002 Devarim - Judges 1:8-18
1 א
(ח) רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע ה' לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃
(8) See, I place the land at your disposal. Go, take possession of the land that the LORD swore to your fathers, Abraham, Isaac, and Jacob, to assign to them and to their heirs after them.
2 ב

(א) ראה נתתי. בְּעֵינֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים, אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מֵאוֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה (ספרי):

(ב) באו ורשו. אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר, וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה, אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זָיִן (ע' שם):

(ג) לאבתיכם. לָמָּה הִזְכִּיר שׁוּב לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם):

(1) ראה נתתי SEE, I HAVE GIVEN [THE LAND BEFORE THEE] — With your own eyes do you see this: I do not tell you this by conjecture or hearsay (Sifrei Devarim 7). (2) באו ורשו GO IN AND POSSESS [THE LAND] — There is no one who will contest the matter, and you will not need to wage war. Indeed, had they not sent the spies, but had trusted in God's promise, they would not have needed weapons of war (cf. Sifrei Devarim 7). (3) לאבתיכם [THE LAND WHICH THE LORD SWARE] UNTO YOUR FATHERS … [TO GIVE TO THEM] — Why does he further mention their names: to Abraham, to Isaac, and to Jacob? But it is to suggest the following: The merit of Abraham would itself suffice, that of Isaac would itself suffice, that of Jacob would itself suffice, that I should give the land to you (cf. Sifrei Devarim 8:1; see also Rashi on Leviticus 26:42).

3 ג
(א) ראה נתתי לפניכם את הארץ יושבי הארץ כי נמוגו מפניכם ולא יתקוממו:
(1) נתתי לפניכם את הארץ , the inhabitants of that land whose courage had already melted and who would not offer much resistance.
4 ד
(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
(9) Thereupon I said to you, “I cannot bear the burden of you by myself.
5 ה

(ב) לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כַּךְ אָמַר לָהֶם,

ה' אלקיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעוֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כַּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכַךְ כְּלוּם, אֲנִי אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (ספרי; סנהדרין ז'):

(2) לא אוכל לבדי וגו׳ I AM NOT ABLE [TO BEAR YOU] ALONE — Is it possible that Moses was not able to judge Israel? The man who brought them forth from Egypt, and divided the sea for them, and made the Manna fall, and collected the quails, was not he able to judge them?! But thus did he say unto them, ה' אלהיכם הרבה אתכם THE LORD YOUR GOD HATH MADE YOU GREAT (הרבה) — He has made you superior to and has placed you higher than your judges, inasmuch as He takes the punishment off you and places it upon your judges if they could have prevented your wrongdoing and did not do so. Solomon made a similar statement (namely that the Jewish judge may easily make himself liable to punishment): “For who is able to judge this thy grievous people?” (1 Kings 3:9). Is it possible that he of whom it is said, (Deuteronomy 5:11) “He was wiser than all men”, should say, "Who is able to judge”? But this did Solomon mean: The judges of this people are not like the judges of other peoples, for if one of the latter gives judgment and wrongly sentences a person to death by the sword, or to flagellation, or to strangulation, or wrests his justice and thus robs him of his due, it is regarded as of little importance (lit., there is nothing at all in that); I, however, if I unjustly sentence a person to pay even a sum of money, my life is required of me, as it is said, (Proverbs 22:23) “And He robs of their life those who rob them" (Sifrei Devarim 9:2; Sanhedrin 7a).

6 ו
(י) ה' אֱלֹקֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃
(10) The LORD your God has multiplied you until you are today as numerous as the stars in the sky.—
7 ז

(א) והנכם היום ככוכבי השמים. וְכִי כְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וַהֲלֹא לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים רִבּוֹא, מַהוּ "וְהִנְּכֶם הַיּוֹם?" הִנְּכֶם מְשׁוּלִים כַּיּוֹם – קַיָּמִים לְעוֹלָם כַּחַמָּה וְכַלְּבָנָה וְכַכּוֹכָבִים (עי' ספרי):

(1) והנכם היום ככוכבי השמים AND, BEHOLD, YE ARE THIS DAY AS THE STARS OF THE HEAVEN — But were they that day as the stars of the heaven? Were they not, indeed, only sixty myriads? What, then, is the meaning of “And, behold, ye are this day (היום lit., the day)"? It means: Behold ye may be compared to the day (the sun), existing for ever just as the sun and the moon and the stars (cf. Sifrei Devarim 10:1).

8 ח
(יא) ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃
(11) May the LORD, the God of your fathers, increase your numbers a thousandfold, and bless you as He promised you.—
9 ט

(א) יסף עליכם ככם אלף פעמים. מַהוּ שׁוּב ויברך אתכם כאשר דבר לכם? אֶלָּא אָמְרוּ לוֹ, מֹשֶׁה אַתָּה נוֹתֵן קִצְבָה לְבִרְכוֹתֵינוּ! כְּבָר הִבְטִיחַ הַקָּבָּ"ה אֶת אַבְרָהָם "אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת וְגוֹ'" (בראשית י"ג), אָמַר לָהֶם זוֹ מִשֶּׁלִּי הִיא, אֲבָל הוּא יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם (ספרי):

(1) יסף עליכם ככם אלף פעמים MAY HE ADD TO YOU A THOUSAND TIMES AS MANY MORE AS YE ARE — What is the force of saying further: ויברך אתכם כאשר דבר לכם AND MAY HE BLESS YOU EVEN AS HE HATH SPOKEN CONCERNING YOU? But the explanation is: They said to him, “Moses, you are setting a limit to our blessings (only a thousand times)! The Holy One, blessed be He, has already made a boundless promise to Abraham (Genesis 13:16) “… if one can count [the dust of the earth, then can thy seed also be counted]"! Moses replied to them: This (a thousand times) is from me (it is my blessing); but may He bless you even as He hath spoken concerning you!" (Sifrei Devarim 11).

10 י
(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃
(12) How can I bear unaided the trouble of you, and the burden, and the bickering!
11 יא

(ב) טרחכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טָרְחָנִין – הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין:

(ג) ומשאכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין, הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ! אֵחַר לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת: (ד) ורבכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (ספרי):

(2) טרחכם YOUR CUMBRANCE — Moses' use of this word regarding them teaches us that the Israelites were troublesome: if one of them perceived that his opponent in a law suit was about to be victor in the case he would say: I have witnesses to bring, further proof to adduce, I will add judges to you who are sitting (Sifrei Devarim 12:1) . (3) ומשאכם YOUR BURDEN — this teaches that they were Epicorsim (that they treated the judges with scant respect): if Moses went forth early from his tent they said, “Why does the son of Amram leave so early? Perhaps he is not at ease at home?" If he left late, they said, “What do you think? He is sitting and devising evil schemes against you, and is plotting against you" (Sifrei Devarim 12:2).

(4) וריבכם AND YOUR STRIFE — this teaches that they were always contentious (Sifrei Devarim 12:3).

12 יב
(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
(13) Pick from each of your tribes men who are wise, discerning, and experienced, and I will appoint them as your heads.”
13 יג

(ב) אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:

(ג) חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינְרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):

(ד) וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גֻּדַּלְתֶּם אִתּוֹ, לָכַךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):

(2) אנשים MEN — But would it enter your mind that he would take women? Why then does it state here men? It means that he should take righteous, desirable men (cf. Sifrei Devarim 13:2).

(3) חכמים ונבנים WISE AND UNDERSTANDING [MEN] — i.e. men who can understand a matter out of (i.e. by comparison with) another matter. — This is what Arius asked R. Jose: what is the difference between wise men and understanding men? A wise man is like a rich money changer: when people bring him dinars to examine (to value) he examines them; and when they do not bring to him, he sits and does nothing (he does not go out to seek any). An understanding man, however, is like a merchant money changer: when they bring him coins to examine, he examines them; and when they do not bring to him, he goes about and brings of his own money (i.e. he himself buys coins) (cf. Sifrei Devarim 13:3).

(4) וידעים לשבטיכם AND [MEN] KNOWN AMONGST YOUR TRIBES — i.e. men who are known to you. For if he were to come before me wrapped in his robe, “I" would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is fitted for the office: but you know him for you have been brought up with him. On this account it states: known amongst your tribes (Sifrei Devarim 13:4).

14 יד
(יד) וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת׃
(14) You answered me and said, “What you propose to do is good.”
15 טו

(א) ותענו אתי וגו'. חֲלַטְתֶּם אֶת הַדָּבָר לַהֲנָאַתְכֶם; הָיָה לָכֶם לְהָשִׁיב, מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִמִּי נָאֶה לִלְמוֹד, מִמְּךָ אוֹ מִתַּלְמִידְךָ? לֹא מִמְּךָ שֶׁנִּצְטַעַרְתָּ עָלֶיהָ?! אֶלָּא יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, הֱיִיתֶם אוֹמְרִים עַכְשָׁו יִתְמַנּוּ עָלֵינוּ דַּיָּנִין הַרְבֵּה, אִם אֵין מַכִּירֵנוּ, אָנוּ מְבִיאִין לוֹ דוֹרוֹן וְהוּא נוֹשֵׂא לָנוּ פָנִים (שם):

(1) ותענו אתי וגו׳ AND YOU ANSWERED ME, etc. — You at once decided the matter to your benefit. You should really have replied: Our teacher, Moses! From whom is it more fitting to learn, from you or from your disciple? Is it not from you who have taken such pains about it? But I knew your thoughts: you said, “Many judges will now be appointed over us; if one of them does not happen to be an acquaintance of ours, we shall bring him a gift and he will show us favour (Sifrei Devarim 14).

16 טז
(א) ותענו אותי וגו'. רבותינו ז''ל אמרו (ספרי) שאמר להם היה לכם לומר רבינו ממי נאה ללמוד וכו' ממך שנצטערת עליה וכו' אלא שאני יודע וכו' ע''ש, ואפשר לפרש הכתוב לשבח, שישראל נצטערו על הדבר אבל להנאת משה מחלו על עצמם, והוא אומרו טוב הדבר להקל מעל רבינו הגם שהוא קשה אצלנו לעשותו ללמוד מפי תלמידך, והוא אומרו אשר דברת דברים קשים אצלנו לעשות אותם, והגם שהמאמר בא בכלל התוכחות, אולי שהקפיד גם על זה, ואפשר לומר כי משה נתחכם לדבר דברים הנשמע מהם ב' דרכים, א' לגנאי כמו שאמרו בספרי, וא' לשבח כמו שפירשנו, וטעמו כי בישראל היו ב' סוגים א' כת הצדקת וא' כת הקנטרנית וכל א' מהם יודע עצמו וכשאמר הדברים כל אחד יבין את אשר עם לבבו, כת הצדקת דבריו להם כדרכנו כמו שפירשתי כי יודעים בעצמן מה היתה כונתם, וכת הקנטרנית יכאיבו אותם הדברים כפי מה שענו ויבינו כפי' ספרי:
17 יז
(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם׃
(15) So I took your tribal leaders, wise and experienced men, and appointed them heads over you: chiefs of thousands, chiefs of hundreds, chiefs of fifties, and chiefs of tens, and officials for your tribes.
18 יח

(ב) אנשים חכמים וידעים. אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי; זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלֹשׁ, אנשים צַדִיקִים, חכמים, וידעים (שם):

(2) אנשים חכמים וידעים [AND I TOOK] MEN, WISE AND KNOWN — but understanding men I could not find (Nedarim 20b). This, too, was one of the seven qualifications which Jethro mentioned to Moses, but he found only three: men, i.e. righteous men, wise and known (Sifrei Devarim 15:2).

19 יט
(א) אנשים חכמים וידעים פרש״‎י אבל נבונים לא מצאתי זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלש וא״‎ת היכן הם שבע מדות שאמר יתרו למשה הרי אינן אלא ארבע אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע אלא הכי הוי פי׳‎ וזו אחת מהשבע מדות שאמר יתרו למשה ששם הארבע וכאן השלש הרי שבע בין כאן ולהלן. והכי איתא באלה הדברים רבה, אמר רבי ברכיה בשם רבי חמא ב״‎ר חנינא צריכים הדיינים שתהיינה בהן שבע מדות ואלו הם חכמים ונבונים וידועים ומה שכתב להלן ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע הרי שבע ולמה לא נכתבו שבעתם כאחת ללמד שאם לא מצאו משבע מביאים מד׳‎ לא מצאו מד׳‎ מביאים מג׳‎ חכמים ונבונים וידועים לא מצאו מג׳‎ מביאים משנים לא מצאו משנים מביאים מאחד שכך כתיב אשת חיל מי ימצא.

(1) אנשים חכמים וידעים, “wise and knowledgeable men;” Rashi points out that apparently Moses had not found men possessed of בינה, insight, one of the criteria Yitro had told him to look for in men appointed to judge others. He had only found men that could be called: righteous, wise, and knowledgeable. If you were to ask what happened to the other four qualifications stipulated by Yitro as a precondition for acting as a judge? (Compare Exodus 18,21) The fact that the seven qualifications do not appear consecutively, but only four of them appear in the verse quoted, is a hint that if all these virtues could not be found in one man, then we would have to settle for less. Solomon in Proverbs 31 already pointed out how difficult it is to find even one woman who can be described as אשת חיל, “a woman of valour.”Rabbi B’rechyah in the name of Rabi Chama, son of Rabbi Chanina, is quoted in Deuteronomy Rabbah, 1,10, as having said: judges must possess seven virtues: wisdom, insight, knowledge, plus the four listed in Exodus 18,21. The reason that do not all appear together is to teach that the seven virtues are meant as in the best case scenario. If it is impossible to find people with all these virtues, naturally we have to settle for less, just as we never had a king that possessed all the virtues listed in Deuteronomy 17,15-20.

20 כ
(טז) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃
(16) I charged your magistrates at that time as follows, “Hear out your fellow men, and decide justly between any man and a fellow Israelite or a stranger.
21 כא

(א) ואצוה את שפטיכם. אָמַרְתִּי לָהֶם הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין – אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת, שְׁתַּיִם, וְשָׁלֹשׁ, אַל תֹּאמַר כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם):

(1) ואצוה את שפטיכם AND I COMMANDED YOUR JUDGES — I said to them: be deliberate in judgment: if a certain point of law comes before you once, twice, three times, do not say, "This point of law has already come before me several times”, but discuss it well on that occasion also (Sifrei Devarim 16:1).

22 כב
(יז) לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹקִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃
(17) You shall not be partial in judgment: hear out low and high alike. Fear no man, for judgment is God’s. And any matter that is too difficult for you, you shall bring to me and I will hear it.”
23 כג

(א) לא תכירו פנים במשפט. זֶה הַמְמֻנֶּה לְהוֹשִׁיב הַדַּיָּנִים, שֶׁלֹּא יֹאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה אוֹ גִּבּוֹר, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַיָּן, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי, אוֹשִׁיבֶנּוּ דַּיָּן בָּעִיר, וְהוּא אֵינוֹ בָּקִי בְדִינִין, נִמְצָא מְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּאי וּמְזַכֶּה אֶת הַחַיָּב, מַעֲלֶה אֲנִי עַל מִי שֶׁמִּנָּהוּ כְּאִלּוּ הִכִּיר פָּנִים בַּדִּין:

(ב) כקטן כגדל תשמעון. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹן. דָּ"אַ — כקטן כגדל תשמעון כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁלֹּא תֹאמַר זֶה עָנִי הוּא וַחֲבֵרוֹ עָשִׁיר וּמְצֻוֶּה לְפַרְנְסוֹ, אֲזַכֶּה אֶת הֶעָנִי וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת; דָּ"אַ — שֶׁלֹּא תֹאמַר הֵיאַךְ אֲנִי פּוֹגֵם כְּבוֹדוֹ שֶׁל עָשִׁיר זֶה בִּשְׁבִיל דִּינָר, אֲזַכֶּנּוּ עַכְשָׁיו, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לְחוּץ אוֹמַר לוֹ תֵּן לוֹ שֶׁאַתָּה חַיָּב לוֹ (שם): (ג) לא תגורו מפני איש. לֹא תִירָאוּ; דָּ"אַ — לא תגורו לֹא תַכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ, לְשׁוֹן "אֹגֵר בַּקַּיִץ" (משלי י'):

(ד) כי המשפט לאלקים הוא. מַה שֶּׁאַתָּה נוֹטֵל מִזֶּה שֶׁלֹּא כַדִּין, אַתָּה מַזְקִיקֵנִי לְהַחֲזִיר לוֹ, נִמְצָא שֶׁהִטֵּיתָ עָלַי הַמִּשְׁפָּט (סנהדרין ח'):

(ה) תקרבון אלי. עַל דָּבָר זֶה נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מִשְׁפַּט בְּנוֹת צְלָפְחָד (שם); וְכֵן שְׁמוּאֵל אָמַר לְשָׁאוּל (שמואל א ט') "אָנֹכִי הָרוֹאֶה", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה, וְאֵימָתַי הוֹדִיעוֹ? כְּשֶׁבָּא לִמְשׁוֹחַ אֶת דָּוִד (שמואל א ט"ז) "וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ", אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה וְלֹא אָמַרְתָּ אָנֹכִי הָרֹאֶה? "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ" (ספרי):

(1) לא תכירו פנים במשפט YOU SHALL NOT RESPECT PERSONS IN JUDGMENT — This is addressed to him whose office it is to appoint judges — that he should not say, Mr. So-and-so is a fine or a strong man, I will make him a judge; Mr. So-and-so is my relative, I will make him a judge in the city, — while in reality he is not expert in the laws, and consequently he will condemn the innocent and acquit the guilty — I will account it unto him who appointed him as though he had shown favor in judgment (Sifrei Devarim 17:1). (2) כקטן כגדל תשמעון YOU SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT, i.e. that a lawsuit regarding a peruta shall be as dear to you (shall be as of equal importance) as a lawsuit regarding a hundred maneh — that if it (the former) comes before you first, you should not set it aside until the last (Sanhedrin 8a). — Another explanation of YOU SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT — Understand it as the Targum has it: You shall hearken unto the words of the small as to those of the great — i.e. that you should not say: This is a poor man and his fellow (opponent) is rich, and is in any case bidden to support him; I will find in favour of the poor man, and he will consequently obtain some support in a respectable fashion (see Rashi on Leviticus 19:15). — Another explanation is: that you should not say, “How can I offend against the honour of this rich man because of one dinar? I will for the moment decide in his favour, and when he goes outside (leaves the court) I will say to him, ‘Give it to him because in fact you owe it to him'" (Sifrei Devarim 17:3). (3) לא תגורו מפני איש means: YOU SHALL NOT FEAR [ANY MAN]. — Another explanation of לא תגורו: You shall not gather in (shall not restrain) your words before any man. The word has the same meaning as in (Proverbs 10:5), "Gathering (אוגר) in summer” (cf. Sanhedrin 8a). (4) כי המשפט לאלהים הוא FOR THE JUDGMENT IS GOD’S — Whatever you take from this man unjustly you will compel Me to restore to him; it follows, therefore, that you have wrested judgment against Me (Sanhedrin 8a). (5) תקרבון אלי [AND THE CAUSE THAT IS TOO HARD FOR YOU] BRING TO ME [AND I WILL HEAR IT] — On account of this utterance (that he could decide difficult cases) the law regarding the daughters of Zelophehad evaded him (Sanhedrin 8a; see Rashi on Numbers 27:5). Similarly, Samuel said to Saul (I Samuel 9:19), “I” am the seer. Whereupon the Holy One, blessed be He, said to him, “By your life, I will let you know that you are not a seer”. And when did he let him know this? When he came to anoint David. For Scripture states, (I Samuel 16:6, 7) “And when he saw Eliab he said, Surely before the Lord stands his anointed one”. The Holy One, blessed be He, said to him: "Did you not say, “I” am the seer? Look not at the outward appearance” (Sifrei Devarim 17:7).

24 כד
(א) וטעם כי המשפט לאלקים הוא כטעם כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט (דהי"ב יט ו) לומר כי לאלקים לעשות משפט בין יצוריו כי על כן בראם להיות ביניהם יושר וצדק ולהציל גזול מיד עושקו ונתן אתכם במקומו ואם תגורו ותעשו חמס הנה חטאתם לה' כי מעלתם בשליחותו
25 כה
(יח) וָאֲצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃
(18) Thus I instructed you, at that time, about the various things that you should do.