Lesson 8: The Burning Bush

The Torah

The Torah source is found in Exodus chapter 3. Take a few moments to review the entire story as it is found in the Torah. Here I am only going to cite the relevant portion.

שמות ג׳:א׳-י״ב

(א) וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה׃ (ב) וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃ (ד) וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃ (ו) וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃ (ז) וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃ (ח) וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (ט) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃ (י) וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ (יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃

Exodus 3:1-12

(1) Now Moses, tending the flock of his father-in-law Jethro, the priest of Midian, drove the flock into the wilderness, and came to Horeb, the mountain of God. (2) An angel of the LORD appeared to him in a blazing fire out of a bush. He gazed, and there was a bush all aflame, yet the bush was not consumed. (3) Moses said, “I must turn aside to look at this marvelous sight; why doesn’t the bush burn up?” (4) When the LORD saw that he had turned aside to look, God called to him out of the bush: “Moses! Moses!” He answered, “Here I am.” (5) And He said, “Do not come closer. Remove your sandals from your feet, for the place on which you stand is holy ground. (6) I am,” He said, “the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.” And Moses hid his face, for he was afraid to look at God. (7) And the LORD continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. (8) I have come down to rescue them from the Egyptians and to bring them out of that land to a good and spacious land, a land flowing with milk and honey, the region of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites. (9) Now the cry of the Israelites has reached Me; moreover, I have seen how the Egyptians oppress them. (10) Come, therefore, I will send you to Pharaoh, and you shall free My people, the Israelites, from Egypt.” (11) But Moses said to God, “Who am I that I should go to Pharaoh and free the Israelites from Egypt?” (12) And He said, “I will be with you; that shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.”

Questions and Comments

As you can see from the bold print, I am really only interested in one particular verse. In this verse, it is obvious that the bush is the point of interest. The bush miraculously is aflame but not consumed. If that is not enough, the sages noted something that perplexed them even more. After all, for God burning busing that are not consumed is not such a big deal. The bigger question for them concerns the use of the bush as a means for revelation in the first place. What questions would you ask keeping this in mind?

The Midrashim

This week’s midrashim come from the first part of Shemot Rabbah Exodus Rabbah (chapters 1-14) and is dated around the 10th century. The location of authorship is not determined. It is largely a collection of exegetical midrashim on the book of Exodus. As I noted above, these midrashim will focus on trying to discern the nature of the message expressed in God revealing Himself through the medium of the “burning bush”.

שמות רבה ב׳:ה׳

(ה) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, אֲנִי יְשֵׁנָה מִן הַמִּצְוֹת, וְלִבִּי עֵר לַעֲשׂוֹתָן. (שיר השירים ה, ב): תַּמָּתִי בְּסִינַי, שֶׁנִּתַּמְּמוּ עִמִּי בְּסִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, מַה הַתְּאוֹמִים הַלָּלוּ, אִם חָשַׁשׁ אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ חֲבֵרוֹ מַרְגִּישׁ, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם צָרָה אֵינָם קוֹרְאִים אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִצְרַיִם, (שמות ב, כג): וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. בַּיָּם, (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְכָאֵלֶּה רַבִּים. וְאוֹמֵר (ישעיה סג, ט): בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר, הֱוֵי יוֹדֵעַ מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים כִּבְיָכוֹל אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעֲרָן. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה', רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר זֶה גַּבְרִיאֵל. רַבִּי יוֹסֵי הָאָרֹךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ הָיוּ אוֹמְרִים שָׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כָּךְ כָּל מָקוֹם שֶׁמִּיכָאֵל נִרְאֶה שָׁם הוּא כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה. אֵלָיו, מַהוּ אֵלָיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמּוֹ וְלֹא רָאוּ אֶלָּא משֶׁה בִּלְבָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל י, ז): וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה. בְּלַבַּת אֵשׁ, לְלַבְּבוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לְסִינַי וְיִרְאֶה אוֹתָן אִשּׁוֹת וְלֹא יִירָא מֵהֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּלַבַּת אֵשׁ, מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל סְנֶה וּלְמַעְלָה, כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב נָתוּן מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו שֶׁל אָדָם וּלְמַעְלָה. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. אָמַר לוֹ אִלּוּ מִתּוֹךְ חָרוּב אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי בְּלֹא שְׁכִינָה אֲפִלּוּ סְנֶה. בְּלַבַּת אֵשׁ, בַּתְּחִלָּה לֹא יָרַד אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁהָיָה מְמֻצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יָרְדָה שְׁכִינָה וְדִבְּרָה עִמּוֹ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מָה הַסְּנֶה שָׁפָל מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים וִיְרוּדִים לְמִצְרַיִם, לְפִיכָךְ נִגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת, וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַסְּנֶה אֵין יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם, כָּךְ הָיָה שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל הַשִּׁעְבּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר רָאֹה רָאִיתִי שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ מַטְבִּיעִין אוֹתָן בַּנָּהָר, הָיוּ חוֹזְרִין וְכוֹבְשִׁין אוֹתָן בַּבִּנְיָן. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנָּטַל אֶת הַמַּקֵּל וְהִכָּה שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ אֶת הָרְצוּעָה וְיוֹדְעִים צַעֲרָהּ, כָּךְ הָיָה צַעֲרָן וְשִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ גָּדֵר לַגִּנָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָדֵל עַל כָּל מַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָן גְּדֵלִים אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה גָּדֵל בַּגִּנָּה וּבַנָּהָר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, מָה הַסְּנֶה עוֹשֶׂה קוֹצִין וְעוֹשֶׂה וְרָדִין, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בְּרַבִּי חָמָא, מָה הַסְּנֶה הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא מוֹצִיאָהּ מִסְתָּרֶטֶת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בָּהֶן בְּרִיָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ יָצְאוּ בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם אָמַר, מָה הַסְּנֶה הָעוֹף נִכְנָס לְתוֹכוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא כְּנָפָיו מִתְמָרְטוֹת, כָּךְ כְּשֶׁיָּרַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמִצְרַיִם לֹא הִכִּיר בּוֹ בְּרִיָה, וּכְשֶׁיָּצָא (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רַבִּי נַחְמָן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר, כָּל הָאִילָנוֹת יֵשׁ מֵהֶן עוֹשֶׂה עָלֶה אַחַת, וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ, הֲדַס עוֹשֶׂה שָׁלשׁ, שֶׁנִּקְרָא (ויקרא כג, מ): עֵץ עָבֹת. אֲבָל הַסְּנֶה יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ עָלִין. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּבִזְכוּתְךָ וּבִזְכוּת אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, רָמַז לוֹ שֶׁיִּחְיֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כְּמִנְיַן הַסְּנֶה. וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ. מִכָּן אָמְרוּ הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה מַעֲלָה לוּלָבִין וְשׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְהִיא שְׁחוֹרָה, הָאֵשׁ שֶׁל מַטָּה אֵינָהּ מַעֲלָה לוּלָבִין וְהִיא אֲדֻמָּה וְאוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת. וְלָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר, שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִיִּים מְכַלִּין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים אֵינָן יְכוֹלִין לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִם משֶׁה וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתוֹ, הֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו וְיִרְאֶה וִידַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלָּה וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, וְלֹא הָלַךְ משֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁבָּטַל מִמְּלַאכְתוֹ וְהָלַךְ לִרְאוֹת, מִיָּד (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים.

Shemot Rabbah 2:5

"To him." What does "to him" [imply]? To teach that other men were with him, yet only Moses saw [the angel]. So too it is written regarding Daniel: "And only I Daniel saw the vision." (Daniel 10:7). "In a flame of fire..." to embolden him, so that when he would come to Sinai and saw the fires he should not be afraid of them. Another explanation of "In a flame [labat] of fire" - from the upper half of the bush, jut as the heart ([leb] is in the upper half of a man. "From within the bush." A Gentile once asked R. Joshua b. Karhah: Why did the Holy One, Blessed be He, see fit to speak to Moses from within a thorn-bush? [R. Joshua retorted]: If it had been a carob tree or a sycamore tree, would you not have asked the same question. However to send you away you without any answer is not possible, [so] why from within a thorn-bush? To teach you that there is no empty place devoid of the Shechinah, not even a [lowly] thorn-bush. "In a flame of fire." At first only one angel descended and stood in the center of the fire as an intermediary. Only afterwards did the Shechinah descend and spoke with him from within the thorn-bush. Rabbi Eliezer said: Just as the thorn-bush is the lowliest of all trees in the world, so too Israel were lowly and downtrodden in Egypt. Therefore the Holy One, Blessed be He revealed Himself to them and redeemed them, as it says (Exodus 3:8) "And I will go down and save them from the Egypt." Rabbi Yossi said: Just as the thorn-bush is the hardest of all the trees, and any bird that enters into it does not come out unharmed, so too the servitude in Egypt was harsher to God more than any other servitude in the world, as it says (Ibid. 7) "And the LORD said seen I have seen the poverty of My people." Why does the verse say "see I have seen" twice? For after they drowned them in the river they would then bury them in a building. This can be compared to someone who took a staff and hit two people, and the two of them received [a lashing] with a whip and know its suffering. So too the suffering and the servitude of Israel was revealed and known to the One who spoke and thereby was the world, as it says "For I know their pains." Rabbi Yohanan said: Just as this thorn-bush is used as a fence for a garden, so too Israel is a fence for the world. Alternatively, just as the thorn-bush grows near any water, so too Israel only grows in the merit of Torah which is called water, as it says (Isaiah 55:1) "Ho any thirsty one go to water." Alternatively, just as the thorn-bush grows in a garden or in a river, so too Israel are in this world and the next world. Alternatively, just as the thorn-bush produces thorns and roses, so too Israel contains righteous and wicked people. Rabbi Pinhas ha-Kohen the son of Rabbi Hama said: Just as this thorn-bush, if someone puts his hand in he does not feel anything, but when he takes it out it gets scratched; so too when Israel went down to Egypt no one noticed anything, but when they went out "The Lord plagued Pharaoh" (Genesis 12:17). Alternatively, "From with in the thorn-bush." Rabbi Nahman the son of Rabbi Shmuel the son of Nahman said: of all the trees, some produce one leaf, some two or three. A myrtle produces three, as it says (Leviticus 23:40) "A plaited tree". A thorn-bush however has five leafs. The Holy One, Blessed be He, said to Moses, Israel will only be redeemed in the merit of Abraham, Isaac, Jacob, and in your and Aaron's merit. Alternatively, "From with in the thorn-bush." He hinted to him [Moses] that he would live 120 years, the numerical value of the thorn-bush [הסנה - ה=5 ס=60, נ=50, ה=5]. "And he saw and behold the thorn-bush was consumed by fire." From here they said, Heavenly fire raises palm branches and burns but does not consume and is black. Earthly fire does not raise palm branches and is red, consumes and does not burn. And why did the Holy One, Blessed be He reveal Himself to Moses in this way? Because he [Moses] thought in his heart, saying, Maybe the Egyptians will destroy Israel. Therefore the Holy One, Blessed be He revealed Himself in a thorn-bush that was burning but not consumed. He said to him, just as the thorn-bush is burning but is not consumed, so too the Egyptians will not be able to destroy Israel. Alternatively, since the Holy One, Blessed be He was talking with Moses and he did not want stop his task [of minding the sheep], He showed him this thing so he would turn his face and see Him. You find this [intimated] from the beginning [of the verse]: "An angel of the LORD appeared to him" - yet Moses did not go. Once he stopped doing his task and went to see, immediately "God called him" (Exodus 3:4).

Questions and Comment

1 . This first midrash is a peticha. Remember, a peticha opens with a verse from elsewhere in the Tanach, interprets it and then moves back to the verse from the liturgical reading. Here it opens with a verse from the Song of Songs, interprets segments of the verse (in bold) and works its way back to the verse from Exodus.

שיר השירים ה׳:ב׳

(ב) אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻּצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃

Song of Songs 5:2

(2) I was asleep, But my heart was wakeful. Hark, my beloved knocks! “Let me in, my own, My darling, my faultless dove! For my head is drenched with dew, My locks with the damp of night.”

Try to describe the midrashic interpretation of each bold quotation from the verse from Song of Songs, how it relates to the bold words and what it is trying to say.
How does it relate back to the verse from Exodus?
What is the bottom line message of the midrash?

שמות רבה ב׳:ה׳

אֵלָיו, מַהוּ אֵלָיו, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים עִמּוֹ וְלֹא רָאוּ אֶלָּא משֶׁה בִּלְבָד. כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּדָנִיֵּאל (דניאל י, ז): וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה.

Shemot Rabbah 2:5

"To him." What does "to him" [imply]? To teach that other men were with him, yet only Moses saw [the angel]. So too it is written regarding Daniel: "And only I Daniel saw the vision." (Daniel 10:7).

Questions and Comments

1. How does this midrash interpret the word “to him”?

2. What point is it trying to make?

מתוך הסנה (שמות ג:ב).

שאל גוי אחד את ר’ יהושע בן קרחה: מה ראה הקב”ה לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר לו: אלו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק אי איפשר.

למה מתוך הסנה? שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו בסנה.

out of the midst of the Bush. (Ex. 3:2)

A heathen once asked R. Joshua b. Karhah’: Why did God choose a thorn-bush from which to speak to Moses? He replied: Were it a carob tree or a sycamore tree, you would have asked the same question; but to dismiss you without any reply is not right, so I will tell you why. To teach you that no place is devoid of God’s presence, not even a thorn-bush.

Questions and Comments

Which word is the focus of the midrash?
What prompts this midrash?
What is the religious significance of its answer? How does its author come to this answer?

מתוך הסנה (שמות ג:ב).

א. ר’ אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות, כך היו ישראל שפלים מכל האומות, ירודים במצרים. ולפיכך נגלה הקב”ה עליהם וגאלם, שנאמר: וארד להצילו מיד מצרים (/שמות/ ג).

ב. ר’ יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל אילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אינו יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני הקב”ה מכל שעבודים שבעולם: ויאמר ה’ ראה ראיתי [את עני עמי אשר במצרים] (/שמות/ ג’) – שני פעמים, אלא מאחר שהיו מטביעים אותם במים, חוזרין וכובשין אותן בבנין.

משל לאחד שנטל את המקל והכה בה שני בני אדם ושניהם קבלו הרצועה

ויודעים צערה. כך היה צערן ושעבודן של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה

העולם, שנאמר: כי ידעתי את מכאביו (שם /שמות ג’/).

ג. ור’ יוחנן אמר: מה הסנה הזה גדל על המים, כך ישראל אינן גדלין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נה).

ד. מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר – כך ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

ה. מה הסנה הזה עושין אותו גדר לגינה – כך ישראל גדר לעולם.

ו. מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין – כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים.

ז. אמר ר’ פנחס בר חמא: מה הסנה הזה כשאדם מכניס ידו בתוכו אינו מרגיש וכשמוציאה מוציאה מסרטת, כך כשירדו ישראל למצרים לא הכיר בהם בריה, כשיצאו: באתת ובמופתים ובמלחמה (דברים ד).

ח. ר’ יהודה בר’ שלום אומר: מה סנה הזה, עוף מכניס לתוכו ואינו מרגיש וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות – כך כשירד אברהם למצרים לא הכיר בו בריה, וכשיצא – וינגע ה’ את פרעה (בראשית יב).

“From the midst of the bush”

1. R. Eliezer said: Just as the thorn-bush is the lowliest of all trees in the world, so Israel were lowly and humble in Egypt; therefore did God reveal Himself to them and redeem them, as it is said: And I am come down to deliver them from Egypt (ib. 8).

2. R. Jose said: Just as the thorn-bush is the prickliest of all trees and any bird that goes into it does not come out unscathed, so was the servitude of Egypt more grievous before God than all other servitudes in the world, as it is said: And the Lord said: I have surely seen (raoh raithi = [the word ‘seen’ twice ) the affliction of my people (ib. 7). Why does it say ‘seen’ twice? Because after drowning them in the river, they bury them in a building. It is as if one took a stick and smote therewith two men, so that both received the lash and knew its sting. So was the pain and servitude of Israel revealed and known to Him at whose word the world came into being, for it is said: For I know their pain? (ib,).

3. R. Johanan said: Just as the thorn-bush grows near any water, so Israel grew only in virtue of the Torah that is called water, as it is said: Ho, every one that thirsteth, come ye for water (Isa. 55:1).

4. Further, just as thorns grow in the garden and by the river, so Israel participate both in this world and the world to come.

5. Just as one makes of thorns a fence for a garden, so Israel is a fence to the world.

6. Just as the thorn-bush produces thorns and roses, so among Israel are there righteous and wicked.

7. R. Phinehas b. Hama the priest said: Just as when a man puts his hand into a
thorn-bush he does not at first feel it, but when he takes it out it scratches, so when Israel came into Egypt nobody perceived them, but when they went out, they departed with signs and wonders and battle.

8. R. Judah b. Shalom said: Just as a bird does not feel when it flies into a thorn-bush, but when it flies out its wings are torn to pieces, so when Abraham came to Egypt nobody noticed him, but when he departed, the Lord smote Pharaoh with plagues.

Comments and Questions

1. Here we have a virtual catalogue of different attempts to try to find meaning in the fact that God revealed Himself in a bush. Try to make sense of each of these attempts.