The Har Nof Massacre – Is There Any Lesson to Learn?

Two Arab terrorists burst into the 6:25 minyan at the Kehillat Bnei Torah shul on Rechov Agassi just as chazaras hashatz began… They took four lives inside the shul, four of the community’s crown jewels… they had left an entire nation shocked and shaken. The scenes of that Tuesday recall medieval pogroms… or the killing fields of Nazi Europe... Reb Ron Ilan, who served as baal tefillah that day, will never forget that Shemoneh Esreh. “I took three steps back, finishing my private Shemoneh Esreh, and waited a few moments for everyone else to finish. At 7:01, I put my tallis over my head and started chazaras hashatz. About 30 people were there behind me. Suddenly I heard yelling. I glanced behind me and saw two Arabs holding long knives. Everyone was paralyzed. One of the Arabs took advantage of that fraction of a second and started shooting in every direction (For further details of the story, see Mishpacha Jewish Family Weekly, November 25, 2014, The Scene.)

Do we know the reason for why the Har Nof massacre took place? No. However, Rav Shimon Schwab reassures us, “If we have questions or contradictions, we must use our mind to the best of our capacity to attempt to resolve them within the parameters of Torah study” (Rav Schwab on Chumash by Rabbi Myer Schwab, page 72)

א"ר אלעזר בר אבינא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל...

Rabbi Elazar bar Avina said: Calamity befalls the world only due to the sins of the Jewish people...

בשביל ישראל - ליראם כדי שיחזרו בתשובה:

(א) ואני אקשה. מֵאַחַר שֶׁהִרְשִׁיעַ וְהִתְרִיס כְּנֶגְדִּי, וְגָלוּי לְפָנַי שֶׁאֵין נַחַת רוּחַ בָּאֻמּוֹת לָתֵת לֵב שָׁלֵם לָשׁוּב, טוֹב שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לִבּוֹ, לְמַעַן הַרְבּוֹת בּוֹ אוֹתוֹתַי, וְתַכִּירוּ אַתֶּם אֶת גְּבוּרָתִי. וְכֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירְאוּ, שֶׁנֶּאֱ' "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם … אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג'); וְאַעַפִּ"כֵ בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר וַיְחַזֵּק יקוק אֶת לֵב פַּרְעֹה, אֶלָּא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (תנחומא):

(1) ואני אקשה AND I WILL ALLOW [PHARAOH’S HEART] TO HARDEN — Since he has wickedly resisted Me, and it is manifest to Me that the heathen nations find no spiritual satisfaction in setting their whole heart to return to Me penitently, it is better that his heart should be hardened in order that My signs may be multiplied against him so that ye may recognise My divine power. Such, indeed, is the method of the Holy One, blessed be He: He brings punishment upon the nations so that Israel may hear of it and fear Him, as it is said, (Zephaniah 3:6, 3:7) “I have cut off nations, their corners are desolate etc. … I said: Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction” (cf. Yevamot 63a). Nevertheless, in the case of the first five plagues it is not stated, “The Lord hardened Pharaoh’s heart” but “Pharaoh’s heart was hardened” (Midrash Tanchuma, Vaera 3).

The Meiri says, “If misfortune comes upon the Jews themselves, they should assume responsibility for the tragedy...” (Artscroll Yevamos 63a, note 44)

(ע) (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו כמ"ש, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים, וללא ועד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים, שבארצנו הקדושה - הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה. ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם. וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיהו י״ד:ב׳): "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת יקוק. וכן (ישעיהו מ״ט:כ״ב): "והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה". וזה שכתוב בזוהר (נשא דף, קכד ע"ב): "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי".

