בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל׃ בראשית, מ"ט, כ"ז
כח
אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף
Rather, the midwives said to Pharaoh: This nation is compared to an animal [ḥayya], and animals give birth without a midwife. For example, with regard to Judah it is written: “Judah is a lion’s whelp” (Genesis 49:9); with regard to Dan it is written: “Dan shall be a serpent in the way” (Genesis 49:17); with regard to Naphtali it is written: “A hind let loose” (Genesis 49:21); with regard to Issachar it is written: “A large-boned donkey” (Genesis 49:14); with regard to Joseph it is written: “His first bullock” (Deuteronomy 33:17); with regard to Benjamin it is written: “A ravenous wolf” (Genesis 49:27).
יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, מַהוּ יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל יוֹנָה, דִּכְתִיב (הושע ז, יא): וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב, אֶצְלִי הֵם כְּיוֹנָה אֲבָל אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּמִין חַיּוֹת, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, (בראשית מט, כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, (בראשית מט, יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מט, כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְשׁוּלִים כְּחַיּוֹת, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִלְחָמִים לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶּם רוֹצִים מִן הַשַּׁבָּת וּמִן הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּירָן לְיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשִׂין בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת כְּחַיּוֹת לְהַכְנִיעָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשִׂים כְּיוֹנָה תַּמָּה וְשׁוֹמְעִין לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה אַתְּ עוֹמֵד וְצוֹעֵק, כְּבָר שָׁמַעְתִּי יִשְׂרָאֵל וְצַעֲקָתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, טו): מַה תִּצְעַק אֵלָי, אֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְךָ. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶצְלִי הֵם תְּמִימִים כְּיוֹנִים, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, טז): עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, אִין לְמַלְכָּא לָמָּה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִין נְבוּכַדְנֶצַּר לָמָּה מַלְכָּא, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, אִם לְפָסִים וְגֻלְגְּלֻיּוֹת וְדֵימוּסְיוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת מֶלֶךְ אַתְּ עָלֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִם לְדָבָר זֶה שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לָנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְצַלְמָךְ, נְבוּכַדְנֶצַּר אַתְּ, וּנְבוּכַדְנֶצַּר שְׁמָךְ, הוּא גַבְרָא וְחַד נְבוֹ עָלֵינוּ כַּחֲדָא, נְבוּכַדְנֶצַּר, נָבַח כְּכַלְבָּא, נָפִיחַ כְּקוּלְתָה, נָצַר כְּצַרְצְרָה, מִיָּד נְבַח כְּכַלְבָּא וְאִתְעֲבֵד כְּכַדָּא וּנְצַר כְּצַרְצְרָה. כְּתִיב (קהלת ח, ב): אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲנִי פִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֶשְׁמֹר, אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר לָנוּ בְּסִינַי (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (קהלת ח, ב): וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, עַל שֵׁם (שמות כ, ז): לֹא תִשָֹּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.
בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא שפשט בכל סביבותיו בכל האומות וכתב שם: בכל אשר יפנה ירשיע. שחבל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות, כדכתיב באסא וביהושפט וביחזקיהו.
בנימין זאב יטרף, Yaakov prophesies concerning the first crowned Jewish King, Sha-ul, member of the tribe of Binyamin. He would successfully deal with the enemies surrounding Israel as documented in Samuel I 14,47בכל אשר יפנה ירשיע, “wherever he turned he defeated them.” The tribe of Binyamin also remained loyal to the dynasty of David when the ten tribes split under Jerobam. When King Assa conducted wars against surrounding enemy states, Binyamin supported him. The same held true under the reign of the kings Yehoshaphat and Chizkiyah, both Kings of the Davidic dynasty.
ב, שֶׁנֶּאֱמַר, וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד): ב בבקר יאכל עד לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְּתוֹרְגָּם עֲדָאָה וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו ל"ג), וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר שֶׁעָמַד בִּתְחִלַת פְּרִיחָתָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל: ג ולערב יחלק שלל אַף מִשֶׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יחלק שלל, מָרְדְכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵּית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:
בנימן זאב יטרף means BENJAMIN IS A WOLF THAT TEARETH (i.e. “wolf” is not the object of the sentence but the word אשר must be supplied before יטרף). He prophesied that they (Benjamin’s descendants) will be “rapacious” in the time to come; thus the Benjamites were told (Judges 21:21) “and catch you every man his wife”, as you will find in the story of the concubine of Gibeah. Further he was prophesying concerning Saul (who was of this tribe) who vanquished his enemies on all sides, as it is said (1 Samuel 14:47) “So Saul took the kingdom… and fought on every side… against Moab… and against Edom… and whithersoever he turned himself he put them to the worse”.
