רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יומא חד שמעתינהו דביתהו. אמרה: מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי?
יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה. קשטה נפשה, חלפה ותנייה קמיה. אמר לה: מאן את? אמרה: אנא חרותא דהדרי מיומא. תבעה. אמרה ליה: אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא. שוור, אזל אתייה ניהלה.
כי אתא לביתיה, הוה קא שגרא דביתהו תנורא. סליק וקא יתיב בגויה. אמרה ליה: מאי האי? אמר לה: הכי והכי הוה מעשה. אמרה ליה: אנא הואי! לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני. אמר לה: אנא מיהא לאיסורא איכווני. כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.
רבי חייא בר אשי היה רגיל כל זמן שהיה נופל על פניו היה אומר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יום אחד שמעה אותו אשתו. אמרה: מזה כמה שנים שהוא פרוש ממני, מה הטעם שאמר כך?
יום אחד היה לומד בגינתו. קישטה עצמה, חלפה וחזרה לפניו. אמר לה: מי את? אמרה: אני חרותא שחזרתי מהיום. תבעה. אמרה לו: הבא לי את הרימון שבראש הענף. דילג, הלך והביאו לה.
כשבא לביתו, הייתה אשתו מסיקה את התנור. עלה וישב בתוכו. אמרה לו: מה זה? אמר לה: כך וכך היה המעשה. אמרה לו: אני הייתי! לא הקשיב לה עד שנתנה לו סימנים. אמר לה: אני מכל מקום לאיסור התכוונתי. כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.
ענת שפירא-לביא, חז"ל עכשיו: מסע בשבילי הסיפור התלמודי, הוצאת פרדס, 2017
להעמקה והמשך לימוד: ענבר רווה, רבי חייא בר אשי ואשתו (מתוך: ספר האגדה - אוצר אגדות חז"ל ברשת, סנונית ובית אביחי)