Indigenous People in American and Talmudic Law
By
דברים ז׳:ב׳

(ב) וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃

Deuteronomy 7:2

(2) and the LORD your God delivers them to you and you defeat them, you must doom them to destruction: grant them no terms and give them no quarter.

רש"י על דברים ז׳:ב׳:א׳
(א) ולא תחנם. לֹא תִתֵּן לָהֶם חֵן, אָסוּר לוֹ לְאָדָם לוֹמַר "כַּמָּה נָאֶה גוֹי זֶה!״ דָּבָר אַחֵר, לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֲנִיָּה בָּאָרֶץ (עבודה זרה כ'):
Rashi on Deuteronomy 7:2:1
(1) ולא תחנם means, THOU SHALT NOT ASCRIBE GRACE (חן) TO THEM: it is forbidden to a person to say “How beautiful is this heathen”. Another explanation: thou shalt not grant them a חניה, an encampment (a settlement) in the land (Avodah Zarah 20a).
עבודה זרה כ׳ א:א׳
דאמר קרא (דברים ז, ב) לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע האי לא תחנם מיבעי ליה דהכי קאמר רחמנא לא תתן להם חן
Avodah Zarah 20a:1
The source is that the verse states: “You should not show them mercy [lo teḥonnem]” (Deuteronomy 7:2), which is understood as meaning: You should not give them a chance to encamp [ḥanayah] in, i.e., to acquire land in, Eretz Yisrael. The Gemara asks: This phrase: “You should not show them mercy”; isn’t it necessary to teach that this is what the Merciful one is saying: You should not give them favor [ḥen] by praising them?
דברים ז׳:ה׳

(ה) כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃

Deuteronomy 7:5
(5) Instead, this is what you shall do to them: you shall tear down their altars, smash their pillars, cut down their sacred posts, and consign their images to the fire.
אבן עזרא על דברים ז׳:ה׳:א׳
(א) כי אם. רק כה עשו להם כטעם כי עם קדוש אתה ולא תתגאל בדברי הכותיו' המצויירו' במצבות ואשרים:
Ibn Ezra on Deuteronomy 7:5:1
(1) But thus i.e., Only this shall you do to them — because you are holy people — and you shall not make yourself loathsome through the objects of the Gentiles, who adorn themselves with monuments and with Ashera trees.
דברים כ׳:ט״ז

(טז) רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃

Deuteronomy 20:16

(16) In the towns of the latter peoples, however, which the LORD your God is giving you as a heritage, you shall not let a soul remain alive.

סוטה ג׳ ב:ד׳
מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה איצטריך נמי למיכתב לעולם בהם תעבודו למישרי אחד מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו
Sotah 3b:4
What is the reason of Rabbi Yishmael? Since it is written with regard to Canaanites: “You shall save alive nothing that breathes” (Deuteronomy 20:16), it was necessary to write: “Of them may you take your bondmen forever” (Leviticus 25:46), as well, in order to permit one from any of the other, non-Canaanite nations who engaged in sexual intercourse with a Canaanite woman and she bore him a child. This verse teaches that you are permitted to purchase the child as a slave, as he is not included in the mitzva “You shall save alive nothing that breathes” that was stated with regard to full-fledged Canaanites. Therefore, this verse cannot be teaching that it is mandatory.
סוטה ל״ו א:א׳
כמאן כר' שמעון
Sotah 36a:1
In accordance with whose opinion is the baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the verse: “You shall keep alive no one who breathes” (Deuteronomy 20:16), is not referring to the gentiles living outside of Eretz Yisrael, because there is no concern that the Jewish people will learn “to do like all their abominations” (Deuteronomy 20:18), as these Canaanites are not located in Eretz Yisrael.
דברים ל״ב:י״ב
(יב) יְהוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר׃
Deuteronomy 32:12
(12) The LORD alone did guide him, No alien god at His side.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח׳:י׳

(י) משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הִנְחִיל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ד) "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". וּלְכָל הָרוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, טו) "כָּכֶם כַּגֵּר". אֲבָל מִי שֶׁלֹּא רָצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְכֵן צִוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה לָכֹף אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לְקַבֵּל מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל יֵהָרֵג. וְהַמְקַבֵּל אוֹתָם הוּא הַנִּקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב בְּכָל מָקוֹם. וְצָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו לָמוּל וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא מָל הֲרֵי זֶה כְּמִן הָאֻמּוֹת:

Mishneh Torah, Kings and Wars 8:10

(10) Moses our Teacher did not bequeath the Torah and the Commandments to anyone but to Israel, as it says, “the Heritage of the Congregation of Jacob” (Deut. 33:4), and to anyone from the other nations who wishes to convert, as it says, “as you, as a convert” (Numbers 15:15). However, no one who does not want to convert is forced to accept the Torah and the Commandments. Moses our Teacher was commanded by the Almighty to compel the world to accept the Commandments of the Sons of Noah. Anyone who fails to accept them is executed. Anyone who does accept them upon himself is called a Convert Who May Reside Anywhere79A “Resident Convert” for short. He may live anywhere in the Land of Israel.. He must accept them in front of three wise and learned Jews. However, anyone who agrees to be circumcised and twelve months have elapsed and he was not as yet circumcised is no different than any other member of the nations of the world80He remains a non-Jew in every respect..

ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קפ״ז

(א) היא שצונו להרוג שבעה עממין שישבו בארץ כנען ולאבדם, שהם שורש ע"ז ויסודם הראשון. והוא אמרו יתעלה החרם תחרימם. ובאר לנו בהרבה כתובים שסבת זה כדי שלא נלמוד מכפירתם. והנה באו כתובים רבים לרמוז על זה רוצה לומר על הריגתם לחזק בזה, ומלחמתם מלחמת מצוה. ואולי יחשוב חושב שזאת מצוה שאינה נוהגת לדורות, אחר ששבעה עממין כבר אבדו. וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין ענין מנהג נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות, כי הצווי שנשלם בהגיע תכליתו מבלתי שיהיה זה תלוי בזמן ידוע לא יאמר בו אינו נוהג לדורות, אבל הוא נוהג בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיח אותנו באמרו כי מחה אמחה את זכר עמלק, אינו לדורות, זה לא יאמר, אבל נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו. וכן להרוג שבעה עממין ולאבדם צווי נצטוינו בו והוא מלחמת מצוה ואנחנו מצווים לחטט אחריהם ולרדפם בכל דור ודור עד שיכלו ולא ישאר מהן איש, וכן עשינו עד אשר תמו ונכרתו בימי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו באומות עד שלא נשאר בהם שרש, ולא בעבור שנכרתו תהיה המצוה שנצטוינו להרגם בלתי נוהגת לדורות ואפילו אחר כלותם ואבדם, מפני שאלה המצות אינן נקשרות בזמן ולא במקום מיוחד כמו המצות המיוחדות במדבר אבל הם נקשרות בו כל זמן שימצא שיהיה אפשר בו הצווי ההוא. ובכלל הנה ראוי לך להבין ולדעת ההבדל אשר בין המצות והדבר ההוא שנצטוינו עליו, כי פעמים הרבה תהיה המצוה נוהגת לדורות אבל יהיה הדבר שנצטוינו עליו כבר נעדר באחד מהמקומות מהדורות, ולא בהעדר הדבר שנצטוינו עליו תשוב המצוה בלתי נוהגת לדורות, אבל תהיה בלתי נוהגת לדורות כשיהיה הענין בהפך, והוא שיהיה דבר נמצא בענין אחד מן הענינים, והוא חייב לעשות המעשה אחד או משפט אחד בזמן מן הזמנים והוא היום בלתי נוהג אע"פ שהדבר ההוא נמצא באותו ענין, כמו לוי שהיה פסול במדבר והוא כשר אצלנו היום, וכמו שהתבאר במקומו. והבן זה השרש ושים אותו בלבבך. (שופטים ושוטרים הלכות מלכים פרק ה'):

Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Ase 187
...
דברים ז׳:ב׳
(ב) וּנְתָנָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם׃
Deuteronomy 7:2
(2) and the LORD your God delivers them to you and you defeat them, you must doom them to destruction: grant them no terms and give them no quarter.

http://meir-kahane.angelfire.com/vaetchanan.html/

Choshen Mishpat, mahadura kamma, siman 7

Johnson v. McIntosh

Deut 29:09-30:20 ger toshav

avodah zara 64b

More formally, a Gentile who accepts the Seven Mitzvot, though not before a beth din, is known as chasid umot ha'olam, which means "Pious People of the World."[4

Sefer Sheva Mitzvot Hashem, p. 27: עוד מבאר בלקוטי שיחות ע"פ הצפנת פענח שחסיד אומות העולם אינו דוקא גר תושב, ואפשר לב"נ להיות חסיד אומות העולם, אע"פ שאינו גר תושב. ולכן לא הזכיר הרמב"ם כאן ש'אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג' כדרכו בכל מקום (הארה: ראה הל' ע"ז פ"י, הל' מילה פ"א, הל' שבת פ"כ, הל' איסורי ביאה פי"ד.) שהזכיר דין ג"ת, כי אין כוונת הרמב"ם שכופין ב"נ להיות ג"ת, אלא לבאר האפשרויות העמודות לב"נ על פי התורה. א) גרות גמורה מרצונו, ב) קיום שבע מצוות - ועל זה צוה ה' את משה לכופם, ג) גר תושב, ד) למול עצמו.‬ "It is further explained in Likkutei Sichot according to the Tzafnat Pane'ach that a chasid umot ha'olam [lit. Pious People of the World] is not necessarily a ger toshav, and it is possible for a Gentile [lit. Descendant of Noah] to be a chasid umot ha'olamdespite him not being a ger toshav. And therefore the Rambam did not mention here that "We only accept a ger toshav while the Jubilee Year is observed" as usual in all the places (footnote: See Hilchot Avodah Zarah ch. 10, Hilchot Milah ch. 1, Hilchot Shabbat ch. 20, Hilchot Issurei Bi'ah ch. 14) that he mentions the law of the ger toshav, because the Rambam's intention was not that we force Gentiles [lit. Descendants of Noah] to be geirim toshvim, but rather to explain the options that stand for the Gentile [lit. Descendant of Noah] according to the Torah: 1) Complete conversion by his own free will, 2) upholding the seven mitzvot - and regarding this, G‑d commanded Moses to compel them, 3) ger toshav, 4) to circumcise himself."

רמב"ן על שמות כ׳:י׳:ג׳
(ג) וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח, והוא הנקרא ''גר אוכל נבלות'' (ע''ז סד:) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר ''לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר'', אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה, והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה, ועושה מלאכה לעצמו בשבת. והכתוב שאמר (להלן כג יב) וינפש בן אמתך והגר, הוא גר צדק שנתיהד וחזר לתורתנו, שצוה אותו בשבת וכן בכל שאר המצות כאשר אמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם (במדבר טו טז), ולגר ולאזרח הארץ (שם ט יד):
אבל מצאנו לרבותינו (במכילתא כאן) שדרשו בהפך, אמרו כי וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט הוא גר צדק, והוא חייב כמונו בשביתה, וינפש בן אמתך והגר (להלן כג יב) לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהיה המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו, והכתוב השני לרבות הערל. ולפיכך הוקש לבהמה, שאמר (שם) למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, צוונו בשביתת כלם בשוה, שלא יעשו לנו, ויעשו כרצונם לעצמם, וכן יהיו העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים, וחייבים בכל דין השבת כמונו, כמו שאמר (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך:
Ramban on Exodus 20:10:3
...
עבודה זרה ס״ד ב:ז׳
מיתיבי איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים דברי ר"מ
Avodah Zarah 64b:7
The Gemara raises an objection from a baraita: Who is a ger toshav? It is anyone who has accepted upon himself before three ḥaverim, i.e., people devoted to the meticulous observance of mitzvot, especially halakhot of ritual purity, teruma, and tithes, not to worship idols. This is the statement of Rabbi Meir.
עבודה זרה ס״ד ב:ח׳
וחכ"א כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח
Avodah Zarah 64b:8
And the Rabbis say: Anyone who has accepted upon himself observance of the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves is a ger toshav.
עבודה זרה ס״ד ב:ט׳
אחרים אומרים אלו לא באו לכלל גר תושב אלא איזהו גר תושב זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות
Avodah Zarah 64b:9
Others say: These have not entered the category of ger toshav. Rather, who is a ger toshav? This is a convert who eats unslaughtered animal carcasses, which are not kosher, but who has accepted upon himself to observe all of the mitzvot that are stated in the Torah except for the prohibition against eating unslaughtered carcasses.
עבודה זרה ס״ד ב:י׳
מייחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין ואפי' בעיר שרובה ישראל אבל מייחדין אצלו יין ואפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים שמנו כיינו
Avodah Zarah 64b:10
The baraita continues: Whatever the definition of a ger toshav, the following halakhot apply to him: One may leave him alone with wine briefly without Jewish supervision with no concern that he might use it for a libation, thereby rendering it forbidden to Jews, as he is not an idol worshipper. But one may not deposit wine with him for an extended period of time, lest he exchange it with the wine of a gentile, which is forbidden. And this applies even in a town that has a Jewish majority. But one may leave him alone with wine briefly without Jewish supervision even in a town with a majority of gentiles. His oil is treated like his wine in terms of its permissibility.
עבודה זרה ס״ד ב:י״ב
ולשאר כל דבר הרי הוא כעובד כוכבים רבן שמעון אומר יינו יין נסך ואמרי לה מותר בשתיה
Avodah Zarah 64b:12
The baraita continues: And with regard to all other matters, a ger toshav is treated like a gentile. Rabban Shimon says: His wine is treated like wine used for a libation. And some say he says: Even drinking it is permitted.
הכתב והקבלה, שמות כ׳:י׳:א׳

(א) שבת לה'. בשם שבת נכלל לשון מנוחה בטול והפסק כמ"ש המפרשים, ואפשר לכלול עוד בו ענין העיון והחקירה (איבערלעגען, נאכזיננען) כמו אחרי שובי נחמתי, שבתי וראה תחת השמש, והוראה זו אינה יוצאת מכלל שרש שוב, כי המתהפך בעיונו ובחקירותו פעם כן ופעם הפוכו, הרי הוא שב מן המחשבה הראשונה, כי בתחלה נולדה לו ידיעה ממושכל ראשון. הנה ידיעה זו היא אצלו מסובב, וכאשר יעיין עוד לבנות מושכלותיו על יסוד ידיעה זו הנה המסובב נעשה סבה למושכלות אחרות, ובד"ז הוא שב תמיד פנים ואחור, ומזה הוא לשון ישוב הדעת המורגל בדרז"ל, ועד"ז שבתי בבית ה' כל ימי חיי, ישב עולם לפני אלהים, במכדרשב"י (משפטים קי"ג א') ושבתי אני ואראה, שבתי מההיא חכמתא ואתיישבת בלבאי ובדעתאי. (והתחלפות נחי ע"ו ופ"י ידוע ורגילים לבא זה תמורת זה), ויהיה לפי"ז טעם שבת לה', יום מיוחד לעיון וחקירה בעניני ה' (איין בעזיננונגסטאג פיר גאֶטטליכע דינגע), שייחד האדם את יום השביעי לפנות דעותיו ומחשבותיו כלם בדברים הנוגעים אליו ית'. ובזה יובנו היטב דרז"ל (ברבה בראשית ס"פ כ"ב) כששמע אדה"ר כחה של תשובה עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת, ע"ש. כי לפי המבואר מובן מלת שבת ענין התשובה, ומזה ארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה. ובזה אין העשה דשביתה אחד עם מניעת המלאכה כאשר יחשבו אחרים, אבל הוא דומה לכל מצות עשה שבתורה, שיש בה קום ועשה הפך הל"ת, דבשמירת לאו דל"ת כל מלאכה, עדן לא קיים העשה דשבת להשם, אם לא הדביק מחשבתו ודעתו בענינים רוחניים אלקיים המכוון במלת שבת לה'. ובד"ז שייך שפיר לשון עשיית שבת שאמרה תורה לעשות את יום השבת, והיא השתדלות העצומה להעתיק עצמו מסבות גשמיות למען עלות מהתפשטות גשמיות ולהדבק בענין נפשיי רוחניי. ובזה ידענו ההבדל הגדול אשר בין לאו זה דל"ת כל מלאכה מכל ל"ת דעלמא, עד שאמרו רז"ל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו, כי בקיום העשה דשביתה על האופן הנזכר להשתדל בהתדבקות אלהות אין לך מעלה גדולה מזה, עזיבת חטא חרטה ותשובה אמתית; ועפ"י הדברים האלה יש בלשון יום שבת מכוון יותר נעלה ונשגב מלשון יום מנוח, ולא כדברי מהרי"ע בעקדה שער נ"ה שהתלונן על נוסחאתינו בתפלת הרגלים לומר את יום השבת הזה, וייפה יותר את נוסחת יום המנוח הזה, ע"ש. ודבריו סתורים ממקרא מפורש, ככתוב ושמרו בנ"י את השבת וגו' כי ששת ימים וגו' וביום השביעי שבת וגו' הנה הזכירה התורה את חדוש העולם, ובכל זאת הזכירה לשון שביתה ולא מנוחה. ומה נעמה בזה מליצת רבותינו באמרם (ברבה פ' בראשית) אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יום נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג א"ל הקב"ה כנסת ישראל יהא בן זוגך הה"ד זכור את יום השבת, כי אחר שהובדל היום השביעי משאר ששת ימי המעשה להבטל ולפסוק מכל מלאכה ועסק, הנה היום הזה נראה כדבר בטל בבריאה וללא תכלית כי לא יעשה בו מלאכה, ושם מלאכה הונח על כל דבר מעשה המביא לידי תכלית ותועלת ויש בו תקון העולם, והם כלל ל"ט מלאכות שהוזכרו בדרז"ל, כמבואר היטב בדברי החכם רנ"ו בביאור שם מלאכה. והנה לכל מלאכת, מעשה נצטרך לשתי כחות כלליות, הא' כח האדם לעשות מלאכתו כזריעה חרישה וכדומה, והשני הכח הטבעי שהוכן ממנו ית', לתת כח הטבעי בכל דבר מעשי האדם, לתת כח בזרעים ויבולי האדמה וכן בכל מלאכת מעשה, הנה שתי כחות אלה כח האדם וכח הטבעי הם כמו זוג זה עם זה לפעול ולהתפעל, וכל מה שנתחדש ונולד ע"י שתי כחות אלה, הוא הנקרא בן זוג ותולדותם; אמנם כל זה יתכן בששת ימי המעשה שבהם יש מקום לשתי כחות אלה, האדם בפעולותיו ואדמת הטבע בכחותי', וע"י הזדווגות כחות האלה יוכל להתחדש ולהולד מלאכה להיותה הנולד מן הזוג, והיא המלאכה שהוא העסק המביא לידי תכלית תקון וקיום העולם, אבל ביוה"ש שאין מקום לפי התורה אל כח האדם לפעול דבר המביא לידי תקון העולם, א"כ הכחות הטבעית ממילא יומנעו ויתבטלו מלפעול פעולותיהן הטבעיות בחדוש דבר מה ביום זה, וכיון שאין זוג אין מקום לתולדות ולבן זוג, כי לא תחודש ביום זה מלאכה המקיימת עמודי עולם המעשה, וז"ש בדרך מליצה נעימה, לי לא נתת בן זוג, וע"ז באה התשובה, להיות שיום השביעי מיוחד להיותו שבת לה', והיינו התדבקות המחשבות ורעיונות הנפשיות באלהיות, אין לך תקון גדול מזה, ותולדה הנפשית בהשגות אלהיות הוא הוא התולדה ובן הזוג הנפשי לתכלית אמתית. ונ"ל עוד בטעם שם שבת ענין השבה והחזרה (ריקקעהרסטאג) שישוב האדם בו אל תכונת נפשו, אשר מטבעה להיותה חלק אלוה ממעל, להדבק בו ית', אשר זה כמעט בלתי אפשרי לו לאדם בששת ימי המעשה בעסקו בעניני עולם הגשמי בדברים שאינם רק צרכי הגוף הכלה אוכל נפש הבהמי המתנגדים למגדנות שמים שיש בהם צורך גבוה. ויש לתרגם שם שבת (רעליגיאָנסטאג), כי מלה זו מורכבת בלשון לאטיין ג"כ ממלת (רעליגערע) שענינו ההחזרה וההשבה וישוב דעת הנפש (צוריקגעהען, צוריקקאָממען, איבערדענקען, אין זיך געהען), ומלה זו מורכבת ג"כ ממלת (רעליגארע), שענינו הקשור והמאסר (בינדען, פעססעלן), והוראה זו ג"כ כלולה בשם שבת, שבוי הרוחני, (גייסטיגע בעשראֶנקונג, זיך בעצאֶהמען, זיך געפעססעלט האלטען), ועמ"ש מזה בראה, בשבעה שבועות:

HaKtav VeHaKabalah, Exodus 20:10:1
...

encyclopedia talmudit

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י׳:א׳

(א) אֵין כּוֹרְתִין בְּרִית לְשׁבְעָה עֲמָמִין כְּדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִמָּהֶן שָׁלוֹם וְנָנִיחַ אוֹתָם לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ב) "לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית" אֶלָּא יַחְזְרוּ מֵעֲבוֹדָתָם אוֹ יֵהָרְגוּ. וְאָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ב) "וְלֹא תְחָנֵּם". לְפִיכָךְ אִם רָאָה מֵהֶם אוֹבֵד אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר לֹא יַעֲלֶנּוּ. רָאָהוּ נָטוּי לָמוּת לֹא יַצִּילֶנּוּ. אֲבָל לְאַבְּדוֹ בְּיָדוֹ אוֹ לְדָחֳפוֹ לַבּוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ מִלְחָמָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין אֲבָל הַמּוֹסְרִים וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין מִיִּשְׂרָאֵל הָיָה דִּין לְאַבְּדָן בְּיָד וּלְהוֹרִידָן עַד בְּאֵר שַׁחַת מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְסִירִין אֶת הָעָם מֵאַחֲרֵי ה':

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 10:1

(1) It is forbidden to make a covenant of peace with the seven Canaanite nations, such peace as would permit them to continue the worship of idolatry, even as it is said: "Thou shalt not make any covenant with them" (Deut. 7.2). They shall either repent themselves of their worship, or be slain. It is moreover, forbidden to have mercy upon them, as it is said: "Nor show mercy unto them" (Ibid.). Therefore, if one saw one of them lost or drowning, he should not bring him up; if he sees him dying, he should not save him; but to destroy wantonly or to push him into a pit, or the like is forbidden, as long as he wages no war. That is saying concerning the Seven Canaanite nations; but as for informers and infidels of those times the war was to destroy them by one's own hand and to lower them to the nethermost pit of destruction because they persecuted Israel, and turned the people from following God.1Ibid. 26a. C.

For example, Rabbi Elazar notes that the Jews were commanded to destroy asheirot (trees worshipped by the Canaanites) when they entered the Land of Israel, even though “it was [already] an inheritance for them from their forefathers,” and the Canaanites should not have been able to designate trees that were not in their possession for pagan worship (Avoda Zara 53b). Rashi explains, “For to Avraham was it said, ‘For to you’”—literally—“‘I will give [the Land]’ (Bereishit 13:17).”[5]

Rabbi Yosi says that “when [the Jews] entered [the Land], they inherited it retroactively, for Rav Huna said in the name of Rabbi Shmuel, son of Nachman, ‘[the Torah] does not say, ‘To your progeny I will give [the Land],’ rather, ‘To your progeny I have given’ (Bereishit 15:18)—already given’” (Yerushalmi Challa 2:1). From the beginning of the verse that Rashi cites above—“Rise and walk in the land, its length and its width” (Bereishit 13:17)—Rabbi Eliezer learns that one may take ownership of land simply by walking through it. Apparently, through his travels Avraham took possession, in some sense, of the Land of Israel (Bava Batra 100a).[6]

