Tefilin

(טז) וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִיאָ֥נוּ יְהוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם׃ (ס)

Exodus 13:16

(16) “And so it shall be as a sign upon your hand and as a symbol on your forehead that with a mighty hand the LORD freed us from Egypt.”

רש"י על שמות י״ג:ט״ז:א׳

(א) ולטוטפת. תְּפִילִּין; וְעַל שֵׁם שֶׁהֵם אַרְבָעָה בָתִּים קְרוּיִין טטפת – "טט" בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, "פת" בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כ"א), "אַל תַּטִּיפוּ" (מיכה ב'), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכּוֹר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ:

Rashi on Exodus 13:16:1

(1) ולטטפת this denotes the Tephillin; and because they consist of four houses (compartments) they are called טטפת, for טט denotes “two” in Katpi and פת in Afriki denotes “two״ (Sanhedrin 4b). Menachem ben Seruk, however, placed it in the same section (gave it the same meaning) as, (Ezekiel 21:2) “And speak (הטף) to the south״; and as, (Micah 2:6) “speak ye (תטיפו) not”; so that טטפת would be an expression denoting “speaking”, and corresponds to ולזכרון (in v. 9 where it really replaces טוטפת), because whoever sees them (the Tephillin) bound between the eyes will remember the miracle (so that they become a זכרון, a reminder) and will speak about it (so that they become a טטפת. something that causes one to speak about the miracle).

אורח חיים כ״ה:ה׳

(ה) יְכַוֵּן בַּהֲנָחָתָם שֶׁצִּוָּנוּ הָקָּבָּ''ה לְהָנִיחַ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב, וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמֹּחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִסִים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וִישַׁעְבֵּד לְהָקָּבָּ''ה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמֹּחַ וְגַם הַלֵּב שֶׁהוּא עִקַּר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת, וּבָזֶה יִזְכֹּר הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו וְיָנִיחַ שֶׁל יָד תְּחִלָּה וִיבָרֵךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, וְאַחַר כָּךְ יָנִיחַ שֶׁל רֹאשׁ וְלֹא יְבָרֵךְ כִּי אִם בְּרָכָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶם: הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין אֲפִלּוּ לֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם (הָרֹא''שׁ הל' תְּפִלִּין) וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּבָרְכִין ב' בְּרָכוֹת וְטוֹב לוֹמַר תָּמִיד אַחַר הַבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (מַהֲרִ''י בֵּן חָבִיב אָגוּר סי' ל''ח).

Shulchan Arukh, Orach Chayim 25:5

(5) When putting them on, have in mind that God commanded us to "put these four passages which contain [the principle of] monotheism and the Exodus on the arm opposite the heart and the head opposite the brain so that we may remember the miracles and wonders that He did for us which indicate His Unity and that He is omnipotent in heaven and on earth." And to submit to God his soul, which resides in the brain as well as his heart which represents physical desire. Through this he will remember the Creator and moderate is pleasure[-seeking]. He should put on the arm-tefillin first and say the blessing "... to place the tefillin" and afterwards put on the head tefillin without a second blessing. Note: Some say to make a second blessing on the head tefillin "...on the mitzvah of teffillin" and this is the Ashkenazic custom.

אורח חיים כ״ה:ט׳

(ט) אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְאִם הִפְסִיק מְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין: הַגָּה: וּלְדִידָן דְּנוֹהֲגִין לְבָרֵךְ ב' בְּרָכוֹת אַף אִם לֹא הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ לְהָנִיחַ וְגַם עַל מִצְוַת (ד''ע).

Shulchan Arukh, Orach Chayim 25:9

(9) It is forbidden to speak at all between putting on the two tefillin, and if he spoke, he must make the blessing on the head tefillin. Note: Since we [Ashkenazim] make two blessings, he must make both blessings on the head tefillin

משנה ברורה כ״ה:ל״א

(לא) (לא) ולדידן דנוהגין וכו' - כי הטעם שאנו מברכין שתי ברכות על תפילין ולא די בברכת להניח לבד הוא שאנו סוברין דעיקר תיקון הברכות אלו כך היתה בתחלת הנחתם תקנו לברך להניח וקאי נמי על ש"ר וכשמניח הש"ר ומהדקו מברך נמי על מצות שזו היא גמר המצוה הילכך ממילא אם סח והסיח דעתו צריך לחזור ולברך גם להניח על הש"ר [הרא"ש]:

Mishnah Berurah 25:31

...

אורח חיים כ״ה:י״ג

(יג) נָהֲגוּ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ תְּפִלִּין עַד אַחַר קְדֻשַּׁת וּבָא לְצִיּוֹן. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב עַל צַד הַקַּבָּלָה שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ (תְּפִלִּין) עַד שֶׁאָמַר בָּהֶם שָׁלֹשׁ קְדֻּשּׁוֹת וְאַרְבַּע קַדִּישִׁים דְּהַיְנוּ לְאַחַר ק''י וְהָכֵי נוֹהֲגִים הַמְדַקְדְּקִים (פֶּתַח עֵינַיִם ס' הַמּוּסָר פ''ד) וּבְיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְחָלְצָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְיַנִּיחוּהוּ בַּהֵיכָל: הַגָּה: וְהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין הַתּוֹרָה לְאַחַר וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל אֲבָל לְפִי מִנְהַג מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁמַּכְנִיסִים הַתּוֹרָה מִיָּד לְאַחַר הַקְּרִיאָה אֵין לְחָלְצָם רַק כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) וּבְיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ חוֹלְצִים אוֹתָם קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף: הַגָּה: וְהוּא הַדִּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים בְּמוּסָף קְדֻשַּׁת כֶּתֶר. מִיהוּ נוֹהֲגִים לְסַלְּקָם קֹדֶם מוּסָף בְּכָל מָקוֹם (בֵּית יוֹסֵף):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 25:13

(13) ...The custom of the world is to refrain from removing Tefillin untl the recital of "Kedushat U'ba Lezion." There are some who wrote based on the Kabbala to not remove Tefillin until the three kedushot and the four kaddishim which is after Kaddish Yatom and this is what the particular are accustomed to. On a day where there is the reading of the Sefer Torah, we are accustomed to remove them after the Sefer Torah is placed in the Hechal. Rama: This refers to a place where the Sefer Torah is returned after U'ba Lezion, however, according to the custom of our province where we return the Sefer Torah right away , we should not remove it like similar days. On Rosh Hodesh, we remove the Tefillin before Musaf. Rama: This applies to Hol Hamoed and specifically when we say musaf kedushat keter. However, we are accustomed to remove them before musaf.

אורח חיים כ״ז:ו׳

(ו) וְאִטֵּר יַד יְמִינוֹ, אִם עוֹשֶׂה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ מֵנִיחַ בִּשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, וְאִם שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו מֵנִיחַ בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם, וְאִם כּוֹתֵב בִּימִינוֹ וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בִּשְׂמֹאלוֹ, אוֹ כּוֹתֵב בִּשְׂמֹאל וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בְּיָמִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין בַּיָּד שֶׁתַּשׁ כֹּחַ דְּבָעֵינָן יָד כֵּהָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּד שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ הִיא חֲשִׁיבָה יָמִין לְעִנְיָן זֶה, וּמֵנִיחַ תְּפִלִּין בַּיָּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ: הַגָּה: הָכֵי נָהוּג.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 27:6

(6) A lefty who does all his work with his left hand puts his Tefillin on his "left hand" which is the right hand of all people. And if he uses both hands, he places them on the left of all people. If he writes with his right hand and does all otherr work with his right hand, there are those who say to put the Tefillin on his weaker hand because we "need the weaker hand." And there are those that say that the hand with which he writes is considered the right hand for this and he puts his Tefillin on the other hand.

