- What are the mitzvot/commands you can find in our reading?
- Can you find a negative injunction? Why do you think this is needed?
- How do you understand the reasoning given in the Torah for the half-shekel?
- Is there anything that gives you pause in the way these lines are written?
- Does envy play a role in this reading? Why or why not?
(א) זה יתנו. הֶרְאָה לוֹ כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ וּמִשְׁקָלָהּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְאוֹמֵר לוֹ כָּזֶה יִתְּנוּ (תלמוד ירושלמי שק' א'): (ב) העבר על הפקדים. דֶּרֶךְ הַמּוֹנִין מַעֲבִירִין אֶת הַנִּמְנִין זֶה אַחַר זֶה, וְכֵן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט (ויקרא כ"ז), וְכֵן תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה (ירמיהו ל"ג):
(1) זה יתנו THIS SHALL THEY GIVE — He (God) showed him (Moses) a kind of fiery coin the weight of which was half a shekel and said to him, “Like this shall they give” (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 9). (2) העבר על הפקדים [EVERY ONE] THAT PASSES AMONG THEM THAT ARE MUSTERED — Scripture uses the expression כל העבר על הפקדים instead of merely saying כל הפקדים because it is the practice of those who count animate beings to make these pass before them one after the other, counting them as they pass. Similar are: (Leviticus 27:32) “whatever passeth (יעבר) under the rod”; (Jeremiah 33:13) “the flock shall pass again (תעברנה) under the hands of him that counteth them”.
(טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת ה' לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃
(א) וטעם העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שיביאו השקלים בהשויה הנזכרת. והנראה מן הכתוב הזה שאם הביא הדל בשקלו פחות ממחצית השקל, שהוא עובר בלאו הזה, שהכתוב הזה מניעה. שאם נאמר בהעשיר לא ירבה שיהיה שלילות, לומר שבכך די לו, לא נוכל לפרש כן ב''והדל לא ימעיט''. ואם כן שתיהן מניעות, אם שקל העשיר היחידי יותר, ושקל הדל פחות, עבר בלאו. ושמא מה שהיו תורמין בקופות על האבוד ועל העתיד לגבות (כתובות קח.) יתקן להם זה, כי הדל הממעיט במותר עתיד לגבות הוא, ומן העשיר המרבה לא יתרמו הגבאין ביתרון, ולא יהו מזכין במותרות. וראיתי לבעל הלכות ולכל המונים המצות שלא הזכירו הלאו הזה:
And the reason for the rich will not increase and the poor will not diminish is that they should bring the shekel in the equality that is mentioned. And from this verse one sees that if the poor would bring less than half a shekel, that he would transgress this negative commandment, that this verse prevents. If it was only written regarding the rich that he should not increase that it would be a rejection, to say that it is enough to him, but this would not imply that the poor could not diminish. And therefore you need these two negations, both if the shekel of the rich is more, or that the shekel of the poor is less, one crosses a negative commandment. ...
The Ramban is saying that there is a negative commandment regarding both the rich and the poor to change the half-shekel. It is certainly hard for the poor to come up the with half-shekel (the mishnah even states that one should sell literally the clothes on their back to come up with the half-shekel). But what is the difficulty that you could say this presents to the rich? Why would a rich person want to give more?
R. Yerucham Halevi Levovitz (ca. 1873-1936) ~ Da'at Chochma UMusar
ואחרי ההתבוננות נראה ששאלה זו נולדה לנו מזה שאין אנו מכירים את עצמנו. כי כשנצייר לנו בציור נאמן איך שמאספים ממון לבנין בית המקדש, וכל אחד ואחד נתחייב להתנדב לזה בשוה, אם אמנם העני שנתחייב לתת הסכום הקצוב ודאי מנוסה הוא בנסיון גדול, בהיותו צריך למכור כל אשר לו בכדי לקבץ פרוטה לפרוטה, ולא פעם ימנע אוכל מפיו עד שיעלה בידו לסלק הסכום שנתחייב, אבל ודאי שהוא כאין וכאפס לעומת נסיונו של העשיר, שגם הוא נתחייב לתת אותו הסכום כמו העני, וצריך הוא לתת מתת שוה עם העני והמדוכא שבעירו ובדאי שיחפרו פני העשיר מבושה וכלימה להשתוות עם האוויונים הכי גדולים.
טבעו של העשיר הוא לשלוט על כל סביביו, ואמנם הלא לקחו העשירים את כל אשר יפנו ידם תקיפה, ודבר זה הוטבע כבר גם בחקי הממשלה, שבהרבה שאלות צבוריות דעת העשיר מכריעה מדעת העני. ובמה באמת כבשו את שוק העולם, אם לא בעשירותם, בפיזור נדבותיהם במקום שישוה להם לתת, בנתינתם יותר מכל תושבי עירם? ובאמת רוצים הם לתת, ונסיון גדול הוא לעשיר ליתן ככל יושבי עירו, דזהו הפך מדת ה"עשיר". דזה מורה שהעשיר והעני שוים ואין חילוק ביניהם ואין ניסיון גדול לעשיר כנסיון זה ליהיות שוה לכל העניים מבלי שיבדל מהם בכלום.
And after meditating we see that this question can only come because we don’t know ourselves. When we depict ourselves in a real vision, how would we collect money to build the Temple, and everyone is obligated to give equally, if the porr would have to give exactly the same obviously he would be in serious straits, he would have to sell everything he has and add all those cents, and maybe even prevent himself from eating in order to finish the debt he is obligated to pay, but obviously this would not come close to the difficulty of the rich person, who is obligated to give as much as a poor person, and this would obviously bring those who are well known and respected in a city to feel shame and disgrace, that they are found to be equal to the poorest of the poor.
The nature of a rich person is to dominate everything around him, and aren’t rich people able to seize everything that their hands reach for? This is even seen in the laws of the land, where in many collective questions the voice of the rich are more decisive than the voice of the poor. And weren’t they able to seize the entire market and the city precisely because they are able to give more than the rest of the inhabitants of the city? And they really want to give, and it is for the rich a great test when they can only give like everyone else. And this really comes to teach that the poor and the rich are equal, and that there is no difference between them, and there is no greater test to the rich as this, to admit that they are the same with the poor.
כתב בספר לב אליהו שהעשיר מקנא העשיר הגדול מימנו יותר מקנאת העני לעשיר. כי כל מעלת עשירותו הוא בזה שכל אחד מעריך לו ומכבדו ומגביה לו להיות לראש עליהם מפאת עשירותו, אבל כשיש עשיר אחר שיש לו יותר כסף אפילו ממנו, ולו מעריכים ומכבדים להיות בראשם, אז מה יש לו מממונו – הכבוד - הרי שאין לו כי הגביר מקבלו ואת הטרחות להרווחת ולהחזקת כספו הרי שיש לו, ויצא מב' הקצוות ולכן מקנא העשיר הגדול מימנו יותר מקנאת העני לעשיר.
(ה) זֶה יִתְּנוּ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהֶרְאָהוּ לְמֹשֶׁה וְאָמַר לוֹ: זֶה יִתְּנוּ, כָּזֶה יִתְּנוּ. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֵדִים, כֹּל הָעוֹבֵר עַל סְכוּמַיָּא.
(5) This they shall give. R. Menahem said: The Holy One, blessed be He, removed from beneath His throne of glory a coin of fire (the size of a half-shekel coin) and showed it to Moses. Then He said to him: This they shall give. That is to say, everyone who passes by as the census is taken shall give something similar to them.
Now we can understand better the midrash - the placement of it by Rashi makes the fundamental question disappear: the half shekel is in connection to the soul of a Jewish person. Then clearly it has to be fiery: no one can look at a coin and say that this is the essence of a person. At the same time: the previous midrash (9:1) underscores the astonishment of Moshe. You are asking me to do what?! To account souls? This incredible impossible thing, to define human beings as a coin?
This is what the Kotzker Rebbe says: the fire is the fire of holiness, present in each soul.
Also: there is the fact that it is but a half, not a single coin. The text could as well as ask for a one complete shekel.
The half implies the connection we all need: we are, when singular, just half. We need others to fill our lack. We need partners. We need our people. We are a collective, as well.
Shekalim comes before Adar - when we celebrate a collective salvation through collective mitzvot: reading of the megillah needs a minyan, sending gifts to the poor - you need poor; sending gifts to our friends - we need community for that; having a seudah, a festive meal: how many really festive meals have you seen of just one person?
And this Shabbat Shekalim opens the season of "special shabbatot" before Passover. Because again, on Passover, the anxiety will be when one takes themselves from the community, as we have the explanation of the answer to the rasha, the evil child. We are not individuals, alone, floating in life. We are humans, and humans are community-makers.
Connected again to Passover, the mitzvah of "this month" is again a collective mitzvah. Our tradition wants us to remember that we do have voices prizing the individual - whoever kills a human it is as if they killed an entire world" - but we cannot, must not, loose sight of the community.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(14) He [Rabbi Hillel] used to say: If I am not for me, who will be for me? And when I am for myself alone, what am I? And if not now, then when?
הצורך למטבע של אש, לפי דעת השיטה מקובצת, התקשה משה - כיצד מטבע כזו קטנה תכפר? ואפשר להוסיף ולומר, כי גם זה גרם למשה להתקשות, כיצד מטבע של מחצית השקל שניתנת על ידי כל אחד בשוה, והיא דוקא חצי תסמל לאדם את חשיבותו כאדם פרטי. הרבי מקוצק ביאר (הובא בספר מעינה של תורה): שהראה לו הקב״ה, את האש של קדושה - שהיה מאחרי המטבע, וזה היה מיוחד לכל אחד. וכעין שביארו את האמור בבצלאל: ״יודע לחשוב מחשבות״, היינו, שידע מה כיוuן כל נותן ונותן; זה שכיון לשמה, שמו את תרומתו בקודש הקודשים. זה שפחות כיון לשמה, שמו את תרומתו בקודש, וזה שלא כיון כלל לשמה, שמו את תרומתו רק בחצר. וכן אמר גם רבי חיים מוולוז׳ין לאחד הנריבים, שהיה תומך בישיבה והפסיק לתמוך, באשר ראה שהישיבה קנתה סוס ועגלה עבור המתרים, באומרו; שהוא רצה לתמוך בתורה ולא בסוס... אמר לו הג״ר חיים: שכל אחר זוכה לפי כונתו, מי שנתן בכונה טהורה, זוכה שתרומתו תגיע ללומד התורה, ומי שלא, תרומתו תגיע לסוס והעגלה...
האדם צריך לעסוק בשני דברים גם יחד. לשמור על יחודו - ״אם אין אני לי מי לי״, ויחד עם זאת ״וכשאני לעצמי מה אני״ - להשתתף עם הכלל. מחבר הספר בן איש חי, ביאר; מדוע ישנן שתי תפילות, האחת בלחש, ושוב ישנה חזרת הש״צ, שאומר את אותה תפילה? וזאת משום, שאכן יש שתי תפילות לאדם, האחת תפילה פרטית - שאומר כל אחד בעצמו. ותפילה נוספת שהוא מאזין לשליח הציבור כחלק מהציבור, וזו היא תפילה של הציבור.
דבר בעתו