(א) אלקים לפרעה: ענינו אלהות ממש, וכן נביאך נביא ממש (וכן דעת רמבמ"ן), אלא שזה וזה ד"מ, לא משה אלקים ממש ולא אהרן נביא ממש, אלא בהיות משה מגיד דבריו לפרעה ע"י אהרן הרי הענין דומה לדבור האל ע"י נביא.
קטן מתרגם על ידי גדול אבל אין כבוד שיתרגם גדול על ידי קטן שנאמר, "ואהרן אחיך יהיה נביאך".
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ, כְּשֵׁם שֶׁהַדּוֹרֵשׁ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאָמוֹרָא אוֹמֵר לְפָנָיו, כָּךְ אַתָּה תְּדַבֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָֹּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וְעַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם נַעֲשׂוּ כָּל הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, י): וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה.
(כא) כתב הנכתב ליחיד מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן יהיה אביו או רבו.