Abarbanel on Isaiah
Introduction הקדמה
1 א

אמר יצחק הספרדי בן השר אדון יהודה אברבניאל זצ"ל מזרע קדש משפחת בית דוד בסדרן של נביאים מצאנו ראינו מנהגם של ישראל, בחילוף מה שארז"ל בבבא בתרא פ"ק, כי שם אמרו סדרן של נביאים, יהושע שופטים שמואל מלכים ירמיהו יחזקאל ישעיהו תרי עשר, ונתנו טעם למה יקדימו ירמיהו, ויחזקאל וישעיהו אחריהם, באמרם שהיה ספר מלכים סופו חורבנא, וירמיהו כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסופיה נחמתא, וישעיהו כוליה נחמתא, וסמכינן חורבנא אחורבנא ונחמתא אנחמתא, אמנם קדמונינו בני הגולה לא נהגו כן כי אם להקדים ישעיהו ואחריו ירמיהו ואחריו יחזקאל ואחריו תרי עשר. ועם ההתבונות הטוב רואה אני דבריהם ישרים ותמימים במעגלותם, בהקדימם ספר נבואות ישעיהו לספרי נבואות שאר הנביאים וזה מחמש בחינות. האחת כפי הקדימה הזמנית, והשאר כפי קדימת המעלה והנני זוכר אותם כאשר עם לבבי:

2 ב

הבחינה הראשונה היא מפאת הזמן, לפי שהקודם והראשון בזמן ראוי שיקדם זכרונו למאוחר ממנו בזמן, וידוע שישעיהו נבא ראשונה זמן רב קודם ירמיהו ויחזקאל, ולכן היה ראוי שיקדם ספר ישעיהו לספריהם, כי כמו שספר יהושע קודם בסדר לספר שופט' ושופט' לשמוא' ושמוא' לספר מלכים כפי קדימת זמני הספורים ההם, כן היה ראוי שיקדם ספר ישעיהו לספרי ירמיהו ויחזקאל כפי זמני נבואותיהם כי היה יחס ספרי הנבואות זה לזה כיחס ספרי הספורים זה לזה, אף כי שלשת הספרים האלה ר"ל ישעי' וירמי' ויחזקאל הם כענפים לספר מלכים, לפי שענינם הנבואות שנבאו הנביאים האלה למלכים שנזכרו בספר מלכים וכיון שישעי' נבא לעזיהו יותם ואחז וחזקי' מלכי יהודה, וירמי' נבא אח"כ ליאשי' ויהויקים וצדקי' בניו, ויחזקאל נבא לגלות יהויכין בזמן ירמי' היה מן הראוי שכמו שבספר מלכים קדמו ספורי עוזי' ויותם ואחז וחזקיהו לספורי יאשי' ובניו, כן יקדם ישעי' לירמי' ויחזקאל כפי ערך וקדימת המלכים אשר נבאו אליהם: ואמנם הטענה שעשו חז"ל לסמוך חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא אינה מחוייבת, כי מה ההכרח שיסמך חורבן לחורבן ונחמא לנחמא, והנה בנבואות עצמן ראינו שתבא הנחמה סמוכה לייעוד החרבן להיות שמאל דוחה וימין מקרבת, כ"ש שישעיהו עצמו נבא ג"כ על חורבן בית ראשון ביד נבוכדנצר מלך בבל ונבא ג"כ על חרבן בית שני, ולא היה א"כ כוליה נחמתא, גם ירמיהו נבא על הנחמא והגאולה נבואות הרבה ואינו כלו חורבנא, ובכלל שכל אחד מהם נבא על החרבן ועל הנחמה ולמה א"כ יבטל מהם סדר הקדימה הזמנית. ואמנם מה שאמרו שם ג"כ שארבעה נביאים נבאו באותו פרק הושע ישעיהו עמוס ומיכה, ושהושע היה הראשון להם שנאמר תחלת דבר ה' בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע הוו כמה נביאים, א"ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנבאו באותו הפרק וכו', אין הדעת הזה מוכרח כי עם היות שישעיהו והושע שניהם נבאו בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו לא יתחייב שנבא הושע קודם לישעיהו: והראיה שהביאו מפסוק תחלת דבר ה' בהושע, כבר כתב רש"י שהוא מדרש אגד' ושפשוטו של מקרא תחלת הדבור שדבר ה' אל הושע, א"ל לך קח לך אשת זנונים, וכן פירשוהו המפרשי' כלם איש לא נעדר. ואין להקשות על זה ממה שבא גזרת הכתוב בוי"ו ויאמר ה' אל הושע, והיה לו לומר תחלת דבר ה' בהושע אמר ה' אל הושע, וג"כ משבאה הפסקה בין תחלת דבר ה' בהושע ובין ויאמר ה' אל הושע, שההפסקה תורה שהם גזרות מתחלפות ושאין שניהם מאמר גוזר א', כי הנה פעמים רבות מצאנו הגזרה בכתו' שתבא עם וי"ו, וכן לדעת רש"י בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו, ובפ' וארא כתוב ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים ועשה שם הפסקה, ואחריו כתוב וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה שהוא גזרת הכתוב ובאה בוי"ו ועם הפסקה, וכתב עליו הראב"ע שיש לתמוה על ההפסקה ההיא, וכן בפרשת פנחס, ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, ואין ספק שגזרת הכתוב היא ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגומ' ובאה בוי"ו והושמה הפסקה ביניהם. ובפ' אלה הדברים, ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר אתה עובר היום וגו', ויש שם הפסקה בין מקרב העם שהוא הנושא ובין ויאמר ה' שהוא הנשוא ובאה גזרת המאמר בוי"ו, וכן נאמר שעם היות הפסקה אחרי תחלת דבר ה' בהושע היתה גזרת המאמר ויאמר ה' אל הושע, וכדי שלא תטעה באותה הפסקה שהיא לחלוף הגזרות לכן לא הושם סוף פסוק אחרי תחלת דבר ה' בהושע, עם היות שמה הפסקה להודיע שהוא גזרת המאמר באמת, ואף שנודה שהם שתי גזרות האחת תחלת דבר ה' בהושע והשנית ויאמר ה' אל הושע, לא יתחייב מזה שיהיה פי' הכתוב שדבר ה' בתחלה להושע קודם לשאר הנביאים, אבל יהיה ענינו שבעבור שספר הכתוב שנבא הושע בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, וידענו שעזיהו מלך בשנת כ"ז למלכות ירבעם בן יואש והיה ראוי אם כן שכמו שזכר בהמשך הזמן נבואת הושע שלשת המלכים שמלכו אחרי עוזיהו ככה יזכור שאר מלכי ישראל שמלכו אחרי ירבעם בן יואש בזמנו, לכן אמר הכתוב אחרי אמרו ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שלא נחשוב שלא נבא כי אם בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל לבד כי עד הושע בן אלה המלך האחרון מישראל נמשכה נבואתו, כיון שנבא עד זמן חזקיהו, אבל שזכר הכתוב ירבעם בן יואש בלבד להגיד שבימיו התחיל הושע להנבא, ויהיה אם כן תחלת דבר ה' בהושע נסמך עם מה שלמעלה לא עם מה שאחר', ר"ל ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל היה תחלת דבר ה' בהושע. ואין להקשות ממה שבא סוף פסוק אחרי מלך ישראל ולא בא אחרי דבר ה' בהושע כי כבר זכרתי לך מקומות הרבה שתבא גזר' הכתוב אחרי סוף הפסוק. וכן מצינו פעמים רבות שתי גזרות בפסוק אחד. ויצא לנו מזה כלו, שגם הושע לא נבא קודם ישעיהו בזמן. ובדברי הימים כתוב ויתר דברי עזיהו הראשונים והאחרונים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא, והוא מה שיורה שישעיהו נבא בתחלת מלכות עזיהו ושנבא קודם להושע שנבא באותו פרק. וכל שכן שהיה קודם לירמיהו ויחזקאל ולכן צדקו הקדמונים שבסדור ספרי הנבואות שמו ראשונה ספר ישעיהו, ואמנם למה שמו הושע אחר ירמיהו ויחזקאל בהיות שקדם אליהם בנבואתו, כבר נתנו בגמרא הטעם בזה שלהיות נבואות תרי עשר נבואות קטנות קבצו כלם בספר אחד. וכן עמוס עם היות שניבא שנתים לפני הרעש הנה לא קדם לישעיהו כי ישעיהו אולי התחיל להנבא בתחלת מלכות עזיהו והרעש היה בשנת כ"ז שנה לעזיהו כי חמשים ושתים שנה מלך:

