וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יהוה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}
or erect a stone pillar; for such your God יהוה detests.
ולא תקים לך מצבה. מַצֶּבֶת אֶבֶן אַחַת לְהַקְרִיב עָלֶיהָ אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם:
ולא תקים לך מצבה NEITHER SHALT THOU RAISE ANY MONUMENT — i.e. a monument of one stone (cf. Rashi on Deuteronomy 12:3), not even in order to sacrifice on it to Heaven (to God).
אשר שנא. מִזְבַּח אֲבָנִים וּמִזְבַּח אֲדָמָה צִוָּה לַעֲשׂוֹת, וְאֶת זוֹ שָׂנֵא, כִּי חֹק הָיְתָה לַכְּנַעֲנִיִּים, וְאַעַ"פִּ שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה לוֹ בִּימֵי הָאָבוֹת, עַכְשָׁיו שְׂנֵאָהּ מֵאַחַר שֶׁעֲשָׂאוּהָ אֵלּוּ חֹק לַעֲבוֹדָה זָרָה (עי' שם):
אשר שנא WHICH [THE LORD THY GOD] HATETH — An altar of stones and an altar of earth He has commanded you to make; this, however, He hates, because it was a religious ordinance amongst the Canaanites. And although it was pleasing to Him in the days of our Patriarchs (cf. Genesis 28:18), now He hates it because these (Canaanites) made it an ordinance of an idolatrous character (cf. Sifrei Devarim 146).
מַצֵּבָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה הִיא בִּנְיָן שֶׁהַכּל מִתְקַבְּצִין אֶצְלָהּ וַאֲפִלּוּ לַעֲבֹד אֶת יהוה שֶׁכֵּן הָיָה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז כב) "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה". וְכָל הַמֵּקִים מַצֵּבָה לוֹקֶה. וְכֵן אֶבֶן מַשְׂכִּית הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה עָלֶיהָ לַשֵּׁם לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו א) "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ" מִפְּנֵי שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַנִּיחַ אֶבֶן לְפָנֶיהָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין כֵּן לַיהוה. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו עַל הָאֶבֶן וְנִמְצָא כֻּלּוֹ מֻטָּל עָלֶיהָ שֶׁזּוֹ הִיא הִשְׁתַּחֲוָיָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:
A monument which the Torah has forbidden is a structure around which people gather. [This prohibition applies] even [when it was constructed] for the service of God, because this is a pagan practice, as [Deuteronomy 16:22] states: "Do not erect a monument which God hates." Whoever erects a monument is [liable for] lashes.
Similarly, [a person who bows down on] the kneeling stone mentioned in the Torah receives lashes - even if he prostrates oneself upon it to God - as [Leviticus 26:1] states: "Do not place a kneeling stone in your land to prostrate yourself upon it." The pagans would customarily place a stone before a false deity so that they could prostrate themselves upon it. Therefore, this practice is not followed in the worship of God.
A person is not [liable for] lashes until he spreads out his hands and feet on the stone, thus prostrating himself on it entirely. This is what the Torah means by bowing.
Similarly, [a person who bows down on] the kneeling stone mentioned in the Torah receives lashes - even if he prostrates oneself upon it to God - as [Leviticus 26:1] states: "Do not place a kneeling stone in your land to prostrate yourself upon it." The pagans would customarily place a stone before a false deity so that they could prostrate themselves upon it. Therefore, this practice is not followed in the worship of God.
A person is not [liable for] lashes until he spreads out his hands and feet on the stone, thus prostrating himself on it entirely. This is what the Torah means by bowing.
לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יהוה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
You shall not make idols for yourselves, or set up for yourselves carved images or pillars, or place figured stones in your land to worship upon, for I יהוה am your God.
וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יהוה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Moses then wrote down all the commands of יהוה. Early in the morning, he set up an altar at the foot of the mountain, with twelve pillars for the twelve tribes of Israel.
כְּתִיב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִים וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם. לֹא הִיא עֲשִׂיָיה הִיא קִימָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. עֲשִׁיָיה כַתְּחִילָּה. קִימָה כָּל שֶׁאִילּוּ תִפּוֹל לֹא יְקִימֶינָּה. כְּתִיב וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחוֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבוֹתָם. וּמְנַיִין לִיתֵּן אֶת הֶאָמוּר בָּזֶה לָזֶה וְאֶת הֶאָמוּר בָּזֶה לָזֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה לִצְדָדִין אִיתְאֲמָרַת. אוֹ שִׁיבּוּר אוֹ גִידּוּעַ אוֹ נְתִיצָה לְכָל אַחַת וְאַחַת.
It is written, do not make idols for yourselves, statue and stele you shall not erect for yourselves. Is not making the same as erecting? Rebbi Hila said, making is from new; erecting, if it falls down one shall not re-erect it. It is written, you shall tear down their altars and break their steles. From where to apply one to the other? Rebbi Abun bar Ḥiyya said, it was said to refer to both sides; either breaking, or cutting down, or tearing down for each of them.
עכשיו שנאה. אף על גב דגם מזבחות היו להם, דכתיב (שמות לד, יג) "את מזבחותם תתוצון", פירש הרמב"ן דמצבה עשו יותר חוק לעבודה זרה, עד שלא היה נמצא שום עבודה זרה שלא היה לה מצבה ליצוק שמן על ראשה ולהקטיר עליה. כך פירש הרמב"ן. ולי יראה דאינו דומה מזבח אבנים, דלא שייך בזה 'חוק לעבודה זרה', דזה המזבח לא היה רק כמו שאר כלי שרת, דהמזבח נמי היה להקריב עליו, ואין זה 'חוק לעבודה זרה', דלשון 'חוק' שייך אדברים שאינן כן אצל כל העולם, ובמזבח – כיון שכל אדם בעולם עושה כך, יעבוד למי שירצה לעבוד, עושה מזבח ומקריב עליו מה שירצה, ולא שייך בזה 'חוק לעבודה זרה' בדבר שהכל עושין. וסתם הקרבה היא על מזבח, ואין סתם הקרבה היה על מצבה, ולכך נאסר. וזה לא שייך במזבח, דאם לא כן יאסור גם כן להקריב בשר, אחר שעובדים [כך] לעבודה זרה. ועל כרחך צריך לומר דלא דמי, דכיון שכל הבריות שעובדין עושים כך, לא שייך בזה 'חוק לעבודה זרה'. והכי נמי מזבח, הכל היו עובדים במזבח, וכי בשביל שגם אלו עובדים במזבח נאסור לעבוד השם יתברך במזבח. דלא שייך בזה 'חוק לעבודה זרה', דעיקר הקרבה הוא במזבח. רק האבות בחרו במצבה, ואין זה סתם הקרבה, והנה עשאו הכנענים זאת העבודה חוק לעבודה זרה, אסר מילתא דהיא 'חוק לעבודה זרה', כך יראה: