Abarbanel on Joel
1:1א׳:א׳
1 א

הנבואה הראשונה מספר יואל, תחלתה דבר ה' אשר היה אל יואל וגומר עד והיה ביום ההוא אשפוך את רוחי ויש בה ארבע פרשיות. האחד, דבר ה' אשר היה אל יואל. השנית, חגרו וספדו הכהנים. השלישית, תקעו שופר בציון והריעו. הרביעית, תקעו שופר בציון קדשו צום, וראיתי לשאול בה ששת השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה מה היה ענין הנבואה הזאת האם היתה על התבואה שאכל הארבה כמו שיראה מפשט הכתובים והסכימו עליו המפרשים, הנה יקשה מאד איך יעשה הנביא על זה קינה כ"כ עצומה וכמה פעמים ראינו שתאבד תבואת כל השנה לסבה מן הסבות רעב כי יהיה שדפון וירקון על הארץ אף כי התורה העידה במכת הארבה שבא על מצרים לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן (שמות י, יד), והוא א"כ סותר למ"ש יואל כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור, ואין לנו שנאמר שזה שהעידה התורה היה במצרים בלבד כי הנה עדות התורה הוא החלטי כללי והנה בברד אמר אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים (שם ט, כד), ולא אמר כן בארבה כ"א בהחלט לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן:

3 ג

השאלה השנית אם היתה קינת הנבואה הזאת על אבידת התבואה למה אמר שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה והיה לו לומר הגפן והתאנה מבלי שייחסהו אליו יתברך כמו שאמר שודד שדה אבלה אדמה ואמר כי אבד קציר שדה ולמה אם כן יחס הגפן והתאנה לו בייחוד:

4 ד

השאלה השלישית למה יחד הנביא עיקר היללה הזאת לכהנים באומרו אבלו הכהנים משרתי ה' ואמר חגרו וספדו הכהנים הלילו משרתי מזבח ואמר בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים, כי הנה אף שיהיה רעב בארץ לא היה אפשר שיחדל מבית השם מנחה ונסך כ"ש שכבר העידו דברי הנבואות שלא בוטל התמיד ועבודת המקדש כ"א בזמן החרבן ובהיות ירושלם במצור ובמצוק וכמ"ש בדניאל (טו, כז) וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ואם היה שבימי יואל היה רעב באותם שבע שנים שאמר אלישע כי קרא ה' לרעב ושהיה זה בימי יהורם בן אחאב ושארבע שנים מהם היו מיני הארבה כדברי המפרשים עד שנשבת זבח ומנחה יותר קשה היה זה ממה שנאמר בדניאל:

5 ה

השאלה הרביעית אם היה הרעב והארבה כ"כ עצום בין שיהיה בימי יהורם בן אחאב ובימי אלישע או שיהיה בימי מנשה שאז אמרו בסדר עולם שניבא יואל נחום וחבקוק, הנה יקשה מאד איך לא נזכר דבר מזה בספר מלכים כי בהיות הדבר כל כך מופלג איך ירמיהו לא יספרהו אחרי שסיפר דברים אחרים שאינם עצומים כ"כ ואף בדברי הימים שנזכרו הדברים יותר בארוכה לא סיפר דבר מזה והוא מתמיה מאד:

6 ו

השאלה החמישית אם היה רעב הארבה הזה מתמיד ד' שנים או ז' שנים כמו שאמרו ויורה עליו מ"ש ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה, איך אם כן קראו הנביא יום השם באומרו כי בא יום השם כי קרוב יום חשך ואפלה יום ענן וערפל ואמר כי גדול יום ה' ונורא מאד שיראה מזה שיום אחד בלבד עלה הארבה לא עוד:

7 ז

השאלה הששית כי אם היה כל הצער הזה על הארבה שעלה ואכל את כל עשב הארץ כמו שיראה מהכתובים, למה זה אמר גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות מדבר ונאמר גם כן אחר כך ובני ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון כי זה מוכיח שהרעב ההוא היה להעדר הגשמים ולא היה אם כן בסבת הארבה כפשט הכתובים. והנה בפי' הפסוקים יותרו השאלות כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת כפי המפרשים היא שבימי יורם בן אחאב ניבא הנביא שיהיה רעב בארץ כמ"ש הכתוב (מלכים ב ח, א) ואלישע דבר אל האשה אשר החיה את בנה לאמר קומי ולכי את וביתך וגורי באשר תגורי כי קרא השם לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים, ואמרו שהד' שנים ההם היו ימי ארבה והשלש שנים אחרות היו הגשמים נעצרים, ולכן דיבר הנביא בנבואה הזאת מהארבה ומהעצר הגשמים וכן הוא דעת רז"ל בפ"ק דתענית, ולפי דעתי לא באה הנבואה הזאת לבאר ולהתרעם ולקונן הרעב ולא הארבה אשר היה ביהודה ובירושלם ולא יעלה על הדעת שיעשה עליו הנביא קינות כ"כ מופלגות בהיות שבספר מלכים סופר הרעב הזה כ"כ בקלות ולא נתבארה שם סבתו אם היה מהארבה או מעצירת המטר או משניהם, ומה שאז"ל בזה דרך דרש הוא, ואני לישב הפסוקים על פשוטם כפי אמתתם באתי.

9 ט

אבל אמתת הדבר הזה כך הוא אצלי, שהנביא הזה היה ממשל משלים והוא בא להתנבאות על ממשלת ארבע המלכיות בבל ופרס ויון ורומי ולפי שכולם הרעו לישראל ומשלו בירושלם לכן עשה הקינה על הרעה אשר אותן המלכיות ראה שיהיו עושים בארץ השם וביתו כי הנה נבוכד נצר מלך בבל החריבו ראשונה, ועם היות שפרס לא החריב את בית המקדש הנה צוה על ביטול בנינו בבית שני ואחרי חרבנו הרעו לישראל בהיותם גולים בתוכם בכמה שמדות וכמו שאמר בפרק קמא דיומא (י, א) אינהו נמי סתרי בי כנשתא, ואמנם בני יון מבואר נגלה כמה רעות עשו בישראל ופרצו פרצות בבית המקדש ורומי הוא אשר כלנו ואשר דמה לנו, ועם היות שנביאים אחרים ניבאו על זה אין סגנון א' עולה לכמה נביאים כי כל אחד מהם היה מנבא כפי סגנונו וכן הנביא יואל ניבא על ממשלת ד' מלכיות והמשילם בארבה כי זה היה הארבה אשר עלה על ארץ יהודה שעליו עשה יואל תרעומתו וקינתו הגדולה הזאת לא רעב ללחם ולא צמא למים, ולכן זכר ד' מינים גזם ארבה ילק חסיל לרמוז לאותם ארבע המלכיות ואין אם כן סתירה למה שאמר כאן הנביא ממה שהעידה תורה במכת הארבה כי שם כיון אל הארבה בעצמו וכאן אל ממשלת האומות וחרבן ישראל שלא היה בגוים כמוהו וכנגד ישראל אמר שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה שהוא רמז לישראל כמ"ש (תהלים פ, ט) גפן ממצרים תסיע, וכן נקראת האומה תאנה כמ"ש (הושע ט, י) כבכורה בתאנה בראשיתה, ומפני חרבן ב"ה על ידי המלכיות בשתי הפעמים אמר חגרו וספדו הכהנים ואמר כי בהסרת מנחה ונסך מבית השם אבלו הכהנים כמו שאמר ירמיהו בקינותיו (איכה א, ד) כהניה נאנחים, והחרבנות האלה ורעות המלכיות ההם מהם אשר נזכרו בספר מלכים רוצה לומר מה שהיה בחרבן בית ראשון ובספר יוסף בן גוריון וגם בנבואות דניאל נזכר מה שהיה אחר כך אם לא ששם נזכרו בביאור וכאן זכרם יואל בדרך המשל.

10 י

והנה זכר החרבנות ראשונה כולל מתחילת הספר עד תקעו שופר בציון והריעו ואח"כ על חרבן בית ראשון וגלות יהודה וירושלים בפעם הראשונה אמר כי בא יום השם יום חשך ואפלה יום ענן וערפל בפ' תקעו שופר בציון והריעו וגו' ועל האויבים העוברים על ירושלם אמר עם רב ועצום כמוהו לא נהיה מן העולם כמראה סוסים מראהו וגומר כעם עצום ערוך מלחמה וגומר כגבורים ירוצון, ושאר הפסוקים כולם שלא אמרם הנביא על הארבה חלילה לי מלהאמין בזה כי אם על אויבי ה' שהחריבו את ביתו והגלו את עמו, ועל פקידתם בבית שני אמר וגם עתה נאם ה' שובו עדי וגו' ועל חרבן בית שני אמר תקעו שופר בציון קדשו צום, ועל הגאולה העתידה אמר ויקנא ה' לארצו וגו' ושאר הפסוקים כמו שיתבאר כ"ז בפירושם. והיתה א"כ הנבואה הזאת בפרשיותיה בכלל ופרטית וכבר זכרו חכמי הנוצרים שיואל לא ניבא כ"כ על מלכות יהודה וירושלם ושבאמרו שם ישראל כיון על יהודה תמיד אבל לא עמדו על אמתת הנבואה וענינה והותרו עם זה השאלות כולן:

11 יא

דבר ה' אשר היה אל יואל וגו', יש מחז"ל שאמרו שיואל זה היה יואל בן שמואל הנביא ואין לנו דרך לדעת אמתת זה, אבל רחוק הוא אם לפי שיואל זה היה בן פתואל ופתואל אינו שמואל, גם שהכתוב גינה את בני שמואל במעשיהם ואם הנביא הזה אחד מהם לא היו אומרים לשמואל זקני דורו ובניך לא הלכו בדרכיך ולא יאמר הכתוב על שני בני שמואל ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט בהיות יואל אחד מהם, האמנם בשוחר טוב אחז"ל שבני שמואל עשו תשובה סוף דבר לא ביאר הכתוב ואנחנו לא נדע יואל הנביא מאיזה שבט היה ובאיזה דור היה אבל ידענו שהיה אביו נכבד ולכן יחסו אליו באמרו בן פתואל, וגם כפי דרך חז"ל היה בן נביא לפי שאמרו שכל נביא שיוחס לאביו הוא נביא בן נביא וידענו ג"כ שלא נביא על מלכות ישראל כלל כי אם על יהודה וירושלם, וכבר זכרתי בהקדמה שהוא ניבא בזמן הושע וקודם לעמוס, (ב) ולפי שרצה להנבא על החרבן שיעשו האויבים בבית ה' המלכיות אשר יעלו על ארצו וימשלו בה כמו שיעלה הארבה ויאכל את כל עשב הארץ לכן אמר שמעו זאת הזקנים לפי שהם לאורך ימיהם ראו יותר כמ"ש שאל אביך ויגדך זקניך וגו' ושאל אותם ההיתה זאת בימיכם או בימי אבותיכם (ג) וצוה אותם שיספרו זה לבניהם וכן דור אחר דור באופן שהנבואה הזאת לא תשכח מפי זרעו לפי שהטיב לראות העתיד לבוא בממשלת המלכיות הארבע על ארץ ה', ומלת זאת ומלת עליה על הנבואה הזאת אמרם.