(70) (Yevamos 63a) “Misfortune comes to the world only on account of Israel”, as was mentioned, that they are the cause of impoverishment, war, violence, murder, and destruction of the entire world. And because of our many sins, we were witness, to all that is written in the Tikunae Zohar, not only that, but this “strict justice” (violence, murder, etc.) occurred to the best among us, as is written (Bava Kama 60a) “and it initiates upon the righteous first”. From all the beauty that the Jewish people had in Poland and Lithuania, etc. only a remnant survived, in our Holy Land, and it now becomes incumbent on us survivors, to correct this severely warped situation (not engaging in the internal aspect of the Torah). Each of us, the survivors, should accept upon themselves in all their capacity, to elevate from now on, the internal aspect of the Torah, to accord it its rightful place, above the external aspect of the Torah. As a consequence of this, each one of us will merit to heighten the internal within, the Israel within, magnifying the soul above the external, [above] the nations of the world within him, [meaning above] his spiritual body (the desire to receive). This energy will spread throughout the Jewish people, who will come to recognize and acknowledge the prominence of Israel’s sages, to listen and obey them. Moreover, the internal nations of the world, the righteous nations, will resiliently overpower the external among them, the destructive ones. So too, the internal of the entire world, the Jewish people, [their values] in all their glory and majesty will be preferred over the [values of the] other nations. At that moment, all the nations will recognize and acknowledge the greatness of Israel. And the following verses (Isaiah 14:2) shall be fulfilled: “And the House of Israel shall inherit them on the land of the Lord”, and (Isaiah 49:22): “they will bring your children in their arms, and your daughters on their shoulders”. This is what is stated in the Zohar Naso, page 124b, “through this book, the Zohar, they (Israel) will be redeemed with compassion”, as was explained. Amen so be His will.

ולא והכתיב (ויקרא כו, לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה

The Gemara asks: And are descendants not punished for the sins of their ancestors unless they adopt their behavior? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that the Jewish people shall stumble, one due to the iniquity of another, i.e., they are punished for each other’s sins, which teaches that all Jews are considered guarantors, i.e., responsible, for one another.
וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא והכתיב (ויקרא כו, לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה
The Gemara asks: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, is punishment not exacted from the entire world? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that they shall stumble spiritually, one due to the iniquity of another, which teaches that the entire Jewish people are considered guarantors for one another. Apparently, any transgression makes the entire world liable to be punished.

The Har Nof massacre happened within our own nation and it took place in a shul.

(ז) אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם׃

(7) And I thought that she would fear Me,
Would learn a lesson,
And that the punishment I brought on them
Would not be lost on her.-e
Instead, all the more eagerly
They have practiced corruption in all their deeds.

What is Hashem referring to by fear?

(ל) אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יקוק׃
(30) You shall keep My sabbaths and venerate My sanctuary: I am the LORD.
(ב) אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יקוק׃ (ס)
(2) You shall keep My sabbaths and venerate My sanctuary, Mine, the LORD’s.
(ב) ומקדשי תיראו המקומות המקודשים בגלות והם בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שחרב בית המקדש כאמרו ואהי להם למקדש מעט ואמרו ז''ל (מגילה כט, א) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות: חסלת פרשת בהר (ג) אם בחקותי תלכו. חוקות הם גזרות מלך שינהג האדם בהם בהשתדלות עסקי חייו וההתנהג בהם יקרא הליכה, כאמרו ובחקותיהם לא תלכו וכן ואת חקתי תשמרו ללכת כהם וכן בחקות החיים הלך:
(2) ומקדשי תיראו; the holy sites of the Jewish people during the years of their exile, such as Torah academies and synagogues. Ezekiel 11,15 describes such buildings as מקדש מעט, a “miniature Temple.” Our sages state that he referred by this definition to Torah academies and synagogues.

רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ דִּרְשׁוּ אֶת ײ֨ בְּהִמָּ‍ֽצְאוֹ. אֵיכַן הוּא מָצוּי. בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

Rebbi Jeremiah in the name of Rebbi Abbahu: (Is. 55:6) “Seek the Eternal where He is to be found”. Where is He to be found? In synagogues and houses of study.

When did this attack occur? Just as chazaras hashatz began.

What lesson does Hashem want our nation to extract from this massacre? That we aren’t treating chazaras hashatz with the proper respect that it deserves. People are unaware that it’s not optional, but forbidden to talk during when the chazzan is repeating Shemoneh Esreh![1] In fact, several shuls were destroyed because of this sin[2] and turned into churches because talking took place in those shuls.[3] [4]


[3] Magein Avraham 151:1 “קלות ראש”.

