אמר רבי אבהו, בשם ר' יוחנן: כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו. אלא העולם שותק ומחריש. ויצא הקול: אנכי יקוק אלהיך.
וכן הוא אומר (דברים ה): את הדברים האלה דבר יקוק אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף. אמר רשב"ל: מהו ולא יסף? אלא, כשאדם קורא לחבירו, יש לקולו בת קול, והקול שהיה יוצא מפי הקב"ה לא היה לקולו בת קול. ואם תמה אתה על זו, הרי אליהו כשבא לכרמל, כנס כל הכומרים ואמר להם (מ"א יח): קראו בקול גדול כי אלהים הוא. מה עשה הקב"ה? הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים, והיה העולם תוהו ובוהו, כאלו לא היה בריה בעולם, שנאמר (שם): אין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר, הם אומרים: הבעל עננו עאכ"ו, כשדבר הקב"ה על הר סיני, השתיק כל העולם, כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר: אנכי יקוק אלהיך, ולעתיד לבא כתיב (ישעיה נא): אנכי אנכי הוא מנחמכם: