הקדמת הנצי׳׳ב (העמק דבר) לספר בראשית:
ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכנוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו עה״פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע״כ מפני שנאת חנם שבלבם זא״ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו עי״ז לידי ש״ד בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע״ז היה צדוק הדין. שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע״ג שהוא לש״ש דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה״ע אפי׳ עובדי אלילים מכוערים. מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח א״א להתפלל על סדום.
הם אשר מנינום בהלכות דעות וכולם תועלתן פשוטה וברורה, לפי שכולן מידות שבהן יתוקן מצב החברות בין בני אדם. וזה ברור עד כדי שאיני צריך להאריך בו. ודע שגם במקצת מצוות, יש אשר הכוונה בה הקנית מידה מועילה, ואף על פי שהיא מעשה מסוים, וחושבים בה שהיא גזרת הכתוב ללא תכלית, ואנחנו נבארם אחת אחת במקומותיהן. אבל אותם אשר מנינום בהלכות דעות, הם כולם מבואר בהם שהכוונה בהם השגת אותן המידות הנעלוהו
ר׳ ישעיה הלוי הורביץ
שני לוחות הברית, דרך ארץ, ב׳:
ענין דרך ארץ הוא הנהגה ישרה וצניעות יתירה ומעלת המידות וכל החמודות, ולהיות אוהב לבריות ואהוב מבריות איש השלום ואיש השלם, מחזיק קיום העולם בכלליו ובפרטיו במילי דשמיא ובמילי דעלמא. ונהוג הדרך ארץ בשלושה דרכים: א) דרך שלימות הנהגת האדם בעצמו. ב) דרך שלימות הנהגת האדם בביתו. ג) דרך שלימות הנהגת האדם בזולתו. ובכל דרך מהדרכים הוא נוהג בשלש שלימויות הכוללים כל השלימויות, דהיינו שלימות הממון, שלימות הגוף, שלימות הנפש, אשר רמזו רבותינו ז׳׳ל (שבת לג:) בפסוק ’’ויבא יאקב שלם’’ ופירשו שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו. והם רמוזים באהבת האל יתברך, ’’ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו,ה) מאודך, שלימות הממון, לבבך הלב הוא עיקר חיות הגוף, נפשך הוא הנפש.
מהר"ל דרך חיים - הקדמה
ומפני כי המסכתא המהוללה היקרה היא מסכת אבות אשר במסכתא הזאת נכללו כל דברי המוסר והוא מעט הכמות ורב האיכות, עד שאמרו בפרק המניח (בבא קמא ל' ע"א) אמר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות עד כאן.
הרב קוק, אורות התשובה, פרק א׳:
את התשובה אנו מוצאים בשלש מערכות: א) תשובה טבעית
ב) אמונית
ג) תשובה שכלית.
בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי
Harav Kook, Orot HaTeshuba, Chapter 1:
We find that 'Return' (repentance) has three fronts:
1)'Natural'
2)'Faithful'
3)'Intelectual'
In the 'Natural' repentance there are two sub-elements: Natural, physical repentance and natural, mental repentance. The 'physical' deals with all transgressions against natural law, ethics and Torah that are linked to the laws of nature, as the consequence of all bad habits and routines is sickness and pain, and the individual as well as the communal suffer from this.
A righteous man knows: The righteous person knows the soul of his beast and takes care so that it has the sustenance necessary for maintaining the body and will of the soul of his beast [also understood as] the soul of physicality which is attributed to the animalistic aspect of a human, and not to his human aspect. And what the wicked do in their negligence with their body, in that they do not restrict their desires, is a sympathy that is cruel as they destroy themselves by doing so.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם ... מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס מאי אם טוב ואם רע אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה וכספתיה
מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו
One who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God.
גר"א משלי יא,ט
בפה חנף ישחית רעהו משחית נקרא בעבירות שבין אדם למקום כמ"ש שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים וכמה שכתוב נואף אשה חסר לב משחית נפשו גו' והבא להדיח הוא בפה חנף כי זולת זה אי אפשר לו להדיח ולכן רוב מינים טובים בטבע כי גונב לב רעהו ומשחית אותו וזהו בפה חנף ע"י הפה חנף ישחית את רעהו. ובדעת צדיקים יחלצו רק הצדיקים שעוסקין תמיד במצות יי ויודעין דרכי יי המה יכירו פיתויו שדבריו סרים מדברי יי ומבינים שמה שמדברין דברים טובים הוא חנף ומחמת זה יחלצו.
צוואת ר׳ יהודה אבן תיבון לבנו שמואל:
...בני כפי יכולתך כבד את עצמך ואת ביתך ואת בניך במלבושים הגונים. כי אין ראוי לאדם ממלאכתו להיות מלבושיו פחותים, וחסר מבטנך ותן על גבך...
The Letter of R' Yehuda Ibn Tibon to his son Shemuel:
...My son, to the extent that you can , honor yourself, your house and your children with proper clothing. Because it is not fit for a man not at work to wear low-grade clothing, and you should decrease [food] from your stomach and add [clothing] to your back.
Rabbi Zeira said: A person should not transfer ownership of the four species to a child by means of a gift on the first day of the Festival. What is the rationale for this halakha? It is due to the fact with regard to acquisition, a child is able to acquire objects; however, with regard to transferring ownership, he is not able to transfer ownership to others. In other words, a child is legally able to acquire an item given to him, but he does not have the legal cognizance to transfer ownership of an item to another. In this case, if an adult gives the child the four species as a gift before having fulfilled the mitzva himself, the child will be unable to effect the transfer of ownership back to the adult. And in that case, a situation will result where the adult is seeking to fulfill his obligation with a lulav that is not his.
He is not able to transfer ownership - ... as he does not have da'at
(י) הַבֵּן מִשֶּׁיִּוָּלֵד עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִקְרָא קָטָן וְנִקְרָא תִּינוֹק וַאֲפִלּוּ הֵבִיא כַּמָּה שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה אֵינוֹ סִימָן אֶלָּא שׁוּמָא. הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַטָּה בַּמְּקוֹמוֹת הַיְדוּעוֹת לְשֵׂעָר. וְהוּא מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה נִקְרָא גָּדוֹל וְנִקְרָא אִישׁ:
(ט) לעולם הוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י"ג ויום אחד ושנת העיבור בת י"ג חדש:
(9) In reality, he is a minor until he develops two pubic hairs and reaches the age of 13, and in a leap year 13 months.
The Moral Judgement of the Child (1969)
Jean Piaget:
The child plays for himself. His interest does not in any way consist in competing with his companions and in binding himself by common rules so as to see who will get the better of the others…It is…essentially a motor pleasure, not a social one…
(יא) אַרְבַּע מִדּוֹת בַּדֵּעוֹת. נוֹחַ לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. נוֹחַ לִכְעֹס וְקָשֶׁה לִרְצוֹת, רָשָׁע:
(11) There are four temperaments among dispositions: [a person who is] easy to anger and easy to appease -- his gain is canceled by his loss. [A person who is] hard to anger but [also] hard to appease -- his loss is canceled by his gain. [A person who is] hard to anger, but easy to appease -- [that's a] pious person. [A person who is] easy to anger and hard to appease -- [that's a] wicked person.
חכמה WISDOM is what a person hears from others and learns (makes his own). תבונה UNDERSTANDING is understanding a matter by one’s own intelligence deducing it from the things one has already learned. דעת means holy inspiration.
וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יי, מִכָּן אָמְרוּ כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת, נְבֵלָה טוֹבָה הֵימֶנּוּ, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, צֵא וּלְמַד מִמּשֶׁה אֲבִי הַחָכְמָה, אֲבִי הַנְּבִיאִים, שֶׁהוֹצִיא יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַל יָדוֹ נַעֲשׂוּ כַּמָּה נִסִּים בְּמִצְרַיִם וְנוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף, וְעָלָה לִשְׁמֵי מָרוֹם וְהוֹרִיד תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְנִתְעַסֵּק בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים עַד שֶׁקָּרָא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, א): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר,
"And God called out to Moses, and God spoke..." from here it is said 'any scholar that does not have da'at, a dead carcass is better than he is'. Know this to be true, and learn it from Moses, the father of wisdom and father of prophets, that took Israel out of Egypt, and by his hand many miracles were done in Egypt and awesome deeds at the Red Sea, he went up to the heavens, brought down the Torah, was involved in the creation of the Tabernacle and even so he did not enter the inner sanctuary until he was called in, as it is written "And God called out to Moses, and God spoke..."
ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו
And Rabbi Elazar says: With regard to any person in whom there is no knowledge, it is prohibited to have mercy upon him, as it is stated: “For it is a people of no understanding; therefore its Maker will have no mercy on them, and its Creator will show them no favor” (Isaiah 27:11). If God has no mercy upon them, all the more so should people not show them mercy.
(א) אָסוּר לְרַמּוֹת אֶת בְּנֵי אָדָם בְּמִקָּח וּמִמְכָּר אוֹ לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם. וְאֶחָד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּדָבָר זֶה. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ מוּם יוֹדִיעוֹ לַלּוֹקֵחַ. וַאֲפִלּוּ לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים אָסוּר:
(1) It is forbidden to deceive people in business dealings, as well as by false pretenses; non-Jews and Jews are all alike in this respect. If one is aware of a defect in the article he is selling, he must let the purchaser know about it. It is forbidden to cheat people even by the use of mere words.
... אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים וכ"ש בדבר שיוכל לבא לידי חלול השם שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כולן אשר ביאר הש"י שהוא יתעב אותם ויתעב עושם אמר (דברים כה) כי תועבת יי אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול וכבר יצאנו מכוונתינו הנה אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו ואשוב
Do not believe in yourself until the day of your death.
חובות הלבבות, שער חשבון הנפש:
פרק א׳
...’’חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותך’’ (תהילים קיט, נט). ולכן ראוי לנו לבאר מעניני חשבון הנפש...
הוא– שיתן האדם אל לבו עניני דתו ועניני העולם הזה בינו לבין שכלו, כדי שידע בכך זכויותיו וחובותיו, וכבר צוה אותנו השליח ע׳׳ה בכך באמרו ’’וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים’’ (דברים ד, לט); ואמר ’’אל תהיו כסוס כפרד אין הבין’’ (תהילים לב, ט); ואמר במי שלא נתן את הדברים האלה אל לבו ולא עשה חשבון נפשו עליהם: ’’וּלא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה’’(ישעיה מד, יט); ואמר: ’’לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר’’ (תהילים עח, מב); ואמר: ’’אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק’’ (איוב לו, ג).
As our scholars said: Anyone who teaches his fellow's son Torah, it is as if he 'made him'.
It is considered as if he made the physical body of the student as well, because beforehand we could not call him human at all, as he did not have da'at and he only had the appearance of a human.
We find that by learning Torah with him and imbuing him with da'at, he is made human, and it is therefore considered as if the teacher actually made him, and because of this a student is also considered to be ones son.
הקדמת הרמב׳׳ם למשניות:
כי לא יתכן שתהיה תכלית האדם לאכל או לשתות או לבעול או לבנות בית או להיות מלך, לפי שכל אלה מקרים העוברים עליו ואינם מוסיפים על מהותו. ועוד שכל הפעולות האלה משותפות הן לו ולשאר מיני בעלי החיים, והמדע הוא שמוסיף במהותו ומעתיקו ממצב למצב, ממצב שפל למצב נעלה, לפי שהיה אדם בכח ונעשה אדם בפועל, שהאדם לפני שילמד אינו אלא כבהמה, כי לא נבדל האדם משאר בעלי החיים אלא בהגיון, שהוא חי בעל הגיון, רצוני במלת ׳הגיון׳ השגת המושכלות, וגדול שבמושכלות השגת אחדות הבורא יתעלה וישתבח וכל הקשור בכך מן המדעים האלהיים, לפי ששאר המדעים אינם אלא כדי שיוכשר בהם עד אשר יגיע אל מדעי האלהות, והדבור על הענין הזה בשלמות יארך מאוד.
HaRambam's introduction to his explanation of the Mishna:
It can't be that the purpose of man is to eat, drink, procreate, build monuments or be king, because these are all external variables and do not add to the inherent person. Furthermore, all of these functions are shared with man and all other animals, it is knowledge that increases his being and elevates from one status to the next, from a lower one to a higher one, because before [knowledge] he was human in potential and now he has become human, as man before he studies is the same as an animal since the only difference between him and the other animals is his 'reasoning' as he is a 'reasoning animal', my intention with the word 'reasoning' is understanding concepts, and the greatest concept is understanding the oneness of the Creator and anything that is related to it in the studies of the Divine (metaphysics), as all the other forms of thought are only so that one may be trained for the Divine studies, and to speak of this properly would be very lengthly.
|
מו׳׳נ חלק א, פרק ז: נאמר באדם: |
וכבר קדם לך עניין צלם אדם ודמותו מה הם. נמצא שכל אותם בנים שקדמו לו, לא הושגה להם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם האדם ודמותו האמור עליה בצלם אלוקים ובדמותו. אבל שת, כיון שלמדו והבינו והגיע לשלמות האנושית, נאמר בו ויולד בדמותו כצלמו. וכבר ידעת שכל מי שלא הושגה לו הצורה הזו אשר בארנו ענינה, שאינו אדם אלא בעל חי בצורת אדם ותבניתו, אלא שיש לו יכולת למיני הנזקים והמצאת הרעות, מה שאין לשאר בעלי החיים. כי המחשבה והסברא שהייתה מעותדת לו להשגת השלמות - אשר לא הושגה - משתמש בה במיני התחבולות המביאות לרעות והמצאת הנזקים, וכאלו הוא דבר הדומה לאדם או חיקויו. |
.