיהם ומיעדן על העתידות שיראו לדעתם באמת כי לא איש אל ויכזב, ושכבר קרה הלכה למעשה מיונה בן אמתי שצוהו הש"י להנבא לא על עמו כי אם על נינוה ראש מלכות אשור, ושיונה לא רצה ללכת להנבא שמה לפי שהיה יודע הרעות והגליות שהיה עתיד לעשות בשבטי ישראל ולכן כלתה נפשו שתכלה אומת אשור ונינוה ראש מלכותה תתך עד כלה ולזה ברח מלכת שמה, והשם אשר לו נתכנו עלילות הטיל רוח סערה בים עד שהוצרכו המלחים להטיל את יונה הנפש החוטאת אל הים וגם שם לא הונח לו כי הדגה אשר בים שבלעו שמרו כאישון עינו עד שהוכרח יונה להתפלל אל ה' והוציאהו משם והלך לעשות שליחותו כי לא יפלא מהש"י דבר והכל בידו כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו:

9 ט

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו' עד ויראו המלחים וגומר. אמרו חכמים ז"ל בפרק החליל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) שיונה בן אמתי היה משבט אשר ושהוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו והוא היה המת שהחיה אליהו אבל רבי יוחנן אמר שהיה משבט זבולון כי הוא ניבא על ירבעם בן יואש כמו שכתוב בספר מלכים (ב יד, כה) כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר והמקום הזה בחלק זבולון היה כמו שכתוב משם גתה חפר, אמר רבי לוי יפה למדנו רבי יוחנן אמו היתה מאשר ואביו מזבולון שנאמר (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו עד צידון ירך שיצא ממנו עד צידון היתה וכתיב (להלן ג) וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש הוי והוא לחוף אניות יהיה מה שיהיה הנה אלישע הנביא סמכו לנביא ושלחו למשוח את יהוא בן נמשי ומפני שנתאמתו דבריו תמיד לכן נקרא בן אמתי. ויצא לנו מזה שהוא היה ממלכות אפרים קודם שהחריב סנחריב את שומרון ואחר שהחריבו אנשי אשור את שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו מעבר לירדן וגם אחרי שגלו זבולון ונפתלי, ואין ספק שהיו כל שאר השבטים הנשארים יראים ופוחדים ממלך אשור שיבוא על שומרון ויחריבה כאשר עשה לאחיהם שכבר גלה, ולהיות הפחד הזה בלב חכמיהם של ישראל לכן נמשך בענין יונה מה שמבאר בספור הזה והוא שהשם יתברך צוה ליונה (ב) שילך אל נינוה העיר הגדולה ששם ישבו כסאות למלכי אשור והיא ראש מלכותם, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש עיר גדולה לאלקים שהיו אנשי נינוה תמיד יראי אלקים מימים קדמונים רק עתה בימי יונה התחילו לעשות הרע בעיני השם יתברך ולולי שהיו קודם לזה אנשים צדיקים לא היה השם יתברך מצוה לנביאו להישירם, אבל זה אינו נכון ולא אמתי בעיני ופירוש עיר גדולה לאלקים יתבאר אחר זה:

10 י

ואין ראוי לפרש וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני שהיה זה עצם הקריאה אבל אמר שיקרא עליה מה שגזר השם מההפכה אם לא ישובו בתשובה כי זה כולו נכלל באומרו וקרא עליה והוא על דרך קרא בגרון אל תחשוך (ישעיה נח, א) שיוכיחם ויפחידם ושהיה זה לפי שעלתה רעתם לפניו יתברך, ולא היה זה להיותו משגיח בהם בהשגחתו העליונה כמו בישראל ולישרם ולהציל מפגע אלא מפני שהיה גזור לפניו להחריב את מלכות ישראל שומרון ובנותיה מפני עוונותיהם על ידי אשור, ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעה המעותדת לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם כדי שינצל אשור מהכליה ויהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל וכמו שאמר הוי אשור שבט אפי וגומר, ומפני זה רצה הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה ראש מלכות אשור וזה טעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו לא מאהבת השם אותם וחשק בהם אלא כדי להצילם מהרעה כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל, והותרה בזה השאלה הא':