משנה ברורה כ״ז:כ״ב

(כב) (כב) יד ימינו - ואפילו נעשה איטר ע"י שהרגיל עצמו אח"כ ולא נולד כך יניח בימין וכ"ש אם מן השמים הרגילוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל הכח ממנו או שנקטע לו כף ידו הימנית וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בודאי דינו כאיטר גמור ויניח על היד הרצוצה ואם חזר לבריאותו ונעשה שולט בשתי ידיו בשוה הרי הוא ככל אדם:

Mishnah Berurah 27:22

...

כלי יקר על שמות י״ג:ט״ז:א׳-ד׳

(א) והיה לאות על ידכה. ארז"ל (מנחות לז) יד כהה להורות שהנחת תפילין ביד שמאל, וטעמו של דבר כי השכל והחומר הם כצרות זו לזו כשזה קם זה נופל וכאשר יענו את החומר כן ירבה הכח השכלי, וטעם עינוי מצרים הוא כדי להביא את חומר ישראל בכור הברזל ועי"ז יתקומם ויתגבר השכל, ויעידו על זה זקנים עם נערים כי בעוד היות האדם נער ובער וכח חומרו בתקפו אז כח שכלו חלש וכאשר יבא בימים וכח חומרו הלוך וחסור יתגבר שכלו, ולפיכך האומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה לא בעבור החכמה שאל על אלה, שהרי בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. (ב) וכן הוא בשני ידות האדם, כי יד שמאל החלושה והיא כהה כנגד הלב שבו משכן החכמה, כי המקום השכלי שבלב גורם שידו כהה כי היד עסקנית בתשמישי החומר, אבל יד ימין במקום הכבד כי בו משכן הכח המתאוה ואינו מתנגד אל היד כי שם עיקר כחה, אבל במקום משכן השכל שם היד כהה, וכשהוא אומר כאן והיה לאות על ידכה כאילו אמר שיהיה לאות על לבך כי הלב סבה לכהות היד, כי טעם התפילין הוא להיות לאדם לזכרון במקום משכן השכל שבמוח ושבלב, ואמר בשל ראש שיהיו בין עיניך כי עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה נינהו (ירושלמי ברכות פ"א הל"ה) על כן שני מקומות אלו צריכין לדבר המזכיר אותם על מציאת הש"י ויכלתו ועי"ז ישובו מאון. (ג) דבר אחר, לכך הזכיר יד כהה להורות שלא בכח יגבר איש כי אם לה' המלחמה, לפי שיד האדם כהה וחלושה מלעשות גדולה או קטנה אם לא כי יד ה' עשתה זאת המחזיק בידו, כמ"ש (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד וגו', כי מתחילה היה דוד מצטער על הנחת הלב ביד שמאל והכבד בצד ימין כאילו היה רצון האל שכח המתאוה יהיה עיקר והשכל שבלב טפל כמו שיד ימין עיקר והשמאל טפל, ואח"כ אמר שויתי ה' לנגדי תמיד ואז יד שמאלי כנגד ימין ה', ובזה אני בוטח כי מימיני בל אמוט שלא יהיה כח בתאוה שבימין למוטט אותי מן דרך הישר, לפי שימין ה' רוממה ליתן עוז ותעצומות אל הלב השכלי שכנגדו כשפני לנגד ה', לכן שמח לבי בראותי כי ה' סומך ידי, וזהו שמסיים ואמר נעימות בימינך נצח, משמע ולא בימיני לפי שהכל תלוי בימין ה' כי היא כנגד יד כהה שלי, וע"כ צוה ה' להניח התפילין אשר שם ה' חקוק בהם על יד כהה להורות שיד ה' החזקה הימנית היא הנותנת כח ליד כהה זו, ז"ש כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים היינו יד ה' הימנית החזקה אשר היא כנגד יד שמאל שבאדם ובה הוציאנו ה', ובהיות פני כנגד ה' אז ימינו כנגד יד כהה, ולהורות נתן בלבם שאין שום מעשה תלוי בפעולת האדם כ"א בעזר השם ית'. (ד) ומה שנאמר והיה לך לאות על ידך. ובשל ראש לא הזכיר לך לפי שהם אות גם לאחרים שנאמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמר מר אלו תפילין שבראש (ברכות ו.). ומה שמניחין של יד תחילה ואחר כך של הראש ובהסרתן מסירים של ראש תחילה, לפי ששלשה סרסורי עבירה הם העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים (רש"י שלח טו לט) וא"כ בשל יד הרוב כי שם הלב והיד ועל כן המקום ההוא צריך שמירה מן החטא ביותר מבשל ראש, ע"כ יקדים לתקן המקום ההוא וכן בהסרה יהיו על היד תמיד.

