דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה אמר ליה אין חטפי ודידי חטפי אמר רבי אמי
-
The Gemara now presents that case: As there was a certain man who snatched a piece of cast metal from another. The one from whom it was taken came before Rabbi Ami while Rabbi Abba was sitting before him, and he brought one witness who testified that it was, in fact, snatched from him. The one who snatched it said to him: Yes, it is true that I snatched it, but I merely snatched that which was mine. Rabbi Ami said:
-
היכי נידיינוה דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע הא אמר מיחטף חטפה וכיון דאמר דחטפה הוה ליה כגזלן אמר (להו) רבי אבא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלםHow should judges judge for this judgment? There are reasons not to implement all potential rulings. If they were to order the one who snatched the metal to pay for it, that would not be the correct ruling, because there are not two witnesses who saw him snatch it, and the court does not force payment based on the testimony of one witness. If they were to accept his claim and exempt him entirely, that would not be the correct ruling, because there is one witness who testified against him. If they were to order him to take an oath, which is the usual response to counter the testimony of one witness, didn’t he say that he did in fact snatch it, and since he said that he snatched it and there is no proof that it is his, he is like a robber, and the court does not allow a robber to take an oath. Rabbi Abba said to them: He is one who is liable to take an oath who is unable to take an oath, and anyone who is liable to take an oath who is unable to take an oath is liable to pay. The Rabbis who were studying before Abaye thought that the case of the witness to the years of profiting and Rabbi Abba’s case are similar, in that since the possessor is unable to take an oath to refute the witness, as he concedes that he profited from the land for those years, he should have to pay for his consumption of the produce.
-
היכי לידיינוה דייני להאי דינא - שאילו היו שנים מעידים אותו שחטף היינו מחייבין אותו לשלם שאין אדם נאמן לחטוף דבר מיד חבירו ולומר שלי אני חוטף אא"כ יש לו עדים דהעמד ממון על חזקתו וזה המוחזק בו אין אדם יכול להוציאו ממנו בלא ראיה והחוטף ממנו גזלן גמור ואי נמי לא היה כאן עד אחד שחטף כי אמר נמי חטפי ודידי חטפי מהימן מיגו דאי הוה בעי הוה אמר לא חטפי שהרי אנו רואים אותו מוחזק בממון אי נמי כי איכא חד שחטף אילו היה זה מכחישו לומר לא חטפתי היה נשבע שלא חטף להכחיש העד דעד אחד קם הוא לשבועה ובג' דרכים הללו היה הדין פשוט אבל הכא דאיכא עד אחד שחטף וזה אינו מכחישו אלא מודה שודאי חטף ודידיה חטף היכי לידיינו דייני להאי דינא:
לישלם - דהא מודי שחטף ולא כל הימנו של חוטף לומר שלי חטפתי דהעמד ממון על חזקתו:
ליכא תרי סהדי - דחטף ובמיגו דאי בעי למימר לא חטפתי מהימן נמי למימר דידי חטפי:
ליפטריה - משום האי מיגו איכא חד סהדא ואי אמר לא חטפי הוה בעי אישתבועי להכחיש את העד:
לישתבע - את השבועה שהעד מחייבו אינו יכול דהא מודי דחטף והעד מחייבו לישבע שלא חטף להכחיש את העד דהכי משמע קרא (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת וגו' לשלם ממון שהוא כופר והעד מחייבו לא יקום אבל קם הוא לשבועה להכחיש את העד שלא חטף בממון זה וגבי הך שבועה פסול כגזלן אצל כל שבועות דהא לית ליה למימר לישתבע דדידיה חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו ולמפטריה בלא כלום אי אפשר שהרי הורע כחו של מיגו:
-
כי הא דטוביה חטא ואתא זיגוד לחודיה ואסהיד ביה קמיה דרב פפא נגדיה לזיגוד א"ל טוביה חטא וזיגוד מינגד אמר ליה אין דכתיב (דברים יט, טו) לא יקום עד אחד באיש ואת לחודך אסהדת ביה שם רע בעלמא קא מפקת ביהThe Gemara comments: This is like that incident where Tuveya sinned with immorality, and Zigud came alone to testify about him before Rav Pappa. Rav Pappa instructed that Zigud be lashed. Zigud said to him: Tuveya sinned and Zigud is lashed, an objection that became a popular saying. He said to him: Yes, as it is written: “One witness shall not rise up against a man” (Deuteronomy 19:15), and you testified against him alone. You have merely given him a bad reputation.