Babylonian Talmud, Baba Batra 14b

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב

ת”ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר. מכדי הושע קדים, דכתיב: +הושע א’+ תחלת דבר ה’ בהושע, וכי עם הושע דבר תחלה? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! וא”ר יוחנן: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה.

וליקדמיה להושע ברישא! כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי, וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו, חשיב ליה בהדייהו. וליכתביה לחודיה וליקדמיה! איידי דזוטר מירכס.

Our Rabbis taught: The order of the Prophets is: Joshua, Judges, Samuel, Kings, Jeremiah, Ezekiel, Isaiah* and the Twelve Minor Prophets. Let us examine this. Hosea came first, as it is written “G-d spoke first to Hosea” (Hosea 1:2). But did G-d speak first to Hosea? Were there not many prophets between Moses and Hosea? R. Johanan, however, has explained that [what it means is] he was the first of the four prophets who prophesied at the period, namely, Hosea, Isaiah, Amos and Micah.

Should not then Hosea come first [that is, before Jeremiah and the other prophets]? Since his prophecy is written along with those of Haggai, Zechariah and Malachi, and Haggai, Zechariah, and Malachi came at the end of the prophets, he is reckoned with them. But why should he not be written separately and placed first? Since his book is so small, it might be lost.