Introduction: When can you remember a question leading to a story? How did that question work? What kind of story resulted?
(יד) וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
(14) And it shall be when thy son asketh thee in time to come, saying: What is this? that thou shalt say unto him: By strength of hand the LORD brought us out from Egypt, from the house of bondage;
(20) When thy son asketh thee in time to come, saying: ‘What mean the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which the LORD our God hath commanded you? (21) then thou shalt say unto thy son: ‘We were Pharaoh’s bondmen in Egypt; and the LORD brought us out of Egypt with a mighty hand.
(כא) ואחר אמירת "(כ)הא לחמא" – יסיר המצה מעל השולחן. וזהו לפי מנהגם, שהיה להם שולחנות קטנות, והיו עוקרין את השולחן. ועכשיו מכסין הפת במפה, וזהו במקום עקירת שולחן. וגם זה כדי שיראו התינוקות וישאלו: "למה עוקרין השולחן? הלא עדיין לא אכלנו!"ומיד מוזגין לו כוס שני, כדי שישאל הבן: "למה מוזגין כוס שני? הלא עדיין לא אכלנו!" ועכשיו אין רגילין בשאלה זו, אלא שואלין "מה נשתנה?"ועניין "מה נשתנה" כעניין "מה גדלו מעשיך ה'!", "מה טובו אוהליך יעקב!" – על דרך ההתפעלות. וכן בכאן נתפעל: "מה גדלו השינויים בלילה הזה!"ובמשנה יש שאלת צלי, ואין בה שאלת הסיבה, לפי שאכלו הקרבן פסח, והיו רגילים תמיד בהסיבה. ועכשיו לא שייך שאלת צלי, וישנו שאלת הסיבה, לפי שאין אנו רגילין תמיד בהסיבה.ואם אין חכמה בבן לישאל – אביו מלמדו לשאול. ואם אין לו בן – תשאל הבת. ואם אין לו בת – תשאלנו אשתו, או אחר היושב על השולחן ישאלנו. מפני דהתורה הקפידה שעניין זכירת יציאת מצרים בלילה הזה תהיה על ידי שאלה ותשובה. אך אם אין מי שישאל – שואל ומשיב לעצמו. וכשיש שואל – אינו צריך הוא להגיד ה"מה נשתנה", אלא מתחיל "עבדים היינו".(ולא יאמר "הלילה הזה כולו מרור", אלא "הלילה הזה מרור".)
After the recitation of "this is the bread of our affliction," the matzah is removed from the table. This is according to their custom, for they had small tables, and would overturn the table. Nowadays we cover the bread with a napkin, and this is in place of taking away the table. This was also so that the children would ask, "Why are you taking down the table? We haven't eaten yet!" Immediately they would mix him the second cup, so that the child would ask, "Why are you mixing the second cup? We still haven't eaten!" Nowadays, we're not accustomed to this question, but rather we ask "How is this night different?" The nature of "Mah nishtanah" is like "How great are you works, O God," or "How goodly are your tents, O Jacob"--that is, they are marks of exclamation. So too here: "How great are the differences on this night!" ... And if the son does not have the sophistication to ask, the father teaches the him; and if he has no son, his daughter asks him; and if he has no daughter, his wife asks him, or someone else sitting at the table asks him. All this because the Torah emphasized that remembering the Exodus on this night should be done by means of question-and-answer. Thus, even if there is no one to ask, he asks and answers to himself.
How do questions lead to stories?
פחד יצחק של הרב יצחק הוטנר זצ״ל
פסח ד
ואף ברשע אין בה בתשובה על שאלתו קיום הענין של דרך שאלה ותשובה דבודאי אין שאלתו של הרשע מצטרפת לקיום מצות סיפור דרך שאלה ותשובה, דרק דרך שאלה דנתנה לשאול מתקיים דין זה מה שאין כן שאלה של כפירה שאינה אלא חוצפה של אפיקורסות גרידא, באופן דלענין דין שאלה ותשובה שאלתו של הרשע הוי כמאן דליתא, והגדה לאחרים יש כאן, דרך שאלה ותשובה אין כאן.
Pachad Yitzhak Pesach No. 4
In the case of the Rasha, the father’s answer to him does not fulfill the requirement of question-and-answer, for the question of the Rasha certainly does not contribute to fulfillment of the mitzvah by means of question-and-answer. Only a question genuinely asked as a question contributes to fulfillment of the mitzvah. Such is not the case with a question of kefirah, which is nothing more than the hutzpah of apikorsut. Thus the Rasha fails to satisfy the definition of a question for the purpose of the question-and-answer requirement, though the aspect of telling others is still fulfilled.
How do questions and stories reflect and build our relationship with God?