[4] Rav Tzvi Hirsch Kaidanover explains this process: “When people talk in shul, the Shechinah is chased away, measure for measure, Hashem says, “I see that a shul devoid of the Shechinah does not bother you, so I will let the shuls be destroyed and turned into churches” (see Kav HaYosher, chapter 3 “וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי לֵיצָנוּת אוֹ רְכִילוּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת” and “וְיִרְאֶה לִבְחֹר לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל שָׁכֵן טוֹב”.

People are unaware that it’s not optional, but forbidden to talk during when the chazzan is repeating Shemoneh Esreh!

לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"צ חוזר התפל' ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו: הגה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא [כלבו]:

One should not speak idle matters when the prayer leader is repeating the [Amidah] prayer. And if he spoke [idle matters], he is a sinner and his sin is too great to bear, and we rebuke him. Rem"a: And one should teach his young children to answer Amen, because immediately when a child answers Amen, he earns a portion in the World to Come. [Kol Bo]

In fact, several shuls were destroyed because of this sin and turned into churches because talking took place in those shuls.

(א) (א) קלות ראש - כי הם נקראים מקדש מעט כמו דכתיב ואהי להם למקדש מעט. ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו וכתב בסמ"ק שבעון קלות ראש בביהכ"נ נהפכין לבית ע"ג ח"ו:

(א) קלות ראש. ובעון זה נהפכין הב"הכ לבית עכו"ם ח"ו [סמ"ק], אסור לשחוט בב"ה [מבי"ט ח"ג פ"ד]:

(ה) וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא לְדַבֵּר דִּבְרֵי לֵיצָנוּת אוֹ רְכִילוּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲשֶׁר דִּירַת הַשְּׁכִינָה שָׁם הוּא, בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וְאִם בְּנֵי אָדָם אֵינָם נִזְהָרִים מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ וּרְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — הוּא גּוֹרֵם שֶׁהַשְּׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה כָּתַב הַזֹּהַר (תִּקּוּנִים תִּקּוּן ו, דַּף כב, ב): "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ" (בְּרֵאשִׁית ח, ט). וְעַל יְדֵי עָווֹן זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נֶחְרְבוּ כַּמָּה בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, כִּי הַבְּנֵי אָדָם מַכְנִיסִין עִרְבּוּב הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּמַחֲנֵה הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ קְדֻשָּׁה, כִּי עִרְבּוּב זָרִים בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים לֹא טוֹב, וּבְכָל עֵסֶק קְדֻשָּׁה יְהֵא אָדָם מִזַּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִגְרֹם בּוֹ עִרְבּוּב חִיצוֹנִים, חַס וְשָׁלוֹם.

(5) A person should be especially careful not to utter words of mockery or tale-bearing in the synagogue, for the dwelling place of the Shechinah is in the synagogues and study halls. When people are not careful to refrain from jocularity, lightheadedness, tale-bearing and derogatory speech in the synagogue it causes the Shechinah to depart from Israel. In this connection the Zohar (Tikkun 6, 22b) ascribes to the Shechinah the verse, “And the dove found no resting place” (Bereishis 8:9). As a result of this sin numerous synagogues have been destroyed, to our chagrin, because people allowed the Side of Evil to mix into the camp of the Shechinah, which was to have been entirely holy. It is not good to bring foreign matters into places of holiness. Therefore a person should be careful whenever he engages in holy matters not to cause malignant spirits to mix in, Heaven forbid.

(ח) וְיִרְאֶה לִבְחֹר לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל שָׁכֵן טוֹב, כָּשֵׁר וְיָשָׁר, וְיִתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רָע, שֶׁלֹּא יַכְשִׁיל אוֹתוֹ לֵילֵךְ בִּדְרָכָיו, חַס וְשָׁלוֹם. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רָע כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם אַחֵר, יִרְאֶה לְהוֹכִיחוֹ בִּדְבָרִים יוֹם יוֹם, אוּלַי יִמְצָא עֵת רָצוֹן שֶׁיְּקַבֵּל הַתּוֹכָחָה, וְאוּלַי יִזְכֶּה חֲבֵרוֹ עַל יָדוֹ. וְאִם יִרְאֶה הָאָדָם שֶׁהוּא אִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל, שֶׁעוֹמֵד בְּרִשְׁעוֹ, יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְיֵלֵךְ לוֹ לְשָׁלוֹם.

