Gate 1א׳
1 א
הקדמה INTRODUCTION
2 ב
סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם (קהלת יב יג). זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי (משלי א ז): "יראת יי ראשית דעת"; וסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ואילו אדם אחר היה מזהיר אותנו על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם. אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" – לו נאה לומר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך". וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת יי". "The end of the matter, when all is heard, is to fear God and safeguard his commandments, for this is the entirety of man" (Ecclesiastes 12:13). This verse was [written] by King Solomon, who was wiser than all men, and ruled the upper and lower realms (Megillah 11b). And after he saw all actions, and tested all things, and taught many wise things to the world, he concludes his whole [book] with the words, "the ultimate matter is to fear of God". Likewise, Proverbs (1:7) begins, "Fear of God is the beginning of knowledge", and ends (ibid. 31:30), "A woman who fears God is the praiseworthy one". If another man exhorted us to fear God - the world would not accept his words and would say, "Since he has no other affairs, and is idle, therefore he exhorts the fear of God". But Solomon was richer than all men, as it is written (Kings 1 10:27), "And the king gave out silver in Jerusalem like stone", and he was wiser than all men, as it is written (ibid. 5:11), "And he became wiser than all men". He was fit to say (Ecclesiastes 1:2), "Vanity of vanities, all is vanity", and that one should only toil in fear of Heaven. So too did Moses, the father of all wise men and prophets, say in the Torah (Deuteronomy 10:12) "And now Israel, what does the Lord your God ask of you? Only to fear the Lord your God". So too did King David say (Psalms 111:10), "The beginning of wisdom is the fear of God".
3 ג
ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", וכתיב (הושע יב ה): "וישר אל מלאך ויוכל". ודניאל אמר (ו כג): "אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני". ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם אחרים, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה. Since we see that man is God's chosen creation of the lower world, that he is constructed in the image and form of God, more carefully created than than all created things, and that he has a soul that can understand the foundation of the upper and lower [worlds]; we [can] know that he is the matter of all [God's] intentions for this world, and that all things in this world were created for his needs. Therefore, man was given the true Torah, to teach us the proper way [of life]. For man is very beloved to God, as [seen from the fact] that the angels work [to fulfill] the needs of righteous men, as we know from Abraham and Isaac, and as Jacob said (Genesis 48:16), "May the angel that that saves me from all evil bless the youth", and as it is written (Hosea 12:5) "and he strove with an angel and prevailed", and as Daniel said (Daniel 6:23), "God sent an angel, and he closed the mouths of the lions and they did not hurt me". We find that angels also come to help the righteous, as it written (Kings II 19:35) And it was that night that an angel of God went out and struck the camp of Assyria", and many similar [passages]. We also know that one have much more worth than another, to the extent that one man [can be] equal to many others. Even though they are all of one form and foundation, this man's soul has risen to great heights that are higher than that of his peers, because he made his wisdom rule over his desires, whereas the others let their desires reign over their wisdom, and go though their whole lives in darkness, groping like a blind man in the dark.
4 ד
חמישה כוחות יש באדם: Man has five senses:
5 ה
האחד הוא כוח השמיעה, 1) The sense of hearing,
6 ו
השני הוא כוח הראות, 2) the sense of sight,
7 ז
השלישי הוא כוח הריח, 3) the sense of smell,
8 ח
הרביעי הוא כוח הטעם, 4) the sense of taste,
9 ט
החמישי הוא כוח המשוש, שאדם מרגיש כשהוא ממשש בדבר. and 5) the sense of touch, that which one feels when using something.
10 י
חמישה כוחות הללו כולם מעשה האדם, ואין פעולה נעשית בלא אחד מחמשת הכוחות. והלב פועל על ידיהם, כי חמישה כוחות האלו מביאים ללב כל עניין, וכל מעשה ומחשבה נמשכת אחריהם. הלב יש בו דעות רבות, כגון הגאוה והענווה, הזיכרון והשכחה, היגון והשמחה, הבושת והעזות, וכאלו יש עוד רבות. וכל אלו הדעות מתחזקות מן חמשת הכוחות, כי הסומא לא יוכל להתגאות כאילו היה רואה. These actions compose all of man's actions, and no action is done without one of these five senses. And the heart acts on them, because everything is brought to the heart with these five senses, and so every action and thought is drawn after them. The heart has many thought patterns, such as arrogance and humility, remembrance and forgetting, agony and happiness, embarrassment and insolence, and many more like these. And all of these though patterns draw strength from the five senses, for a blind man can not be as haughty as he would be if he could see.
11 יא
לכן כל אדם הנלבב ישתדל בכל כוחו להגיע לתכלית הטובה. שאם הגיע אדם למעלה טובה, לעולם יחמוד לעלות אל מעלה שהיא למעלה ממנה, עד שיגיע לתכלית הטובה, בזה יגיע לעולם הגמול שהוא עולם הבא. וכבר נתאווה דוד להגיע לטוב העולם הבא באמרו (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". ואומר (שם לו ט): "ירויון מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם". והמעלה הזאת לא תגיע אלא אל הראוי לה, כמו שאמר (תהלים טו): "מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, הולך תמים ופעל צדק", ושאר הענין שנאמר שם. Therefore, all [capably]-hearted men should try with all of their strength to attain the ultimate good; if one reaches a good [spiritual] level, he should always reach for the level above it, until he attains the ultimate good and gains the world of reward - i.e. the World to Come - with it. Kind David desired to attain the good of the world to come, saying (Psalms 31:20) "How much is the good that You have hidden away for those who fear You", and (ibid. 36:9) "They will be filled with the fat of Your house, and they will drink from the brook of Your delights". But this level [of reward] is only reached by the deserving, as [David] wrote, (ibid. Ch. 16) "Who can live in Your tent and dwell in Your holy mountain, those who go [about] wholesomely and do righteousness...", see further there.
12 יב
וכיון שהזכרנו יתרון מעלות האדם, ראוי לנו לבאר חשיבותו וגנותו, טובו ורעתו, עד שיהיה לפני המשכיל דרך הישר ויגיע לחצר המלך. כי יבחר נפשו בכל כוחו במידות הטובות, כיון שיש לו ברירה – יזרוק הפסולת ויקח הסולת. And since we mentioned the value of the [spiritual] levels of man, we should explain their laudable and denigratable and good and bad [parts], until the path before the thinking one is clear and he can enter the King's courtyard; he will choose the good character traits with all of his strength, as he knows clearly what they are, discarding the chaff and taking the wheat.
13 יג
כיצד? יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, כי אם מעט לכמה שנים. ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח מאוד. ויש שהוא בעל תאווה, ולא תשבע נפשו מהלך בתאוותו, ויש שהוא טהור גוף ביותר ולא יתאווה אפילו לדברים מועטים שהגוף צריך. ויש בעל נפש רחבה, לא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כמו שנאמר (קהלת ה ט): "אוהב כסף לא ישבע כסף". ויש קצר רוח שדי לו אפילו בדבר מועט, ולא ירדוף להשיג כל צרכיו. ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על יד, ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד ממונו בידים לדעתו. ועל דרכים האלו ושאר הדעות, כגון מהולל ואונן, צר עין ונדיב, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לב, וכל כיוצא בהן. How so? Some men are naturally angry and are always angry, while others are of a settled mind and only get slight angry over a period of many years. Some people are naturally lustful, and cannot be satiated from their pursuit of their desires, and some are very pure of body and don't even desire the little that the body needs. Some people are greedy and could not be satisfied by all of the money in the world (as [the verse] says (Ecclesiastes 5:9), "One who loves money will never be satisfied by it"), while others are content and find just a small amount sufficient, and do not pursue all of their needs. Some people will mortify themselves out of stinginess, and won't even spend a penny unless [to relieve] great suffering, while others knowingly abandon their money. And all of these ways and traits, such as the exuberance and mournfulness, miserliness and generosity, cruelty and compassion, cowardice and bravery, etc. -
14 יד
וכל הדעות [המידות] – יש מהן שהיו לאדם מתחילת בריאתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם מהרה יותר משאר דעות. ויש שאינם לאדם בתחילת בריאתו אלא למד אותם מאחרים, או שפונה לבו מעצמו לפי מחשבה שעלתה בלבו, או ששמע שזאת הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה בלבו. - of all of these traits, some a person has from the moment of his creation as part of his physical nature, while others a person is predisposed to and will acquire them faster than other traits. Some are not intrinsic to a person; and he needs to be them by others, or he reflects on them due to a thought that came to mind, or he hears that that this trait is good and worth following; and he practices it until it becomes ingrained in his heart.