(יג) וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃
(13) And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
תניא ממשמע שנאמר (שמות כב, יד) אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מה ת"ל (שמות כב, יג) בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאילה ותניא אידך ממשמע שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם אלא מה ת"ל אם בעליו עמו לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה פטור
It was taught: From the verse, "If its owner was with him, he does not pay" (Ex. 24:14), I would not have known that if its owner was not with him, he does pay. Thus the Torah teaches, "Its owner was not with him" (Ex. 22:13), to teach you that if he was with it at the moment of lending, he does not need to be with it at the moment of breaking [a limb] or death; if he was with it at the moment of breaking or death, he must be with it at the moment of lending. It was also taught: From the verse, "Its owner was not with it, he must pay," I would not have known that if its owner was with it he does not need to pay. Thus the Torah teaches, "If its owner was with it," to teach you that since it went out from the property of the lender for one moment in the presence of the owner and then died, the borrow is exempt.
דרך המלך של רבי קלונומוס קלמן שפירא זצ״ל פסח תרפ״ז
מה שבכלל צריכים לעבדו צריך כל איש בפרטיות להשתדל שיהיה קרוב אליו להֿ' וה' אליו, והכל רק בהשתדלות ובעבודה, ואפילו בפסח שד' מאיר את לבות ישראל יותר מכפי מצבם ולפי שרואים, אבל הכל בדרך שאלה, ושאילה אם אינה בבעלים חייב על נזקה, וצריכים להשתדל שיהיה שאילה בבעלים, שיהיה גם בעליו עמו, כי כמו שרואים שיש איש שזכה לחכמה מד' מ״מ הוא נשאר איש נמוך, ועוד בחכמתו הוא בבחינת חכמים המה להרע כן הוא בכל דבר, רואים לפעמים איש מישראל מתפלל טוב בהתפעלות דחילו ורחימו ולומד טוב מ״מ הוא שוכב בנמיכיותו כמו שהיה, וזהו יען שכל אלה רק בשאלה היו לו שד' השאילו, וכיון שלא הגביה את עצמו ולא נתרומם בחי' ולו אנחנו וה' לנו שיהיה שאילה בבעלים, רק נשאר רחוק מד' כמו הכתיב ח״ו ולא אנחנו, בכל דבר קל מן יצה״ר נופל ח״ו וחייב בנזקו.
Derekh Hamelekh of R' Kalonymous Kalman Shapira zt”l Pesach 5687 (1927)
Within the idea that we must serve Hashem, each person must strive to be close to God, and that God should be close to him/her, in all the details of his/her life. All of this depends on striving and service. Even on Pesach, when Hashem illuminates the hearts of Israel beyond their immediate circumstance or even what is visible to them--[still] everything must be done by means of questioning [she'eila]. And she'ilah [borrowing] done in the absence of the owner makes one liable for damage. We must therefore strive to make our she'eilah the kind done with the Owner, that the Owner should be with the object.
For we see that there is the kind of person who has merited wisdom from Hashem, but nevertheless remains on a low level; and just as with his intellect he remains the kind of mind that is put to bad use, so too is he with everything! We sometimes witness a Jew who prays well, with enthusiasm and moving his whole body, and who learns well—but nevertheless remains on the same low level. This is because all these things [can only be effective if they are] questions, namely that Hashem will be his lender. Since he does not raise himself up to the level of “we are Hashem's,” and “Hashem is ours,” which would be the level of borrowing with the owner, he remains far from Hashem, like what is written, “We are not his.” In every small thing, the yetzer hara will find it easy to enter, and he will stumble and be liable for damage.
Two final observations on the rights and responsibilities of questioners
Hans Georg Gadamer, Truth and Method (1960), p. 368
Understanding is always more than merely re-creating someone else’s meaning. Questioning opens up possibilities of meaning, and thus what is meaningful passes into one’s own thinking on the subject. Only in an inauthentic sense can we talk about understanding questions that one does not pose oneself—e.g., questions that are outdated or empty… To understand a question means to ask it. To understand meaning is to understand it as the answer to a question…
Dan Rothstein and Luz Santana, Make Just One Change: Teach Students to Ask Their Own Questions (2014), p. 154
The ability to ask questions may be taken for granted by highly educated people, just as asking questions as a democratic habit of mind may be taken for granted by people who have lived their entire lives in societies where they have the freedom to ask questions. but, the profound significance of being able to ask questions is not missed by people who have suffered from the absence of democracy. For example, Abraham Joshua Heschel, a rabbi and scholar who was a refugee from Nazi Germany, asserted at a White House Conference on Children and Youth in 1960 that in a democratic society we should be assessing our students less on their ability to answer our questions and more on their ability to ask their own questions.
What is one question you will ask genuinely at the seder this year?
What is one story you will tell?