יבמות כ״ד ב:ח׳
ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה א"ר אליעזר מאי קרא (ישעיהו נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא:
Yevamot 24b:8
The Sages taught: Converts are not accepted in the days of the Messiah. Similarly, they did not accept converts in the days of King David or in the days of King Solomon. Rabbi Eliezer said: What is the verse that hints at this halakha? “Behold, they may gather together [gor yagur], but without Me; whosoever shall gather together [gar] with you shall fall on yours” (Isaiah 54:15). The word gor implies that only a convert [ger] who becomes part of the Jewish people when the Jews are living in exile, at a time when God is not clearly revealed, i.e., “without Me,” are considered part of the Jewish people. But another who wishes to convert in a time when God is clearly revealed shall not be accepted.
יבמות מ״ז א:י״ג
תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד
Yevamot 47a:13
§ The Sages taught in a baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, at the present time, when the Jews are in exile, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? Don’t you know that the Jewish people at the present time are anguished, suppressed, despised, and harassed, and hardships are frequently visited upon them? If he says: I know, and although I am unworthy of joining the Jewish people and sharing in their sorrow, I nevertheless desire to do so, then the court accepts him immediately to begin the conversion process.
יבמות מ״ז א:י״ד
ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה
Yevamot 47a:14
And the judges of the court inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. And they inform him of the punishment for transgressing the mitzvot, as follows: They say to him: Be aware that before you came to this status and converted, had you eaten forbidden fat, you would not be punished by karet, and had you profaned Shabbat, you would not be punished by stoning, since these prohibitions do not apply to gentiles. But now, once converted, if you have eaten forbidden fat you are punished by karet, and if you have profaned Shabbat, you are punished by stoning.
יבמות מ״ז א:ט״ו
וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל
Yevamot 47a:15
And just as they inform him about the punishment for transgressing the mitzvot, so too, they inform him about the reward granted for fulfilling them. They say to him: Be aware that the World-to-Come is made only for the righteous, and if you observe the mitzvot you will merit it, and be aware that the Jewish people, at the present time, are unable to receive their full reward in this world;
יבמות מ״ז ב:א׳
לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו
Yevamot 47b:1
they are not able to receive either an abundance of good nor an abundance of calamities, since the primary place for reward and punishment is in the World-to-Come. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot.
יבמות מ״ז ב:ב׳
קיבל מלין אותו מיד נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו
Yevamot 47b:2
If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, they circumcise him again a second time to remove them. When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately, and two Torah scholars stand over him at the time of his immersion and inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. Once he has immersed and emerged, he is like a born Jew in every sense.
יבמות מ״ז ב:ג׳
אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות
Yevamot 47b:3
For the immersion of a woman: Women appointed by the court seat her in the water of the ritual bath up to her neck, and two Torah scholars stand outside the bath house so as not to compromise her modesty, and from there they inform her of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot.
יבמות מ״ז ב:ה׳
אמר מר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות מ"ט דאי פריש נפרוש דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת דכתיב (ישעיהו יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:
Yevamot 47b:5
The Gemara analyzes the baraita. The Master said in the baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? And they inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. The Gemara asks: What is the reason to say this to him? It is so that if he is going to withdraw from the conversion process, let him withdraw already at this stage. He should not be convinced to continue, as Rabbi Ḥelbo said: Converts are as harmful to the Jewish people as a leprous scab [sappaḥat] on the skin, as it is written: “And the convert shall join himself with them, and they shall cleave [venispeḥu] to the house of Jacob” (Isaiah 14:1). This alludes to the fact that the cleaving of the convert to the Jewish people is like a scab.
ברכות כ״ח א:ו׳
א"ל ר"ג אסור אתה לבא בקהל א"ל ר' יהושע מותר אתה לבא בקהל א"ל ר"ג והלא כבר נאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' א"ל ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיהו י, יג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים וכל דפריש מרובא פריש
Berakhot 28a:6
Rabban Gamliel said to him: You are forbidden to enter into the congregation. Rabbi Yehoshua said to him: You are permitted to enter into the congregation. Rabban Gamliel said to Rabbi Yehoshua: Wasn’t it already stated: “An Ammonite and a Moabite shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of them enter into the congregation of the Lord forever” (Deuteronomy 23:4)? How can you permit him to enter the congregation? Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: Do Ammon and Moab reside in their place? Sennacherib already came and, through his policy of population transfer, scrambled all the nations and settled other nations in place of Ammon. Consequently, the current residents of Ammon and Moab are not ethnic Ammonites and Moabites, as it is stated in reference to Sennacherib: “I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants” (Isaiah 10:13). And although it is conceivable that this particular convert is an ethnic Ammonite, nevertheless, there is no need for concern due to the halakhic principle: Anything that parts from a group parts from the majority, and the assumption is that he is from the majority of nations whose members are permitted to enter the congregation.
רש"י על דברים כ״ג:ד׳:א׳
(א) לא יבא עמוני. לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:
Rashi on Deuteronomy 23:4:1
(1) לא יבא עמוני AN AMONITE [OR MOABITE] SHALL NOT COME [INTO THE ASSEMBLY OF THE LORD] — i.e. he shall not marry an Israelite woman (Yevamot 77b).
יבמות כ״ד ב:ג׳
גמ׳ הא גיורת מיהא הויא ורמינהי אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינן גרים דברי ר' נחמיה
Yevamot 24b:3
GEMARA: The mishna teaches that one who is suspected of relations with a gentile woman who later converted may never marry her. This implies that she is, however, a convert, although it appears that she converted only in order that he might marry her. The Gemara raises a contradiction from a baraita: Both a man who converted for the sake of a woman and a woman who converted for the sake of a man, and similarly, one who converted for the sake of the king’s table, so that he could serve in a prestigious capacity, or for the sake of Solomon’s servants, who were also considered prestigious, in all of these cases they are not converts; this is the statement of Rabbi Neḥemya.
יבמות מ״ז א:י״ג
תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם אם אומר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד
Yevamot 47a:13
§ The Sages taught in a baraita: With regard to a potential convert who comes to a court in order to convert, at the present time, when the Jews are in exile, the judges of the court say to him: What did you see that motivated you to come to convert? Don’t you know that the Jewish people at the present time are anguished, suppressed, despised, and harassed, and hardships are frequently visited upon them? If he says: I know, and although I am unworthy of joining the Jewish people and sharing in their sorrow, I nevertheless desire to do so, then the court accepts him immediately to begin the conversion process.
יבמות מ״ז א:י״ד
ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני ומודיעין אותו ענשן של מצות אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו אכלת חלב ענוש כרת חללת שבת ענוש סקילה
Yevamot 47a:14
And the judges of the court inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe. And they inform him of the punishment for transgressing the mitzvot, as follows: They say to him: Be aware that before you came to this status and converted, had you eaten forbidden fat, you would not be punished by karet, and had you profaned Shabbat, you would not be punished by stoning, since these prohibitions do not apply to gentiles. But now, once converted, if you have eaten forbidden fat you are punished by karet, and if you have profaned Shabbat, you are punished by stoning.
יבמות מ״ז א:ט״ו
וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל
Yevamot 47a:15
And just as they inform him about the punishment for transgressing the mitzvot, so too, they inform him about the reward granted for fulfilling them. They say to him: Be aware that the World-to-Come is made only for the righteous, and if you observe the mitzvot you will merit it, and be aware that the Jewish people, at the present time, are unable to receive their full reward in this world;
יבמות מ״ז ב:א׳
לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו
Yevamot 47b:1
they are not able to receive either an abundance of good nor an abundance of calamities, since the primary place for reward and punishment is in the World-to-Come. And they do not overwhelm him with threats, and they are not exacting with him about the details of the mitzvot.
יבמות מ״ז ב:ב׳
קיבל מלין אותו מיד נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרים ומלין אותו שניה נתרפא מטבילין אותו מיד ושני ת"ח עומדים על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו
Yevamot 47b:2
If he accepts upon himself all of these ramifications, then they circumcise him immediately. If there still remain on him shreds of flesh from the foreskin that invalidate the circumcision, they circumcise him again a second time to remove them. When he is healed from the circumcision, they immerse him immediately, and two Torah scholars stand over him at the time of his immersion and inform him of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot. Once he has immersed and emerged, he is like a born Jew in every sense.
יבמות מ״ז ב:ג׳
אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות
Yevamot 47b:3
For the immersion of a woman: Women appointed by the court seat her in the water of the ritual bath up to her neck, and two Torah scholars stand outside the bath house so as not to compromise her modesty, and from there they inform her of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot.