Dwelling in the Sukkah #2: Exempting the Patient, Caretaker and Person Experiencing Discomfort

מתני׳ שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה:

חולים ומשמשיהם: תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה אפי' חש בעיניו ואפילו חש בראשו ארשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר ר' יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולין ומשמשיהם פטורים מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורים מצטער הוא פטור משמשיו לא:

פטור משמשי חולה

חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה אסיקנא אפילו חש בראשו בלבד ומצטער בה פטור וטעמא משום דכתיב תשבו כעין תדורו:

שערי תשובה סימן תרמ אות ג

חולים ומשמשיהם. וכת' בשבו"י ח"ג סימן מ"ז מי שנשכר מקהל להיות משמש לחולים ומשמשי חולים פטורים אם מחויב מ"מ לאכול בכל סעודה וסעודה כזית בסוכה ולברך ברכת סוכה שהרי הולך לפעמים לצורכו והשיב שהוא פטור כיון שמושכר לשמש לחולי כל צרכו ולהשגיח עליו לעשות פעולתו שלימה ואם ילך לסוכה הו"ל מצטער בצער החולה שדעתו עליו תמיד ולכן פטור, אך בלילה הראשונה דגם המצטער חייב לאכול כזית גם הוא חייב כו' ע"ש.

(ו) חולים וכו' - משום דכתיב תשבו כעין תדורו ואם היה לו זה החולי כל השנה לא היה יושב בביתו דוקא אלא היה הולך למקום שנקל לו לחליו:

(ז) ומשמשיהן פטורין וכו' - לפי שהן עוסקין במצוה וכל העוסק במצוה פטור מן המצוה:

ערוך השלחן אורח חיים תרמ:ג-ד

ונ"ל דזהו הכל בכלל תשבו כעין תדורו דכשם שהאדם שדירתו קשתה לו לבריאותו יצא מדירתו כמו כן בסוכה וכמו שמשמשי החולה עוזבים ביתם ויושבים אצל החולה כמו כן בסוכה.

תוספות הרא״ש שם

חולה הוא ומשמשו פטור. אף על גב דאיפשר לו לישן בלא משמשו הקילו לנחת רוח לו להיות משמשו ישן עמו.

ת"ל וביום השביעי עצרת השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת:

רא"ש מסכת סוכה פרק ג

אלא כל הני פסולי מסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא כדי שיזהרו ישראל במצות אבל במקום הדחק הכשירום כיון שאי אפשר בענין אחר מברכין עליהן.

ריטב״א סוכה כח:

שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן , וכל מאי דאמרינן בכל דוכתא תשבו כעין תדורו מהכא נפקא לן, דהאי קרא גלי לן דמאי דכתיב תשבו אינה ישיבה כל דהוא אלא ישיבה כעין דירה...

(ד) שמלתך לא בלתה. עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ שָׁפִים בִּכְסוּתָם וּמְגַהֲצִים אוֹתָם כְּמִין כֵּלִים מְגֻהָצִים, וְאַף קְטַנֵּיהֶם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ גְדֵלִים הָיָה גָּדֵל לְבוּשָׁן עִמָּהֶם, כִּלְבוּשׁ הַזֶּה שֶׁל חוֹמֶט שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ (עי' ילקוט שמעוני תת"ן)

(ז) לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃ (ח) כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃

פטור מצטער

R' Shmuel Shimoni

It is reported about R. Chayyim Ozer, the author of the "Achiezer," that he was once a guest in the sukka of R. Barukh Ber Leibowitz, author of the "Birkat Shemuel." R. Barukh Ber suffered discomfort in the sukka on account of the cold, offered his apologies and went into the house, whereas the Achiezer, who did not share his discomfort, remained in the sukka. A few minutes later, R. Barukh Ber came out and rejoined him, and in response to his guest's astonishment, he explained that while the law of mitzta'er exempts him from the mitzva of sukka, it does not exempt him from the mitzva of hospitality, and therefore he must sit in the sukka together with his guest.

הולכי דרכים ביום. כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער:

(ד) מִצְטַעֵר פָּטוּר מִן הַסֻכָּה, הוּא וְלֹא מְשַׁמְּשָׁיו אֲבָל בַּלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ מִצְטַעֵר חַיָּב לֶאֱכֹל שָׁם כַּזַּיִת (כָּל בּוֹ); אֵיזֶהוּ מִצְטַעֵר, זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישַׁן בַּסֻכָּה מִפְּנֵי הָרוּחַ, אוֹ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים וְהַפַּרְעוֹשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אוֹ מִפְּנֵי הָרֵיחַ; וְדַוְקָא שֶׁבָּא לוֹ הַצַּעַר בְּמִקְרֶה, אַחַר שֶׁעָשָׂה שָׁם הַסֻכָּה, אֲבָל אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת סֻכָּתוֹ לְכַתְּחִלָּה בִּמְקוֹם הָרֵיחַ אוֹ הָרוּחַ וְלוֹמַר: מִצְטַעֵר אֲנִי. הַגָּה: וְאִם עֲשָׂאָהּ מִתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְטַעֵר בַּאֲכִילָה אוֹ בִּשְׁתִיָּה אוֹ בְּשֵׁנָה, אוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶם בַּסֻּכָּה מֵחֲמַת דְּמִתְיָרֵא מִלִּסְטִים אוֹ גַּנָּבִים כְּשֶׁהוּא בַּסֻּכָּה, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּאוֹתָהּ סֻכָּה כְּלָל, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא מִצְטַעֵר בָּהֶם, דְּלֹא הַוְיָא כְּעֵין דִּירָה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת שָׁם כָּל צְרָכָיו (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַיָּשֵׁן). מִי שֶׁכָּבוּ לוֹ הַנֵּרוֹת בַּסֻּכָּה, בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ לוֹ נֵר בְּבֵיתוֹ, מֻתָּר לָצֵאת מִן הַסֻּכָּה כְּדֵי לֶאֱכֹל בִּמְקוֹם נֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ לְסֻכַּת חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם נֵר, אִם יֵשׁ טֹרַח גָּדוֹל בַּדָּבָר (ת''ה סי' צ''ג וּפְסָקָיו סי' קנ''ח); וְאִם בָּא רוּחַ לְכַבּוֹת הַנֵּרוֹת בַּסֻּכָּה, מֻתָּר לִפְרֹס סָדִין אוֹ בֶּגֶד מִן הַצַּד, אֲבָל לֹא תַּחַת הַסְּכָךְ (אוֹר זָרוּעַ). מִי שֶׁלֹּא יוּכַל לִישַׁן בַּסֻּכָּה מֵחֲמַת שֶׁצַּר לוֹ בְּפִשּׁוּט יָדָיו וְרַגְלָיו, לֹא מִקְרֵי מִצְטַעֵר, וְחַיָּב לִישַׁן שָׁם אַף עַל גַּב דְּצָרִיךְ לִכְפֹּף יָדָיו וְרַגְלָיו (ת''ה סִימָן צ''ב), וְלֹא יוּכַל אָדָם לוֹמַר: מִצְטַעֵר אֲנִי, אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִצְטַעֵר בּוֹ (טוּר); וְאֵין הַמִּצְטַעֵר פָּטוּר אֶלָּא אִם יִנָּצֵל עַצְמוֹ מִן הַצַּעַר, אֲבָל בְּלָאו הָכֵי חַיָּב לִישֵׁב בְּסֻכָּה אַף עַל גַּב דְּמִצְטַעֵר. (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַיָּשֵׁן).

גופא א"ר אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מתפילין שהרי נאמר בהן פאר מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך וגו' את הוא דמיחייבת אבל כ"ע פטירי

ט"ז סימן תר"מ סק"ח

אלא אם ינצל עצמו מן הצער. דכעין דירה בעינן, ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתו בצער, כן כתב המרדכי בשם רא"מ.

וקשה: פשיטא! למה יפטר כשאין לו צער בסוכה טפי מביתו, דזה הוה ליה למימר באין לו צער בשניהם, דלמה יבטל מצות סוכה בחנם?

ויש לומר דסלקא דעתך דטעמא דפטור במצטער משום דעיקר מצות סוכה להזכיר ענין הסוכה שנאמר 'כי בסוכות הושבתי' (ויקרא כ"ג, מג), וזה המצטער הוא טרוד בצערו, ואינו שם על לבו לזה, על כן הוא פטור. קא משמע לן דהטעם אינו בשביל זה, אלא שכעין דירה בעינן, ואין אדם דר במקום צער כל שיוכל להנצל מזה בצאתו, הכי נמי בסוכה.