15 טו
יש מידה שצריך להשתמש בה ברוב המקומות, ויש מידה שצריך להשתמש בה מעט. וזה דומה לעושה תבשיל, וצריך ירק ובשר ומים ומלח ופלפלין, וכל אלו המינים צריך ליקח מכל אחד כשיעור: מזה מעט ומזה הרבה. אם ימעט הבשר – יהיה רזה, אם ירבה מלח – לא יהיה נאכל מחמת מלחו. וכן כולם: אם ימעט במה שצריך הרבה, וירבה במה שצריך מעט – יהא המאכל מקולקל. אבל הבקי, אשר יקח מכל אחד משקל הראוי, אז יהא המאכל ערב ומתוק לאוכליו. וכענין הזה במדות: יש מידות שצריך ליקח מהן מרובה, כגון הענווה והבושת ודומיהן, ויש מידות שצריך ליקח מהן מעט, כגון הגאווה והעזות והאכזריות. לכן בהיות האדם שוקל בפלס המאזנים ליקח מכל מידה שיעורה, לא יפחת ולא יוסיף – בזה יגיע לתכלית הטובה. Some traits need to be used in most circumstances, where others need to be used [just] a little. This is comparable to one making a cooked dish - he needs vegetables, meat, water, salt, and pepper; but each of these ingredients need to be added according to the recipe, with a little of some but a lot of the others. If he puts in too little meat, it will be thin, and if he puts in a lot of salt, it will be inedible because it is too salty. So too for the other ingredients - if he puts in a lot when a little is called for, or vice versa, the food will be ruined; but [if he is] an expert [cook] who puts in the proper amount of every ingredient, the food will be pleasant- and sweet-tasting. So too by character traits: Some need to be used a lot (such as humility, shame, etc.), while some need to be used rarely (such as arrogance, insolence, etc.) Therefore, when man weights each trait on scales in order to to use each appropriately, no more and no less, this will enable him to attain the ultimate good.
16 טז
תדע ותבין: מי שטבעו נוטה למידה רעה או שהורגל במידה רעה, ולא יתן אל לבו לשוב ממנה, אך תמיד מתגבר בה – זה מביא אותו שימאס ויגעל במידות טובות. וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש. וכמו שבחולי הגוף טועמים המר מתוק והמתוק מר, ויש מן החולים שמתאווה למאכל שאינו טוב לו ושונא מאכל הטוב, הכל לפי רב החולי, כך יש בני אדם שנפשותיהם חולות, ואוהבים הרעות ושונאים דרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבידה עליהן מאוד לפי חוליָם. וכן ישעיהו אומר באנשים הללו (ה כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר". ועליהם נאמר (משלי ב יג): "העוזבים אורחות ישר, ללכת בדרכי חושך". Know very well that one who is predisposed or habituated to an evil trait, and instead of turning away from it continually becomes entrenched in it, causes himself to abhor and mock good traits. Just as too many aches, pain, and suffering are indicative of physical sickness, many bad character traits are indicative of spiritual sickness; so just like the physically sick may, depending on their illness, find the bitter sweet and vice versa, desire bad food and hate good food; so too the spiritually sick love evil and hate good, being too lethargic to pursue [good] because of the heaviness imposed by their sickness. So did Isaiah say (5:20), "They say that bad is good and good is bad, consider darkness as light and light as darkness, and consider bitterness as sweetness and sweetness for bitterness". They are called (Proverbs 2:13) "those who leave the just path to go down the road of darkness".
17 יז
וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה. והמכירים בדעות רעות שלהם ואינם הולכים אצל חכם לרפא אותם, עליהם אמר שלמה (משלי א ז): "חכמה ומוסר אוילים בזו". And how does one cure spiritual sickness? By going to the sages, the doctors of the soul, and learn from them until they return to a proper path. Those who recognize their evil traits and won't go to a sage to be cured of them - of them it is said (Proverbs 1:7): "Wisdom and ethics despair of them".
18 יח
יש כמה בני אדם אשר תאוותם לתפש דרך הטוב, ואינם יודעים מה טוב להם, וחושבים בכל יום להשיג מעלה העליונה, ואינם משיגים כל ימיהם. וזה העניין מחמת שני דברים הוא: There are many people who wish to take hold of the proper path, but don't know what is good for them; they are set every day on attaining a very high level, but don't ever do so. This happens for two reasons:
19 יט
האחד שאינו מכיר חסרונו, ואינו מבחין בדרכיו המגונים. והוא דומה לראובן המחפש לשמעון ואינו מכירו: אפילו יחפש אותו כל היום לא ימצאהו, כי כמה פעמים יבוא אצלו ולא יכירהו. כן האדם הזה: אף על פי שהוא חושב תמיד מה יעשה, ומחפש מעשה הטוב – לא ישיגו, כיון שאינו מכיר חסרונו. 1) They do not recognize their faults or examine their degrading ways. This is similar to [someone named] Reuben looking for [someone named] Simon, even though Reuben does not recognize him; Reuben will not find him even if he searches all day, because [even if] Reuben crossed Simon many times, he wouldn't recognize him. So too these people - even though they consider what they should be doing and seek good deeds, they won't attain [high levels] since they don't know their own faults.
20 כ
ויש אדם שהוא יודע מידות הרעות שיש בו, וחושב לצאת מהם ולאחוז במידות טובות, וגם הוא לא ישיג כל ימיו דרך הישר, מחמת שמתעצל לחפש המידות הטובות כראוי. והוא דומה לראובן שמחפש שמעון ומכירו, ואף על פי כן אינו מוצאו מחמת שאינו מחפש אותו כראוי. 2) They recognize their bad traits, and commit to getting rid of them and seizing good deeds instead, yet still never reach the proper path [in life] because they are too lazy to properly seek good character traits. This is similar to [when] Reuben recognizes Simon and looks for him, but still can't because he's not looking hard enough.
21 כא
ועל זה נאמר: (משלי י כ) "כסף נבחר לשון צדיק". מי שנושה בחברו ובא לשלם לו כסף במשקל, אם אינו מכיר באמיתת המשקל וצדק המאזנים, או מכיר הכל אך שאינו בקי בבחינת הכסף – זה האיש קרוב להיות ניזק בעניין המשקל והכסף. כי לפעמים ימאן בכסף ויקח הסיגים, גם יקח פחות ממשקל הראוי לו, כי שמא יקח משקל הקל או ישים הכסף בכף הכבד שבמאזנים – מכל אלו יבוא לידי טעות. או אפילו אם הוא בקי בכסף ובמשקל, אם אינו מסתכל בו כראוי אפשר שיתערב בכספו סיגים. אבל אם הוא בקי בכל, במשקל ובכסף, ומסתכל בו כראוי – אז הוא משתלם כראוי כסף נקי ושלם במשקל. לכן דימה "לשון צדיק" ל"כסף נבחר", כי הצדיק צריך להכיר הטוב והרע וכל המידות, וצריך להסתכל ולהתבונן בהן כראוי, ולהיות טורח בגופו ובחכמתו לעזוב הטיפשות ולאחוז בתבונה, ולהסיר תערובות הסיגים ממנו, ואז תהיה נשמתו צרופה ומזוקקה לאלהים, כדכתיב (משלי כה ד): "הגו סיגים מכסף, ויצא לצרף כלי"; פירוש: כשיסירו הסיגים, אז יהיה הכלי צרוף. On this [the verse] says (Proverbs 10:20), "The speech of the righteous is choice silver". [Meaning,] if one borrows his fellow and repays him with silver by weight, if he does not know the accuracy of the silver and weights, or he knows but is not an expert in examining silver, he is open to being [monetarily] harmed via [bad] silver or weights. For sometimes, he will refuse silver and take dross [instead], or take a light weight, or put the silver on the heavy scale-pan; and all of these will lead one to err. Or even if he is an expert in silver and weights, if he doesn't look at it carefully, dross may be mixed in with his silver. But if he is an expert in both silver and weights, and looks at it carefully, then he will be paid his due, in full measures of pure silver. Therefore, the "speech of the righteous" is compared to "choice silver", because the righteous one needs to recognize good, evil, and all character traits; and he needs to properly observe and contemplate them, and to engage his body and wisdom in abandoning foolishness and grabbing understanding, and to remove any mixed-in dross from it, and then his soul will be purified and shine before God, as it is written, (Proverbs 25:4) "Remove the dross from the silver, and a vessel will come out of the refiner", by which it means that when you remove the dross, than the vessel will be pure.
22 כב
ויש אדם המשנה במנהגיו ואינו קבוע: זמן אחד אוחז במנהג זה, וזמן אחד מסתלק מאותו מנהג ואוחז מנהג אחר, וככה יעשה לעולם. והוא דומה לאדם שחפץ ללכת אל עיר, ואינו יודע דרכו, ולא יכיר השבילים המוליכים אותו אליה. לכן הוא משתומם: פעם אחת ילך דרך אחת, ויחזור ויתעה בדרך אחרת, וכן בשלישית וכן ברביעית. ועל כיוצא בו אמר החכם (קהלת י טו): "עמל הכסילים תיגענו, אשר לא ידע ללכת אל עיר". Some have no fixed practices and are always changing them; at one time, they will adhere to one practice, and at another, they abandon that custom and adhere to a new one; and they repeat this process forever. This is like someone who wants to is trying to go to a city, but does not know the road and doesn't recognize the signs leading him there. Therefore, he is confounded by the road, first going one way, then repeatedly backtracking and mistakenly going on a different road. The wise man said about such [people] (Ecclesiastes 1:15), "The toil of the fool who does not know how to get the city will exhaust him".
23 כג
לכך יש לחמול על אנשים הטבועים בהבלי השווא, ללמדם צדק המשקל ויושר המאזנים, ולהודיעם בחינת הכסף, ולהורות להם דרכים הישרים; למען יברר האדם בתחילת הבחנתו מסילה אשר תביאהו למקום רענן ודשן אשר שם כל הטובה, והוא יראת שמים, אשר הוא סוף כל המעשים. והוא השאלה אשר השם יתברך שמו שואל מכל אדם, כדכתיב (דברים י יב): "מה יי אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה". ואין שום מעשה נחשב בלתי היראה הטהורה. Therefore one should take pity those who are drowning in vain falsehoods, and teach them "proper weights and measures and how to examine silver", and instruct them in the ways of the upright, in order that the path that brings one to the fresh and fertile place of all good - namely, fear of Heaven, which is the end purpose of all actions - will be clear at the outset. This is the request that God asks from all people, as it is written (Deuteronomy 1:12) "What does the Lord your God ask of you? Just to fear [God]". And no action is of any consideration if it is [done] without pure fear [of Heaven].
24 כד
לכן יש להודיע לכל, כי כל איש הרוצה להביא נפשו לידי מידות הטובות – צריך לערב יראת שמים עם כל מידה ומידה. כי יראת השם היא קשר המחזקת כל המידות, ודומה לחוט שהכניסוהו לתוך חורי המרגליות, וקשרו קשרים בתחתיתו להחזיק כל המרגליות; אין ספק כי בהנתק הקשר – יפלו כל המרגליות. כך היראה היא המחזקת כל המידות, ואם תתיר קשר היראה – יבדלו ממך כל המידות טובות. וכשאין בידך מידות טובות – אין בידך תורה ומצוות, כי כל התורה תלויה בתיקון המידות. כי כל המידות טובות ורעות – החכם יכול לעשות הרעות לטובות, והכסיל יעשה מידות טובות לרעות. Therefore all should be told that anyone who wants to bring his soul to [possess] good character traits needs to mix fear of Heaven into every [other] trait, for fear of Heaven is the knot that strengthens all of the other traits. It is compared to a thread that is threaded though the holes of pearls, and tied into knots on at the end in order to strengthen all of them; just as it is obvious that if [that] one knots is cut, all the nails will fall, so too fear of Heaven strengthens all of the traits, and if the knot of fear is cut, all of the traits will leave him. And when one does not have good character traits, he cannot have Torah and mitzvos, for the whole Torah is dependent on correcting one's traits. Specifically both the good and bad traits, the wise one can [use] the bad traits for good, and the fool [uses] the good traits for bad.
25 כה
ומי שהולך בחושך ואינו מתבונן בתיקון המידות, אפשר שיהא בו מידה המאבדת כל זכויותיו. כגון המתגאה במעשיו, ומתפאר ומייפה עצמו תמיד בגנות של חברו ומתכבד בקלונו. והאיש ההוא דומה למי שממלא חבית יין משובח, ויש בתחתית החבית נקב קטן – אין ספק שיאבד כל היין המשובח בנקב הקטן אם לא יסתום אותו. כך המתגאה הזה: אף על פי שהוא מלא תורה, יאבד הכל על ידי המידה הרעה הזאת אם לא יחוש לתקנה. One who goes in the dark and does not contemplate fixing his character traits, it is possible that he will have a character trait that causes him to lose all of his merits. For example, [take] one who takes pride in his deeds, and always glorifies and beautifies himself with the denigration of his fellow, and takes honor from his ruin. Such a man is compared to one who fills a barrel with great wine, but the barrel has a hole at the bottom, and for whom it is certain that all of that great wine will be lost due to that little hole if he does not plug it. So too the self-aggrandizer; even if he is filled with Torah, he will lose it all through this bad character trait if he is not concerned with rectifying it.
26 כו
ומעטים הם בעולם המכירים האמת. יש שאין חכמים להכיר, וכמו שאין הקטוע שתי רגליו יכול לעלות בסולם – כך לא יעלה במדרגת החכמה מי שאין בו תבונה. יש שהוא חכם, ונטבע בתאוות העולם מנעוריו עד שיָשים כל חכמתו להשיג תאוותו ולעשות רצון יצרו הרע; כי הורגל מנעוריו במעשים הרעים עד שהם קבועים בנפשו, וקשה לו מאוד להמלט מפח יקוש העוונות. ויש שיש בו חכמה להכיר, וגם חפץ לילך בדרכים טובים, אך לא היה אצל החכמים לשמוע מהם החכמה והדרכים הישרים, ומתוך כך הולך במחשכים. ודומה למי שיש לו מטמון בביתו, ואינו יודע המטמון, ומוכר הבית לאחֵר. Those who recognize the truth are few. Some don't have the wisdom to recognize it; just as an amputee is unable to climb a ladder, so too people who don't have discernment are unable to attain high levels of wisdom. Some are wise, but have been drowning in the desires of this world from their youth; they use all their wisdom to attain their lusts and do the will of the Evil Inclination, because they have been accustomed from their youth to [do] evil deeds until they are ingrained into his soul. Such a person will find it very hard to escape from the snare of [his] sins. Some have the wisdom to recognize [the truth], and also desire to go in the right path, but are not near the Sages [and so cannot] hear wisdom and proper conduct from them, and so go in the dark. This is comparable to one who as a treasure in his house, but does not know about it, and sells the house to another.
27 כז
התבונן כי האדם ברוב מדותיו – זו משונה מזו, וכל מידה ומידה טורפת דעת האדם, זו מושכתו לכאן וזו מושכתו לכאן, ויצר הרע מסייעו לכל מידה שיבחר הפחות שבה. והוא דומה לאדם שהולך במדבר, ופוגעים בו דובים ואריות ונמרים וזאבים והרבה משחיתים. האיש הזה צריך לפקח עיניו ולהלחם עם כל אחד ואחד, ואם יעלים עיניו רגע אחת – יטרפוהו המזיקים. כך האדם במידותיו הרעות, כגון התאווה, והגאווה, והשנאה, והכעס, וכיוצא בהן – מתגלגלות בלבו תמיד; ואם יתעלם ולא יתקנם – יעקר מלבו אור האמת וימש חושך. ועל זה נאמר (תהלים טז ח): "שוויתי יי לנגדי תמיד". Understand, that man’s many traits differ from one another, and each trait influences his mind – one pulling him here and one pulling him there, and the evil inclination guides him to choose the least [preferable] from among the traits. It is comparable to a man who, walking in the desert, encounters bears, lions, leopards, wolves, and many other terrors. This man needs to open his eyes [i.e., to be alert] to fight each and every one [of them] – if he averts his eyes [i.e., ceases to be alert] for a single second, the beasts will tear him apart. Thus is man with regard to his bad traits – such as desire, pride, hatred, anger, and so forth – they are constantly rolling about in his mind; if he ignores them and does not fix them, the light of truth will be uprooted from his heart and darkness shall take its place. About this the verse says (Psalms 16:8) “I have set the Lord before me constantly.”
28 כח
האדם בשעה שנולד הוא בגופו ובחכמתו חלש משאר כל הבריות. כי כל הבריות ביום הוולדם הם הולכים ואוכלים ומסייעים לעצמם, אבל האדם צריך טורח גדול בגופו, וגם כן צריך יותר תיקון לנשמתו לתקן החכמה ולהבין דרכים טובים. כי האדם בתחילתו בלא מלמד נוהג כבהמה, אך לבו דומה ללוח שהוא מוכן לכתוב עליו. אם הלוח הזה ביד טיפש – ישרטט עליו שרטוטי הבלים, עד שיתקלקל ולא יהיה בו תועלת עוד. אבל החכם יכתוב עליו סדר עניניו וצרכיו וחובותיו, ומתוך הלוח יכלכל ויפרנס בניו, ויגיע לתועלת גדולה. כך לב האדם: הכסילים יציירו בו ציורי הבל ושקר, ויכתבו עליו חקוקי הבל ואוון, וימלאו לבם מחשבות הבל וריק. והמשכילים יכתבו על לבם מכתב אלהים, שהוא יסוד התורה והמצוות וחכמת המידות, עד אשר יזהירו נפשותם כזוהר הרקיע. ולזה הייתה כוונת שלמה באומרו (משלי ז ג): "קשרם על אצבעתיך, כתבם על לוח לבך". Man, at the time of his birth, is in his body and intellect weaker than all other creatures. All other creatures walk, eat, and are self-sustaining on the day of their birth, but man needs a great deal of progress in his body, and also needs more restorations for his soul in order to restore his wisdom and enable him to understand good paths [of life]. This is because man – at the beginning and without a teacher – acts like an animal, but his mind is similar to a tablet which has been primed for writing upon: If this tablet is in the hands of a simpleton, he will score it with meaningless lines until he has wasted it and will no longer serve any purpose. The wise man, however, can write upon it a list of his properties, needs and obligations, and because of the tablet will be able to feed and support his children, and [the tablet] shall serve a great purpose. Likewise is the heart of a man: the fools will create within him pictures of nonsense and falsehoods, and shall write upon him inscriptions of nonsense and grief, and his mind shall be filled with nonsensical and empty thoughts. But the intelligent ones shall write on their minds the writings of God, which are the foundation of the Torah, the commandments, and the understanding of personality traits, until their souls shine like the sky. This was the Solomon’s intention when he said (Proverbs 7:3) “Bind them upon your fingers, write them upon the tablet of your heart.”
29 כט
עוד אמר שלמה (משלי כ יא): "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו". זה הפסוק נאמר על הבחנת הנערים, כי מנעוריהם ניכר מידותיהם. כמו שתראה מקצת הנערים נראה בהם מידת בושת, ומקצתם העזות, ומקצתם נוטים אל התאווה, ומקצתם נוטים אל מעלות טובות. ודע כי כל מידות האדם אשר תראה בו בימי הבחרות והזקנות – הם היו בימי הילדות והשחרות; אך בזמן ההוא לא היה בו כוח להראותם ולהביאם לידי המעשה. והנערים אשר גדלה עליהם נבלות, אפשר שיוכל האדם להעתיקם אל הדרך הטובה, כי נוח לקבל להם, ואין בהם כוח וחכמה לצאת ולברוח מתחת יד המייסר, והם צריכים לסבול. אבל בימי הזקנה אינם נעתקים בקל ממה שהיו בהם בימי הבחרות. והם דומין לטס כסף שהיה טמון בקרקע, והעלה חלודה עבה באורך הטמנתו – צריך אותו הכסף מריקה אחר מריקה עד שישוב הכסף למראהו הנאה. כך האדם אשר הלך לפי דרכו ומנהגו, ונשקע בעמקי המידות הגרועות – צריך ללטש שכלו להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ולהרגיל בעבודה, עד שיהיו המידות טבועות וקשורות בלבו. Solomon also stated that (Ecclesiastes 20:11) “even a child is known by his doings, whether his work is pure, and whether it is right.” This verse speaks about differentiation among children, for even in their youth their traits are recognizable. As you may observe, some children have the trait of shamefulness, and some of them brazenness; some of them are inclined toward desire, and some of them are inclined toward the lofty good. Recognize that all the traits that you see in a person when he is a young adult or elderly were present also when he was young and fresh, but at that time he did not have the strength to see them or to bring them toward action. It is possible to redirect those youths (whose base traits have become considerable) to the good path, because it is easy for them to learn and because they do not have the strength or intelligence to leave and flee the one who admonishes them, but they must endure it. When in old age, however, they cannot be redirected as easily as they were in their boyhood. They are like a silver plate that has been buried in the ground, and a thick rust has appeared on it during its burial - the silver will require cleaning upon cleaning before the silver returns to its pleasant appearance. Thus is the man who goes along his own way and custom, sunken in the depths of the lowly traits: he must polish his intellect in order to differentiate between the impure and the pure, and to accustom himself to work, until the traits will become natural and ingrained upon his heart.
30 ל
זה הספר נקרא "ספר המידות", והוא נכתב ונחתם בטבעת החכמה ללמד לאדם דעת, להיות הספר הזה בידי כל איש לכלי אומנות, לתקן מתוכו מידותיו ומעשיו. כי האומן אשר בידו כלי אומנותו – יוכל לעשות מלאכתו. אבל כשאין בידו כלי אומנותו – לא יוכל לעשות מאומה. לכן שמע מוסר, וקח כלי אומנותך בידך לתקן מידותיך. הלוא תראה: מי שיש לו הרבה מיני מטבעות, קטנות וגדולות, ואינו יודע ערכם ושוויים – לא ידע מה לקנות בכל אחת; עד שידע ערך של כל מטבע. וגם צריך לידע איזה מטבע פסל המלך, וגזר עליה שלא להוציאה. אחר שישקול כל מטבע ומטבע ויערכה, אז ידע ליקח בכל אחת צרכיו בערך שווה; ובמטבע שגזר המלך שלא להוציאה – יזהר שלא יוציאה אלא בעניין שלא יקנס. נמצא שזה האיש מגיע בכל מטבע ומטבע לטובה ולשמחה. אבל הטיפש אשר לא ישקול ולא יערך, ויוציא מה שפסל המלך – אין ספק שיגיע זה להזק גדול. This book is called the "Book of Traits," and it is written and sealed with the signet of wisdom in order to transmit knowledge to man, so that this book shall be in the hands of every person as a tool with which to repair from within his traits and actions, [for a person is] like a craftsman who with his tool in hand, can do his work, but if his tool is not in hand, cannot accomplish anything. Therefore hearken to [this] admonition, and take the tool in hand in order to repair your traits. Have you not seen someone who has many types of coin, small and large, but does not know their value? He does not know what to buy with each coin before he knows the value of each. He also needs to know which coin was cancelled by the king, who declared that it must not be spent. After he weighs each and every coin and determines there values, [only] then can he buy with each [coin] his necessities for a fair price, and take care not to spend the coin which the king has decreed may not be spent, unless he is in a situation where he will not be fined. We find that this man will use each and every coin for benefit and happiness, but a fool who does not weigh or evaluate [the coins] and spends what the king has forbidden will undoubtedly suffer great damage.
31 לא
ואתה בני, קח המשל הזה הנמשל על רב מידות שבך, גדולות וקטנות, ותשקל כל מידה ומידה בפלס חכמתך. עד שתדע ערך כל מידה ומידה, ותדע המידות אשר פסל המלך הגדול להזהר בהם, שלא יראה בך ולא ימצא בך, אלא במקום שלא תקבל הזק ועונש. ובזה תגיע אל השלמות, ותהיה אומן וכלי אומנותך בידך. And you my son, take this parable, which teaches about many of your traits, large and small, and weigh every trait on the scales of your wisdom, until you know the value of each and every trait, and you know to be cautious with those which the Great King disallowed - that each shall not be found within you, except in place where you shall not suffer damage or punishment [as a result]. In this manner you shall approach completion, and you shall be [like] the craftsman with the tool of your trade in your hand.