(8) A man should select a fixed place in the synagogue to pray, next to a good neighbor, someone who is upright and honest. Conversely, let him distance himself from a bad neighbor so that he will not come to stumble through emulating his ways, Heaven forbid. If it is impossible to distance himself from a bad neighbor because no other seats are available, let him rebuke him daily. Perhaps he will find a favorable moment in which his rebuke will be accepted and perhaps in this way his colleague will benefit through him. But if he sees that the man is evil-natured and lawless and unbending in his wickedness, let him abandon his place and go in peace.

The following story was said over by Rabbi Moshe Stern:

“During the Holocaust in the winter of 1944, I was with a group of people near the train station in the city Rechov. All of sudden out of nowhere, an old lady approaches us and says ‘Jews, Jews, do you know why you’re suffering so much? Because you are talking about mundane things in the middle of tefillah and organize all of your business in the shul!’ After she finished saying this, she disappeared within seconds…”[1]

How do we know that this story is accurate? Because Yehuda Nuezan recounts, “Rav Moshe Stern signed his name after Shabbos on ‘Parshas Vayeishev, 24th of Kisleiv, 5735 years since the creation of the world.’”

אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״.

In explaining Abba Binyamin’s statement, Ravin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, is located in a synagogue? As it is stated: “God stands in the congregation of God; in the midst of the judges He judges” (Psalms 82:1). The congregation of God is the place where people congregate to sing God’s praises, and God is located among His congregation.

(פ) ובכלל זה כמו כן כיבוד בית הכנסת ובית המדרש שאין די שלא ינהג בהם קלות ראש, אלא שינהג בהם כל מיני כבוד ומורא בכל מנהגיו ובכל פעולותיו, וכל מה שלא היה עושה בהיכל מלך גדול לא יעשה בהם.

(80) Also included in this area is honoring the synagogue and the house of study (Orach Chaim 151). For not only must one refrain from acting frivolously there, but he should act with all kinds of honor and fear in all of his conducts and actions. Whatever he would not do in the palace of a great king, he should not do in them.

Going back to the article:

Reb Ron Ilan said, ‘I took three steps back, finishing my private Shemoneh Esreh and waited a few moments for everyone else to finish…’”

(ב) במקום שכלו הג' פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ולפחות עד שיתחיל הש"ץ להתפלל בקול רם: הגה והש"ץ יעמוד כדי הלוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם [תשובת הרשב"א סי' תל"ו] וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה קודם שיחזור למקומו [ב"י בשם רבי' ירוחם וירושלמי] יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לש"ץ אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים שליח צבור תפלתו [ב"י בשם שבולי הלקט]:

(2) In the place that one concluded the three steps [backwards], he should stand and not return to his place until the prayer leader reaches Kedusha, or at least until the prayer leader begins to pray out loud. Rem"a: The prayer leader [after finishing his silent Amidah and taking 3 steps back,] stands [in place] the amount of time it takes to walk four cubits before he returns to his place to pray out loud. [Responsum of the Rashb"a - siman 436]. And similarly, a person praying alone should stand in the place where he concluded his [three] steps, this amount of time, before he returns to his place. [Beit Yosef in the name of Rabbeinu Yerucham and the Yerushalmi]. An individual who is praying with the congregation and finishes his prayer before the prayer leader is forbidden to turn to face the congregation until the prayer leader finishes his prayer.[Beit Yosef in the name of Shibolei Haleket]

אסור להחזיר פניו כו'. פי' אע"פ שעדיין עומד במקום שכלו פסיעותיו לא יחזור פניו לראות העומדים אחריו כי יגרום ביטול כוונה לאותם המתפללי' עדיין שיסתכל בהם ובחנם כתב מו"ח ז"ל שפסק זה סותר מה שפסק כבר שימתין עד שיאמר הש"ץ קדושה דהיינו בחזרתו למקומו:

