(כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
(23) Abraham came forward and said, “Will You sweep away the innocent along with the guilty?
(א) ויגש אברהם מָצִינוּ הַגָּשָׁה לְמִלְחָמָה וְיִגַּשׁ יוֹאָב וְגוֹ' (שמואל ב י'), וְהַגָּשָׁה לְפִיוּס וַיִגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וְהַגָּשָׁה לִתְפִלָּה וַיִגַשׁ אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא (מלכים א י"ח), וּלְכָל אֵלֶּה נִכְנַס אַבְרָהָם לְדַבֵּר קָשׁוֹת וּלְפִיוּס וְלִתְפִלָּה:
(1) ויגש אברהם AND ABRAHAM DREW NEAR — We find the verb ננש “to come near” used in the sense of coming near to wage war — (2 Samuel 10:13) “So Joab … drew near unto the battle”; — of coming near to persuade by entreaty — (44:18) “And Judah came near to him [and said, Oh, my lord]” — and of coming near to pray — (1 Kings 18:36) “And Elijah the prophet came near [and said, O Lord, God of Abraham etc.]” Abraham employed all these methods — to fight, by speaking stern words, and to persuade by entreaty, and to pray (Genesis Rabbah 49:8).
(א) ויאמרו גש הלאה קְרַב לְהָלְאָה, כְּלוֹמַר, הִתְקַרֵב לִצְדָדִין וְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְכֵן כָּל הָלְאָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן רִחוּק, כְּמוֹ זְרֵה הָלְאָה (במדבר י"ז), הִנֵה הַחַצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה (שמואל א' כ'), גָּשׁ הָלְאָה, (ישעיהו מ"ט) - הִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן, בִּלְשׁוֹן לַעַז טריטי"דנוש, וּדְבַר נְזִיפָה הוּא, לוֹמַר - אֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לָךְ וְדוֹמֶה לּוֹ קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַשׁ-בִּי (ישעיהו ס"ה), וְכֵן, גְשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה (שם מ"ט) - הִמָשֵׁךְ לִצְדָדִין בַּעֲבוּרִי וְאֵשֵׁב אֶצְלֶךָ; אַתָּה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִין, אֵיךְ מְלָאַךָ לִבְּךָ? עַל שֶׁאָמַר לָהֶם עַל הַבָּנוֹת, אָמְרוּ לוֹ גש הלאה, לְשׁוֹן נַחַת; וְעַל שֶׁהָיָה מֵלִיץ עַל הָאוֹרְחִים - האחד בא לגור, אָדָם נָכְרִי יְחִידִי אַתָּה בֵינֵינוּ, שֶׁבָּאתָ לָגוּר, וישפוט שפוט, וְנַעֲשֵׂיתָ מוֹכִיחַ אוֹתָנוּ?
(1) ויאמרו גש הלאה AND THEY SAID, STEP BACK — Get you away over there — as much as to say, Take yourself aside and keep away from us. Similarly wherever the word הלאה occurs in Scripture it has the meaning of further away. For example: (Numbers 17:2) “Scatter (הלאה) yonder”; (1 Samuel 20:22) “Behold the arrows are beyond thee (הלאה)” Thus גש הלאה signifies, withdraw yourself further away (old French Retire-toi de nous). It is an expression of contempt, signifying, “we do not take any notice of you!” Of a similar character are: (Isaiah 65:5) “Stand by thyself (אל תגש בי) come not near unto me”, and (Isaiah 49:20) גשה לי “Give place to me that I may dwell” which means “withdraw aside for my sake (לי) that I may dwell where you are now”. — They really meant to say to Lot: “You intercede for these strangers; how dare you!” In reply to what he had said to them regarding his daughters they answered: “Get out of the way” — a somewhat gentle expression — whilst with regard to his advocacy for the strangers they retorted, האחד בא לגור THIS MAN CAME TO SOJOURN — You are the only strange man amongst us, for you have come to sojourn here, וישפוט שפוט and you make yourself a Reprover of us!
(א) ויגש. ההקרבה למלך וגדול או למקום סכנה נקראה הגשה (העראנוואגען) כמו למה נגשתם אל החומה, הנגשים אל ה' וכן כולם, לכן בבן אדם יאמר ונגשו אל המשפט, והגישו אדוניו וגו', אבל בהקב"ה נאמר וקרבתי אליכם למשפט, ומ"ש ונקרב בעה"ב אל האלהים הוא קריבה על כרחו, יהי נקרב במצות השופט (זאָלל פאָרגעבראכט ווערדען) (רל"ש):
(יח) וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃ (יט) אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃ (כ) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃ (כא) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃ (כב) וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃ (כג) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃ (כד) וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־לָ֥נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃ (כו) וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃ (כז) וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃ (כח) וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃ (כט) וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃ (ל) וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃ (לא) וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃
(18) Then Judah went up to him and said, “Please, my lord, let your servant appeal to my lord, and do not be impatient with your servant, you who are the equal of Pharaoh. (19) My lord asked his servants, ‘Have you a father or another brother?’ (20) We told my lord, ‘We have an old father, and there is a child of his old age, the youngest; his full brother is dead, so that he alone is left of his mother, and his father dotes on him.’ (21) Then you said to your servants, ‘Bring him down to me, that I may set eyes on him.’ (22) We said to my lord, ‘The boy cannot leave his father; if he were to leave him, his father would die.’ (23) But you said to your servants, ‘Unless your youngest brother comes down with you, do not let me see your faces.’ (24) When we came back to your servant my father, we reported my lord’s words to him. (25) “Later our father said, ‘Go back and procure some food for us.’ (26) We answered, ‘We cannot go down; only if our youngest brother is with us can we go down, for we may not show our faces to the man unless our youngest brother is with us.’ (27) Your servant my father said to us, ‘As you know, my wife bore me two sons. (28) But one is gone from me, and I said: Alas, he was torn by a beast! And I have not seen him since. (29) If you take this one from me, too, and he meets with disaster, you will send my white head down to Sheol in sorrow.’ (30) “Now, if I come to your servant my father and the boy is not with us—since his own life is so bound up with his— (31) when he sees that the boy is not with us, he will die, and your servants will send the white head of your servant our father down to Sheol in grief.