בנימין זאב יטרף. נצחונותיו היו כזאב. ולא כארי שהוא אביר לב ולא יחת מפני כל. אלא כזאב שמפחד מרועה ומקלו. ומכ״מ טורף. כך כבש שאול את הפלשתים עם בנו יהונתן ודוד הרג את גלית בימי שאול. בעת שהוא הי׳ מפחד כל היום. ומכ״מ טרף וע׳ מש״כ בברכת משה:
ב בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. פי׳ המדרש על מרדכי ואסתר אינו פשוטו של מקרא שהרי המה בבזה לא שלחו ידם. ובית המן לא נתחלק. וגם כבר ביארנו דכל ברכת יעקב באחרית הימים הוא רק עד כבישת הארץ לגמרי. אלא פשוטו ש״מ הוא הכל בשאול ופי׳ בבקר בתחלת מלכותו שכבש את נחש מלך בני עמון הי׳ בשמחה ובטוב לב ואכל עד. אבל לערב סוף מלכותו במלחמת גלית הפלשתי אז כבר סרה דעתו ולא נהנה מאומה אבל העם שסו וחלקו שלל. וזהו דכתיב יחלק ולא יחלוק אלא יחלק לאחרים ולא הגיע לו:
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף (בראשית מט, כז), מְדַבֵּר בְּשׁוֹפְטָיו, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף כָּךְ חָטַף אֵהוּד לִבּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ג, כ): וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא ישֵׁב בְּעִלִּיתָא קְרִירָתָא (שופטים ג, יט): וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר וגו', אֲמַר לֵיהּ כֵּן אֲמַר לִי מָרֵיהּ דְּעָלְמָא, נְסִיב חַד חַרְבָּא וְנִתְּנֶנָּה בְּגוֹ מֵעֶיךָ, (שופטים ג, כב): וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה, פָּרְתֵּיהּ (שופטים ג, כג): וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר עַרְפְּלָא טוּרָא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסֻדָּרִין. דָּבָר אַחֵר מְדַבֵּר בְּמַלְכוּתוֹ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף כָּךְ חָטַף שָׁאוּל אֶת הַמְּלוּכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, מז): וְשָׁאוּל לָכַד אֶת הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (שמואל א יד, מז): וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (דברי הימים א י, יג): וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל, מְדַבֵּר בְּמַלְכוּתוֹ, מַה זְּאֵב חוֹטֵף כָּךְ אֶסְתֵּר חוֹטֶפֶת הַמְּלוּכָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, ח): וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר וגו'. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף, כָּךְ הָיְתָה אַרְצוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין חוֹטֶפֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, זוֹ יְרִיחוֹ שֶׁהָיְתָה מַבְכֶּרֶת. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זוֹ בֵּית אֵל שֶׁהִיא מַאֲפֶלֶת. רַבִּי פִּינְחָס פָּתַר קְרָיָא בַּמִּזְבֵּחַ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף, כָּךְ הָיָה הַמִּזְבֵּחַ חוֹטֵף אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (במדבר כח, ד): וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתַב גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה, דִּכְתִיב (ויקרא כה, מז): וְכִי תַשִֹּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וגו', יַד גֵּר וְתוֹשָׁב זֶה הָמָן, שֶׁנִּתְגַּדֵּל וְנִתְעַשֵּׁר. וְהִשִֹּׂיגָה יָדוֹ, לִשְׁקֹל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף, וְנִקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְהָיָה גָּר בְּמָדַי וּפָרָס. (ויקרא כה, מז): וּמָךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ דַּלִּים וּמָכִים. (ויקרא כה, מז): וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב, שֶׁמְּכָרָם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהָמָן לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (ויקרא כה, מז): אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר, שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן. (ויקרא כה, מז): אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ, שֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ וְהִצִּילָם מִגְּזֵרָתוֹ וּפְדָאָם. (ויקרא כה, מז): אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ, זֶה מָרְדֳּכַי דִּכְתִיב בֵּיהּ: וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו. (ויקרא כה, מז): אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ, זוֹ אֶסְתֵּר שֶׁהָיְתָה בַּת דֹּדוֹ, וְנִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. (שמות יז, יד): כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מָחֹה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶמְחֶה לָעוֹלָם הַבָּא. אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק זֶה הָמָן, קְרִי בֵיהּ זָכָר עֲמָלֵק. וְאַף יַעֲקֹב אָבִינוּ רְמָזָהּ בְּבִרְכַּת הַשְּׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, זֶה שָׁאוּל שֶׁהָיָה בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לַמְּלָכִים, וְהָיָה מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהִכָּה אֶת עֲמָלֵק וּבָזַז אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (בראשית מט, כז): וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זֶה מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, שֶׁעָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְעֶרֶב, וְחִלְּקוּ שָׁלָל שֶׁל הָמָן שֶׁנִּמְשַׁל לִזְאֵב, שֶׁהֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד הַזְּאֵב, אֵלּוּ מַלְכֵי מָדַי וּפָרַס שֶׁנִּמְשְׁלוּ לִזְאֵב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב. תַּמָּן אָמְרִין אֵלּוּ מַלְכֵי מָדַי וּפָרַס שֶׁאוֹכְלִין כְּדֹב וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדֹב וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדֹב. הֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגְדָּן מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב בֵּיהּ: זְאֵב יִטְרָף.