(ט) אסור להחזיר. שלא יחשדוהו שדילג (לבוש) וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל לחזור למקומו אסור עד שמגיע לקדושה כמש"ל דלא כהב"ח ע"ש:

(9) 9. (not turning ones face is based on) So they don't suspect him to having have skipped (therefore finishing earlier) (Levush). However once the repitition of shemona esrie begins one is permitted to turn his face but may not return his place until kedusha like I said before. This explanation is not like the Bach, see there (he holds turning ones face and taking three steps forward should both be at the same time so the rulings seem to contradict each other).

ולא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח הציבור חוזר התפילה. ואם שח – גדול עונו מנשוא וגוערין בו. ואף בדברי תורה אסור לדבר, דזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. אמנם הרב היושב על כסא הוראה, כששואלין ממנו שאלה בעת חזרת שליח הציבור – מותר ומחויב לענות, ולא ימתין עד אחר התפילה דאולי זמן השאלה נחוצה. אמנם בעונותינו הרבים נפרץ הדבר לדבר בעת חזרת שליח הציבור, ואי אפשר למחות. וגם יש מהלומדים המחללים שם שמים ומדברים, ואשרי הנזהר מזה. ויש בזה חילול ה' בפני האומות כידוע.

One who gets other people to converse with him during chazaras hashatz will not be given the means to repent.

(יח) וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה... יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ.

(18) Whoever causes the multitudes to sin, they do not give him the ability to repent... Jeroboam, sinned and caused the multitudes to sin, [therefore] the sin of the multitudes is hung on him.

וְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים — כִּמְעַט אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה... וְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים — אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה...

Furthermore: Whoever causes the public to sin has almost no ability to repent... On the other hand, whoever causes the public to sin has almost no ability to repent...

Why do people to this day talk during tefillah?

אֲמַר לֵיהּ: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן.

He said to him: These are matters of utmost importance, exalted, i.e., mitzvot or prayer, which people nonetheless treat with contempt, vileness among the sons of men.
דברים שעומדים ברומו של עולם – כגון תפלה שעולה למעלה:

An example of this is tefillah which rises up to Heaven.

צריכין חזוק – שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כחו:
Need strengthening- That a person should always strengthen them with all his might.

If one doesn’t work on strengthening himself in tefillah, eventually his tefillos will become a burden on him (ArtScroll Berachos 29b, note 7).

Is it just tefillah? What’s the Gemara really trying to tell us? Anything that’s a spiritual matter, people tend to throw to the side:

(ד) וארז"ל אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין התורה. ובפרט לימוד ההלכה בעצם ובעיון מתיש כחו וניצול מיצה"ר וזהו הרמז אל יפטר אדם כלומר הנשמה אינה נפטרת וניצולת מחבירו שהוא היצה"ר אלא מתוך דבר הלכה שמתיש כחו בעיון ההלכה שמתוך כך שהוא עוסק בתורה זוכרהו להקב"ה ואינו חוטא:

One should learn specifically halacha in depth. By doing this he will vanquish and be saved from his evil inclination.

(ב) ודע עוד דעיקר השמירה לא נעשה בקבלת הלב לבד כ״א שיהיה לו עת קבוע בכל יום אם מעט ואם הרבה ללמוד ההלכות והמוסרים השייכים לענין הלק הדיבור.​​​​​​​

From a halachic standpoint, when is it forbidden to talk during davening?

(ד) צריך ליזהר מלהפסיק בדבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף י"ח: ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח [ב"י בשם כל בו] [וע"ל סי' נ"ג ונ"ד]:

(4) One must be cautious to refrain from chatting from the moment he begins Baruch Sheamar until after he concludes the Eighteen Benedictions (The Amidah). And even if it is for the sake of performing a mitzvah one may not talk between Baruch Sheamar and Yishtabach (Beit Yosef quoting the Kol Bo)(see below 53 and 54).

מִן הוֹדוּ עַד לְאַחַר הַשִּׁירָה הֵמָּה פְּסוּקֵי דְזִמְרָה. וּבָרוּךְ שֶׁאָמַר הִיא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם, וְיִשְׁתַּבַּח הִיא בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם מִשֶּׁהִתְחִיל בָּרוּךְ שֶׁאָמַר עַד לְאַחַר גְּמַר הַתְּפִלָּה, אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק, אָסוּר אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ).

...From when he starts Baruch Sheamar until after the end of Shemoneh Esrei , it is forbidden to interrupt by speaking, even in Hebrew - and so too, any place [in davening] where it is forbidden to interrupt, it is forbidden even in Hebrew...

לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"צ חוזר התפל' ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו: הגה וילמד בניו הקטנים שיענו אמן כי מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא [כלבו]:
One should not speak idle matters when the prayer leader is repeating the [Amidah] prayer. And if he spoke [idle matters], he is a sinner and his sin is too great to bear, and we rebuke him. Rem"a: And one should teach his young children to answer Amen, because immediately when a child answers Amen, he earns a portion in the World to Come. [Kol Bo]

אֶלָּא יִשְׁתֹּק וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְהַצִבּוּר וְיֵחָשֵׁב לוֹ כְּעוֹנֶה לְעִנְיָן זֶה שֶׁיּוֹצֵא...

You should remain silent and concentrate on what is being said by the chazzan and the congregation, and this will be accounted to you as if you had responded and fulfilled your obligation;52

במקום שכלו הג' פסיעות יעמוד ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"ץ לקדושה ולפחות עד שיתחיל הש"ץ להתפלל בקול רם: הגה והש"ץ יעמוד כדי הלוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם [תשובת הרשב"א סי' תל"ו] וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה קודם שיחזור למקומו [ב"י בשם רבי' ירוחם וירושלמי] יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לש"ץ אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים שליח צבור תפלתו [ב"י בשם שבולי הלקט]:
In the place that one concluded the three steps [backwards], he should stand and not return to his place until the prayer leader reaches Kedusha, or at least until the prayer leader begins to pray out loud. Rem"a: The prayer leader [after finishing his silent Amidah and taking 3 steps back,] stands [in place] the amount of time it takes to walk four cubits before he returns to his place to pray out loud. [Responsum of the Rashb"a - siman 436]. And similarly, a person praying alone should stand in the place where he concluded his [three] steps, this amount of time, before he returns to his place. [Beit Yosef in the name of Rabbeinu Yerucham and the Yerushalmi]. An individual who is praying with the congregation and finishes his prayer before the prayer leader is forbidden to turn to face the congregation until the prayer leader finishes his prayer.[Beit Yosef in the name of Shibolei Haleket]

(ב) כיון שהתחיל הקורא לקרות בספ' תורה אסור לספר אפי' בד"ת אפי' בין גברא לגברא ואפי' אם השלי' הוא הפרשה ויש מתירים לגרוס [פירוש ללמוד] בלחש ויש אומרים שאם יש עשרה דצייתי (פירוש שמשימין לבם) לספ' תורה מות' לספ' [בדברי תורה] (ב"י בשם מהרי"א) ויש מתירין למי שתורתו אומנתו ויש מתירין למי שקוד' שנפתח ס"ת מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע ס"ת אלא לקרות ומתחיל לקרות ולקרות שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה שרי וכל זה אינו ענין לפרש' זכור ופרשת פרה שהם בעשר' מדאוריית' שצריך לכוין ולשמעם מפי הקורא והנכון שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמעם מפי הקורא:

(2) Once the reader began reading from the Torah, it is forbidden to speak even words of Torah, and even between one aliyah and the next, and even if one already finished the parsha. And there are some who permit learning quietly. And there are some who say that if there are ten men who are listening (meaning, they are paying attention) to the Torah reading, then it is permitted to discuss [words of Torah] (Beit Yosef in the name of Mahari"a). And there are some who permit it for those for whom Torah is their profession. And some permit it for one who turns his face away before they open the Torah scroll, who [by doing so] indicates that he does not wish to listen to the Torah reading, but rather [wants] to learn, and he may begin learning. And to recite "Shnayim Mikrah, Ve'echad Targum" (ie. the practice of "reading [each verse] twice, and [the aramaic] translation once") during the Torah reading is permitted. And all this is not regarding Parshat Zachor and Parshat Parah which must be read with [a quorum of] ten [men] due to them being Torah level mitzvot that one must concentrate and hear from the reader. And it is proper that for all the parshiot [throughout the year], it is fitting to be scrupulous with these things and pay attention and hear them from the reader.

(ה) (ה) אפילו בד"ת - וכן לפרש דבר תורה או להורות הוראה לאדם ששואל אסור ולאפרושי מאיסורא מותר לומר בדרך קצרה אם אי אפשר להפריש ע"י רמיזה:

(ח) כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרֹת, אָסוּר לְכָל הַקָּהָל לְדַבֵּר, אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וַאֲפִלּוּ בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא, וְאָסוּר לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה, אֲבָל בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא שֶׁסֵּפֶר הַתּוֹרָה מְגֻלָל, יָכוֹל לָצֵאת לְצֹרֶךְ גָּדוֹל.

(8) Once the reader has begun to read, the entire congregation is forbidden to indulge in conversation even about Torah subjects. Conversation is forbidden even between readings. It is forbidden to leave the synagogue while the Torah is being read. But, between readings, when the Seifer Torah is rolled up one may leave if the need is great.

(יב) אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו ולא בשעה שאומר ש"ץ ברכה מעין שבע:

(12) 12. One must not talk when 'Vayechulu' is being said nor when the chazan says the one blessing that encapsulates the seven.

(ג) אסו' לספר כשהמפטי' קורא בנביא עד שישלי' כמו בספר תורה:

(3) It is forbidden to speak when the Maftir is reading from the Prophets until he finishes, just like with the Torah.

(ג) צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מניינם בשבת:

(3) 3. One must concentrate on listening to the blessings recited by those reading from the Torah and the blessings of the maftir, and respond Amen to them. [This will benefit the one who responds, since his responses] enable him to reach the required sum of 100 blessings [to be recited daily]. (On Shabbos, he is lacking the required number of blessings,29 and responding Amen to these blessings can compensate for that lack).

(ד) אָסוּר לְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּפְטִיר קוֹרֵא אֶת הַהַפְטָרָה (קמ"ו).

(4) It is forbidden to speak when the maftir reads the haftarah.

(א) (א) יש לכוין - שצריך ליזהר מאד ומאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה... וכתוב בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ויכולו וברכת מגן אבות וביתגדל...

One should be exceedingly careful not to converse during Kaddish or Kedushah. The following story is written in Sefer Chasidim:

There was once a pious man who passed away and appeared in a dream of another pious man sporting a large stain on his forehead. He said because I would speak at the time when the sheliach tzibbur was saying 'Vayechulu', 'Magein Avos' and 'Yisgadeil'...

(כו) (כו) אין לדבר וכו' - בטור בשם ס"ח מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו [פי' בחלום] ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בויכלו בשעה שהיה הצבור אומרים ובמגן אבות וביתגדל עכ"ל:

Rav Chayim Palagi says, “One who is careful not to speak in shul during davening will be blessed to see children, long life, great success, and will not suffer the pains of Gehinnom. He will never lack in his livelihood. After a long and successful life, his body will not decompose. Besides the aforementioned, there is a promise that Hashem will listen to all of his tefillos…”

With Hashem’s help, in the merit of learning the halachos of tefillah, may He soon fulfill:

(ז) וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל־מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית־תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכׇל־הָעַמִּֽים׃
(7) I will bring them to My sacred mount
And let them rejoice in My house of prayer.
Their burnt offerings and sacrifices
Shall be welcome on My altar;
For My House shall be called
A house of prayer for all peoples.”

Dedicated in memory of Moshe ben Yitzchak Asher zt”l hy”d

For comments or feedback, please email [email protected]