"Leviathan" (1983) a painting by Michael Sgan-Cohen, the Israel Museum Collection,
(א) וַיְמַ֤ן יְהוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃ (ב) וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה׃ (ג) וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃ (ד) וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כָּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃ (ה) וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ׃ (ו) אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃ (ז) לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃ (ח) בְּהִתְעַטֵּ֤ף עָלַי֙ נַפְשִׁ֔י אֶת־יְהוָ֖ה זָכָ֑רְתִּי וַתָּב֤וֹא אֵלֶ֙יךָ֙ תְּפִלָּתִ֔י אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ׃ (ט) מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃ (י) וַאֲנִ֗י בְּק֤וֹל תּוֹדָה֙ אֶזְבְּחָה־לָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר נָדַ֖רְתִּי אֲשַׁלֵּ֑מָה יְשׁוּעָ֖תָה לַיהוָֽה׃ (ס) (יא) וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת־יוֹנָ֖ה אֶל־הַיַּבָּשָֽׁה׃ (פ)
(1) The LORD provided a huge fish to swallow Jonah; and Jonah remained in the fish’s belly three days and three nights. (2) Jonah prayed to the LORD his God from the belly of the fish. (3) He said: In my trouble I called to the LORD, And He answered me; From the belly of Sheol I cried out, And You heard my voice. (4) You cast me into the depths, Into the heart of the sea, The floods engulfed me; All Your breakers and billows Swept over me. (5) I thought I was driven away Out of Your sight: Would I ever gaze again Upon Your holy Temple? (6) The waters closed in over me, The deep engulfed me. Weeds twined around my head. (7) I sank to the base of the mountains; The bars of the earth closed upon me forever. Yet You brought my life up from the pit, O LORD my God! (8) When my life was ebbing away, I called the LORD to mind; And my prayer came before You, Into Your holy Temple. (9) They who cling to empty folly Forsake their own welfare, (10) But I, with loud thanksgiving, Will sacrifice to You; What I have vowed I will perform. Deliverance is the LORD’s! (11) The LORD commanded the fish, and it spewed Jonah out upon dry land.
Leviathan (/lɪˈvaɪ.əθən/; Hebrew: לִוְיָתָן, Modern Livyatan, Tiberian Liwyāṯān) is a sea monster referenced in the Hebrew Bible in the Book of Job, Psalms, and Isaiah.
The Leviathan of the Book of Job is a reflection of the older Canaanite Lotan, a primeval monster defeated by the god Hadad. Parallels to the role of Mesopotamian Tiamat defeated by Marduk have long been drawn in comparative mythology, as have been wider comparisons to dragon and world serpent narratives such as Indra slaying Vrtra or Thor slaying Jörmungandr,[1] but Leviathan already figures in the Hebrew Bible as a metaphor for a powerful enemy, notably Babylon (Isaiah 27:1), and some scholars have pragmatically interpreted it as referring to large aquatic creatures, such as the crocodile.[2] The word later came to be used as a term for "great whale" as well as of sea monsters in general.
(א) בחמישי ברח יונה מפני אלהים, ולמה ברח, אלא פעם ראשון שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר (מלכים ב יד, כה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת" וגו'. פעם שניה שלחו לירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה הקב"ה עשה כרוב חסדיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו ישראל קוראין אותו נביא שקר. פעם ג' שלחו לנינוה, דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר: אני יודע שזה הגוי קרובי התשובה הם, עכשיו עושין תשובה והקב"ה שולח רוגזו על ישראל, ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר אלא אף העכומ"ז. הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם; אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר (תהלים קיג, ד): "עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ", על הארץ נאמר שכבודו שם, שנאמר (ישעיהו ו, ג): "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. ירד יונה ליפו ולא מצא שם אניה לירד בה, והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים לנסות את יונה. מה עשה הקב"ה, הביא עליה רוח סערה בים והחזירה ליפו, וראה יונה ושמח בלבו ואמר: עכשיו אני יודע שדרכי מיושרה לפני. אמר להם: ארד עמכם, אמרו לו: הרי אנו הולכים לאיי הים תרשישה, אמר להם: אבא עמכם, ודרך כל האניות כשאדם יוצא ממנה הוא נותן שכרה ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרה, שנאמר (יונה א, ג): "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ" וגו', פרשו מהלך יום אחד ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם ודרך כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקות הים והאניה שירד בה יונה היתה בצרה גדולה, שנאמר (יונה א, ד): "וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר", ר' חנינא אומר משבעים לשונות היו באניה וכל אחד ואחד שקוצו בידו, שנאמר (יונה א, ה): "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו" וישתחוו ויאמרו: נקרא איש אל אלהיו והיה אלהים אשר יענהו ויציל אותנו מצרה זאת הוא האלהים; וקראו איש אל אלהיו ולא הועילו, ויונה בצרת נפשו נרדם וישן לו. בא אליו רב החובל, אמר לו: הרי אנו עומדים בין מות לחיים ואתה נרדם וישן? מאיזה עם אתה? אמר לו: עברי אנכי. אמר לו: והלא שמענו שאלהי העברים גדול הוא, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ויעשה עמנו נסים כמו שעשה לכם בים סוף. אמר להם: לא אכחד מכם, כי בשבילי הצרה הזאת עליכם; שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם, שנאמר (יונה א, יב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי" וגו'. רבי שמעון אומר: לא קבלו האנשים להפיל את יונה אל הים והפילו גורלות עליהם ויפול הגורל על יונה, שנאמר (יונה א, ז): "וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת" וגו', מה עשו, נטלו את הכלים שבאניה והשליכו אותם אל הים להקל מעליהם ולא הועיל מאומה; רצו לחתור ביבשה ולא יכלו; מה עשו, נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו: אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי, שאין אנו יודעין מה טיבו של האיש הזה. אמר להם: בשבילי הצרה הזאת עליכם, שאוני והטילוני אל הים. מיד נטלוהו והטילוהו עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו; לקחו אותו אצלם והים סוער עליהם; הטילוהו עד צוארו והעמיד הים מזעפו; ועוד העלו אותו אצלן והים הולך וסוער עליהם; הטילוהו כולו ומיד עמד הים מזעפו. רבי טרפון אומר: ממונה היה אותו הדג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית, שנאמר (יונה ב, א): "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה ", נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת הגדולה ועמד, והיו שתי עיניו של דג כחלונות אפומיות מאירות ליונה. ר' מאיר אומר: מרגלית אחת היתה תלויה במעיו של דג מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בצהרים ומראה לו כל מה שבים ובתהומות, ועליו הכתוב אומר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" אמר לו הדג ליונה: אין אתה יודע שבא יומי להאכל בפיו של לויתן? אמר לו יונה: הוליכני אצלו, אמר יונה ללויתן: בשבילך ירדתי לראות מקום מדורך שאני עתיד ליתן חבל בלשונך ולהעלותך ולזבוח אותך לסעודה הגדולה של צדיקים, הראהו חומתו של אברהם, אמר: הבט לברית, וראה לויתן וברח מפני יונה מהלך שני ימים. אמר לו: הרי הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות, והראהו נהר גדול של מימי אוקיינוס, שנאמר (יונה ב, ו): "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", והראהו ים סוף שעברו בתוכו ישראל, שנאמר (יונה ב, ו): "סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי" והראהו מקום משברי ים וגליו יוצאים ממנו, שנאמר (יונה ב, ד): "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ", והראהו עמודי ארץ ומכוניה, שנאמר (יונה ב, ז): "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם", והראהו גיהנם, שנאמר (יונה ב, ז): "וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי", והראהו שאול תחתית, שנאמר (יונה ב, ב): "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי", והראהו היכל ה', שנאמר (יונה ב, ז): "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי", מכאן אנו למדין שירושלים על שבעה הרים היא עומדת, הראהו אבן שתיה קבועה בתהומות תחת היכל ה' ובני קרח עומדים ומתפללין עליה, אמר לו הדג: יונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. אמר יונה לדג: עמוד במקום עמדך שאני מבקש להתפלל. עמד הדג והתחיל יונה להתפלל לפני הקב"ה, ואמר לפניו: רבש"ע, נקראת מוריד ומעלה, ירדתי – העלני; נקראת ממית ומחיה, הרי נפשי הגיעה למות – החייני, ולא נענה, עד שיצא מפיו דבר זה ואמר: אשר נדרתי אשלמה, אשר נדרתי להעלות את לויתן ולזבוח אותו לפניך אשלם ביום ישועת ישראל, מיד רמז הקב"ה והשליך את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): "וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה", ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר (יונה ב, ט): "מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ", וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר (יונה א, טז): "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה'"; וכי זבח זבחו – והלא אין מקבלין זבח מן העכומ"ז, אלא זה הוא דם ברית שהוא כדם זבח, ונדרו ושלמו להביא איש את אשתו ואת כל אשר לו ליראת אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרם גירי הצדק.
(1) ... R’ Meir said: there was a single pearl suspended in the belly of the fish which gave light for Yona like the sun at its strength in the midday and Yona could see everything that was in the sea and the deeps as it says, “A light is sown for the righteous…” (Tehillim 97:11) The fish said to Yona, ‘don’t you know that my day has come to be fed into the mouth of Leviathan?’ He replied, ‘take me to him and I will save you and myself from his mouth.’ He brought him to Leviathan and he (Yona) said to him, ‘Leviathan! For your sake I descended, to see your dwelling place in the sea and further more I am prepared to come down and place a rope in your tongue and to bring you up to the great feast of the righteous. He showed him the seal of Avraham (saying) ‘look at the sign of the covenant!’ Leviathan saw Yona and fled before him two days journey. He (Yona) said to it (the fish), ‘behold, I saved you from the mouth of Leviathan! Now show me what is in the sea and the deeps. It showed him the great river of the waters of the ocean as it says, “…and a river surrounded me…” (Yona 2:4) It showed him the paths of the Red Sea through which Israel passed as it says, “…the weeds were wrapped about my head.” (Yona 2:6) It showed him the place from which the breakers and waves of the sea come forth as it says, “…all Your breakers and waves passed over me.” (Yona 2:4) It showed him the pillars of the earth on their base as it says, “…the earth with her bars closed on me forever…” (Yona 2:7) It showed him the lowest part of the netherworld as it says, “…yet you have brought up my life from the pit…” (ibid.) It showed him Gehinnom as it says, “…out of the belly of She’ol I cried…” (Yona 2:3) It showed him underneath the palace of Gd as it says, “I went down to the bottom of the mountains…” (Yona 2:7) From here we learn that Jerusalem stands on seven mountains. And he saw there the foundation stone fixed in the deeps, and he saw there also the sons of Korach standing and praying for it. They said to Yona, ‘behold, you are standing under the palace of Gd – pray and you will be answered immediately!’ He said to the fish, ‘stop where you are because I want to say a prayer.’ The fish stopped and Yona began to pray before the Holy One saying, ‘Master of all the worlds! The One who is called bringer of death and giver of life! Behold, my soul has arrived at death – give me life! He was not answered until the following came out of his mouth, ‘that which I vowed I will fulfill! My vow to bring up Leviathan and to prepare him before you I will fulfill on the day of Israel’s salvation as it says, “But I will sacrifice to You with a voice of thanksgiving…” (Yona 2:10) Immediately the Holy One gestured to the fish and it vomited Yona up onto the dry land as it says, “And the Lord spoke to the fish, and it vomited out Yona…” (Yona 2:11) And the sailors saw all the signs, miracles and great wonders that the Holy One did with Yona and they arose and cast aside each one his gods as it says, “They that guard lying vanities forsake their loyalty.” (Yona 2:9) They returned to Yafo, went up to Jerusalem and circumcised the flesh of their foreskins as it says, “Then the men feared the Lord greatly and offered a sacrifice to the Lord…” (Yona 1:16) And did they actually offer sacrifice?! Rather this refers to the blood of the covenant of circumcision which is like the blood of sacrifice. Then each one vowed to bring his children and all he had to the Gd of Yona. They vowed and fulfilled and because of them one calls converts righteous converts.
Jewish sources describe Leviathan as a dragon who lives over the Sources of the Deep and who, along with the male land-monster Behemoth, will be served up to the righteous at the end of time. The Book of Enoch (60:7–9) describes Leviathan as a female monster dwelling in the watery abyss (as Tiamat), while Behemoth is a male monster living in the desert of Dunaydin ("east of Eden").[7]
When the Jewish midrash (explanations of the Tanakh) were being composed, it was held that God originally produced a male and a female leviathan, but lest in multiplying the species should destroy the world, he slew the female, reserving her flesh for the banquet that will be given to the righteous on the advent of the Messiah[16]
Rashi's commentary on Genesis 1:21 repeats the tradition:
the...sea monsters: The great fish in the sea, and in the words of the Aggadah (B.B. 74b), this refers to the Leviathan and its mate, for He created them male and female, and He slew the female and salted her away for the righteous in the future, for if they would propagate, the world could not exist because of them. הַתַּנִינִם is written. [I.e., the final “yud,” which denotes the plural, is missing, hence the implication that the Leviathan did not remain two, but that its number was reduced to one.] – [from Gen. Rabbah 7:4, Midrash Chaseroth V’Yetheroth, Batei Midrashoth, vol 2, p. 225].[17]
In the Talmud Baba Bathra 75a it is told that the Leviathan will be slain and its flesh served as a feast to the righteous in [the] Time to Come, and its skin used to cover the tent where the banquet will take place. The festival of Sukkot (Festival of Booths) therefore concludes with a prayer recited upon leaving the sukkah (booth): "May it be your will, Lord our God and God of our forefathers, that just as I have fulfilled and dwelt in this sukkah, so may I merit in the coming year to dwell in the sukkah of the skin of Leviathan. Next year in Jerusalem."[18]
(עג) יַדְבֵּר לָן עָלְמִין עֲלֵמִין מְדַמּוּתָא
(עד) מְנָת דְּלָן דְּמִלְּקַדְמִין פָּרֵשׁ בְּאָרָמוּתָא
(עה) טְלוּלָא דְּלִוְיָתָן וְתוֹר טוּר רָמוּתָא
(עו) וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ וְעָבֵד קְרָבוּתָא
(עז) בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת בִּרְבוּתָא
(עח) יְקַרְטַע נוּן לְקָבְלֵהּ בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא
(עט) מְקָרֵב לֵהּ בָּרְיֵהּ בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא
(פ) אֲרִסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵּן וְשֵׁרוּתָא
(פא) מְסַחֲרִין עֲלֵי תַּכֵּי דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא
(פב) נְגִידִין קָמֵיהוֹן אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא
(פג) וּמִתְפַּנְּקֵי וְרָווֹ בְּכַסֵּי רְוָיָתָא
(פד) חֲמַר מְרַת דְּמִבְּרֵאשִׁית נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא
(73) He now gently guides us eternally,
(74) Granting us the share long reserved for us.:
(75) Leviathan contends with Behemoth;
(76) They are locked in combat with each other.
(77) Behemoth gores mightily with its horns;
(78) The sea-monster counters with potent fins.
(79) The Creator slays them with his great sword,
(80) And prepares a banquet for the righteous,
(81) Who sit in rows at tables of precious stones,
(82) While before them there flow streams of balsam,
(83) And they indulge themselves and drink full cups
(84) Of the precious old wine preserved in vats.
Leviathan the sea-monster, with Behemoth the land-monster and Ziz the air-monster. "And on that day were two monsters parted, a female monster named Leviathan, to dwell in the abysses of the ocean over the fountains of the waters. But the male is named Behemoth, who occupied with his breast a waste wilderness named Duidain." (1 Enoch 60:7–8)
Early Christian depictions of Jonah’s “fish” as a sea dragon have long posed a problem for scholars. Some have explained it by pointing to the Septuagint’s rendering of Jonah’s “fish” as a κῆτος “sea creature.” Yet this translation is itself problematic since it is completely out of step with treatments of the term DAG (daled kamatz gimel)” ּfish” elsewhere in the Bible. Others have opined the influence of Jewish midrashic traditions in which Leviathan plays a role in the Jonah story. However, said traditions cannot be dated before the 9th century CE – more than half a millennium after the artistic evidence. A new explanation offered here is that the Hebrew text of Jonah contains a number of linguistic and thematic features that allude to “Leviathan traditions” as found in several other biblical texts, and that these allusions encouraged the early identification of the DAG (daled kamatz gimel) as a sea monster.
From "Jonah and Leviathan" Scott B. Noegel, Univ. of Washington