(ה) אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכֹּר לְגוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וַחֲצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכֹּר לְגוֹיִם:
(5) It is forbidden to sell the following items to non-Jews: pine-cones, white figs and their stalks, frankincense, and white chickens. Rabbi Yehuda says: one is permitted to sell them a white chicken amongst a group of chickens; and if it is alone he must clip its toe and sell it, since they do not sacrifice blemished animals for idolatry. As for all remaining items, if [their intention was] not specified one is permitted [to sell them], but if specified, it is forbidden. Rabbi Meir says: fine palm dates, sweet dates, and the Nikolaos dates are also forbidden to be sold to non-Jews.
(ט) וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה: הגה וי"א לפרוק חייב אפילו אין העכו"ם שם משום צער בעלי חיים דהוי דאורייתא וכן בכל מקום דפטור לפרוק מ"מ משום צער ב"ח מיהו חייב ונפקא מינה שיכול לקבל שכר (טור סי"ד):
(יא) וי"א לפרוק כו'. דקי"ל כרבנן דצער ב"ח דאורייתא כרבנן וכמו דאוקים שם בגמ' כל אלו הברייתות בטעינה או כריה"ג ובפריקה וכן ס"ל לר"ש וכמש"ש א"ר מדברי שניהן כו' וכן ס"ל לרב יהודה ורב בשבת קכ"ח ב' והרמב"ם שהשמיטה וכ' אינו חייב כו' מ' דס"ל צער ב"ח לאו דאורייתא ומ"ש בס"א בין כו' משום דלא דריש תחת משאו וכן רובץ ולא רבצן כו' לא דריש ובזה אתי שפיר וא"א כאן ליישב בדרך אחר אם לא בדוחק גדול ובדרך רחוקה אבל בפי"ח ופכ"א דשבת פ' דצער ב"ח דאורייתא ועבא"ח סי' ש"ה סי"ח וסי"ט:
(יט) בְּהֵמָה שֶׁנָּפְלָה לְאַמַּת הַמַּיִם, אִם הַמַּיִם עֲמֻקִּים וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין יָכוֹל לְפַרְנְסָם בִּמְקוֹמָהּ, מֵבִיא כַּרִים וּכְסָתוֹת וְנוֹתֵן תַּחְתֶּיהָ מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים אַף עַל פִּי שֶׁמְּבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. דִּין קֵרוּד בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ בְּיוֹם טוֹב. (מָרְדְּכַי פ''ב דְּבֵיצָה) וְע''ל סי' תק''ג ס''ב.
(כ) מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ''ם לַחְלֹב בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהֶחָלָב מְצַעֲרָהּ, וְהֶחָלָב אָסוּר בּוֹ בַּיּוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹתוֹ מִן הָעַכּוּ''ם בְּדָבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּחוֹלֵב לְצֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל.
(יד) אָסוּר לוֹמַר לְכּוּתִי לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לְקָחָהּ הוּא מֵעַצְמוֹ וְסֵרְסָהּ, מֻתָּר. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה, קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא הֶעֱרִים, וְהָגּוֹי מַכִּירוֹ וּמְכַוֵּן לְטוֹבָתוֹ, וּמוֹכְרָן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹ גָּדוֹל מֻתָּר לְמָכְרָהּ, אֲבָל לִבְנוֹ קָטָן אֵינָהּ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ לוֹ. הַגָּה: וּמֻתָּר לָתֵת בְּהֵמָה לְגּוֹי לְמַחֲצִית שָׂכָר, אַף עַל פִּי שֶׁהַכּוּתִי בְּוַדַּאי יְסָרְסֶנּוּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פט''ז מֵהִלְכוֹת א''ב), דְּגוֹי אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁהּ קָא עָבִיד (בֵּית יוֹסֵף). וּמֻתָּר לִמְכֹּר לְכוּתִים בְּהֵמוֹת וְתַרְנְגוֹלִים, אַף עַל גַּב דִּבְוַדַּאי הַכּוּתִי קוֹנֶה אוֹתָם לְסָרְסָם. (וְיֵשׁ אוֹסְרִים תִּמְצָא מְבֹאָר בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִי' רצ''ד) וּמִיהוּ, אִם אֵין הַכּוּתִי הַקּוֹנֶה מְסָרְסָם בְּעַצְמוֹ, רַק נוֹתְנוֹ לְכוּתִי אַחֵר לְסָרֵס, לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי (ג''ז שָׁם). כָּל דָּבָר הַצָּרִיךְ לִרְפוּאָה אוֹ לִשְׁאָר דְּבָרִים, לֵית בֵּהּ מִשּׁוּם אִסוּר צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים (אִסוּר וְהֶתֵּר הָאָרֹךְ סִימָן נ''ט). וְלָכֵן מֻתָּר לִמְרֹט נוֹצוֹת מֵאֲוָזוֹת חַיּוֹת, וְלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים (מהרא''י סִי' ק''ה). וּמִכָּל מָקוֹם הָעוֹלָם נִמְנָעִים דְּהָוֵי אַכְזָרִיּוּת:
(14) It is forbidden to tell a gentile to castrate our animals. If he takes it upon himself and castrates it, it is permitted. And if a Jew is devious in this matter [and tells a gentile to castrate it], we fine him, (Rama: even if he isn't devious, but the gentile recognizes and understands it is for [the Jew's] benefit) and we make him sell it to a different Jew, and it is permitted to sell it even to his oldest son, but not to his younger son, he neither sells it nor gives it to him. Rama: And it is permitted to give the animal to a gentile for a semi-yield lease, even if the gentile will certainly castrate it (Hagaot Maimoni 16:1-2), for the gentile will only have his [benefit] in mind when he is doing it (Bet Yosef). And it is permitted to sell gentiles animals and chicken, even if the buyer will definitely castrate them. (And some prohibit, the explanation of which can be found in the Terumat Hadeshen 294). However, if the gentile buyer will not castrate them himself, but will give it to another gentile to castrate, all permit (G"Z ibid). Any [action] needed for healing or other reasons, there is no prohibition of "causing pain to animals" (Issur V'Heter Extended 59). And therefore it is permitted to pluck the feathers of wild geese, and there is no potential problem of "causing pain to animals" (Mahar"i 105). Nevertheless, the world withholds from it because of its cruelty.
(סט) (סט) מביא כרים וכסתות וכו' - וה"ה דיכול להניח שאר כלים תחתיה כדי שתוכל לעלות ונקט כרים וכסתות לרבותא אף דלא יהיו ראוים להשתמש בהן עי"ז בעוד שעליהן לחות המים אף לכשתעלה הבהמה אפ"ה מותר דאתי צער בע"ח דהוא דאורייתא [ממה דהזהירה התורה מצות פריקת המשא מעל הבהמה] ודחי איסור ביטול כלי מהיכנו שהוא רק מדרבנן שגזרו שלא לבטל בשבת כלי ממה שהיא מוכנת:
(א) ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו
משא"כ במוכר לבן בין שאר תרנגולים לא יקטע כדי לצאת מן הספק, דמדמסתבר לתלות בהיתר, אסור לקטע משום צעב"ח שאסור מדאורייתא [כח"מ רע"ב ס"ט]: