(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ (ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ (ג) וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ (ד) וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃
(1) A man went out from the house of Levi, and married Levi's daughter. (2) The woman conceived and bore a son; she saw that he was good and hid him for three months. (3) However, she could not hide him any longer, so she took for him a papyrus basket, plastered it with clay and pitch; placed the child in it, and put it among the reeds by the riverbank. (4) His sister stood at a distance, to find out what would happen to him.
(טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ (טז) וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃ (יז) וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יח) וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יט) וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃ (כ) וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ (כא) וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃
(15) The king of Egypt said to the Hebrew midwives, the name of one was Shiphrah, and the name of the second Pu'ah; (16) He said: ‘When you deliver the Hebrew women, you shall look on the birthstool: if it is a boy, kill him; but if it is a girl, she may live.’ (17) The midwives feared Gd, and did not as the king of Egypt commanded them, and they kept the children alive. (18) The king of Egypt summoned the midwives, and said to them: ‘Why have you done this thing, and have kept the boys alive?’ (19) The midwives said to Pharaoh: ‘Because the Hebrew women are unlike the Egyptian women; they are natural childbearers and even before the midwife arrives they have given birth.’ (20) Gd rewarded the midwives; and the people multiplied, and grew extremely mighty. (21) So it came to be, because the midwives feared Gd, Gd made them houses for them.
שמות רבה (שנאן) פ' א,יג וכשראה
ויאמר מלך מצרים למילדת [העברית] (/שמות/ א'). מי הם?... ושמואל בר נחמן אמר: אשה ובתה - יוכבד ומרים. ולא היו למרים אלא חמש שנים, היה אהרן גדול ממשה שלוש שנים. אמר ר"ש בן גמליאל: הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה והיתה מזרזת...
...דבר אחר: פועה - שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו. אמרה לו: אוי לאותו האיש כשיבא האלהים לתבוע ממנו וליפרע ממנו! מיד נתמלא עליה חמה להורגה. שפרה - שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת על ידיה. אמרה לו: על זו אתה משגיח? תינוקת היא ואינה יודעת כלום.
Midrash Rabbah – Shmot 1:13
16th Century Aggadic midrashim
And the king of Egypt spoke to the Hebrew midwives (I, 15) Who were these midwives? …R. Samuel b. Nahman said: It was a woman and her daughter, namely Yocheved and Miriam. Miriam was then only five years old, for Aharon was the senior of Moshe by three years. The Sages said that she used to accompany her mother Yocheved, attending to all her needs, and she was very quick… Another explanation of Pu'ah: she lifted up her face against Pharaoh and turned up her nose against him, saying: ‘Woe unto this man when Gd comes to exact His retribution.’ Whereupon Pharaoh became so angry that he sought to slay her. Shiphrah: because she smoothed over her daughter’s words and pacified [the king] for her. She said to him, “You pay attention to her? She’s just a little girl and knows nothing.”
(ה) וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ (ו) וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃
(5) Pharaoh's daughter went down to bathe in the river; with her maids who were walking by the river; She saw the basket among the reeds, and sent her maid to fetch it. (6) She opened it, saw the child; and found the boy was crying. She had compassion on him, and said: ‘This is one of the children of the Hebrews.’
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד א
ואשתו היהודיה ילדה את ירד ...
ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד.
אמאי קרי לה יהדיה?
על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב:
"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור",
ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.
ירד - זה משה, ולמה נקרא שמו ירד - שירד להם לישראל מן בימיו.
ואלה בני בתיה... אשר לקח מרד, וכי מרד שמו? והלא כלב שמו!
אמר הקדוש ברוך הוא: "יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה."
Talmud Bavli, Megillah, 13a
(a) "His wife the Jewess bore Jered ... and these are the sons of Bitya the daughter of Pharaoh, whom Mered took"
(b) Why was she [the daughter of Pharaoh] called a Jewess? Because she repudiated idolatry, as it is written: "The daughter of Pharaoh went down to bathe in the river, and R. Johanan, said that she went down to cleanse herself from the idols of her father's house...
(c) Jered - is Moshe. And why is his name Jered? Because he brought down manna to the Jews.
(d) These are the sons of Bitya whom Mered took. Was Mered his name? Was not Caleb his name? — Gd said: Let Caleb who rebelled [marad] against the plan of the spies come and take the daughter of Pharaoh who rebelled against the idols of her father's house.
תלמוד בבלי מס' מגילה, יג.
ואשתו היהודיה ילדה את ירד ... ילדה? והארבויי רביתיה! - לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
Talmud Bavli, Megillah, 13a
And his wife the Jewess bore Jered...
‘Bore’? But she only brought him [Moshe] up? This tells us that if anyone brings up an orphan boy or girl in his house, the Scripture accounts it as if he had begotten him.
(ז) וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃ (ח) וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ (ט) וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ (י) וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃
(7) His sister said to Pharaoh’s daughter: ‘Shall I go and call for you a nursing woman from the Hebrew women, so that she may nurse the child for you?’ (8) Pharaoh’s daughter said to her: ‘Go.’ The young girl went and called the boy’s mother. (9) Pharaoh’s daughter said unto her: ‘Take this child, nurse him for me, and I will pay your wages.’ The woman took the child, and nursed him. (10) The child grew up, then she brought him to Pharaoh’s daughter, and he was as a son for her. She named him Moshe, saying: ‘For I drew him from the water.’
שמות רבה (וילנא) פרשת שמות א סימן כו
כו [ב, י] ויגדל הילד, כ"ד חדש הניקתהו ואתה אומר ויגדל הילד, אלא שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ,
ותביאהו לבת פרעה וגו', היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאלו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך...
ותקרא שמו משה: מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר.
Shmot Rabbah, Shmot 1, 26
And the boy grew up:
For 24 months she nursed him - so how can you say that he grew up? Rather, that he grew, but not like all the others.
And she brought him to Bat Par'o:
Pharaoh's daughter would kiss and hug him and be affectionate with him as if he was her son and would not take him out of the king's palace...
And she called him Moshe:
From here we learn the reward of those who are kind, even though Moshe had many names, the only name used in the whole Torah is what Bityah Bat Par'o called him. And even Gdself did not call him by any other name.
(יא) וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃
(11) It was, in those times, that Moshe grew up, and went out to his brothers, and saw their afflictions. He saw an Egyptian striking a Hebrew, [one] of his brothers. (12) He turned this way and that, and saw that there was no man, so he struck down the Egyptian, and buried him in the sand.
וטעם ויצא אל אחיו כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ:
The reason that he went out to his brothers is that they told him that he was a Jew and he wished to see them - as they were his brothers. And - behold - he saw their suffering and hard work and could not stand it and therefore he killed the Egyptian who was hitting the oppressed [Jew].
(יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃ (יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃
(13) He went out the next day, and, behold, there were two Hebrew men who were quarreling. He said to the guilty one: ‘Why do you hit your fellow man?’ (14) He said: ‘Who made you into a man, judge and ruler over us? Do you intend to kill me, as you killed the Egyptian?’ Moshe became afraid, and said: ‘The matter has become known!’
שכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות פרק ד
(יח) וילך משה וישב אל יתר חתנו.... ומסורת היא בידינו שבן עשרים הי' משה כשהרג את הנפש, דהיינו המצרי, ויצא ממצרים, הוא שדתן הרשע אמר לו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (שמות ב, יד), כלומר עדיין לא הגעת להיות איש, רק שאתה בוטח בממשלת בת פרעה, ואנו מודיעים לך שבן יוכבד אתה:
Sechel Tov Shmot Ch 4:18
Menachem ben Shlomo, Italy, 19th century
Moshe went to Yeter his father-in-law:
...And it is in our tradition that Moshe was twenty years old when he killed the man, the Egyptian, and left Egypt. It was the evil Datan who said to him: "Who made you a judge and prince over us?". In other words: you are not yet a man, you rely on the government of Bat Par'o and we are telling you that you are [actually] the son of Yocheved.
(כב) וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃
(22) She [Tzipporah] bore a son, and he [Moshe] named him Gershom; for he said:
‘I was a stranger (perennial outsider) in a foreign land.’
(כג) וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃
(23) The land may not be sold permanently; for the land is Mine; for you are strangers (perennial outsiders) and foreign residents with Me.
(ז) מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ ...
(7) Many waters cannot quench love, Neither can the floods drown it...