פשרה - Compromise
by Danny C

Is compromise allowed, forbidden or encouraged? Is it a perversion of justice or the only way to reach peace?

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
(13) Pick from each of your tribes men who are wise, discerning, and experienced, and I will appoint them as your heads.”

(טז) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃ (יז) לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹקִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃

(16) I charged your magistrates at that time as follows, “Hear out your fellow men, and decide justly between any man and a fellow Israelite or a stranger. (17) You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear no man, for judgment is God’s. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it.”

From the pasuk 16 if appears that compromise might be permitted, after all the pasuk states "hear out your fellow men, and decide justly". But the following pasuk 17 implies the opposite- "Fear no man, for judgment is God's". The following lengthy gemerah in Sanhedrin brings that distinction to light.

נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע: סרמ"ש בנק"ש סימן: ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע ה"ז חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י, ג) בוצע ברך נאץ ה' אלא יקוב הדין את ההר שנאמר (דברים א, יז) כי המשפט לאלקים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון

.... רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע ... אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קרחה איני והא רב הונא תלמידיה דרב הוה כי הוה אתו לקמיה דרב הונא אמר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה

Once the verdict of the judgment has been issued, it is not permitted for you to mediate a dispute. The Gemara presents a mnemonic device alluding to the names of tanna’im in the coming discussion: Samekh, reish, mem, shin; beit, nun, kuf, shin. The Tosefta cites several statements of tanna’im related to compromise and the term botze’a. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: It is prohibited to mediate a dispute; and anyone who mediates [habotze’a] a dispute is a sinner; and anyone who blesses the mediator is cursing God. And of this, it is stated: “And the covetous [botze’a] blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3). Rather, the judge must assure that the true judgment will prevail at all costs and metaphorically pierce the mountain, as it is stated: “For the judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). And similarly, Moses would say: Let the judgment pierce the mountain. But by contrast, Aaron, whose role was not that of a judge, was a lover of peace and a pursuer of peace, and he would apply peace between one person and the other, as it is stated: “The law of truth was in his mouth, and unrighteousness was not found in his lips; he walked with Me in peace and uprightness, and turned many away from iniquity” (Malachi 2:6). ...

Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: It is a mitzva to mediate a dispute, as it is stated: “Execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16). Is it not that in the place where there is strict judgment there is no true peace, and in a place where there is true peace, there is no strict judgment? Rather, which is the judgment that has peace within it? You must say: This is mediation, as both sides are satisfied with the result.
And similarly, with regard to David, it says: “And David executed justice and charity to all his people” (II Samuel 8:15). And is it not that wherever there is strict justice, there is no charity, and wherever there is charity, there is no strict justice? Rather, which is the justice that has within it charity? You must say: This is mediation....

Rabbi Shimon ben Menasya says: If two litigants come before you for a judgment, before you hear their respective statements and claims; or after you hear their statements but you do not yet know where the judgment is leaning, meaning that it is not yet clear to the judge which party is in the right, you are permitted to say to them: Go out and mediate. But after you hear their statements and you know where the judgment is leaning, you are not permitted to say to them: Go out and mediate, as it is stated: “The beginning of strife is as when one releases water; therefore leave off contention before the quarrel breaks out” (Proverbs 17:14). Rabbi Shimon ben Menasya interprets the verse to mean: Before the resolution of the contention is revealed, you can cast it off. Once the resolution of the contention is revealed, you cannot cast it off.
And Reish Lakish says: If two litigants come for a judgment, and one is flexible and agreeable and one is rigid and contentious, before you hear their respective statements, or after you hear their statements but you do not yet know where the judgment is leaning, it is permitted for you to say to them: I will not submit to your request to judge you. The judge may refuse the case out of fear that perhaps the strong and contentious one will be found liable, and it will turn out that the strong one will pursue the judge with intent to harm him. But once you hear their statements and you know where the judgment is leaning, you may not say to them: I will not submit to your request to judge you, as it is stated: “You shall not be afraid before any man” (Deuteronomy 1:17). ...

Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Korḥa, who said it is a mitzva to mediate a dispute.

מצוה למימרא להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו היינו תנא קמא איכא בינייהו מצוה רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה ת"ק סבר רשות
He means that it is a mitzva to say to them: Do you want a strict judgment, or do you want a compromise? The Gemara objects: Since this opinion is the same as that of the first tanna, who also allows compromise, it is redundant to teach it. The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the question of whether it is a mitzva to arrange a compromise. Rabbi Yehoshua ben Korḥa holds that it is a mitzva to offer them the option of compromise, and the first tanna holds that it is merely permitted.

Rabbi Eliezer says it's prohibited and a sin to compromise because justice is the Lord's and compromise means that we are ignoring the letter of the law which God has handed us and instead following our own best judgment. Moshe himself followed the letter of the law and did not budge from it. However, Aharon his brother was a lover of people and strove to find compromise before the case ever appeared before a court! The flip side of that is Aharon allowed himself to make the Golden Calf because he started compromising with himself.

The conclusion of the gemerah states that the law is not like Rabbie Eliezer and in fact it is mitzva to compromise.

These are just excerpts of a much longer discussion regarding compromise. There is a conflict between demanding the judges not bend the case based on the litigants which would be a perversion of justice and ensuring that the law is upheld even after the litigants leave the court. As a result the conclusion in the gemerah is that before the judges begin hearing the case they can offer a compromise OUTSIDE of court. Since anything inside the court must follow strict rulings of the law with no bending.

(ד) מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִּינִים בַּתְּחִלָּה בְּדִין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ בִּפְשָׁרָה. אִם רָצוּ בִּפְשָׁרָה עוֹשִׂין בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשִׂין פְּשָׁרָה תָּמִיד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ח טז) "מִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" אֵי זֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁלוֹם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח טו) "וַיְהִי דָוִד עשֶֹׁה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ צְדָקָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶהוּ בִּצּוּעַ וְהִיא הַפְּשָׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם גְּמַר דִּין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְיָדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִצְוָה לִבְצֹעַ אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר הַדִּין וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן אֶלָּא יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר:

(4) It is a Mitzvah to tell the parties at the beginning 'do you want Din (strict justice), or Pesharah (arbitration)?' If they want Pesharah, we seek out a compromise for them. A court that always does Pesharah is praiseworthy. Of them the verse says, “A just peace was made in your gates.” What kind of peace is also justice? We must conclude that this is Pesharah. As it is stated regarding King David, “And David made justice and righteousness to the nation.” What is the justice that has with it righteousness? We must conclude that it is arbitration. This is before the verdict, even if you heard their words and know which way the verdict leans. Once the case finished, and he said “Ploni, you are innocent, and Almoni, you are liable,” you may not do Pesharah, rather, let the Din pierce the mountain.

The Rambam codifies the law following the gemerah that it mitzvah to offer a compromise before the case has started.

(ב) ומצוה לדיין להתחיל להם בפשרה שיאמר במה אתם רוצים יותר בפשרה או בדין:

(ג) אפילו אם שמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה כל זמן שלא גמר הדין לומר פלוני זכאי ופלוני חייב אבל לאחר גמר דין אינו יכול לעשות פשרה ומיהו אם יש שבועה ביניהם רשאי לעשות פשרה ביניהם אפילו לאחר גמר דין כדי ליפטר מעונש שבועה:

(ד) וכל דיין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזה משפט שיש בו שלום זו פשרה:

(ה) וכשם שמוזהר שלא להטות דין כך מוזהר שלא יהא נוטה בפשרה לאחד יותר מחבירו:

The Tur says slightly differently than the Rambam, compromise is allowed and encouraged even after you've heard both sides of the case. As long as no definitive judgment was reached or announced they can take to meditation instead of following the letter of the law.

(יא) חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃
(11) Faithfulness and truth meet; justice and well-being kiss.
(ב) צדק ושלום, כי גדר הצדק שהוא ממוצע בין המשפט ובין החסד, כי התשלומין שהם מוגבלים כפי המעשה שהוא האמת הם בדרך משפט אבל גדר הצדק והבדלו מן משפט שהוא לא ישקיף על חקות המשפט הכללים רק יעשה לפנים משורת הדין, והוא דבר ממוצע בין האמת שהוא הדין הגמור ובין החסד הגמור, כי הוא חסד מורכב עם משפט, שבהצדק יפגשו יחדו חסד ואמת, הנתונה לפי האמת והדין, והנתונה לפי החסד ולפנים משורת הדין, וכבר בארנו שע''י שהחסד שיעשה ה' הוא מיוסד על האמת שהוא המעשה, בהכרח ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, היינו שישגיח שהמקבל החסד יהיה לו קיום ולא יתמוטט מן העמוד שהחסד נשען עליו, רצוני שלא יבא לידי חטא כמ''ש ואל ישובו לכסלה, לפ''ז ע''י (ג) שחסד ואמת נפגשו, עי''ז (ד) צדק ושלום נשקו, כי מפגישת החסד עם האמת יבא הצדק מלמעלה לרגלי החסד הבא משם, והשלום יבא מלמטה לרגלי האמת העולה ממטה למעלה, ושניהם נשקו ויתחברו יחדיו, ומפרש