Kli Yakar on Exodus 13:16:1-4

(1) Our sages (מנחות לז) explain that you place the Tefilin on the weaker hand, to teach us that Tefilin should be placed on the left hand. the reason for this is that the intellect and our physicality are problematic for on another; when the one rises, the other falls. When the physicality of an individual is afflicted, the strength of the intellect waxes. The reason for the affliction in Egypt is to bring the physicality of the Jewish people into the iron crucible (as mentioned in Deut.) and through that the intellect of the Jew would overcome it. Both young and old men will attest to this - when a man is young and immature, his physicality is in the ascendancy over his intellect, and when he gets older his intellect has the ascendency over his physicality. It is for this reason that Solomon (In Ecclesiastes) says "Don't say that your earlier days were better than your later ones because it is not out of wisdom that you ask it" - because at the age of 60 comes wisdom, length of days and understanding. (2) So it is with the two hands of man, because the left hand is weaker. and it is weak because of its proximity to the heart, which is the source of intellect. (This is therefore the primary example of the intellect controlling the physical forces in man). However, the right hand is next to the liver which is the source of desire. The liver does not oppose the physical force in any way, because that is the source of its strength. The place in which the intellect dwells (the heart) makes the hand weak. Therefore when the verse says: והיה לאות על ידכה it is as if it is says that it should be a sign on your heart, because the heart is the reason that his hand is weak. Indeed, this is the reason of the Tefilin should be put on the arm, (to remember that the whole purpose of the exodus from Egypt is to teach this concept), and the Shel Rosh should be between the eyes, because the heart and the eyes are the two agents of sin (as seen in the Yerushalmi). Therefore these two places need something to remind them about the existence of G-d and his capacity, and through that will return from sin. (3) Another explanation is as follows: It mentions the weaker hand to teach us that man will not overcome (anything), but that G-d is the one who battles in any war. (Wearing Tefilin on the left weaker hand illustrates that) a man's hand is weak and he is unable to do anything with it unless G-d will help and strengthen his hand. This is the meaning of the verse in Psalms (תהלים טז ח) I place G-d opposite me always, He will never move from my right hand). At first, King David was upset that the heart should be on the left hand side, and the liver on the right hand side of a human being. This would indicate that G-d created man in such a way that his desires should be the main force, and his intellect subservient to his desires. Afterwards, David states: G-d is opposite me - his right hand supports my left hand. It is through that I am confident that I will never be moved - that the strength of his desires will never move him from the straight path. this is because the hand of G-d provides power and energy to the heart (intellect) which is opposite him as he stands in front of G-d. It is for this reason that he states afterwards: "Therefore my heart rejoices" to see that G-d is supporting my left hand. David ends the psalm stating: the pleasantness of your right hand is eternity" - not in my right hand, because the intellect is supported by the right hand of G-d which is opposite my left hand. Therefore, G-d commanded us to put on Tefilin, where the name of G-d is engraved on them on the weaker hand, to teach us that the strength of G-d's right hand gives our left hand strength. This is the meaning of the verse:כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. G-d's right hand opposite man's left hand took us out of Egypt. This in turn teaches that no deed is dependent upon man's action, rather with the help of G-d.