"אשר יקרא אתכם באחרית הימים"

י"ל מה לשון אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. האיך עושים דברים הוה לי' למכתב אלה המעשים. וכן נמי תעשה מלאכה משמע מעצמו. ועוד שמעתי קושי' הלא צוה ה' על השביתה והאיך שייך לומ' צוה לעשות הלא הציוה [הוא] שלא לעשות בשבת כי בחול ודאי אין חיוב לעשות. אך הנה איתא בספר תוצאת חיים על ויקהל כוונתו להיות אחדות יעו"ש וידוע שכתיב האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים צוה להם על המחלוקת כן נ"ל איתא במדרש וי"ל ע"י זה ואגידה לשון המשכ' הגאולה וזה את אשר יקרא אתכם באחרית הימים כדאיתא בשביל שנאת חנם חרב בית המקדש ועדיין הוא מרקד בינינו כי צריך היפך אחדות כמו ביציאת מצרים וכמו שמצינו במתן תורה שהיו בלב א' מסתמא גם ביציאת מצרים הי' כן כי אם אז מן השמים ואח"כ הי' במדרגתם כידוע כן גם לעתיד כימי צאתך מארץ מצרים. וזה ויתהל כו' להיות באחדות ויאמר להם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שיהיו ישראל באחדות ע"י זה ששת ימים תעשה מלאכה מעצמו ע"י אחרים כי תהיה הגאולה ורעו זרים צאנכם:

(יד) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וגומר עד יהודה אתה יודוך אחיך. אחרי שדבר יעקב ליוסף דברי בניו בסתר וברכם קרא לשאר אחיו גם כן כדי שלא להטיל קנאה בהם. ואחשוב בכפל המאמרים האספו ואגידה לכם הקבצו ושמעו. שיעקב ראה שקצת בניו יקוצו בתוכחתו ודבריו ואולי מיראתם שיוכיחם בדברים קשים התרחקו ולא קרבו לפניו ולכן בראשונה אמר להם האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים כדי שיחשבו שלא היה דעתו להוכיחם אלא לגלות להם דברים סתומים וחתומים לעתיד לבא כל אדם יכסוף לדעת הדברים העתידים. ואחרי שנתקבצו כלם אז אמר אליהם הקבצו ושמעו בני יעקב ר"ל כיון שאתם בני אין ראוי שתקוצו בתוכחתי ואל יכבדו עליכם דברי אבל הקבצו ושמעו בני יעקב כי ראוי הוא שתשמעו אל ישראל אביכם כלומר מהצד שהוא ישראל ששרה עם אלדים ועם אנשים ומצד שהוא אביכם ועם זה הזהירם שיתנו לבם לדבריו לפי שיבא בהם מעומק המליצה ודקות הדברים ומה שיתבאר גם מהלשונות הזרים כפי מה שהגיעתהו הנבואה בשעת מותו. גם כיוון באמרו הקבצו שכלם יזכו בברכה מה שלא זכו בבני אברהם ויצחק כלם והותרה בזה השאלה הא'. גם אפשר לפרש כי מפני שהיה עתיד להגיד בברכותיו דברים עתידין לבא עליהם וכן דברי תוכחה על מעשיהם לכן אמר שני המאמרים האלה האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרי' הימי' רמז לעתידות שיגיד בברכותיו ועל עניני התוכחה שיזכור ג"כ אמ' הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. וחז"ל אמרו שבקש יעקב אבינו לגלו' את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והנה הביאם לזה אמרו את אשר יקרא אתכם באחרי' הימים כי כמ"ש הרמב"ן לדברי הכל אחרית הימי' הם ימות המשיח אשר קוינו. ואיך לא. והוא אמר עד כי יבא שילה שאין המלט מלפרשו על המלך המשיח. ועוד אמרו במדרש שאמרו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם רמז על פקידת בית שני אשר נאספו שמה ושאמרו הקבצו ושמעו בני יעקב רמז הגאולה העתידה שאז יתקבצו הגליות כלם וישמעו אל ישראל אביהם וילכו באורחותיו ועל דרך הפשט באחרית הימים רומז לאיזה זמן ארוך שהוא באחרי' הימי' בערך אל ימי המדבר.

האספו ואגידה לכם וגו'. ואח״כ הזכיר לשון קיבוץ הקבצו ושמעו וגו', לפי שארז״ל (עיין פסחים נו.) בקש לגלות הקץ ונסתם ממנו, והנה לשון אסיפה שייך למי שעומד בחוץ במקום מגולה ונאסף לתוך הבית למקום צנוע, כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כב ב) ואין איש מאסף אותי הביתה (שופטים יט יח) וכן רבים, אבל לשון קיבוץ מורה על אנשים מפוזרים שיתקבצו למקום אחד אפילו שיהיה במקום מגולה ובקעי בו רבים,כך מתחילה בקש לגלות סוד הקץ ואין ראוי לגלות דבר סוד ברשות הרבים פן ישמע מ י שאינו הגון, כי סוד ה' ליראיו דוקא, ע״כ אמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לעת קץ, ומיד הרגיש בעצמו שנסתם ממנו הקץ, ע״כ חזר מלשון אסיפה ואמר הקבצו בני יעקב לשמוע דברים שאין בהם סוד ויכול לדבר ממנו ברבים, והזכיר ב״פ ושמעו כי לקצתם היה מדבר דברי כבושים ותוכחות כמו לראובן ושמעון ולוי, וע״ז אמר ושמעו בני יעקב, ולקצתם היה מגיד עתידות, וע״ז אמר ושמעו אל ישראל אביכם, כי הגדת העתידות תלוי ברוה״ק שעליו המיוחס לשם ישראל כי שם זה רוחני, וזה פירוש יקר.

א׳) ויקרא יעקב אל בניו, לאחר שבירך את יוסף ואת בניו קרא לשאר האחים ויאמר האספו ואגידה לכם, מהו האספו הטהרו כמו תסגר שבעת ימים ואחר תאסף (במדבר י״ב ט״ו), וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע (מ״ב ה׳ י״א). אמר להם הטהרו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, בקש לגלות להם את הקץ מיד נגלה אליו שכינה, כיון שראה את השכינה התחיל מצווה אותם על ייחודו, אמרו לו וכי כלום אנו חשודין לפניך על ייחוד השם שאתה מצוה אותנו, שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (במדבר ו' ד') בישראל אבינו מדבר, מיד ענה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והם אמרו בלחש ולא בקול, בלחש משום כבוד יעקב אבינו שאמרו, ולא בקול משום כבוד משה שלא אמרו. הם אמרו שש מלות (שמע ישראל) והוא ענה שש מלות (ברוך שם) הכל שנים עשר כנגד השבטים, לפיכך נהגו ישראל לומר בק״ש בשכמל״ו (עי׳ פסחים נ״ו).