לקוטי תורה, פרשת תבוא מג:ב

"...והנה קודם התפלה צריך כובד ראש וזהו בחי' כובד ראש והיינו שיבא לידי הכנעה והשפלות בו בגילוי מחמת עונותי עברו ראשי ופחיתות עצמו במוח בידיעה היטב וא"צ שיהיה בלב דוקא, ולא כמו שסוברים העולם שקודם התפלה יוכל להיות טמטום הלב כי א"א להיות בשחרית קודם התפלה כמשארז"ל אידלי יומא שהחסד מתעורר בבקר דאברהם. וג' דברים הם להסיר כל המונעים בתפלה א' מקוה אידלי קצירא וכמו שמצינו במשנה ספ"ח דיומא מה מקוה מטהר. והנה הרי"ף פ"ג דברכות ותר"י כתבו בשם רב האי דלא בטלו טבילת בעל קרי אלא לד"ת אבל לתפלה צריך טבילה ואע"ג דאנן לא קיי"ל כן כמ"ש מ"מ כתב תר"י שלדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה ויש לומר קצת טעם לזה בש"ע מ"ש תפלה מתורה והוא ע"פ גירסת הירושלמי במשנה סוף מסכת סוטה הטהרה נטלה את הריח. וכן בגמרא דידן בסוטה (דמ"ט א') מורחינא ריחא דחנוניתא א"ל בני טהרה יש בך. הרי דבחינת ריח דוקא נמשך מענין הטהרה והוא משום כי ענין טומאה וטהרה הוא בחי' מקיפים ועל כן שייך הטהרה דוקא לענין הריח שהוא ג"כ בחינת מקיף כמ"ש בד"ה אלה מסעי בענין ירדן יריחו. והנה ובזה יובן מארז"ל פרק הניזקין שנכנס וכתיב וירח ה' את ריח הניחוח הקרבנות נקרא ריח ניחוחי והיינו מדה כנגד מדה לפי שהחריב בהמ"ק וביטל הקרבנות שהיו בחי' ריח ניחוח לו יתוש בחוטמו ועמ"ש בד"ה באתי לגני בענין אריתי מורי. והנה התפלה היא להקב"ה וכתיב ותהלתי אחטם לך במקום קרבנות והיא ג"כ בחי' ריח ניחוחי ולכן אמרו לבעל החוטם אני מתפלל כמ"ש בזח"ג (נשא ק"ל ע"ב). וכיון שכן לכן צריך לזה טהרה כנ"ל שהטהרה שייך לבחינת ריח. וריחא דחנוניתא זהו כענין לבעל החוטם אני מתחנן. וע"כ לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה ועיין בר"ח שער האהבה פי"א ג"כ טעם לזה כי התורה כו' אמנם תפלה כו' יעו"ש.