אלה ראשי בית אבותם

אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃ בראשית ו' י"ד

English

אברבנאל על תורה, שמות ו׳:י״ד:א׳

אלה ראשי בית אבותם וגו' עד ואני אקשה את לב פרעה כמו שלכבוד אברהם זכר הכתוב בסדר נח הדורות הראשונים שקדמוהו כן לכבוד משה ואהרן זכר הכתוב בכאן יחסו ויחוס אבותיהם וז"ש אלה ראשי בית אבותם שאינו חוזר לעם ישראל כמו שחשב הראב"ע שאם כן היה לו לזכור כל השבטים אלא שרצה הכתוב לזכור ראשי בית אבות משה ואהרן כדי להודיע שאבותיה' כולם היו קדושים יראי השם וחושבי שמו מאברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ואהרן והנה לא התחיל ספור היחוס הזה מזכרון לוי בלבד והתחיל מראובן להודיע שלא היה שם משוא פנים בדבר ושלא נבחרו משה ואהרן לשליחות הזה מכל שאר בני ישראל רק מפני שנמצא אתם שלמות וזכות מזולתם ולכן בחר הש"י בהם ומפני זה עשה הכתוב החפוש מתחלת השבטים והתחיל מראובן כי הוא הבכור וזכר שהיו ראשי בית אבותם חנוך ופלוא חצרון וכרמי. ועבר מהם כי לא נמצא בהם איש וראוי והגון לשליחות ולסבה זו גם כן לא מנה שני חיי שום אחד מהם כמו שהוא המנהג בספורי התורה בשלמים כלם על דרך מ"ש שע"ה יודע ה' ימי תמימים ואח"כ הזכיר שמעון וראשי בית אבותיו ימואל וימין וגו'. ועבר מהם גם כן וכשבא לג' ואמר ואלה שמו' בני לוי לתולדותם גרשון וקהת ומררי ראה את לוי ראש היחס צדיק לפניו לענין המבוקש ולכן דקדק לספר שני חייו כמו שאמר ושני חיי לוי כאלו אמר השם כבר מצאתי איש כלבבי ראוי שיצאו ממנו מלך ונביא. ואמר בני גרשון לבני ושמעי למשפחותם וגו' ולא הזכיר מנין שני חייהם כי לא היו ראויים אליו. אמנם אמר ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חיי קהת כלומר זהו הנמשך אחרי אביו והדומה לו והרי הוא סימן שימצא בבניו בחיר ה' רצתה נפשו וזכר ובני מררי מחלי ומושי להורות שגם בהם לא מצא איש לענין הזה ולכן אמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה כי הם היו השלמים אשר בחר ה' בהם ולחשיבותו גם הוא כאבותיו אמר בו ושני חיי עמרם וגו'. ואמר ובני יצהר קרח ונפג וגו'. ובני עוזיאל מישאל וגו'. ולא חשב שנותם לאותה סבה שזכרתי ר"ל שלא מצא בהם איש ראוי והגון לשלימות הגדול הזה. ואחר כך אמר ויקח אהרן את אלישבע וגו' מפני כבוד הכהונה להודיע שהיו בניו מצד האב ומצד האם זרע ברך ה' וכן זכר באלעזר בן אהרן לקוחי אשתו לכבוד פנחס כי פוטיאל היה אדם רשום בדור ההוא אם מזרע יוסף כדברי חז"ל. ואם מבנות יתרו הצדיק ועם זה השלים ראשי הלויים מפני כבוד השבט ההוא. סוף דבר כי מבני יעקב בגדול החל ולא נבחר לנבואה איש עד לוי ומבני לוי לא נבחר רק קהת וגם לא מבני קהת רק עמרם האמנם כל בני עמרם שרתה בהם רוח הקודש וכולם זכו לנבוא' למלכות ולכהונה ובהשלימו לספר היחס הזה אמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרי' כלומר באופן הזה נבחרו שני האחים האלהיים ההמה וזכרם כפי תולדותם אהרן ראשונה שהוא הגדול ומשה אחריו כפי סדר תולדות' גם כפי זמני נבואותיהם כי הנה אהרן ניבא ראשונה במצרים קודם שתבא הנבואה למשה ולפי שהיחס הזה בא אחר הדבור שדבר הש"י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וגו' לכן נאמר כאן אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים רומז לאותו דבור שנא' לשניהם יחד האמנם עם היות שאמר הכתוב הוא אהרן ומשה והקדים אהרן כסדר תולדותם וזמני נבואותיהם הנה בערך מעלתם בעצמם ומדרגתם בנבואה אמר הוא משה ואהרן כי משה היה קודם בקדימת המעלה בנבואה

ורשם אם כן הכתוב בזה בשני האחים האלהיים האלה

שלש מעלות

* האחת ששניהם זכו לנבואה ועל זה הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם.

* והב' אומץ לבבם ועז"א הם המדברים אל פרעה מלך מצרים.

* והג' הצלחתם בשליחותם ועז"א להוציא את בני ישראל ממצרים

הוא משה ואהרן רוצה לומר לענין ההוצאה היה העיקר משה ואהרן היה נטפל עמו ונמשך אחריו.

והותרו בזה השאלות וז' ח'

רש"י על שמות ו׳:י״ג:ג׳

ואל פרעה מלך מצרים. צום עליו לחלק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נלדו משה ואהרן ובמי נתיחסו:

Rashi on Exodus 6:13:3

ואל פרעה מלך מצרים signifies that He charged them with regard to PHARAOH, KING OF EGYPT, viz., that they should show respect to him in all that they spoke. This is a Midrashic explanation (Exodus Rabbah 7:3; Midrash Tanchuma, Vaera 2); but the real meaning is: He gave them a command with regard to Israel and with regard to His mission on which he had sent them to Pharaoh. And what the purport of this command was is explained in the second section from here (vv. 29—31) after the order of genealogy set forth in the next passage. It properly should follow here, but because Scripture has mentioned Moses and Aaron here, it interrupts the narrative by interpolating the section beginning (v. 14), “These are the heads of their fathers’ houses”, in order to inform us how Moses and Aaron were born (who were their parents) and with whom they are connected by descent.

ספורנו על שמות ו׳:י״ד:א׳

אלה ראשי בית אבותם בדין מנה את אלה שרים על ישראל, כי הם היו נכבדים מכל האומה, וזה כי ראובן בכור ישראל, ולא היו מצאצאיו אנשים ראוים להקרא בשם זולתי בניו הנזכרים שהיו מכלל ע' נפש שכבר מתו, כמו שבאר באמרו וימת יוסף וכל אחיו וגו' וכך היה מבני שמעון, אבל לוי שהאריך ימים על כלם גדל גם את בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם, באופן שיצאו מהם משה ואהרן ומרים:

Sforno on Exodus 6:14:1

אלה ראשי בית אבותם, Moses and Aaron were justifiably referred to as the heads of the various tribal groups of Israel, as they were the most respected and most honoured. ראובן בכור ישראל, seeing that none of his descendants were particularly noteworthy except his sons who had been part of the original 70 persons who had come to the land of Egypt from Canaan, none other are mentioned. All those 70 persons had already died as we know from Exodus 1,6. The same consideration held true for the descendants of Shimon. On the other hand, Levi, the longest surviving member of the original 70 Hebrews who migrated to Egypt, managed to raise even his grandchildren to become leaders of the people in their own right. Amram produced three outstanding children in the persons of Aaron, Moses and Miriam, all of whom attained prophetic stature. Aaron married a sister of Nachshon who had been considered the most notable member of the nation in his time. He begat leaders of the generation who were later on appointed as priests. Eleazar, son of Aaron took as a wife one of the daughters of Putiel who was also considered outstanding in his generation (compare Nachmanides). This union produced Pinchas who was granted a covenant of “peace” by G’d as a reward for spontaneously slaying a high ranking Israelite prince who flagrantly engaged in forbidden sex with a Midianite princess and had challenged Moses to do something about it. (Numbers 25,12) אלה ראשי אבות הלוים, just to tell us that Moses and Aaron were the respective heads of the Levites.

ספורנו על שמות ו׳:כ״ג:א׳

ואהרן לקח את אחות נחשון החשוב בדורו, והוליד ראשי הדור שנבחרו אחר כך לכהונה. ואלעזר לקח מבנות פוטיאל שהיה גם כן חשוב בדורו, והוליד את פנחס שזכה לברית שלום:

רמב"ן על במדבר כ״ו:י״ג:א׳

כי היה המנהג בישראל לעשות להם ראשי בתי אבות יתיחסו כל יוצאי ירכו לעולם אל האיש ההוא ויקראו על שמו לכבודו כאשר יעשו גם היום כל הישמעאלים וכל ישראל הדרים בארצותם להקרא כולם למשפחות אבן עזרא אבן שושאן וזה שנאמר (שמות ו יד) אלה ראשי בית אבותם כי מעת אשר פרו ורבו במצרים העמידו להם ראשי משפחות להתיחס עליהן ואולי התחילו הענין הזה במצרים שלא יתערבו בגוים ויהיו נכרים וידועים לשבטיהם ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל ותהי לחק בישראל והנה היו אלה הנזכרים כאן במצרים איש איש לראש לבית אבותיו תתיחס המשפחה אליו ולכך ימנה בבית מכיר משפחת המכירי ומשפחת הגלעדי בנו ומשפחת האיעזרי והחלקי בניו ואחיהם ובן בבני יהודה ואפרים כי הבנים האלה הנזכרים גדולים ונכבדים ויהיו לראש לא היה זה בעבור הולידם משפחה רבה כדברי הרב כי כולם הולידו משפחות רבות כי פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד אבל היה זה לכבוד ששמו עליהם ראש ורוב המשפחות בהיותם במצרים היו מתיחסות אל היורדים למצרים שהם להם האבות הנכבדים והשאר עשו להם מן הנולדים שם בקרוב ראשי האבות ולכן יהיו להם רוב הנזכרים כאן יורדי מצרים והנה יהיה יחוס המשפחות האלה ליורדי מצרים כי שם תקנו אותם