32 לב
עתה נרצה להודיע שורשי המידות וענפיהם, ותועלתם ונזקם. וכוונתינו להשיב טבעי האדם מעניין הסכלות אל אהבת המוסר, ושישתדלו הפתאים לדעת טבעי החכמים. ומהשם יתעלה זכרו נשאל עזר שיודיענו הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, להורות שבטי ישורון עדת החסד. Now, we want to make known the roots of the traits and their branches, their purposes and the harm they cause. It is our intention to restore man's natures from the senseless matters to a love of admonition, and [to cause] the simpleton to endeavor to know the natures of the sages. And from the Lord - may His Mention be elevated! - we ask assistance, that he make known to us the straight roads and correct paths, [so that we may be able] to teach the tribes of Jeshurun, the community of lovingkindness.
33 לג
שער הראשון - שער הגאווה The First Gate: The Gate of Pride
34 לד
השער הראשון: נדבר בו על מידת הגאווה. ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להיבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם ולהנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו. The first gate: In it we shall discuss the trait of pride - and how fitting it is that [pride] is positioned first of all of the gates, because of the obligation of man to separate himself from it, because it is an opening for many evils, and we do not see anything equal to it in evil among all of the [other] traits. Therefore, a man needs to become shrewd: to utilize [pride] in fitting ways, and it push it [aside] in places where it is not fitting.
35 לה
הגאווה היא המטבע אשר פסל הקדוש ברוך הוא, והיזהירנו עליה בתורתו. כמו שנאמר (דברים ו יב): "השמר לך פן תשכח את יי אלהיך, אשר הוציאך מארץ מצרים". כי הגאה ישכח יוצרו, כדכתיב (דברים ח יג-יח): "ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך..., ורם לבבך ושכחת את יי אלהיך..., ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את יי אלהיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". ובמלך נאמר (דברים יז כ): "לבלתי רום לבבו מאחיו". אם הזהירה תורה אפילו במלך – כל שכן בהדיוטות, שלא ישתררו זה על זה. Pride is the coin that the Holy One, Blessed Be He, forbade [its use] and warned us about in His Torah, as it says (Deuteronomy 6:12): “Guard yourself, lest you forget the Lord your God, who took you out of the Land of Egypt.” For the prideful one forgets his maker, as it is written (Deuteronomy 8:13-18): “And your cattle and your flock shall be increased, and silver and gold will become plentiful for you… and your heart will become high and you will forget the Lord your God… and you will say in your heart, ‘My strength and the might of my hand has made for me this wealth.’ But you should remember the Lord your God, for He is the One Who gives you the strength to create wealth.” And about a king it is said (Deuteronomy 17:20): “Lest his heart shall become higher than those of his brothers.” If the Torah warns even a king – certainly commoners should also not raise themselves above their fellows.
36 לו
הגאווה מתחלקת לשני חלקים: Pride is divisible into two parts:
37 לז
האחד גאוות האדם בגופו, One is a person’s pride in his body,
38 לח
והחלק השני גאוות האדם במעלות החכמה ובמעשיו. and the other part is a person’s pride in his intellectual advantages and his own actions.
39 לט
גאוות האדם בגופו יש בו שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע. A person’s pride in his body has two parts – one good and one bad.
40 מ
וזאת היא גאוות האדם בגופו הרעה: This is a person’s bad pride in his own body:
41 מא
בעת שתתגבר הגאווה בלב האדם, אז תמשול על האדם מקודקודו עד כף רגלו: At the time when such pride is strengthened within a person’s mind, it rules over him from the top of his head to the bottom of his feet.
42 מב
בראשו ובגרונו, כדכתיב (ישעיהו ג טז): "יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון". [It rules] in his head and in his throat, as it is written (Isaiah 3:16): “Because the daughters of Zion are so vain and walk with their necks stretched out.”
43 מג
בידיו וברגליו, דכתיב (תהלים לו יב): "אל תבואני רגל גאווה, ויד רשעים אל תנדני". ועל רגל גאווה נענשה בת רבי חנינא בן תרדיון, שנגזר עליה לישב בקובה של זונות. כי פעם אחת הלכה לפני גדולי רומי, ושמעה שאמרו: כמה נאה פסיעותיה של ריבה זו! ואז דקדקה יותר (עבודה זרה יח א). [It rules] in his hands and his feet, as it is written (Psalms 36:12): “Let not the foot of the arrogant tread on me, or the hand of the wicked drive me away.” It was for the pride of the foot that the daughter Rabi Hanina ben Teradyon was punished with a decree that she should sit in the harlots’ square – for one time she walked in front of some great men of Rome, and she heard that they said: “how beautiful are the strides of this maiden!” and then she [walked] with greater care. (Avoda Zara 18a)
44 מד
בעיניים, כדכתיב (משלי ו יז): "עינים רמות". [It rules] in the eyes, as it is written (Proverbs 6:17): “Haughty eyes.”
45 מה
באזניים: לא ישמע דברי העניים האומללים. [It rules] in the ears, as when he does not hear the words of the wretched poor.
46 מו
בריח אפו: בעמדו אצל עניים או כשנכנס לבתיהם, הם סרוחים בעיניו. ואף בדבריו ידבר על צדיק עתק בגאווה. [It rules] in the breath of his nose, as when he stands among poor people or enters their house, he thinks that they are putrid. Even with his words - he may use strong language when speaking about a righteous person, as a result of his pride.
47 מז
וגם נכרת בעניין מאכל ומשקה, ובמלבושי בגדי גאווה מלבושי נכרי. ועל זה הוזהרנו בתורת משה, שנאמר (ויקרא כ כג): "ולא תלכו בחוקת הגוי"; וכתיב (ויקרא יח ג): "ובחוקותיהם לא תלכו"; ונאמר (דברים יב ל): "השמר לך פן תנקש אחריהם" – הכל בעניין אחד הוא מזהיר, שיהא ישראל מובדל במלבושיו ובדבריו ובכל מנהגיו מן הגויים. וכן הוא אומר (ויקרא כ כו): "ואבדיל אתכם מן העמים". [Pride] is also recognizable in matters of food and drink, and in the wearing of garments of pride - the garments of a non-Jew. About this we were warned in the Torah of Moses (Leviticus 20:23) [that] "you shall not follow the practices of that nation," and it also written (Leviticus 18:3) "you shall not follow their practices," and it is said (Deuteronomy 12:30) "guard yourself, lest you be lured after them." All of these are warning about the same matter: that Israel must be separate from the nations in its dress, its words, and all its practices. As it is said, (Leviticus 20:26) "I will separate you from the peoples."
48 מח
בעלי הגאווה הם מתעבים בעיני השם, שנאמר (משלי טז ה);: "תועבת יי כל גבה לב". והוא נמסר ביד יצרו, כי אין עזר השם עמו, אחרי אשר הוא תועבת השם. ואפילו לא נתגאה על שום אדם, לא בדיבור ולא במעשה, אך בלבו לבד הוא מתגאה – נקרא "תועבה", שנאמר: "תועבת יי כל גבה לב" – אפילו אין לו גבהות אלא בלב נקרא "תועבה". Prideful people are revolting in the eyes of the Lord, as it says (Ecclesiastes 16:5) "An abomination to the Lord are all with haughty hearts." [The prideful person is] given over into the hands of his impulses, for the Lord's help is not with him, because he is and abomination to the Lord. Even if he does not raise himself above any man in speech or action, but only elevates his stature in his own heart, he is called an abomination, because it says "an abomination to the Lord are all with haughty hearts" - even if he only is haughty in his heart, he is called an abomination.
49 מט
אמרו רבותינו: כל מי שיש בו גסות הרוח – כאילו עובד עבודת כוכבים; כתיב הכא (משלי טז ה): "תועבת יי כל גבה לב", וכתיב התם (דברים ז כו): "לא תביא תועבה אל ביתך". ויש אומרים: כאילו בא על עריות, דכתיב (ויקרא יח כז): "כי את כל התועבת האל עשו...". ויש אומרים: כאילו בנה במה (סוטה ד ב). ואמרו: כל אדם שיש בו גסות הרוח – מתמעט, שנאמר (איוב כד כד): "רומו מעט ואיננו". וראוי לגדעו כאשרה, שנאמר (ישעיהו י לג): "ורמי הקומה גדועים". ואין עפרו ננער, והשכינה מיללת עליו. אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא ה): "גבה עינים ורחב לבב, אתו לא אוכל" (סוטה ה א). ואמרו: האי מאן דיהיר, אפילו אאנשי ביתיה לא מתקבל, שנאמר (חבקוק ב ה): "גבר יהיר ולא ינוה" – אפילו בנווה שלו (בבא בתרא צח א). Our rabbis said: If anyone has within him an expansive spirit, it is as if he has worshiped idols; [for] here it is written that (Ecclesiastes 16:5) "an abomination to the Lord are all those with haughty hearts," and it is written there that "you shall not bring an abomination into your house." Some say it is as if he committed adultery, as it is written (Leviticus 18:27) "For they did all of these abominations..." Some say it as if he built a forbidden altar (Sotah 4b). They say that anyone with an expansive spirit will be decreased, as it is written, "exalted for a small time, and they are gone." He is deserving of being chopped down like an Asheira, as it is said (Isaiah 10:33) "the tall ones will be felled." His dust shall not be stirred (i.e., he will not be brought back to life) and the Divine Presence wails over him. The Holy One, Blessed Is He says, "He and I are not both able to live in the world," as it is written (Psalms 101:5) "[one who] has haughty eyes and an expansive heart - him I cannot endure." And they said that "a man who is arrogant cannot be accepted, even by members of his own household, as it is written (Habakuk 2:5) "an arrogant man will not go unpunished" - even in his own abode (Bava Batra 98b).
50 נ
הגאוה מביאה לידי רדיפות כבוד, להשתרר על בני אדם. וכבר ידעת מה אירע לקורח ועדתו מחמת גאוותו, שביקש להתגדל, ולקח גדולה שלא ניתנה לו מן השמים. ומתוך כך נכנס למחלוקת, ומן המחלוקת יצאה קנאה ושנאה. וכל אלו מידות פחותות מאוד, כאשר יתבאר בעזרת השם. Pride cause one to pursue honors, in order to have authority over other people. You already know what happened to Korach and his faction because of his pride, which he wanted to heighten as well as to claim prestige which was not not granted to him from Heaven. As a result of this, a dispute arose, and from this dispute came jealousy and hatred - and both of the these traits are very decadent, as will be explained with the Lord's help.
51 נא
סוף דבר: כל המקשט את גופו כדי להתגאות – הרי זה שוכח השם ברוך הוא, ולא יחוש על המצוות, ולא ירדוף אחר מעשים טובים. כי כל כוונתו על עצמו, לקשט גופו הכלה, אשר אחריתו רימה. והמקשט גופו הוא קרוב לזימה, כי יתראה לפני נשים לישא חן בעיניהן, ומתוך כך יתקרב אצלן, ויבוא לידי שחוק וקלות ראש. וגם האישה המקשטת לפני האנשים – בזה היא מדלקת לבם ומכנסת הרהורים בלבם; ובזה עונשה גדול מאוד, שהיא נותנת מכשול לפני רבים. הלוא אסרו חכמים להסתכל בבגדי צבעונים של נשים השטוחים בכותל, אפילו כשאינה מלובשת בהן (עבודה זרה כ ב) – כל שכן שיש עונש גדול לאישה המתקשטת לפני אנשים המסתכלים בה. The conclusion of the matter: Anyone who adorns his body in order to make himself proud forgets the Lord, Blessed be He, and does not concern himself with the commandments, and does not chase after good deeds. For all of his intentions are for himself, to adorn his temporal body, whose end is the worm. One who adorns his body approaches lust, for he will construct his appearance to find favor in the eyes of women, and he shall eventually come to clowning and lightheadedness. Also, when a woman is adorned [when] in front of men, she ignites their hearts and causes illicit [thoughts] to enter their hearts, and for this her punishment is very great, because she is placing a stumbling-block before the masses. Did not the sages forbid to look even at the colored garments of women which are spread out on a wall, even though they are not wearing them (Avoda Zara 20b)? Certainly, then, the punishment is great for a woman who is adorned before men who are gazing at her.
52 נב
ועוד הגאווה מביאה לידי תאווה. כי המתגאה – לבו רחב ומתאווה לכל דבר. ותאווה היא המידה הרעה שבכל המידות, כי יתאווה מחמת גאוותו להתלבש בבגדים יקרים, ולבנות פלטרין גדולים, ולאכול מאכלים טובים. כי המתגאה – לעולם לדברים גבוהים יחמוד; ואולי אינו משיג ידו לדברים אלו, ומתוך כך יבוא לידי גניבה וגזילה. כי המתגאה לבו חומד, ורחב כים להתעשר, ולא יהיה שמח בחלקו, כי ימעט בעיניו מה שיש לו לפי רוב הוצאות תאוות גאוותו. Furthermore, pride leads to desire, for the heart of one who exalts himself is expansive, and he desires all manner of things. Desire is the worst trait of all the traits, for he will desire - as a result of his pride - to wear expensive clothing, to build large palaces, and to eat fine food. The prideful one always covets great things, and if he is unable to afford those things, he will as a result come to theft and robbery. The heart of the prideful one covets, and [his goal of] achieving wealth is [as distant as] the width of the see, and he will never be happy with his share, for what he has will seem small in his eyes compared to the great expenditures which his pride desires.
53 נג
ועוד הגאווה גורמת שלא יהא סבלן לסבול על הבריות. ואין צורך להאריך בפחיתת מי שאינו סבלן, כי ידוע הוא לכל. Furthermore, pride cause one not to be patient, or to tolerate his fellow creatures - and it is unnecessary to elaborate on the defect of one who is impatient, for it is know to all.
54 נד
וזאת היא גאוות הגוף שהיא טובה: This is the bodily pride which is good:
55 נה
שמא יאמר האדם: הואיל והגאווה היא מידה רעה כל כך, אפרוש ממנה ביותר – עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולא ישא אשה, ולא ישב בדירה נאה, ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר, וקרועים ומלוכלכים; ומשתמש בכלים מלוכלכים ומאוסים, ולא ירחץ פניו ידיו ורגליו עד שישחיר תארו משאר אנשים. וכל זה כדי שיתרחק מן הגאווה, עד שלא יוכל להתרחק יותר. המהלך בדרך זה נקרא "חוטא". הרי הוא אומר בנזיר (במדבר ו יא): "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"; אמרו חכמים (תענית יא א): ומה זה שלא פרש עצמו אלא מן היין נקרא "חוטא", המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. אמרו חכמים (ירושלמי נדרים ט א): לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?! על עניין זה וכיוצא בזה אמר שלמה (קהלת ז טז): "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם". Perhaps a person will say, "Because pride is such a terrible trait, I shall exceedingly separate myself from it," until he neither drinks wine, nor marries a woman, nor lives in a nice dwelling, nor wear nice clothing - [instead, he wears only] sackcloth and flax, torn and filthy, he uses filthy and disgusting vessels, and does not wash his hands or feet until his appearance becomes darker than other men. All of this is so that he can distance himself from pride, until he can distance himself no further. One who takes this path is called a "sinner." Thus it says with regard to a Nazir (Numbers 6:11): "And he shall gain forgiveness for himself because he has sinned against the soul." The sages said (Taanit 11a): If one who separates himself only from wine is called a "sinner", one who withholds everything from himself will certainly [be called a sinner]. The sages said (Yerushalmi Nedarim 9a), "Is what the Torah forbade not sufficient for you, that you must forbid unto you other things?" About this matter and similar things, Solomon said (Ecclesiastes 7:16) "Do not be an overly righteous person, and don't act exceedingly wise. Why should you be dumbfounded?"
56 נו
הדרך הישרה באדם: שיהא נקי בכל ענייניו, כי הנקיות הוא גדר של מעשים טובים. כיצד? ילבש בגדים בינונים, ולא מלבושים עניים המבזים לובשם; אלא בגדים בינונים נאים ונקיים, העני לפי עניו והעשיר לפי עשרו. ואסור שימצא כתם או שמנונית על בגדיו, ולא יהיו קרועים. ולא יהיו מתוקנים כבגדי גסי הרוח.
57 נז
גם מאכלו יהא נקי. ולא יאכל מעדני מלך, אך מאכל בינוני ומשקה בינוני לפי השגת ידו. ולא ישתה ולא יאכל בכלים מאוסים, פן יעבור על "אל תשקצו את נפשתיכם" (ויקרא יא מג), אלא הכל יהא בנקיות. גם שולחנו גם מיטתו יהיו נקיים, וכל ענייניו יהיו נקיים.
58 נח
גם גופו יהא נקי ולא מזוהם. אך יזהר לרחוץ פניו ידיו ורגליו, גם כל גופו לעתים, כאשר מצינו בהלל הזקן (ויקרא רבה לד ג), שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להם: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן! מה אם איקונין של מלכים, שמעמידים אותו בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות, מי שנתמנה עליהן הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות. אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב (בראשית ט ו): "כי בצלם אלהים עשה את האדם" – על אחת כמה וכמה! ועוד, דכתיב (משלי טז ד): "כל פעל יי למענהו" (שבת נ ב). וכל הנזהר בדברים האלו לשם מצוה, ולא כדי להתקשט ולהתגאות, אף על פי שאלו דברים נראים כמו גאווה, כיון שכוונתו לשם שמים – יש בו מצוה.
59 נט
גאוות חכמה ומעשים טובים יש בה שני חלקים: האחד טוב, והאחד רע.
60 ס
הגאווה הרעה היא: אשר יבזה בני אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו. ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאוותו. ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו, ודבריו ומעשיו, שהם משובחים ממעשה וחכמת עצת חבריו. ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו, כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה (משלי כז ב): "יהללך זר ולא פיך".
61 סא
הגאה לעולם יחזיק טובה לעצמו. ומתוך כך לא יטרח על התורה, כי לא יחוש על כבוד שמים, רק שיודו לו העולם שהוא אדם טוב וחכם, ובזה יש לו די. ותמיד הוא שמח במכשול חבריו ובמעוט ידיעתם, ומתכבד בקלון חבריו. וזה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אדם שכל מעשיו טובים הם ומתהלל בהם להתכבד, דומה לתבשיל חשוב מאוד בכל אבקת רוכל וראשי בשמים, ועומד אצל האש עד שיהא מקדיח ומסריח, עד שלא שווה לאכול מחמת מרירות שרפת האש; כך האדם המתפאר במעשים, מקדיח ומסריח במהללו מעשיו הטובים.
62 סב
והמתפאר בחכמתו ובמעשיו שאין בו – אין מידה רעה כמותה ואין דוגמתה. והלוא אמרו חכמים (ירושלמי שביעית י ח): אם מכבדים את האדם מחמת שסוברים שהוא יודע שתי מסכתות, ואינו יודע רק אחת, יאמר להן שאינו יודע אלא אחת. כל שכן וכל שכן שלא יטעה את העולם שיחזיקוהו בחוזקה גדולה שאינו בו.
63 סג
ודע שאנחנו מחוייבים שיהיו כל מעשינו מיוחדים לשם הבורא יתעלה, בגלוי ובסתר. וכל מעשה עבודת אלוהים יהיה להגיע אל רצונו בלבד, בלתי רצון בני אדם לקוות שבח על מעשהו ולקבל כבוד. אך יעשה הכל לשם האל המשקיף אל הלב, כמו שאמר הכתוב (ירמיהו יז י): "אני יי חוקר לב, בוחן כליות"; ואומר (דברים כט כח): "הנסתרת ליי אלהינו". לכן אם לא יזהר בחכמה ובזריזות להינצל מן הגאווה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – הוא יורש גיהנם. כי היצר אורב לו, ומביא טענות וראיות להביא האדם לידי גאווה, ותהיה חכמתו לטרדו מן העולם. לכן אל יתעצל מלנצח יצר הרע יום יום, וזה נקרא "מלחמה גדולה". כמו שמצינו באחד מן החסידים, שפגע באנשים הבאים מן המלחמה ושללו שלל גדול. אמר להם: שבתם מהמלחמה הקטנה, ועדיין אתם עתידים למלחמה הגדולה. אמרו לו: מה היא המלחמה? אמר להן: היצר וחילותיו! כי כל אויב שיש לך, שתנצח אותו פעם אחת או שתים או שלוש – אז יניח אותך. אבל היצר אינו פוסק ממך אף אם יהיה ניצוח מאה פעמים, כמו שאמרו רבותינו (אבות ב ד): ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. כי כל ימיך יארוב לך אולי תעלים עיניך ממנו, ואם ינצחך בקל שבקלות – סוף ינצחך בחמור שבחמורות. ובעבור שהגאווה שורש להרבה מידות פחותות, וגם היצר משתתף ומתערב בלב האדם, וכל עניין היצר הוא להכזיב האמת ולאמת השקר, והוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות, ולכן צריך אתה להתחכם כנגדו.
64 סד
תחילת תחבולותיו של היצר הוא מקשה לבו ומגביהו, וממתיק לו הגאווה ושאר מידות רעות. ואף כי יודע האדם בוודאי שיש פשע ועוון בגאוותו, אפילו הכי עובד במזיד ומתגאה, כי היצר מבעיר את לבו אחר הכבוד עד שלא יחוש על העבירה.
65 סה
אבל האדם שהוא זך במעשיו, ולא יתגאה ולא יהלל עצמו כשיודע שיש עבירה בדבר, אז יבוא היצר הרע ויערוך עוד מלחמה להפילו ללכדו ברשתו, ויורה היתר ומסביר לו סברות שיש לו מצווה ושכר על מה שמתהלל ומתפאר. וכך יאמר לו היצר: "כבר הגעת למעלת חכמה וחסידות, וראוי לך להתרצות ולהשתדל למצוא חן בעיני העולם ולהחניף להם, לגלות להם חכמתך וצדקתך כדי שיאהבוך." ויביא לך ראיה מדברי רבותינו (אבות ג י): כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו. וכל זה ראיות שקר, כי אותה הסברא היא ענף מן הגאווה. אבל העניין הזה הוא כמו שאמר הכתוב (משלי טז ז): "ברצות יי דרכי איש, גם אויביו ישלים אתו". וכך פירוש העניין: אם האדם לא יתהלל לפני בני אדם, ולא ישתדל למצוא חן בעיניהם בעשותו מעשיו הטובים, ואף על פי כן אוהבים אותו – זהו ראיה גדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, וזרה לו אהבה בלבות בני אדם, ושם לו שם טוב על לשונם. ואמת הוא שונאם כשאינם מקיימים את המצוות, כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא לומדי תורה ומקיימים אותה.
66 סו
אחר כך יסיתך היצר לגלות חסידותך ומעשיך הטובים לפני העם, ומביא ראיה: "אולי יעשו גם הם כמוך?" וגם זה נמשך מן הגבהות: אף על פי שמצינו כמה גדולים שנשתבחו (סוכה כח א), לא עשו אלא לפני תלמידיהם וחבריהם כדי שימשכו אחריהם ויחזיקו במעשיהם; וודאי זה מצווה כדי לחבב להם מעשים טובים. ואפילו בפני אלו לא יתגאה בלבו באמרו "זה אני יודע" או "זה אני עושה", אבל לפני העולם באמת אסור לגלות להם.
67 סז
גם אם תלך בענווה ותעמוד להתפלל באריכות ותלמד בקביעות, יפתך היצר להתגאות ויאמר לך: "עתה הרואים אותך בני אדם יחשבוך ויכבדוך בעבור דרכיך הטובים. ויש רווח גדול בזה: מתוך שאתה חשוב בעיניהם – יקבלו מוסרך ותוכחתה." כל זה הבל, כי בעשותך מעשה הטוב לשם הבורא ברוך הוא לבד, דברי תוכחתך יתקבלו בפני העולם גם אם לא תחשוב כך, כי אין קבלת התוכחה תלויה במחשבותיך.
68 סח
ואחרי שתסתלק מכל זה, יסיתך היצר ויאמר לך: "לא יתכן שתהיה עבודתך שלמה עד שתתרחק מהן לגמרי, כגון שתכסה מעשיך הטובים, ולהורות הפוך ממה שהיה כבר בלבך: תתפלל קצר, וכשתרצה ללמד שום חכמה תתייחד, ולא ידע שום אדם זולת הבורא ברוך הוא. ולא תראה שום מידה טובה, אך להראות העצלות במעשה העבודה, כדי שלא יצא לך שם ותפסיד שכרך. ולא תצווה על הטוב ולא תזהיר מן הרע, ולא תודיע חכמתך לאיש זולתך, ולא תראה סימן ירא שמים ולא אות, כגון תפילין ומזוזה וציצית. אלא תתנהג במנהגם ותלך בדרכיהם, ותהיה מערב עמהם במאכל במשתה, ובחדווה וברוב השחוק." כל זה מענייני היצר ללכוד בני אדם ברשתו, והעושה עניין זה לשם מצווה מפסיד אלף אלפים יותר משכרו, ודומה לבורח מאש קטנה לאש גדולה.
69 סט
אך הישר הוא: להתפלל בכוונה באריכות, ויצווה על הטוב ויזהיר מהרע, ויעשה כל הטובות בגלוי ובסתר. ואם יכבדוהו על זה וישבחוהו – אין מזיק לו בשבח, אחרי שלא כוון לזה בשעת המעשה. לכן בעת אשר תעשה מעשה הטוב, תבחין בעצמך ממי אתה מקווה הגמול: אשר מהאל – הוא שלם, אבל אם מאחרים – אינו שלם. וגם תבחין אם זה המעשה אשר תעשה לפני העולם, אם היית עושה בייחוד בחדרי חדרים בזה העניין אשר אתה עושה ברבים, ואם יתברר לך זה – אז מעשך שלם.
70 ע
כל מה שסיפרנו נגד יצר הרע אינו כי אם טיפה מהים נגד מה שהוא חייב להיזהר בו, כי בכל דבר ובכל מעשה ובכל מידה – בא היצר לשחת ולקלקל. ופתחנו פתח להודיע עניין היצר למי שלא ידע תחילת דרכיו. והחכם יבין, וימהר לסלקהו מתוכו, "וטהר ידים יוסיף אומץ" (איוב יז ט).
71 עא
הגאווה במעלת החכמה משובחת שנאמר (ירמיהו ט כג): "כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי". ויוסיף הודאה לבורא ברוך הוא, וגם דעה והשכל ומידות טובות בתפילה לומר: "מודה אני לפניך, שנתת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא מיושבי קרנות." וכמו: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו." ועל זה נאמר (דברי הימים ב יז ו): "ויגבה לבו בדרכי יי". כי יהיה אדם יקר רוח וגבה לב בענייני העולם הבא, שלא יספיק לו במה שיזדמן לו, ולא יאמר די במה שימצא ידו מהם; אלא ימעט בעיניו כל מעשהו, ותגבה נפשו למעלה תמיד, ויתרעם בנפשו כמו שמקצר מעבודת הבורא ברוך הוא. וזאת הגאווה אינה מזקת לענווה אך מסייעתו, וגורמת לו לשמוח במעלות הטובות, ולשמוח בכבוד חבריו ולחוס על כבודם.
72 עב
והגאווה נגד הרשעים היא משובחת מאוד, להוכיחם ולהכלים אותם, ולא ייכנע להם. ויצווה על הטוב ויזהיר מהרע כפי יכולתו, אף על פי שזה דומה בעיני העולם כמשתרר וכמתגאה, אחרי שלבו לשם שמים – הרי זה משובח. ולא ייכנע לרשעים, כמו מרדכי שלא נכנע להמן (אסתר ג). ובכל מקום שיש מצוה – עליו לעשות, ולא ייכנע כלל לרשעים לעזוב הטוב מפני השפלתו לפניהם. וזה צריך חכמה: מתי ישתרר נגדם בדבר מצוה? כי פעמים אינו שווה שיעמוד נגדם, שאם יעז פניו נגדם בעבור מצוה אחת – יפסיד אותם מאה מצוות. לכך צריך החכם להתבונן לפי השעה והעניין, ולפי זה יסדר מעשיו; כי יש דבר שצריך לעזוב בשבילם, ויש דבר שלא יניח בשבילם בשום עניין. וצריך בגופו ובמאודו לעמוד נגדם, ולא ייכנע להם. וכל זה בדבר מצווה, אבל בעניין משא ומתן – ייכנע לפניהם ויעשה עמהם לפנים משורת הדין בכל דבר, וזהו מצווה גדולה.
73 עג
ומי שיש בו מידת הגאווה – צריך להשתדל ולשוב ממנה. כי היא מגונה מאוד, וההיזק שלה רב ומצוי תמיד, והתועלת שיש בה מעט. לפיכך צריך להתרחק ממנה מאוד, כי הגאווה מביאה את האדם לשבר ושפלות, כמו שנאמר (משלי טז יח): "לפני שבר גאון"; ונאמר (שם כט כג): "גאוות אדם תשפילנו". וכבר ידעת מה ארע לפרעה באמרו (שמות ה ב) "מי יי...", ולגלית הפלשתי שאמר (שמואל א יז י) "אני חרפתי את מערכות ישראל", ולסנחריב שאמר (ישעיהו לו כ) "מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל יי את ירושלים מידי", ונבוכדנצר באמרו (דניאל ג טו) "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי", והדומה להן אשר אמרו כדבריהם – ואחריתם היה בוז וקלון. ומי שהוא במידה זו – אינו ניצול מחטא ועוון, כמו שאמר החכם (משלי כא כד): "זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון".
74 עד
וכיון שהגיע דברינו עד הנה לדבר על הגאווה, שמע דברי חכמים. חכם אחד אמר: מי הוא אשר לא תיפרד ממנו הדאגה? זה המבקש לעלות מעלה שהיא למעלה ממנה. ואמרו: מי שמחזיק עצמו בחזקת דעתן – מחזיקין אותו בני אדם לשוטה. ואמרו: סמוך לגאווה – מעללים רעים. ומי שיש בו מעללים רעים, תהיה עליו שנאת הבריות, והנפשות נוטות מעליו. ואמר חכם אחד: כאשר נעימות הצורה אור הגוף, כך נעימות המידות אור הנפש. ואמר עוד: אין החשיבות בנפש שיהיה המלך מתגאה, כל שכן בני אדם אחרים זה אל זה. ואמר: שהיה מלך אחד יושב על כסא מלכותו, ולפניו היו כסאות זו למעלה מזו. ואמר להם המלך: איך ישבתם זה למעלה מזה בלא רשותי? והשיב העליון: גודל ייחוס משפחתי הושיבני ממעל לרעי. ואמר השני: עליתי על אשר תחתי מפני רוב חכמתי. וענה השלישי: שפלות נפשי ודכאות לבי הושיבני תחתיהם. והעלהו המלך וגידלו. ועל זה נאמר (משלי כה ז): "כי טוב אמר לך 'עלה הנה', מהשפילך לפני נדיב".
75 עה
בעת שרואה אדם שמידת הגאווה מתגברת עליו, צריך לחשב דברים המבהילים את לבו: שבא מטפה סרוחה, וישוב לעפר ורימה, ויתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ויחשוב: כמה גאים שנתגאו ועברו מן העולם, נשתכחו והיו כלא היו מעולם. ומה הועילה להם גאוותם?
76 עו
גדר להתרחק מן הגאווה ומשאר מידות רעות: הרוצה לעקור הגאות מלבו מכל וכל, לא יוכל לעשות זה במחשבה לבד. אלא בתחילה צריך להתרחק מן הגבהות עד קצה האחרון. כיצד? אדם שהיה רגיל ללבוש בגדים חשובים ומתוקנים כמלבושי גסי הרוח, ורוצה לשוב מזה, אם ילבש בגדים טובים ויתקן אותם במידה בינונית – בזה לא יעקור מלבו הגאות. או אם היה מנהגו להתכבד ולהשתדל בדבריו או בשאר מעשיו – אין תקנה לתקן עד שינהיג עצמו בביזיון הרבה, וישב למטה מן הכל, וילבש בלויי הסחבות המבזים את לובשיהם, וכיוצא בדברים אלו, עד שיעקור גובה הלב ממנו. וכן מי שהוא בעל חמה וכעס הרבה, תחילה ינהג עצמו שאם היכו אותו או קיללו אותו – לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן רב עד שיעקור שורש הגאווה ממנו; ואז יחזור וילך בדרך האמצעי, וילך בה כל ימיו. ועל דרך זה יעשה בכל המידות הרעות: מתחילה יתרחק ממנה עד שלא יוכל להתרחק יותר, וינהג בזה זמן רב, ואז יחזור ויתפוס הדרך הבינוני. ועניין זה הוא רפואה שלימה לכל מידות רעות. ומי שדעתו נמשכת לעבוד הבורא ברוך הוא בכל חלק וחלק בחלק המובחר שבה – ישים זה הדרך לפניו ולפני חברו. ועל זה נאמר (תהלים נ כג): "ושם דרך, אראנו בישע אלהים".