3 ג

והבחינה השנית היא מפאת הפועל, ר"ל מעלת ישעיהו בן אמוץ בעצמו ויחוס משפחתו על כל שאר הנביאים, לפי שכמו שאחז"ל בפ"ק דמסכת מגילה, אמר רבי לוי דבר זה מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחי הוו והיה א"כ ישעי' מזרע המלוכה ומן הפרתמים בן אחי המלך, וכבר יורה עליו גודל לבבו בתוכחותיו שהיה לבו כלב האריה, אשר לא יקוה לאיש ולא יירא מבני אדם, ועם היות שהוא אמר על עצמו גוי נתתי למכים ולחיי למורטים, הנה לא העיד הכ' שנעשה דבר מזה בפעל אלא שהוא הי' מכין עצמו לזה על כבוד ה', והוא אמרו ה' אלקים יעזור לי ע"כ לא נכלמתי ע"כ שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש שביאר בזה, שלא קבל כלמה ובושה משום אדם. ויורה ג"כ על יחוסו ונועם דבריו ויופי מליצתו, כדברי המלכים ויועצי הארץ שידברו באופן יותר נאה וצח משאר בני אדם, עד שמפני זה אמרו חז"ל שישעיהו במראה אשר ראה בשנת מות המלך עזיהו היה דומה לבן כרך, ויחזקאל במראה אשר ראה על נהר כבר היה דומה לבן כפר, ואיך א"כ ספר נבואות ישעיהו יהיה מאוחר לספרי נבואות שאר הנביאים, שלא היו באותה מעלה ומדרגת זרע ומשפחה. והנה יש לנו ראיות רבות בכתבי הקדש שראוי להקדים לכל דבר כבוד בני היחס ושלימות המשפחה על זולתה, הלא תראה שמפני שמתוך בני יעקב בחר ה' ביהודה לנגיד היה זרעו ומשפחתו ושבטו קודמים בכל מעלה וכבוד לשאר השבט', ולכן בדגלים צוה שהחונים קדמה מזרחה יהיה דגל מחנה יהודה, ושהם ראשונים יסעו למסעיהם והיה זה כבוד גדול לאותו שבט. ובחנוכת המזבח הקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה. וכשזכר שמות האנשים אשר ינחלו את הארץ לישראל עם אלעזר הכהן ויהושע בן נון, זכר ראשונה למטה יהודה כלב בן יפונה, ובנחלת הארץ תמצא שהנחלה הראשונה אשר נתן יהושע היתה למט' יהוד' קודם שאר השבטי', ולא נעש' עם אותו שבט את כל הכבוד הזה כי אם למעלת יחוסם ומשפחתם מצד אביהם שבחר ה' לנגיד ומצוה לאומים, ואחרי מות יהושע כששאלו ישראל מי יעלה לנו אל הכנעני בתחל' להלחם בו השיבם ית' יהודה יעלה הנה נתתי את הארץ בידו, וידוע שביד כל ישראל נתנה לא ביד יהודה לבדו אלא שתלה באותו שבט כבוד הנצחון והירושה להיותם בני יהודה אביהם. ולהיות מעלת היחס וזכות האבות גדול מאד תמצא בספר שופטים, כאשר יותם בן גדעון הוכיח את בעלי שכם על שהמיתו את שבעים אחיו כדי להמליך את אבימלך בן אמתו, וישא משלו ויאמר הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך אמר שהעץ הראשון אשר בחרו למלוכה היה הזית, כמ"ש ויאמרו לזית מלכה עלינו, ואין ספק כי לא זכר ראשונה את הזית כי אם בעבור שפריו הוא היותר קיים ומתמיד בטבעו, ולכן היה ראוי שיהיה קודם בכל דבר מעלה וכמו שאמר במסכת ברכות שאם היו לפניו זיתים וענבי' מברך על הזיתים ופוטר את הענבים שזה שני לארץ וזה שלישי לארץ, ולזה היתה תשובתו החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלקים ואנשים, כי בזית אמר לשון כבוד כפי שלימות טבעה ויחוס משפחתה הקיים והמתמיד, והיה זה לענין הנמשל שכן היה ראוי שיקדמו במלוכה בני גדעון לבן האמה ממשפחת אבימלך. גם מצינו שנבוכד נאצר כשעלה על ירושלם בימי המלך יהויקים וצוה לאשפנז רב סריסיו, להביא מבני ישראל ילדים אשר אין בהם כל מום הנה צוה לו שיקחם בפרט מזרע המלוכה ומן הפרתמים, כי גם בעבדות ובגולה ראה להקדים בני השרים ממשפחת בית דוד על בני שאר העם, וכן עשה כמו שנאמר בספר דניאל ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, כי אותם מפני שלמו' משפחתם לקח בייחוד להיותם נקראים בני המלך ולהיות משפחת בית דוד גם לאלף דור קודמת בכבוד ומעלה לכל שאר היהודים, אמרו בפ' חלק עתיד הקב"ה להעמיד דוד אחר, שנא' אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, וכ' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת קם לא נאמר אלא אקים, א"ל רב פפא לאביי והכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, א"ל כגון קיסר ולפני קיסר ולזה אמר רב אסי אם מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש אם מן מתי הוא כגון דניאל איש חמודות, אר"נ בר יצחק, אם מן חיי כגון אנן דכתי' והיה אדירו ממנו ולמדנו מזה שבכל כבוד ומעלה ראוי שתקדם משפחת בית דוד על זולתה, כי כבר נבא עליו הזקן באמרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, ודרשו הקדושים ז"ל לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בעמל, ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים, ר"ל שגם בגלותם יהיה תמיד נגיד ומצוה לאומים מזאת המשפחה היקר' וגם בבית שני בהיות החשמונים ובית הורדוס מולכים תמיד, היה בירושלם נשיא מבית דוד כמו שכתב יוסף בן גוריון ומזאת המדרגה היה הלל הזקן ורבן שמעון בנו ור"ג בן ר"ש ור"ש השני ור"ג הזקן ור"ג השני בנו ור"ש בנו ורבינו הקדוש בנו כלם נשיאים, ראשי בני ישראל המה וכמה החמירו חכמים ז"ל בכבוד היחס והמשפחות עד שכאשר הורידו לר"ג מן הנשיאות לאותה סבה שזכרו בגמ', והיו מבקשים ביניהם למנות אחר תחתיו אמרו נמני לרבי עקיבא והשיבו לית ליה זכות אבות, ר"ל שלא היה ממשפחה יקרה כי הי' בן גרים ולכן לא היה ראוי שיהיה נשיא, עד שאמרו נמני לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא, ואותו מנו לנשיא מפני כבוד משפחתו מחובר לשלימות חכמתו, ומפ"ז אמרו במדרש קהלת בן דוד מלך בירושלם, אמר ר' אחא בש"ר אלכסנדראי מלך בן מלך חכם בן חכם נביא בן נביא אשרי אדם שיש לו יתד לתלות בה שרצה ביתד כבוד הוריו ומעלת משפחתו, וע"כ אז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על המשפחות המיוחסות שבישראל, וראה גם ראה עד היכן הגיע מה שהיו מעיינים חכמים ז"ל בעניני היחס וכבוד המשפחה, שאמרו במסכת כתובות בפ' אעפ"י רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא ר"ל שהיה מתעסק רבי להשיא בנו עם בת ר"ח כי מטא למכתב כתובה נח נפשה דרביתא כלומר קודם נשואין מתה הנערה, אמר רבי ח"ו פיסולא איכא ר"ל שאולי היה בה פסול שלא היתה הוגנת להנשא לבנו, יתיבו ועיינו רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעה אחי דוד, כלומר, שחקרו בדבר ומצאו שרבי היה מזרע שפטיה בן אביטל בן זכר לדוד ור"ח היה מזרע שמעה אחי דוד ולפי שהיה בן רבי מזרע המלוכה ובת רבי חייא לא היתה בת מלכים עם היותה קרובה אליהם, לכן לא נתנם ה' להזדווג לפי שלא היו שווים ביחסם ובמשפחתם וכ"ז ממה שיוכיח שהקדימה במעלה והכבוד ראויה כפי שלימות היחס ומדרגת המשפחה, ובהיות הדבר כן והיה ישעיהו קרוב למלכות בן אחי המלך היתכן אם היו כלם בחיים שיקדמו לו בכל דבר כבוד ומעלה, ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות ויחזקאל בן בוזי הכהן עניים מרודים נבזים ושפלים מחזרים על הגרנות ואם המה בהיות בחיים חייתם לא יקדמו לו אף כי אחרי מותו שיקדמו ספריהם לספרו. הנה א"כ בבחינת הפועל ומעלתו ראוי הוא ומחוייב שיהיה ספר נבואות ישעיהו קודם לספרי נבואות שאר הנביאים:

4 ד

והבחינה השלישית היא מפאת הצורה, ר"ל צורות נבואות ישעיהו וצורות נבואות שאר הנביאים, ובאור זה כי הנה מדרגות הנבואות כלם יוכללו בשני מינים כמו שזכר הרב המורה שהם החלום והמראה, וכמו שביארה תורה במאמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ואמנם במה יבדלו שניהם זה מזה, הנה לא בא בביאור בדברי הרב אף אמנם ידענו כפי שרשיו בנבוא' שלא יבדל החלו' מהמרא' או החזון או מחז' שכלם דבר אחד מצד הפועל ונותן השפע, לפי שבכל אחד מהם יהיה המשפיע הבורא ית' באמצעות השכל הפועל ולא יובדלו ג"כ מצד המקבל, כי בין שתהיה הנבואה בחלום או שתהיה במראה או מחזה הנה המקבל השפע הנבואיי שמה תמיד הוא הכח השכלי עם הכח המדמה, גם לא תחשוב שיהיה ההבדל ביניהם שהנביא כשינבא בחלום יהיה בטל החושים כמשפט האדם הישן ובהנבאו במראה ומחזה ישתמש בחושיו וכחותיו כמו בהקיץ, כי הנה לדעת הרב בהיות הנביא מתעסק בנבואתו ודבקותו בין שיהיה בחלום ובין שיהיה במראה תמיד בהיות נפשו דבקה ומתקשרת עם העליונים לא יוכל הנביא להשתמש בחושיו כלל מבלעדי מרע"ה, וכמו שהביא ראיה על זה ממה שנאמר בדניאל ואראה את המראה הגדול הזה ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ואמר ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה שביאר בזה היות מראה הנבואה בביטול החושים, ואמר שזה כן לא נשאר שיהיה ההבדל בין החלו' והמראה כ"א בהכנת הנבו' בעת שתגיעהו הנבואה כי אם היה ישן כאשר תבואהו הנבואה תקרא חלום, אבל אם היה מקיץ מתעסק בעניניו כשחל עליו השפע הנבואיי תקרא אותה מדרגה מהנבואה מראה או מחזה וחזון. ומזה תדע שמשני המינים האלה הנה מין החלום הוא יותר פחות המעל' ממין המחזה והמראה, לפי שבחלום חל השפע לנביא בהיותו ישן וכחו המדמה הוא אז בלתי נכנע ולא כבוש תחת שכלו, ולכן אז אינו מסודר בעצמו אבל מדמה ומרכיב הרכבות בדויות כדרך הישנים ולכן היתה הנבואה אשר כזאת קשת ההבנה והציור ורבת ההמשל והחידה, ותצטרך לפתרון מאד מפני בלבול הכח הדמיוני המקבל אותו השפע אז, אמנם במראה לפי שיחול הרוח הנבואיי בהיות הנבי' ער ושכלו שופט וגובר על דמיונו והוא נכנע ומסודר תחת השכלי, לכן בהיות הכח הדמיוני ההוא אז בסדור נאות והתישבות טוב תהיה הנבואה שתחול אז עליו זכה וברה ומפורשת, ומפני זה אמרו חכמים ז"ל שמשה רבינו ע"ה לא באה אליו מעולם נבואה בלילה, שנאמר ביום דבר ה' אל משה להעיר שלא היה מנבא בחלום שהוא ממדרגה שפלה. והנה ההבדל בזה אשר העירותיך עליו פה מהחלום למראה תבינהו בדברי הרב המורה בפמ"א ח"ב, באמרו בתחלתו ז"ל איני צריך לבאר החלום מה הוא אמנם המראה והוא אמרו במראה אליו אתודע, והיא אשר תקרא מראה הנבואה ותקרא ג"כ יד ה' ותקרא מחזה הוא ענין איום ונורא מחובר לנביא בעת היקיצה וכו', כי מאשר אמר הרב מחובר לנביא בעת היקיצה העיר על ההבדל האמתי ההוא שזכרתי, ומפני שהיתה מדרגת ישעיהו בנבואה עליונה מאד לא באתהו כל ימיו נבואה בחלום כי אם במראה ובמחזה, ולזה נאמר בתחלת ספרו חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה, כי היה החזון המדרגה היותר זכה שבמיני הנבואה ולכן היו דבריו צחים ומבוארים יותר ובמעט משלים וחידות כפי זכות ובהירות מדרגת נבואתו. וכבר יורה על אמתת כל זה ענין אחד שאודיעך פה והוא עיון נכבד קחנו ועיניך שים עליו, ר"ל שאתה תמצא בירמיהו ויחזקאל ושאר הנביאים פעמים רבות, ויהי דבר ה' אלי לאמר ויהי דבר ה' אל פלוני ולא תמצא זה הלשון באדוננו משה בשום מקום, כי לא נאמר בו מעולם ויהי דבר ה' אל משה או דבר ה' אשר היה אל משה, והסבה בזה היא שזה הלשון יאמר על הנבואה שהיא בחלום לא במראה וגם על המדרגה השפלה ממנו ויורה גם כן על רבוי אמצעיים, וכאילו יאמר הנביא שלא ראה את השם ולא השיג ממנו דבר אבל שהיה והגיע אליו דבר ה' על ידי אחרים, ולכן במשה שהיה מנבא מאתו יתברך בלי אמצעי לא בא בנבואתו הלשון הזה וכבר גלה הרב המורה שלשון ויהי דבר ה' מורה שהנבואה ההיא בחלום ובמדרגה שפלה ממנו במה שכתב בפמ"ה ח"ב, אמר שם ז"ל המדרגה השלישית והיא תחלת המדרגות מי שיאמר ויהי דבר ה' אלי, ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין הוא שיראה הנביא משל בחלום, וכאלו התנאים כלם אשר קדמו באמתת הנבואה ובגוף החלום של נבואה יתבאר לו ענין המשל ההוא כמו רוב משלי זכריה עד כאן. הנה ביאר שויהי דבר ה' ומה שדומה לזה הלשון לא נאמר על מדרגה ממדרגות מראות הנבואה, כי אם על הנבואה שתבא בחלום, וגם לא על מדרגת דברים שישמע בחלום ושאר מדרגות החלום הטובות כל אחת על המדרגה הפחותה מהם, והיא ראיית משלים בחלום כמו שזכר, ובעבור שהיו ירמיהו ויחזקאל ושאר הנביאים מנבאים פעמים רבות בחלום וראיית משלים במדרגה שפלה מהנבואה, בא בהם פעמים רבות זה הלשון ויהי דבר ה', אבל בישעיהו מפני זכות נבואתו והיותה תמיד במראה ולא בחלום, לא נאמר בו ויהי דבר ה' אלי או ויהי דבר ה' אל ישעיהו אלא פעם אחת על מחלת חזקיהו, שנאמר ויהי דבר ה' אל ישעיהו לאמר הלוך ואמרת אל חזקיהו כה אמר ה' אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, אולי שאותו פעם נרדמו כוחותיו מפני דאגתו על מות חזקיהו ותרדמה נפלה עליו במחשבתו זאת, בהיותו בחצר החיצונה מהיכל המלך ואז בהיותו ישן באה לו הנבואה ההיא, אבל שאר נבואותיו כלם בחזון ובמראה הנבואה היו לא בחלום, ולכן לא נזכר בו פעם אחרת ויהי דבר ה'. הנה התבאר מזה שהיתה נבואת ישעיהו וצורתה ומדרגתה יותר עליונה ושלימה ממדרגות שאר הנביאים כלם שנכתבו נבואותיהם בספרים האלה, ולכן נאמר בו תמיד חזון או חזה להודיע שתמיד היה מנבא במראה ולא בחלום. אמנם בב"ר זכרו עשרה לשונות מהנבואה ואמרו שהקשה שבכלם הוא חזון שנאמר חזות קשה הוגד לי הנה עשו החזון רומז לחמר נבואותיו לא לצורותם, אבל אין דעתי מתישבת בדבר הזה לפי שגם הנבואה הטובה תקרא חזון כמו שאמר חזון עובדיה והיא נבואת נחמה וטובה לישראל, ויואל אמר מיעד טוב זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו ולא יתכן לומר שהיה מיעד שיראו ייעודים קשים, אבל זכר שני מיני הנבואה חלומות יחלומון חזיונות יראו על דרך מה שאמרה תורה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וגם הכתוב שהביאו חכמים ז"ל לראיה לדעתם יורה על אמתת מה שאמרתי, שאמר חזות קשה הוגד לי שמפני שהיה המחזה ממנו בייעוד טוב וממנו בייעוד קשה, הוצרך לפרט ולומר חזות קשה בעבור שיש חזות אחר שאינו קשה אבל רך וטוב, ובהקדמת פירוש ספר תרי עשר אבאר כמה מהחכמים כללו במאמרם זה, והיוצא מזה כולו שספר ישעיהו מפאת צורת נבואותיו הוא שלם מעולה משאר הנביאים, ולכן היה ראוי שיקדם אליהם בסדר ומעלה:

5 ה

והבחינה הרביעית היא מפאת חמר הספר וזה יובן בב' פנים, האחד שהנה מעלת הספר או הנביא שחברו תשוער כפי רוב הנחמות והטובות שנבא לישראל או מיעוט', ואתה תראה שבספר ישעיהו באו הרבה נבואות נחמת וגאולת ישראל יותר מבספר אחר משאר הנביאים עד שמפ"ז אמרו חז"ל, כמו שזכרתי למעלה שהיה ספר ישעיהו כלו נחמתא כי מפני שבאו בו יותר ייעודים ונבואות בנחמה החליטו המאמר שהיה כלו נחמה, ואני כבר עשיתי מאמר בזכרון הנבואות המוכרחות והמבוארות בענינ' שהם על הגאולה העתיד' שבכל כתבי הקדש, קראתיו משמיע ישועה, ושם הבאתי מדברי אדון הנביאים ד' נבואות ומדברי בלעם נבואה אחת, ומדברי ירמיהו שש נבואות ומדברי יחזקאל עשר נבואות, ומדברי הושע נבואה אחת ומדברי יואל נבואה אחת, ומדברי עמוס נבואה אחת וכל דברי עובדיה שהיא נבואה אחת, ובדברי מיכה שתי נבואות ובדברי חבקוק נבואה אחת, ובדברי צפני' נבואה אחת ובדברי חגי נבואה אחת, ובדברי זכריה ד' נבואות ובדברי מלאכי נבואה אחת. אמנם בדברי ישעיהו ראיתי ט"ו נבואות גלויות ומבוארות על התשועה העתידה ואולי מפ"ז בגזירת עירין ובמימר קדישין מלידה ומבטן נקרא שמו ישעיה אם להגיד שהוא יקרא ויפרסם תשועת ה' וגאולת עמו, ואם להעיר שינבא ט"ו נבואות בתשועה ובגאולה העתידה, כי ישע הוא שם לתשועה ולגאולה כמו שאמר אראנו בישע אלקים, וי"ה עולה במנין ט"ו. וכיון שרבו כמו רבו נבואות הנחמות שבאו בספר ישעיהו, הנה א"כ חמר ספרו בנחמה ובגאולה העתידה ראוי שיקדם לספרי שאר הנביאים שקצרו ממנו בנבואות הטובות, וכבר שבח ישעיהו עצמו בזה ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי ואמר במקום אחר יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח לקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו לנחם כל אבלים לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וגו', זהו הפן הראשון מחמר הספר הזה: והפן האחר מחמר נבואותיו הוא שישעיהו הרבה לגלות וליעד בגאולה העתידה דברים יותר משאר הנביאי', וביאור זה שאתה כשתפליג העיון וטוב החקירה בנבואותיו תדע ותשכיל שהנביא הנכבד הזה גלה וביאר בענין גאולתינו ופדות נפשנו י"ד ייעודים, הראשון, מהנקמה שיעשה הקב"ה בכל האומות שהרשיעו לישראל אם בחרבם אלו על אלו בהקבץ עמים יחדו להלחם על אדמת הקדש, ואם בדבר ומגפה אש וגפרית ורוח זלעפות שירד עליהם מאת ה' מן השמים תמצא זה בזה הספר בנבואה הי"א בפ' הוי ארץ צלצל כנפים. ובנבואה הי"ב בפ' משא מצרים ובנבואה הכ' בפ' הנה ה' בוקק הארץ ושאר הפרשיות שאחריה, ובנבואה הכ"ג בפ' קרבו גוים לשמוע ובנבואה הכ"ט בפ' שמעו אלי רדפו צדק ובנבוא' הל"ה בפ' הנני נוט' אליה כנהר שלום וזולתם: והייעוד השני הוא, שתהיה נקמת אדום ועיר בצרה יותר גדולה מנקמת שאר האומות ושלא יזכו הפלטי' מהם לקרא בשם ה' ולעבדו שכם אחד כמו שיזכו לזה פליטי שאר האומות, תראה זה בנבואה הכ"ג בפ' קרבו גוים לשמוע ובנבואה הל"ג בפ' מי זה בא מאדום וזולתם: והייעוד השלישי, הוא תשועת ישראל וגאולתם וקבוץ גלויותיהם תראה זה בנבואה הח' בפ' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו, ובנבואה הי"א בפ' הוי ארץ צלצל כנפים ובנבואה הכ' בפ' ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה ויתקע בשופר גדול, ובנבואה הכ"ג בפ' חזקו ידים רפות ובנבואה הכ"ה בפ' נחמו נחמו עמי, ובנבואה הכ"ח בפ' כה אמר ה' בעת רצון עניתיך, ובנבוא' הכ"ט בפ' אנכי אנכי הוא מנחמכ', ובנבואה הל"א בפ' רני עקרה ובנבואה הל"ג בפ' קומי אורי ושוש אשיש, ובנבואה הל"ד בפ' כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ובנבואה הל"ה בפ' שמחו את ירושלם וזולתם: ויעוד הד', שבגאול' העתיד' ישובו י' השבטים שהגלם סנחריב בארץ אשור, ולא שבו לבי' שני תראה זה בנבואה הח' בפ' יוסיף ה' שנית ידו ובנבואה הכ' בפ' מכנף הארץ זמירות שמענו, ושאר הפרשיות שאחריה ובנבואה הכ"ח בפרשת הנה אלה מרחוק יבאו ואלה מצפון וזולתם: והייעוד הה' שתהיה הגאולה העתידה דומה לגאולת מצרים בבחינות רבות בנקמת האויבים המחזיקים בם כפרעה ומצרים, ובגאולה המוחלטת שלא ישאר מהם איש בארצות הגלות כמו שלא נשארו במצרים, ובהיות התשועה על ידי נביא גדול בנבואה והמופתים כמו שהיה מרע"ה ובקריעת הים, תראה זה בנבואה הח' בפ' יוסיף ה' שנית ידו ובנבואה הי"ט בפ' עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם: והייעוד הו', שיש עת מוגבל גזור לפניו יתברך לגאולת ישראל לא תמנע בבואו אף שיהיו בהם שבר פושעים וחטאים יחדו, אבל הרשעים שבהם יכלו בקבוץ הגליות וחבלי זמן המשיח, וצדיקים יירשו ארץ תראה זה בנבואה כ"ג, באמרו שם כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון ושם נא' לא יעברנו טמא ובנבואה כ"ג בפרשת קומי אורי באמרו אני ה' בעתה אחישנה, ובפ' מי זה בא מאדום באמרו וארא כי אין איש וזולתם: והייעוד הז', שיהי' הגלות הזה ארוך ונמשך מאד ולא תהי' הגאולה כי אם אחר עבור זמן רב מהגלות תראה זה בנבואה הכ"ח בפ' ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני, שזה המאמר לא יפול כ"א על זמן רב מהגלות ובנבואות אחרות זולתם: והייעוד הח', שבזמן הגאולה תשוב השכינה והנבואה לחול בקרב ישראל, ותתרבה החכמה והידיעה בכללותם, תראה זה בנבואה הח' באמרו כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ובנבואה הי"א באמרו אשקטה ואביטה במכוני באמרו כחום צח עלי אור ובנבואה כ"ה בפ' נחמו נחמו עמי באמרו ונגלה כבוד ה', ובנבואה הל"ג בפ' קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח: והייעוד הט', שבגאולה העתידה ישובו אל ה' כל פושעי ישראל שיצאו מכלל הדת והתערבו בגוים, אם באונס מפני חרבות או בפתוים ואופנים אחרים, והמה יתחרטו באחרית הימים וישובו אל אלהי אבותם ולפי שהמה היו עם מרעיתו וצאן ידו של הקב"ה כמו שמעדרו יצאו כך אליו ישובו, תראה זה בנבואה כ"ו באמרו ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה כי תעבור במים אתך אני, ובנבואה ל"ב באמרו ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ובנבואה הל"ה באמרו וגם מהם אקח לכהנים ללוים כמו שיתבאר שם בע"ה: והייעוד הי', שבגאולה העתידה ימלך מלך מבית דוד ויקרא בשמו ויהיה בעל חכמה ומשפט תראה זה בנבואה הח' באמרו ויצא חוטר מגזע ישי ובנבואה כ"ה בפ' הן עבדי אתמך בו: והייעוד הי"א, שאחרי אותה הגאולה העתידה לא ישובו עוד ישראל לגלות אחר בשום זמן מן הזמנים, לפי שימול השם לבבם הערל ולא ישובו לכסלה ולחטוא עוד, אבל יהיו כלם צדיקים ולכן לעולם יירשו ארץ, תראה זה בנבואה הכ"ט באמרו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קובעת כוס חמתי, לא תוסיפו לשתותה עוד, ואמר כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא, ובנבואה ל"א בפרשת כי מי נח זאת לי וגו' כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך ובנבואה ל"ג באמרו, לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך וגו': ואמר בפ' שוש אשיש נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, ובנבואה ל"ד בפר' הנה עבדי יאכלו וזולתם: והייעוד הי"ב שאחרי הגאולה העתידה יקבלו רוב האומות הנשארות אמונת הש"י, לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, תראה זה בנבואה הכ' בפ' נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וגו' והלכו עמים רבים וגו' ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב, ובנבואה י"א בפר' הוי ארץ צלצל כנפים ובנבואה הי"ב בפר' משא מצרים ושאר הפרשי' שאחריה ובנבואה ל"ג בפר' קומי אורי: וייעוד הי"ג שאחרי הגאולה העתידה ונקמת האומות יהי' משם והלאה שלום בכל העולם, ולא ילמדו עוד מלחמ' תראה זה בנבוא' השנית באמרו וכתתו חרבותם לאתים וגו' ולא ישא גוי אל גוי חרב, ובנבואה הח' באמרו וגר זאב עם כבש, ובנבואה הי"ב בפר' ביום ההוא תהי' מסלה ממצרים אשורה ובנבואה הכ"ד באמרו זאב וטלה ירעו כאחד וארי' כבקר יאכל תבן: והייעוד הי"ד, שבאותו זמן מהגאול' העתידה או קרוב אלי' יעשה ה' פליאה מופלגת חדשה בארץ, בתחיי' המתים תראה בנבואה הב' בפר' הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ושאר הפרשי' שאחרי' ובנבואה הכ"ח בפר' ותאמר ציון, ובנבואה ל"ה שמחו את ירושלם ועד סוף הספר:

6 ו

הרי לך בזה י"ד עיקרים מופלאים שנבא ישעיהו שעתידין להיות לזמן הגאולה, ואין ספק שבזה היתה עליו י"ד ה' רבה מאד, אמנם שאר הנביאים כלם ייעדו על קצת מהייעודים האלה ולא על כלם ובכלל דברי ישעיהו דבריהם לא הגיע מדרגת א' מהם לייעד על כל י"ד העיקרים האלה, כי הנה ירמיהו ייעד בכל נבואותיו ונבא לבד על ח' ייעודי ישעיהו אלה והם הא' והב' והג' והד' והז' והח' והי' והי"א ושאר הייעודים לא דבר בהם ולא ראה אותם בנבואותיו, ואמנם יחזקאל הנה הוא נבא על עשרה מהייעודים האלה והם הא' והב' והג' והד' והח' והי' הי"א והי"ב והי"ג והי"ד ושאר הייעודים שנבא עוד ישעיהו לא נמצאו בדברי יחזקאל, ואמנם הושע הנה נבא על ח' מהייעודים האלה והם הא' והג' והד' והה' והח' והי' והי"א והי"ב ושאר הייעודים שזכר עוד ישעיהו לא באו בדבריו, ואמנם יואל הנה הוא נבא בשבעה מהייעודים האלה והם הא' והב' והג' והו' והח' והי"א והי"ב ושאר הייעודים שבאו עוד בדברי ישעיהו לא נבא עליהם יואל, ואמנם עמוס הנה נבא על ה' מהייעודים האלה והם הא' והב' והג' והי' והי"א ושאר הייעודים שזכר עוד ישעיהו הוא לא דבר בהם זה הנביא כלל, ואמנם עובדיה הנה נבא על ה' מהייעודים האלה והם הא' והב' והג' והד' והח' ולא דבר כלל משאר הייעודים שנבא ישעיהו, ואמנם מיכה הנה נבא על י"א מהייעודים האלה והם הא' והב' והג' והד' והה' והו' והח' והי' וי"א והי"ב והי"ג ומהייעודים שזכר עוד ישעיהו לא דבר מיכה, ואמנם חבקוק הנה הוא נבא מאלה הייעודים על ו' והם הא' והב' והג' והו' והז' והח' ומשאר הייעודים לא נבא, ואמנם צפניה הנה הוא נבא על ח' מהייעודים האלה והם הא' והג' והד' והו' והז' והח' והי"א והי"ב ומשאר הייעודי' לא נבא, ואמנ' חגי הנה הוא נבא על ד' מהייעודי' האלה והם הא' והג' והח' והי"ג ובשאר הייעודים לא דבר כלל, ואמנם זכריה הנה הוא נבא על י"א מהייעודים האלה והם הא' והג' והד' והה' והו' והח' והי' והי"א והי"ב והי"ג והי"ד ומשאר הייעודים שדבר עוד ישעיהו לא נבא הוא, ואמנם מלאכי נבא לבד על ד' מהייעודים והם הא' והד' והי"ב והי"ד ואמנם יונה בן אמתי ונחום האלקושי לא דברו מהגאול' העתיד' דבר מכל י"ד הייעודי' האלה שזכר ישעיהו, ומה שאמר נחום הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום על בנין בית שני אמרו וסופיה דקרא מוכיח שאמר חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף לעבור בך בליעל כלה נכרת, ואמר זה על זרע נבוכדנצר הנה התבאר שכל מה שנבאו הנביאים האלה נבא ישעיהו ראשונה מהם מלבד שאר הייעודים שנבא הוא ולא נבאו הם עליהם, הן אמת יחזקאל נבא בביאור רחב על התרחבות ארץ ישראל וירושלים לעתיד לבוא ועל חלוקת הארץ לשבטים ולנשיא ולגרים שינחלו בה ובנין בית המקדש העתיד להיות, וגם ירמיהו נבא בהתרחבות ירושלם בביאור בנבואת מצא חן במדבר ומשאר הנביאי' ג"כ היה שדברו מזה אבל גם זה לא נעלם מעיני ישעיהו כי הוא אמר הרחיבי מקום אהלך, ואמר כי ימין ושמאל תפרוצי ובכלל ירושתם את הארץ היא החלוקה ובכלל חול השכינה ביניהם נכלל בנין בית המקדש סוף דבר שבכלל דבריו דבריהם וזה כלו מורה על מעלת חמר הספר הזה כפי כללות נבואותיו וייעודיהם:

7 ז

והבחינה החמשית מפאת התכלית, וזה שתכלית הספר הזה הוא להביאו להגיע האדם אל תכליתו האמתי ולהודיעו כלות העולם וסופו, ואמנם בתכלית האדם נמצא בין חכמי אומתנו חלוף דעות, כי הרב הגדול המימוני חשב שהי' תכלית השכר והעונש לאדם מיוחד לנפשו אחרי הפרדה מן הגוף בעולם הנשמות ויאמין עם זה פינת תחיית המתים שישובו הנשמות להתקשר בגופים על דרך הפלא, וכבר נמצא אמות הדעה הזה בדברי ישעי' באמרו בנבואה ל"א שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו' שיראה מזה ששכר המצות הוא העונג המגיע לנפש וחייה והשארות' אחרי הפרדה מן הגוף, ודעת שנית מחכמינו בראש' הגאון רב סעדי' ורש"י והרב הקדוש הרמב"ן בשער הגמול שלו קיימו וקבלו, שעיקר שכר המצות אינו לנפש בלבד בעולם הנשמות כ"א לנפש ולגוף יחד בתחיית המתים ושהזמן הבא אחר התחייה הוא הנקרא עוה"ב, וגם הדעת הזה אמתו ישעיהו בנבואה הל"ב באומרו בשכר המצות ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, כי מפני שיהיה השכר בעולם הנשמות ובעולם התחייה ג"כ קיים הנבי' שתי הדעות יחד האמנ' בפנת התחייה באו דברי הרב המימוני בקוצר גדול בפי' המשנה, ולבד מצאנו לו האגרת אשר עשה בענין התחייה אבל בקצת שרשיה כפי מה שהניחם לא הסכימו עמו שאר החכמים, והנה הגאון בספר האמונות אשר לו הרבה הטענות והשאלות והתשובות בדרוש הזה אבל גם בדבריו ראיתי אני ספקות עצומות, וכן בדברי האחרו' ר"ל הרמב"ן והרב רבי חסדאי וזולתם, ואני הפלגתי החקירה בדרוש הזה בסבותיו והתחלותיו והיתר הספיקות הנופלים בו ובררתי הצודק מהבלתי צודק מדעת הרבנים האלה, במאמר צדק עולמי' אשר חברתי, וגם במאמר נחלת אבות פ"ד במשנת הילודי' למות והמתים להחיות זכרתי מזה י"ד שרשים בדרוש התחייה מצויירים פתוחי חותם באותה משנה, מפ"ז אעירך פה על השרשים אשר ביאר ישעיהו בפנה הזאת בנבואותיו ולא תוחיל שבכל שרש מהם אזכור הטענות והראיות ותשובות הספקות הנופלים בהם ודעות החכמים בענינם, אבל אזכירם פה בדרך הנחה כדי לבאר כמה מהשרשים והנבואות הנפלאות ביאר הנביא ישעיהו בדרוש הזה שלא ראו שאר הנביאים, ואומר שהנביא ישעיהו ראה בענין התחייה יותר מכל מה שראו שאר הנביאים כלם, כי הוא נבא על זה הענין בששה מקומות מספרו: הא' בנבואה הב', בפר' והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' ובפר' כי יום לה' על כל גאה ורם. והמקום הב', בנבואה הי"א בפרשת הוי ארץ צלצל כנפים ובפרשת כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה במכוני. והמקום השלישי, בנבואה הכ' בפרשת מכנף הארץ ושאר הפרשיות שאחריה. והמקום הרביעי, בנבואה הכ"ז באמרו כל הנקר' בשמי לכבודי בראתיו ויתר הפסוקים שאחריו. והמקום החמישי, בנבואה הכ"ח בפרשת ותאמר ציון עזבני ה'. והמקום הששי, בנבואה האחרונה היא נבואה ל"ה בפרשת שמעו דבר ה' החרדים אל דברו וגומר עד סוף הספר. כי הנה בנבואות האלה ברור אצלי שנבא ישעיהו על ענין תחיית המתים כמו שאוכיח בפירושם. ומתוך דבריו גלה שם בפנה הזאת י"ד שרשים, ואני אלקטם אחד לאחד מנבואותיו ואעירך עליהם פה:

8 ח

השרש הראשון הוא אמתת פנת התחייה רוצה לומר שהמתים שכבר מתו ונפרד רוחם מגופם, עוד ישובו לחיים הגשמים האלה, ועליו אמר בנבואה הכ' יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר, וכן אמר המלאך לדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, כי תאר אותם בשם ישנים להגיד שאינם מתים שיאמר אדם מתים בל יחיו אבל הם בקבריהם כישנים ונרדמים וכמו שהישן בטל ההרגשות עוד תחזור נשמתו אליו ויעור משנתו ויהיה כשאר החיים, כן המתים הם כישנים ויקיצו ויעורו משנת' בתחיי', ועל זה אמר ואוספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו כפי הפי' האמתי שיהיו המתים בתחייתם כאלו לא היו מתים אבל שהיו נסגרים במסגר ויצאו משם, ואמר בלע המות לנצח רוצה לומר שלא תהיה המות נצחית כי אם עד זמן מוגבל שתהיה בו התחייה:

9 ט

השרש השני שלא תהיה תחיית המתים בבחינת הנפש בלבד שתשוב להתקשר בגוף, ושיהיה גוף אחר זולתי הנפסד שהיה ראשונה כמו שחשבו חכמי הנוצרים, כי אם היה הדבר כן היה זה גלגול נפשות בגופות אחרים או הויה מחודשת, לא תחיית המתים שכבר מתו אמנם האמונה התורנית היא שישוב להתרכב הגוף הראשון מאותם היסודות שהיו בו באיכיותיהם וכמותם ובמזג הראשון, והנשמ' שהית' בו בראשונה ועל זה אמר בנבואה הי"א כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה במכוני, ר"ל שישקוט הנביא מהמיית העולם הזה שהוא רמז למות ואז ישוב להביט במכונו שהוא גופו הראשון, וזכר שם תאר התחייה באמרו כחוס צח עלי אור כעב טל ביום קציר כמו שיתבאר ביאור אמתי במקומו, ובנבואה השנית אמר על זה כי ארובות ממרום נפתחו כלומר כשתשוב הנפש וירעשו מוסדי ארץ כלומר שישובו להתרכב כבראשונה והתחברות החלקים והפעלותם אלו מאלו בהמזגת המורכב, קרא רעש ועליו אמר רוע התרועעה ארץ פור התפוררה ארץ וגומר כמו שיתבאר במקומו:

10 י

השרש השלישי בפועל התחייה והוא שאתה תדע שכבר היו מחכמי הודו הקדומים המתעסקים בחכמת התכונה שקיימו וקבלו בתחיית המתים, אבל אמרו שהיא מחוייבת מפאת המערכה כי הנה יתחברו בזמן מהזמנים חיבורים ומהלכים מהככבים והמזלות שיחייבו שתפסד ההויה הטבעית ושתשוב למציאותה כבראשונה, ואמרו בזה דעות זרות מהם ששמו ימות העולם ארבעת אלפי אלפים וש"ך אלפי שנה, ומהם שמו ל"ו אלף שנה, ומהם שמו ש"ס אלף שנה, ומהם שמו י"ב אלף שנה כמספר מזלות הרקיע, ומהם שמו מ"ט אלף שנה כפי שבעת הככבים הרצים שכל אחד מושל בעולם שבעת אלפי שנה, ומהם שמו שבעת אלפים שנה על פי שבעת הככבים שכל אחד מושל בעולם אלף שנה, וכמו שזכר כל זה הנשיא הרב רבי אברהם בר' חייא בספרו מגלת המגלה, ושם הוכיח שהדעות האלה כלם מיוסדים על קו תהו ואבני בהו כפי שרשי החכמה ההיא גם שלדבריהם לא תהיה התחייה כי אם בדרך הויה בהמשך הזמן כאשר היתה מתחלת הבריאה, והנה הנביא ישעיה אשר עמד בסוד ה' ביאר שהתחייה תהיה על דרך הפליאה העצומה והפועל בה יהיה הקדוש ברוך הוא, לא המערכה כאמרו בנבואה הכ' והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום וגומר ואוספו אספה וגומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם, ולזה נקרא זמן תחיית המתים יום ה' לפי שתהיה על דרך הפליאה וכמו שהיתה הבריאה הרצונית הכוללת הראשונה, לא בדרך הטבע והמערכה:

11 יא

השרש הרביעי בצורת התחייה לפי שכבר נפלו ספיקות רבות בין הקדמונים מהישמעאלים ומהנוצרים וגם מחכמי אומתנו, איך אפשר שישוב להתהוות אותו הגוף הראשון שכבר נפסד ונתפזר כמה מהפעמים, עד שמפני זה מעדו רגלי קצת מחכמי עמנו האחרונים בפנה הזאת ואמרו שתחיית המתים הוא משל לקבוץ הגלויות ושהקיצו ורננו שוכני עפר הוא על דרך מקימי מעפר דל, ושהתחייה היא ע"ד אמרו יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, אבל זה כלו הוא הכחשת אמתת הכתובים וכפירה מוחלטת, כי הנה ענין התחייה אמתה התורה אותה וקבלוה כל האומות בארצותם לגוייהם, אמנם איך ישוב הגוף לאיתנו כבר זכר הגאון דעתו בזה שגוף האדם במותו לא ישוב אל כללות היסודות להתערב בכללותם, אבל חלקי הגוף ההוא ישארו ביסודות רשומים ונפרדים ושמורים לא תרכב פעם שנית בגוף התחייה, ויותר נאות ומתישב הוא שנאמר שיחדש ויברא הקב"ה בזמן התחייה גופות מעפר האדמה עם הטל השמימיי שיוריד האל יתברך עליו, כמו גוף אדם הראשון בימי בראשית, ויהיו אותם הגופות כמו הגופות הראשונים בלי פחות ויתר וממזגם, ולפי שהמדות והתכונות ימשכו אחרי המזגים יחוייב שיהיו בהם כבראשונים בלי שנוי כלל, ובהיות החמר ההוא כראשון והנפש שהיא ההבדל המיחד היא עצמה שהיתה שמה בראשונה יצדק אמרו שישובו ויחיו אותם המתים עצמם, וכמו שזכר ה"ר חסדאי ונבא ישעיהו הנביא זה השרש באמרו בנבואה הי"א כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביט' במכוני כחום צח עלי אור כעב טל בחם קציר, שרמז בזה שיהיה מכונו וגופו בקומו דומה אל הגוף הראשון בחומו הטבעי ובלחותו והכלל בכחות הפועלים והמתפעלים, ואמר גם כן בנבואה הכ' יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל שגלה בזה שירד טל מאת ה' מן השמים על עפר הארץ יהיה כח הטל ההוא כטל טפת זרע הזכר לתת הצורה, והעפר ישים בו הקדוש ברוך הוא הכנה וטבע שיהיה כזרע הנקבה להיותו חומר אותו הגוף:

12 יב

השרש החמישי תכלית התחייה, וזה כי מהיות כל פעל טבעי מכוון לתכלית מוגבל, וכל שכן הפעולות האלהיות שהם יותר שלימות שראוי שיהיה להם תכלית יותר הכרחי ראוי לנו שנבקש תכלית בפליאה העצומה הזאת, ולמה תשוב הנפש אחרי היותה במחיצת הרוחנים בשכר והעונש לחול שנית בגוף הנגוף אחרי צאתו ממנו, והנה הרב המימוני באגרת התחייה לא מצא ע"ז מענה, והגאון ואליו נמשך הרמב"ן והר' חסדאי ושאר החכמים אמרו שהיה תכלית התחי' כדי שהעובד בשלמותו שהוא המורכב בגוף ונפש יקבל שכר עבודתו או עונש מריו, וכבר בארתי במאמר צדק עולמים ביטול הדעת הזה וכי שכר המצות וענשן לנפש בלבד ייוחד לא לגוף, ואם היה מחוייב לקבלו שניהם היה להם לקבלו בעולם הזה ולא יצטרכו לפליאת התחייה ועל כן אמרתי, שנשער בתחייה תכלית פרטי לישראל בלבד ותכלית כולל להם ולשאר האומות, ושהתכלית הפרטי הוא לפי שיראי ה' וחושבי שמו אשר מתו בגלות בנפש מרה, ולא אכלו בטובה יזכו לתשועת ה' בגאולה העתיד' והנה אמת זה ישעיהו בנבוא' הכ' כשהשיב בשם האל לנביא על תלונתו אשר עשה מהמתים בגלות, באמרו מתים בל יחיו רפאים בל יקומו השיבו יתברך יחיו מתיך נבלתי יקומון כמו שיתבאר שם ביאור שלם, ובנבואת ל"ה אמר זה גם כן מי שמע כזאת ומי ראה וגומר כי חלה גם ילדה ציון את בניה האני אשביר ולא אוליד וגומר, שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, רוצה לומר שיקומו בתחייה אותם שמתו בגלות ויזכו לשמוח בירושלם, ואמר וראיתם ושש לבבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה וגומר ואמנם התכלית הכולל לכל האומות בתחייה הוא שלהיותם בארצותם לגוייהם באמונו' משובשות ודתות כוזבות, מהם עובדים לשמש ולירח ומהם לשאר הדברים שייחסו אליהם אלהות וכלם יחטיאו התכלית האמתי שבעבורו נוצרו הנה כדי שלא תהיה בריאת המין האינושי לריק ולבטלה, ראה הקדוש ברוך הוא להורות לפניהם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון באופן שיתמו חטאים מן הארץ וכל עולה קפצה פיה והאלילים כרות יכרתון יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ואולם בעבור זה יברא ה' חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו, מהם צדיקים גמורים מהם נביאים מהם חכמי הדורות נקובים בשמות נודעים לבני אדם, ומהם רשעים מלכים קיסרים גדולי עולם וגם מן החדשים שמקרוב מתו שכל רואיהם יכירום וזה שכלם פה אחד יעידון יגידון ה' הוא האלקים ה' אחד ושמו אחד אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל ומשה ותורתו אמת, כאשר יראו בני אדם את מעשי ה' כי נורא הוא והקמים בתחייה מפרסמים שכר עולם הנשמות לצדיקים מבני ישראל ועונש הרשעים והחטאים, ויבארו האמת האלהי ושגעונות האנשים באמונותיהם יתפעלו לבבות בני אדם ויעזבו אליליהם ושקרות דתם ויטו לדברי הקמים בתחייה, ולא ילכו עוד אחרי ההבל וזהו יום ה' הגדול והנורא שאמרו הנביאים, ועל זה אמר ישעיהו בנבואה השנית והיה ביום ההוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגומר, והלכו עמים רבים וגומר ואמר כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, וכל אותה הפרשה על זה נאמרה כמו שיתבאר ובנבואה הכ' אמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואמר ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט, כי הפרשיו' האלה יתבא' במקומו' שעל זה נאמרו בלי ספק:

13 יג

השרש הששי הוא בחמר התחייה, רוצה לומר מי ומי הקמים בתחייה האם יהיו כל בני אדם שנבראו משש' ימי בראשית עד אותו זמן מהתחייה, וזה בלתי אפשר כי לא תכיל אותם הארץ ואם לא יקומו כלם אבל קצתם מי יתן ואדע מי ומי ההולכים בתחייה ההיא האם זה במקרה ובהזדמן, והנה הגאון והרב הגדול המימוני והרמב"ן וכן הרב ר' חסדאי ותלמידיו כלם נמנו וגמרו שלא יקומו בתחייה כי אם הצדיקים בלבד מאומתנו, ויסתייעו בזה ממה שאמרו ז"ל בב"ר גבורו' גשמים לצדיקים ולרשעים, אבל תחיית המתים לצדיקים בלבד והוא דעת זר לפי שהכתוב אמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, ואם בתחייה לא יהיו כי אם הצדיקים אין ספק שמספר יהיו ונער יכתבם, ואיך יאמר עליהם ורבים כל שכן שהכתוב צווח אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם וישעיהו אמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, והוא המורה שגם מהרשעים יקומו לקבל ענשם ואתה תראה האמונה הזאת נשרשת בכל האומות כאילו טבע האמת מקובל בפיהם, ואמנם משחז"ל גבורות גשמים לצדיקים ולרשעים תחיית המתים לצדיקים בלבד, לא כוונו בזה לשלול התחייה מהבלתי צדיקים כ"א להודיע ענין התועלת והשכר הנקנה בה שלא תהיה כגבור' הגשמים שיהנו מהם כצדיק כרשע, וכן יגדלו ויציצו התבואות לרשע בבוא הגשמים כמו לצדיק לא תהיה כן התחייה כי תועלתה ושכרה תהיה לצדיקים, לא לרשעים כי הנה הצדיקים יזכו ויקבלו שכר והרשעים יפרסמו ענשם ותגלה רעתם בקהל: וגם נוכל לומר שאותו המאמר שהביאו מב"ר שהוא לרבי אבהו ובא במסכ' תעניות בפרק קמא לא קבלוהו כל החכמים שהרי אמרו שם עליו ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים ואתה תראה שסתם התלמוד תופש עיקר דברי רב יוסף וכמו שביארתי בצדק עולמים: והנה הנביא ישעיהו ביאר, שגם מהאומות יקומו בתחיית המתים בכל מלכי הארץ ומחוזיה, ר"ל שיקומו בכל מחוז אנשים מיוחדים לפרסם אמונת השם ואמיתתו, כי הם יהיו עדים נאמנים באמיתת אלהות ה' יתברך, וזה ענין אמרו בנבואה הי"א הוי ארץ צלצל כנפים כמו שיתבאר שם: ובנבואה הכ' אמר על זה ועשה ה' צבאות לכל העמים משתה שמנים משתה שמרים, וכבר דרשו חז"ל בפירקי ר' אליעזר על זה יחיו מתיך נבלתי יקומון שאמרו שכל המתים עולים לתחיית המתים חוץ מדור המבול שנאמר רפאים בל יקומו מתים בל יחיו אלו הגוים שהם כנבלת בהמה יקומו אבל לא יחיו, ובנבואה הכ"ז אמר בדברו על התחייה כמו שיתבאר שם כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגומר, כל הגוים נקבצו יחדיו ויאספו לאומים ולפי שהקמים בתחייה יפרסמו אמתת אמונת השם ית' ויגלו ענשם בגיהנם, לכן אמר יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי בו, אמר אתם עדי על האומות ועבדי אשר בחרתי בו על ישראל:

14 יד

השרש השביעי באיזה אופן ומצב יקומו המתים, כי מאחר שהיה הגוף האנושי משתנה תמיד מיום אל יום כפי המזונות והדברים היורדים עליו מחוץ, ובפרט השתנות האדם מילדות אל הנערות וממנו אל הבחרות ואל העמידה והזקנה והישישות, ראוי שנדע באיזה מצב מהם יקומו האנשים בתחייה אם בצביונן וקומתן ובחרותם, או בזקנתם היורדת על פי מדותם או איך יהיה זה, והיתה התשובה בזה שבאותו אופן ומצב שהיה האדם במותו יקום בתחייתו אם בחור ואם זקן עד שאחז"ל שאפילו במומיהם שהיו להם בשעת המיתה יקומו, והיה זה כדי שיהיו יותר ניכרין לבני אדם ויתפעלו יותר מדבריהם, כי זהו ענין והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ועל זה אמר הנביא ישעיהו בנבואה הכ' ובלע ההר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים, ר"ל שיגלה הקב"ה אותם המכוסים בעפר הארץ שלכן אמר הלוט הלוט, ר"ל שכמו שנסתרו שמה כך יקומו:

15 טו

השרש השמיני שהקמים בתחייה יכירו קרוביהם ואוהביהם, כי להיות ההיכירה מפעל הכחות הגשמיות הנה כשישובו לעולם בגופם ונפשם תושלם הכרתם, וההכרה ההיא תהי' סבה להתפעלות בני אדם יותר, כי מפ"ז יקומו עם מומיהן כמו שהתבאר, וכבר אז"ל והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם מי הם הרועים, ואמרו קבלנו דוד באמצע שת חנוך מתושלח לימינו אברהם יעקב משה משמאלו ושמונה נסיכי מי הם, ואמרו קבלנו ישי שאול שמואל עמוס צפני' חזקי' אליהו משיח, והוא המורה שיהיו ניכרין הקמים כ"א בשמו וע"ז אמר ישעי' בנבואה הכ"ז, אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי, להגיד שמהקמים יהיו ניכרין מי הם מהאומות ומי הם מישראל:

16 טז

השרש התשיעי שהקמים בתחייה יאכלו וישתו וישתמשו בחושיהם כדעת הרב המימוני, כי לא יהיו איבריהם וחושיהם לבטלה וכבר ביאר זה הנביא ישעיהו בנבואה הל"ה, באמרו למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה למען תמוצו והתענגתם מזיו כבודה: ואמר וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה, להגיד שיזכו בתענוגים הגשמיים בארץ הנבחרת:

17 יז

השרש העשירי שהרשעים ואנשי האומות שיקומו בתחייה יקבלו ענשם גשמי בעולם הזה לעיני בני אדם ויצדיקו עליהם את הדין, כדי שבני אדם יכירו מתוך ענשם ששקר נחלו ושעליהם חייבין לתת את הדין וע"ז אמר ישעי' בנבואה האחרונה, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר ושבסבת זה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות, כי יקבלו כלם את עול מלכותו:

18 יח

השרש הי"א שבדור התחייה תבטל מבני אדם הגאוה וכל גסות הרוח כי בראותם הקמים בתחייה יכניעו לבבם, וידעו שמעשיהם תוהו ומחשבותיהם הבל מעשה תעתועים ושההצלחה והאושר כלו אינו כי אם בשלימות האמונה, לקרוא בשם ה' ולעבדו ולכן יבזו בעיניהם כל כבוד ומעלה יכירו וידעו שאין שלטון ביום המות, וכבר ביאר זה ישעיהו בנבואה הב' בפרשת כי יום לה' צבאות על גאה ורם וגו', ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא:

19 יט

השרש הי"ב שבדור התחייה לא יהיו עוד מלכים ולא שרים בין בני אדם אבל יהיו כולם שווים כמו שהיו בתחלת הבריאה בדור אדם, כי לא יצטרכו למלכים לא לענין המלחמות לפי שיהיה שלום בארץ באין מחריד, ולא לענין המשפט כי המשפט לאלקים הוא והיה ה' למלך על כל הארץ, וכבר נבא גם זה ישעיהו באותה פרשה שנית באמרו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וגו' וכתתו חרבותם לאתים וגו' ולא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ואמר על זה בסוף הפרשה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא:

20 כ

השרש הי"ג שבדור התחייה יתבטלו כל מיני ע"ז וכל מיני צלמים ופסילים מן העולם כי יגידו להם הקמים שעל זה נכתם עונם, ועל זה אמר הנביא ישעיהו באותה נבואה שנית והאלילים כליל יחלוף ואמר ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לו לחפור פרות ולעטלפים לבוא בנקרת הצורים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ, ומאשר סמך אליו חדלו לכם וגו' ראוי שיפורש גם כן על אמונת ישו שיחדלו מהאמין בו ומהנמשך אחריו, כי אדם היה כאחד ממנו אשר נשמה באפו ובמה נחשב הוא ועל זה עצמו אמר בנבואה הכ' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וגו' כי כנף יאמר על הסתר כמו שביאר הרב המורה, על דרך ולא יגלה כנף אביו ויאמרו האומות שמסתר הארץ והם המתים הקמים שהיו נסתרי' בה זמירות שמענו שהיו אומרים צבי לצדיק, רצה לומר שבעולם הנשמות יהיה שכר גדול וצבי רב לצדיק שהוא ישראל ולכן יקוננו האומות ויאמרו רזי לי רזי לי, אוי לי שבוגדים בגדו והם מניחי דתותיהם וכן חכמיהם שבאו אחריהם בגד בוגדים בגדו, כי כלם בגדו בם במה שהסבו לבם אחורנית בשקר אמונתם:

21 כא

השרש הי"ד הוא שיהיה זמן התחייה בזמן קבוץ הגליות או קרוב אליו, ולכן תמצא תמיד בדברי הנביאי' זכרון התחייה סמוך ומצרן לזכרון הגאולה. והנה ביאר ישעיהו זה בנבואה הי"א בפרשה אשקטה ואביטה במכוני שאמר כי לפני קציר כתם פרח ובוסר גומל יהיה נצה וכרת הזלזלים וגומר, ובנבואה הכ' אחרי אמרו יחיו מתיך וגומר לך עמי בוא בחדריך זכר מיד ענין הגאולה ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו', והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ובנבואה כ"ז אמר אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך וגומר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ושאר הפסוקים שנאמרו בזה כמו שיתבאר בפירושם: הנה התבארו בדברי ישעיהו י"ד שרשים ישרים למוצאי דעת שנבא בפנת התחייה כי כמו שעשה י"ד יעודים על הגאולה כן עשה וסדר י"ד שרשים בתחיית המתים, וגם באלה באמת היתה עליו יד ה' רבה היא. והנה לא תמצא כזה בשום נביא אחר, כי עם היות שנבא יחזקאל על התחייה וזכריה ומלאכי גם כן, הנה לא בארו כי אם שרשים מעטים מכלל אלה. הרי לך מבואר, שבתכלית האדם הנביא ישעיהו ראה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי ולא כל שאר הנביאים: ואמנם בתכלית ר"ל כלות העולם וסופו, הנה הוא דבר ויקרא ארץ שהעולם יפסד ויכלה וכמו שאמר בנבואה הכ"ח שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון וגומר, ובנבואה ל"א אמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה הנה אם כן ניבא וביאר בסוף העולם וכלותו מה שלא ביאר נביא אחר, ולכן גם מפאת התכלית היה ראוי שיקדם ספרו לספרי שאר הנביאים: ומפני חמשת הבחינות האלו היה ראוי שינהגו קדמונינו לסדר ספר ישעיהו בראש ספרי הנבואות, וגם אני אבחר דרכם לפרש אותו ראשונה וכדי שיקל זכרון הנבואות וענינם חלקתי נבואותיו כפי הנ"ל מענינם וקשורם ועשיתי כל אחת בפני עצמה, ועשיתי בתחלת כל נבואה ששה שאלות כמו שעשיתי בפירוש ספרי הנביאים הראשונים, ובהתחלת כל נבואה אזכור הכוונה הכוללת בה ובמקומות שהיה ראוי להאריך בדרושים לא ראיתי אני לקצר: ולבד אודיעך פה שכבר יבאו בדברי ישעיהו נבואות רבות ומתחלפות על דבר אחד, כמו שתראה שניבא ענין סנחריב ומפלת בבל פעמים רבות וכן היה ענין הגאולה והתחייה אבל היתה כל אחת מהנבואות האלה באופן מיוחד כי כן עשו שאר הנביאים כמו שתראה בירמיהו שניבא פעמים רבות על חרבן מצרים, ולהיותם בסגננות מתחלפים היו נבואות מתחלפות בדבריהם ומתאחדות בענינם והכפל הנבואה בזה מורה על אמות הייעוד ונדיבות הנותן ית' וחסדו. גם תראה בדברי הנביאים כלם שפעמים רבות יכנו את האומה פעם בשם זכר כפי העם, ופעם בשם נקבה כפי הכנסיה פעמים יכנו בשם יחיד בבחינת כללות האומה, ופעמים לשון רבים כפי רבוי אנשיה. פעם ידברו לנוכח ופעם לנסתר כי זהו מה שיאות בלמוד והתוכחה כפי חכמת הדבר פעם ידברו הדברים העתידים בלשון עבר כאלו ראו בנבואותיהם אותם הדברים שכבר יצאו למציאות בפעל, ופעמים ידברו בדברים שעברו בלשון עתיד לפי שהעתיד הוא משמש בלשון הווה וכאלו הם היו בעת היותם:

22 כב

ואחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת הנני מסדר זכרון נבואות הספר הזה ואתחיל בפירושו כאשר יורוני מן השמים, ואל אלקים אשים דברתי יהיה עם פי ויורני את אשר אדבר כמאמר המשורר טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי, וזה זכרון הנבואות שנבא ישעיהו בספר הזה כפי מה שיעדתי בדבריו ומחלקותם והפסקם:

23 כג

הנבואה הראשונ' מתחל' הספר חזון ישעיהו בן אמוץ וגו' עד הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ ויש בה ה' פרשיות הא' חזון ישעיהו בן אמוץ. הב' שמעו דבר ה' קציני סדום. הג' לכו נא ונוכחה. הד' איכה היתה לזונה. הה' לכן נאם האדון. והיא להוכיח את בני יהודה על רשעת מעשיהם והיותם כפויי טובה לפניו ית' ולהתרות בהם שישובו אל ה', כדי שלא יבוא עליהם החרבן שבא על עשרת השבטים:

24 כד

הנבואה הב' תחלתה הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגו' עד כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם וכו' ויש בה ג' פרשיות. הא' הדבר אשר חזה. והב' בית יעקב לכו ונלכה. והג' כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגומר, וייעד הנביא בנבואה הזאת מה שיהיה באחרית הימים מהסכמת האומות כלם לעבוד את השם הנכבד ולשמור תורתו והעברת הגלולים מן הארץ, כדי להוכיח מזה שיותר ראוי היה לבני יהודה לעשותו בכל זמן ובנבואה הזאת העיר על פנת תחיית המתים וענינה:

25 כה

הנבואה הג' תחלתה כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה וגומר עד אשירה נא לידידי: ויש בה ה' פרשיות. הא' כי הנה האדון ה' צבאות. הב' נצב לריב ה'. הג' ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון. הד' ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים. הה' ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד והכוונה בנבואה הזאת לייעד באנשי בני יהודה וירושלם על רשעת המנהיגים וגבהות נשותיהם וסכלותן:

26 כו

הנבואה הד' תחלתה אשירה נא לידידי עד בשנת מות המלך עוזיהו ויש בה ז' פרשיות. האחד אשירה נא לידידי. הב' הוי מגיעי בית בבית. הג' הוי משכימי בבקר. הד' הוי מושכי העון. הה' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע. הו' הוי חכמים בעיניהם. הז' לכן כאכול קש: וכיוון הנביא בנבואה הזאת בדרך שירה וקינה חרבן עשרת השבטים וגלות שומרון, ולהודיע סבתו שהיה ברשעתם:

27 כז

הנבואה הה' תחלתה בשנת מות המלך עוזיהו וגומר עד ויהי בימי אחז והיא פרשה אחת בלבד, וכוונת הנביא בנבואה הזאת להגיד המראה העליונה שראה מסדר המציאות וחלקיו כדי להודיע רוממות השי"ת ומעלתו ופרטיות השגחתו בעניני בני אדם כי בזה היה טעות עוזיהו בשזרחה הצרעת במצחו, וגם בני דורו היו נכשלים באותו מינות:

28 כח

הנבואה הו' תחלתה ויהי בימי אחז וגומר עד דבר שלח ה' ביעקב ויש בה י"ב פרשיות. הא' ויהי בימי אחז. הב' ויאמר ה' אל ישעיהו. הג' כה אמר ה'. הד' ויוסף. הה' והיה ביום ההוא ישרוק ה'. הו' והיה ביום ההוא יחיה איש. הז' ויאמר ה' אלי קח לך גליון. הח' ויוסף ה' דבר אלי עוד. הט' רועו עמים. הי' כי כה אמר ה'. הי"א צור תעודה. הי"ב וכי יאמרו אליכם: וייעד הנביא בנבואה הזאת עליית רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להלחם בירושלם עם אחז מלך יהודה ועליית סנחריב על ירושלם ומפלתו בימי חזקיהו והצלחת דור חזקיהו וחרבן דמשק ושמרון:

29 כט

הנבואה הז' תחלתה דבר שלח ה' ביעקב וגומר עד הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה ויש בה ז' פרשיות. הא' דבר שלח ה' ביעקב. הב' ויכרת ה' מישראל. הג' הוי החוקקים חקקי און. הד' והיה כי יבצע ה'. הה' לכן ישלח האדון. הו' והיה ביום ההוא לא יוסיף עוד. הז' לכן כה אמר ה' צבאות אל תירא עמי. וכיוון הנביא בנבואה הזאת להודיע ג' דברים. הא' שהעון העצמי שבעבורו נתחייבו ישראל לגלות היה ביטול תורה והיותם עובדים העגלים וע"ז במקום העבודה האלהית. והב' שהש"י הביא צרותיהם זו אחר זו למען יוסרו וישובו בין צרה לצרה ולא שבו. הג' שאחרי שיגלם הש"י ע"י מלך אשור יחזור ויפרע ממנו על גאותו וגודל לבבו:

30 ל

הנבואה הח' תחלתה הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה וגומר עד משא בבל ויש בה ד' פרשיות הא' הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה. הב' ויצא חוטר. הג' והיה ביום ההוא שרש ישי, הד' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו: וייעד הנביא בנבואה הזאת ביאת משיח צדקנו ורוממותו ותאריו וקבוץ הגליות:

31 לא

הנבואה הט' תחלתה משא בבל עד בשנת מות המלך אחז ויש בה ג' פרשיות. הא' משא בבל. הב' והיה ביום הניח ה' לך. הג' נשבע ה' צבאות: וייעד הנביא בנבואה הזאת שבעון מה שהרעה מלכות בבל לישראל בחרבן ירושלם תשחת על ידי פרס ומדי ותהפך כמהפכת סדום ועמורה:

32 לב

הנבואה הי' תחלתה בשנת מות המלך אחז וגומר עד משא דמשק ויש בה ד' פרשיות. הא' בשנת מות המלך אחז. הב' משא מואב. הג' והוכן בחסד כסא. הד' זה הדבר אשר דבר ה' אל מואב מאז: וייעד הנביא בנבואה הזאת שבעון מה שהרעו מואב לישראל כשהחריב סנחריב את שמרון תהיה השחתה רבה וחרבן במואב על ידי חזקיהו ועל ידי סנחריב:

33 לג

הנבואה הי"א תחלתה משא דמשק וגומר עד משא מצרים ויש בה ו' פרשיות. הא' משא דמשק. הב' והיה ביום ההוא ידל וגומר. הג' ביום ההוא ישעה האדם אל עושהו. הד' הוי המון עמים רבים. הה' הוי ארץ צלצל כנפים. הו' כי כה אמר ה' אלי אשקטה ואביטה: וכיוון הנביא בנבואה הזאת להודיע כשם שהשתתפו רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל לעלות להלחם על ירושלם, ככה ישתתפו ויתדמו בשיחרבו ארצותיהם ע"י מלך אשור, ושבזכות שבני יהודה שבו אל ה' אלקיהם בימי חזקיהו ימלטו אז מידו של סנחריב ושבעבור מה שנלחם בו סנחריב על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ינקום ה' נקמת עמו מיד סנחריב נקמה שתזכר עוד כל ימי הארץ, באופן שגם באחרית הימים כשישמעו האומות אשר בקצוות הארץ מעבר לנהרי כוש את גאולת ישראל יפחדו ממה שקרה לסנחריב מלכם בסבת ישראל, וישלחו מלאכים ויובילו שי אל ישראל:

34 לד

הנבואה הי"ב, תחלתה משא מצרים וגו' עד בשנת בוא תרתן אשדודה, ויש בה ד' פרשיות. הא' משא מצרים. הב' ביום ההוא יהיו חמש ערים. הג' ביום ההוא יהיה מזבח. הד' ביום ההוא יהיה ישראל: וייעד הנביא בנבואה הזאת שלעתיד לבוא תחרב מצרים וייבש היאור והדגה אשר בו תמות, דוגמת מה שהיה ביציאת מצרים ושאחר כך יכנעו מצרים לעבוד את השם הנכבד ויקבלו האמונה האלהית כיתר העמים, ויהיו באהבה רבה עם בני אשור בעבור שיעזרום:

35 לה

הנבואה הי"ג, תחלתה בשנת בא תרתן אשדודה וגומר עד משא מדבר ים, ויש בה שתי פרשיות. האחד בשנת בא תרתן אשדודה. הב' ויאמר ה' כאשר הלך עבדי ישעיהו: וכיוון הנביא בנבואה הזאת להודיע לבני יהודה שהיו בוטחים בעזרת מצרים וכוש שעוד מעט ינהג מלך אשור את שבים, ולכן יבושו מהיותם בוטחים בהם:

36 לו

הנבואה הי"ד, תחלתה משא מדבר ים וגומר עד משא דומה ויש בה ב' פרשיות. הא' נושא מדבר ים. הב' כי כה אמר ה' אלי לך העמד המצפה וכיוון הנביא בנבואה הזאת להודיע ולספר חרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר מלך בבל:

37 לז

הנבואה הט"ו, תחלתה משא דומה עד משא בערב והיא פרשה א': וכיוון הנביא בנבואה הזאת להודיע זירוז אומת אדום והשתדלותה בענין המלחמות לצאת לשדה לשלול שלל ולבוז בז וספר זה כדי להוכיח את ישראל שלא היו כן:

38 לח

הנבואה הי"ו, תחלתה משא בערב וגומר עד משא גיא חזיון ויש בה ב' פרשיות. האחד משא בערב. והב' כי כה אמר ה' אלי בעוד שנה כשני שכיר: וכיוון הנביא בנבואה הזאת לשבח את בני ערב שהיו נדיבי לב להולכי דרכים חזקים ואמיצים וחרוצים בעניניהם, וספר זה כדי לעשות ממנו לישראל תוכחת מגולה:

39 לט

הנבואה הי"ז, תחלתה משא גיא חזיון וגומר עד כי כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן הזה והיא פרשה א': וכיוון הנביא בה לקונן על חרבן ירושלם ולהוכיח את בני ירושלם על חולשת לבבם בענין המלחמה, שלא היתה בהם גם כן מדת הנדיבות כמו שהיו שתי המדות האלה בשלימות בבני אדום וישמעאל, כמו שזכר בנבואות שקדמו:

40 מ

הנבואה הי"ח, תחלתה כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן הזה וגומר עד משא צור והיא פרשה א'. וכיוון הנביא בה להודיע קשר שבנא שהיה שר וגדול בבית חזקיהו ורצה לבגוד בו ולהסגיר ירושלם ביד סנחריב, ולהודיע ענשו ומפלתו עליו ומעלת אליקים והצלחתו אשר יעמוד במקום שבנא ובאומנותו אחריו:

41 מא

הנבואה הי"ט, תחלתה משא צר וגומר עד הנה ה' בוקק הארץ ובולקה ויש בה ב' פרשיות האחד משא צר והב' והיה ביום ההוא ונשכחת צר וכיוון הנביא בנבואה הזאת ליעד על חרבן צר, ועל פקידתה וחזרתה ליישובה אחר ע' שנה:

42 מב

הנבואה הכ', תחלתה הנה ה' בוקק הארץ ובולקה וגומר עד הוי עטרת גאות שכורי אפרים ויש בה ט"ו פרשיות. האחד הנה ה' בוקק הארץ. הב' מכנף הארץ. הג' והיה ביום ההוא יפקוד ה'. הד' ה' אלקי אתה ארוממך. הה' ועשה ה' צבאות לכל העמים. הו' ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה. הז' ביום ההוא יושר השיר הזה. הח' ה' רמה ידיך. הט' ה' בצר פקדוך. הי' לך עמי בוא בחדריך. הי"א ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה. הי"ב ביום ההוא כרם חמר ענו לה'. הי"ג הכמכת מכהו הכהו. הי"ד והיה ביום ההוא יחבוט ה'. הט"ו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. וכיוון הנביא בנבואה הזאת לבאר ולהודיע חרבן האומות וגאולת ישראל העתידים להיות בימות המשיח, ופליאת תחיית המתים אשר יעשה הש"י בימים ההם:

43 מג

הנבואה הכ"א, תחלתה הוי עטרת גאות שכורי אפרים וגומר עד הוי בנים סוררים ויש בה י"א פרשיות. הא' הוי עטרת גאות שכורי אפרים. הב' ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי. הג' את מי יורה דעה. הד' לכן שמעו דבר ה' אנשי לצון. הה' כה אמר ה' צבאות הנני יסד בציון. הו' האזינו ושמעו קולי. הז' הוי אריאל אריאל. הח' התמהמהו ותמהו. הט' ויאמר ה' יען כי נגש. הי' הוי המעמיקים מיי'. הי"א לכן כה אמר ה' אל בית יעקב: וכוונת הנבואה הזאת ליעד בחרבן השבטים על פשעיהם, ושבזמן חרבנם תהיה צפירת תפארה לאנשי יהודה וירושלים, אבל עוד מעט גם בני יהודה ישחיתו הרבה ותבא עליהם צרה וצוקה:

44 מד

הנבואה הכ"ב, תחלתה הוי בנים סוררים עד נשים שאננות ויש בה י' פרשיות. האחד הוי בנים סוררים. הב' משא בהמות נגבה. הג' כי כה אמר ה' אלקים. הד' ולכן יחכה ה' לחננכם. הה' כי עם בציון ישב. הו' והיה אור הלבנה. הז' הנה שם ה' בא ממרחק. הח' הוי היורדים מצרים לעזרה. הט' כי כה אמר ה' אלי. הי' הן לצדק ימלוך מלך: והכוונה בנבואה הזאת להוכיח את השבטים על אשר הלכו למצרים לבקש עזרה כנגד סנחריב, ולא בקשו אל ה' ושעל כן יפול לפני אויביהם אמנם יושבי ירושלם בעבור שיצעקו אל ה' יצילם מיד סנחריב:

45 מה

הנבואה הכ"ג, תחלתה נשים שאננות עד ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו ויש בה ח' פרשיות הא' נשים שאננות. הב' הוי שודד. הג' ה' חננו. הד' הן אראלם צעקו חוצה. הה' שמעו רחוקים אשר עשיתי. הו' קרבו גוים לשמוע. הז' ישושום מדבר. הח' חזקו ידים רפות: וכוונת הנבואה ליעד על גלות ירושלם וחרבן בית המקדש ע"י נבוכדנצר, והגלות הארוך הזה ושבאחרית הזעם יבא אלקינו ואל יחרש ויערה עלינו רוח גאולה ממרום וינקום נקמת עמו וישיבהו על אדמתו:

46 מו

הנבואה הכ"ד, תחלתה ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וגומר עד נחמו נחמו ויש בה י"ב פרשיות. הא' ויהי בארבע עשרה שנה. הב' ויאמר אליקים. הג' ויהי כשמוע המלך. הד' ויתפלל חזקיהו. הה' וישלח ישעיהו. הו' לכן כה אמר ה' אל מלך אשור. הז' ויצא מלאך ה'. הח' בימים ההם חלה חזקיהו למות. הט' ויהי דבר ה' אל ישעיהו. הי' מכתב לחזקיהו. הי"א בעת ההיא שלח מרודך. הי"ב ויבא ישעיהו: והכוונה בנבואה להגיד העתידות אשר ייעד ישעיהו הנביא למלך חזקיהו בענין סנחריב כשצר על ירושלם, וגם על מחלת חזקיהו ועל אשר הראה חזקיהו למלאכי מלך בבל את בית נכתה ואת כל אשר לו:

47 מז

הנבואה הכ"ה, תחלתה נחמו נחמו עמי עד החרשים שמעו ויש בה י"ו פרשיות. האחד נחמו נחמו עמי. הב' קול אומר קרא. הג' על הר גבוה. הד' מי מדד בשעלו. הה' כל הגוים כאין נגדו. הו' ואל מי תדמיוני ואשוה. הז' למה תאמר יעקב. הח' החרישו איים. הט' ואתה ישראל עבדי. הי' אל תראי תולעת יעקב. הי"א העניים והאביונים. הי"ב קרבו ריבכם. הי"ג העירותי מצפון. הי"ד הן עבדי אתמך בו. הט"ו כה אמר האל ה'. הי"ו שירו ליי' שיר חדש: וכוונה בנבואה הזאת לייעד על הגאולה העתידה ולנחם האומה מצרות הגלות:

48 מח

הנבואה הכ"ו, תחלתה החרשים שמעו עד כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן ויש בה ט' פרשיות. הא' החרשים שמעו. הב' ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב. הג' אנכי אנכי ה'. הד' כה אמר ה' גואלכם. הה' כה אמר ה' הנותן בים דרך. הו' ולא אותי קראת יעקב. הז' ועתה שמע יעקב עבדי. הח' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו. הט' זכר אלה יעקב: והכוונה בנבואה הזאת היא לבאר סבת הגלות הזה ולהבטיח את האומ' שלא יקרה בה כלייה כי עתיד הקב"ה לגאלם, והעיר להם דברים על ענין תחית המתים וייעד להם מפלת בבל והצלחת כורש, ושהוא יבנה את בית המקדש באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל יכולת האל יתברך והשגחתו:

49 מט

הנבואה הכ"ז, תחלתה כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן וגומר עד שמעו איים אלי ויש בה י"ח פרשיות. הא' כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן וגומר. הב' כה אמר ה' למשיחו לכורש. הג' הרעיפו שמים. הד' הוי רב את יוצרו. הה' הוי אומר לאב. הו' כה אמר ה' קדוש ישראל ויוצרו. הז' כה אמר ה' יגיע מצרים. הח' כי כה אמר ה' בורא השמים. הט' שמעו אלי בית יעקב. הי' זכרו זאת והתאוששו. הי"א שמעו אלי אבירי לב. הי"ב רדי ושבי על עפר. הי"ג גואלנו ה' צבאות. הי"ד ועתה שמעי נא זאת עדינה. הט"ו שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל. הי"ו הראשונות מאז הגדתי. הי"ז שמע אלי יעקב. הי"ח צאו מבבל: והכוונה בה להודיע שלא יפלא מה' דבר וכל חפצו ישלים, כי מי שברא השמים והארץ יוכל לשנותם כרצונו ויביא ראיה ממפלת בבל והצלחת כורש ובנין ירושלם על ידו, וזה מוכיח שכן יעשה ה' הגאולה העתידה:

50 נ

הנבואה הכ"ח, תחלתה שמעו איים אלי והקשיבו לאמים מרחוק עד שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' ויש בה י' פרשיות. הא' שמעו איים אלי. הב' ועתה אמר ה' יוצרי מבטן. הג' כה אמר ה' גואל ישראל. הד' כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. הה' ותאמר ציון. הו' הנה אשא אל גוים ידי. הז' היוקח מגבור מלקוח. הח' כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. הט' ה' אלקים נתן לי לשון למודים. הי' מי בכם ירא ה': והכוונה בנבואה הזאת להגיד שהשם יתברך יצרו לנביא מבטן אמו, לא לנבאת לאנשי דורו כי לא היו שומעים אליו כי אם לנבאת על חזרת השבטים וקבוץ בפרצת יהודה וישראל באחרית הימים, ושישתעבדו האומות לאמונת השם יתברך:

51 נא

הנבואה הכ"ט, תחלתה שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' וגו' עד הנה ישכיל עבדי ויש בה י' פרשיות. הא' שמעו אלי רדפי צדק. הב' הקשיבו אלי עמי. הג' שמעו אלי יודעי צדק. הד' עורי עורי לבשי עז. הה' אנכי אנכי הוא מנחמכם. הו' התעוררי התעוררי. הז' כה אמר אדניך ה'. הח' עורי עורי לבשי עוזך ציון. הט' מה נאוו על ההרים. הי' סורו סורו צאו משם: וכוונת הנבואה ליעד ישראל בגאולה העתידה ולהתיר להם הספיקות שאיפשר שיספקו, עליה ושיסיר מירושלם ומארץ ישראל הנביאים המושלים בה, ויהיה פרסום הגאולה כ"כ כאילו מבשרים קוראין אותה בהרים:

52 נב

הנבואה הל', תחלתה הנה ישכיל עבדי וגומר עד רני עקרה לא ילדה ויש בה פרשה א': והכוונ' בנבוא' הזאת היא אם ליעד הצלחת האומה בזמן גאולתה שתהיה בגבול מופלג כמו שהיה שפלותה בגלות, ואם ליעד הריגת יאשיהו כפי כל אחד מהפירושים שיבאו בה:

53 נג

הנבואה הל"א, תחלתה רני עקרה וגומר עד דרשו ה' בהמצאו ויש בה ד' פרשיות. הא' רני עקרה. הב' כי מי נח. הג' עניה סוערה. הד' הוי כל צמא: והכוונה בנבואה הזאת היא לנחם כנסת ישראל על צרות הגלות וארכו עם ייעוד הגאולה העתידה בה משלים אחרים מאשה עקרה ומעניה סוערה, ולהבטיחם שלא ישובו עוד לגלות אחר ושתמלא הארץ דעה:

54 נד

הנבואה הל"ב, תחלתה דרשו ה' בהמצאו וגומר עד קומי אורי ויש בה ח' פרשיות. הא' דרשו ה' בהמצאו. הב' כי כה אמר ה' לסריסים. הג' ובני הנכר הנלוים על ה'. הד' צופיו עורים. הה' ואתם קרבו הנה בני עוננה. הו' כי כה אמר רם ונשא. הז' קרא בגרון. הח' הן לא קצרה: והכוונה בנבואה הזאת להודיע שיש לגאולה זמן ועת מוגבל, האמנם אם יעשו ישראל תשובה הקדוש ברוך הוא ימהר יחישה מעשהו וגאולתו, ושהשבת היה מצוה כוללת אמתת הדעות והישרת המעשים, ועם כל תוכחתו וייעודיו היו ישראל רעים וחטאים להשם והיו מזייפים עצמם באמרם שהם צדיקים וטובים עם השם יתברך ועם אנשים מה שאינו כן:

55 נה

הנבואה הל"ג, תחלתה קומי אורי וגומר עד חסדי ה' אזכיר ויש בה ה' פרשיות הא' קומי אורי. הב' רוח ה' עלי. הג' שוש אשיש בה. הד' עברו עברו בשערים. הה' מי זה בא מאדום: וכוונת הנבואה הזאת לישר את ישראל שיקומו מאבלותם ויאירו לכל בני עולם העם ההולכים בחשך, בתורת ה' ואומונותיה כי כל האומות יבאו אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב וישתעבדו לישראל ויקבלו תורתו ויביאו לפניו מנחה זהב ולבונה:

56 נו

הנבואה הל"ד, תחלתה חסדי ה' אזכיר וגומר עד כה אמר ה' השמים כסאי ויש בה ד' פרשיות. הא' חסדי ה' אזכיר. הב' נדרשתי ללא שאלו. הג' כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול. הד' לכן כה אמר ה' אלקים הנה עבדי יאכלו: והכוונה בנבואה הזאת, לבאר שצרות ישראל בגלותם היו על חטאיהם, ולעשות על זה טענה ממה שעשה הקב"ה עמהם מיום הוציאו אותם מארץ מצרים עד בואם בגלות, ותלונת ישראל נגד ה' ותשובתו יתברך שעונותיהם הטו אלה, אבל יש תקוה לאחריתם וישכחו הצרות ותהיה ירושלם גילה ועמה משוש:

57 נז

הנבואה הל"ה, תחלתה כה אמר ה' השמים כסאי עד סוף הספר ויש בה ד' פרשיות. הא' כה אמר ה' השמים כסאי. הב' שמעו דבר ה' החרדים אל דברו. הג' שמחו את ירושלם. הד' כי כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום: והכוונה בזאת הנבואה היא להגיד ששני דינים עתיד השם לעשות בעולמו, ראשון בישראל על חטאתם שידינם בחרבן ארצם והגלות, ואחריו הדין אשר יעשה באומות מפני מה שהחריבו עירו והיכלו ושתו בשמים פיהם, ולכן ידינם באש ובחרב. וביאר מהם אלו הנענשים מהם, ושישראל יעמוד זרע' ושמם ולא ישובו לחטוא, אבל מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבאו כלם להשתחות לפניו על גאולתם ועל פדות נפשם, ובעבור הנקמה שעשה באויביהם: