(ב) אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר (משלי יא כב): "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם".ואומר (שמות לב טז): "והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת", אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט): "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".
-
(2) Rabbi Yehoshua ben Levi said: Each and every day a heavenly echo goes out from Mount Horeb, and announces and says: "Woe to the creatures for disparaging the Torah;" for anyone who does not involve himself in the Torah is called "rebuked," as it is said (Proverbs 11:22): "A ring of gold in a swine's snout is a beautiful woman who turns from discretion," and it says (Exodus 32:16): "And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, graven upon the tablets," do not read "graven" (harut) but rather "freedom" (herut), for there is no free man except one that involves himself in Torah learning; And anyone who involves himself in Torah learning is elevated, as it is said (Numbers 21:19): "and from Mattanah, Nahaliel; and from Nahaliel, Bamoth."
-
1)Why is the Bat Kol from Horeb?
2) If no one can hear it then what good does it do?
3)What does it mean to "involve oneself" in Torah? See Hebrew.
4) How does the analogy fit with the message?
5)What is the connection between the first, second, and third parts of the Mishna?
-
(ג) הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומידעו, שנאמר (תהלים נה), ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי.והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומידעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהג בו כבוד.ואין כבוד אלא תורה, שנאמר (משלי ג), כבוד חכמים ינחלו, (שם כח) ותמימים ינחלו טוב, ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו.(3) One who learns from his fellow one chapter or one law or one verse or one utterance {/thing?} or even one letter must treat him with honor, and we found it to be thus with David King of Israel, who learned from Ahithophel two things alone, [yet] called him his teacher, his guide, and his close friend{ lit. "familiar"}, as it is said (Psalms 55:14) "But it was thou, a man mine equal, my guide, and my close friend." And if David, King of Israel, who only learned from Ahithophel two things called him his teacher, his guide, and his friend, how much more must one who learns from his fellow one chapter or one law or one verse or one one utterance or one letter treat his friend with an honor many times greater. And there is no honor except Torah, as it is said (Proverbs 3: 35) "The wise shall inherit honor", and "the whole-hearted shall inherit good" (28: 10), and there is no good except Torah as it is said (Proverbs 4:2) "I give you good doctrine, do not forsake my Torah".
-
1a)What is the theme of this Mishna?
2a) Is it really possible that there is "no honor except Torah"?
3a)What are two practical applications of this Mishna that you could see in your life?
4a) Read the following excerpt from the Mesilat Yesharim ? How does this help you with understanding question 2a?
-
(עד) כלל הדברים, הכבוד הוא מן המכשולות היותר גדולים אשר לאדם. ואי אפשר לו להיות עבד נאמן לקונו כל זמן שהוא חס על כבוד עצמו, כי על כל פנים יצטרך למעט בכבוד שמים מפני סכלותו. זה הוא מה שאמר דוד המלך עליו השלום (שמואל ב ו): ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורה באמת. וכן אמרו ז"ל (אבות פ"ו): אין כבוד אלא תורה, שנאמר (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו", וזולתה אינו אלא כבוד מדומה וכוזב, הבל ואין בו מועיל. וראוי הנקי להנקות ולהטהר ממנו טהרה גמורה, אז יצליח.(74) In fine, the desire for honor is one of man's greatest stumbling blocks. He cannot be a faithful servant to his Master as long as he is concerned with his own honor; for whatever the case, his foolishness will lead him to detract from the honor of Heaven. As King David, may Peace be upon him, said (II Samuel 6:22), "I will become even lesser than this; I will become low in my eyes." The only true honor is true knowledge of the Torah. In the words of our Sages of blessed memory (Pirkei Avot 6:3), "There is no honor but Torah, as it is said (Proverbs 3:35), 'The wise will inherit honor.' " Anything else is seeming, delusive honor, completely meaningless and worthless. One who would be Clean should cleanse himself of the desire for honor and purify himself of it; he will then be successful.
-
(ד) כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עשה כן, (תהלים קכח) אשריך וטוב לך.אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
(4) This is the way [to toil in] Torah: eat bread with salt and drink a small amount of water and sleep on the ground and live a life [whose conditions will cause you] sorrow and in Torah you toil; if you do so (Psalms 128: 2) "happy shalt thou be, and it shall be well with thee". Happy shalt though be in this world, and iy shall be well with thee in the world to come. -
1b) What does this have to do with the world to come?
2b)Does this Mishna seem extreme? How many Rabbis do you know live like this? Is there another way to interpret it so that it is not so extreme?
3b)Look at the following Hasidic approach to the verse paying attention to the Hebrew wording in the mishna to which it refers to.
-
מקור מים חיים א׳:א׳...Mekor Mayyim Hayyim 1:1(1) See above, Hayyey Sarah #4, regarding this matter; and see in the book Likkutim Yekarim, p.15b, where he writes: “‘Live a life of pain’ (Avot 6:4) – do not read ‘live’ but rather ‘bring to life.’ The explanation is that in every thing he should be careful to intend to bring life to the sparks that are placed within the shells that fell there, for they are in great pain there; see to bring them life and extract them and elevate them.” And so it is in the Likkutei Aggadot at the end of the book Or Torah, p.64b.
-
Look at the following two passages and see if you can see where Torah /Torah lifestyle consciousness seems to stand in direct opposition to our own American lifestyles.
-
(ב) ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח. ולא ינהג בעצמו, אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם, וכענין מה שהיה אומר (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן", וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון ושינתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב. ועל זה נאמר (איוב ה): כי אדם לעמל יולד. וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ו): כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן. שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים.
(2) A person must realize that he is not in this world for rest ("chilling"), but for labor and exertion. He should conduct himself according to the manner of laborers who work for hire (as it is said [Eruvin 65a], "We are day-laborers") and according to the manner of soldiers in the battle-line, who eat in haste, sleep only at irregular intervals and are always poised for attack. In relation to this it is said (Job 5:7), "A man is born to labor." If one accustoms himself to this approach, he will certainly find Divine service easy, for then he will not be lacking the proper attitude or preparation for it. Our Sages of blessed memory said along the same lines (Avoth 6:4), "This is the way of Torah - eat bread with salt, drink water by measure and sleep upon the ground." This regimen constitutes the epitome of removal from comforts and pleasures.
-
(א) פרק ט: בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם -- הנה מפסידי הזריזות, הם הם מגדילי העצלה. והגדול שבכולם, הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטורח ואהבת העידונים בתשלום כל תנאיהם. כי הנה אדם כזה, ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כובד גדול. כי מי שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוחה, ולישון שנתו בלא, טורד, וימאן ללכת אם לא לאטו, וכיוצא בדברים כאלה, הנה יקשה עליו להשכים לבתי כנסיות בבוקר, או לקצר בסעודתו מפני תפלת המנחה בין הערבים, או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור, כל שכן למהר עצמו לדברי מצוה או לתלמוד תורה. ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה, איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה, כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני.
(1) CHAPTER IX: CONCERNING THE FACTORS WHICH DETRACT FROM ZEAL AND THE WITHDRAWING OF ONESELF FROM THEM -- The factors which detract from Zeal are those which promote laziness. The greatest of these is the desire for bodily rest - aversion to exertion - and the love of pleasures to their very limits. There is no question that a person laboring under the above deterrent will find Divine service a great burden. For one who wishes to take his meal with complete relaxation and repose, and to sleep without being disturbed and to walk only at a leisurely pace, and so forth - such a person will find it extremely difficult to arise for morning services or to curtail his dinner so as to pray the afternoon service before nightfall or to go out to perform a mitzvah if the time does not suit him. How much more reluctant will he be to rush himself for a mitzvah or for Torah study! One who habituates himself to these practices is not his own master to do the opposite of these things when he so desires, for his will is bound with the bonds of habit, which becomes second nature to him.
-
1c) How does this passage relate to the second half of source number 1?