...ואמרו בא' בשבט שמתחיל הזריחה רק קצת מהלבנה ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ובה"א בט"ו בו שהסיהרא באשלמותא. ואזדו לטעמייהו דפליגי (ביצה טז א') דשמאי כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת וכו' והיינו דשמאי לפי מדרגתו דרגא דפחד יצחק לא היה מאמין בעצמו שמא אינו מתכוין באכילתו לשם שמים ורצה להכניס קדושה באכילתו שיהיה אכילה דמצוה לכבוד שבת שאם מצא אחרת נאה הימנה אוכל זו שיושאר השני' לכבוד שבת אבל בלא"ה לא היה אוכל בשר. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים וכו' והוא על פי מ"ש (ויקרא רבה פ' לד) הלל הזקן וכו' לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא וכו' והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא היא ע"ש והיינו שלא עלה על דעתו שום הנאת הגוף רק כמו שמאכיל לאכסניא והיינו לקיום הנפש שהוא על ידי אכילה וכמו ביעקב אבינו ע"ה שלא ידע כלל מהרגש הנאת הגוף וכאדם הראשון קודם הקלקול ועל כן אמר מה שקל שבקלים אינו אומר (וכמו שנת' כ"פ). וחודש שבט שנוצר באות צ' בלעיטה שהעסק בו לתקן האכילה שיהיה בקדושה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו כמו הלל גומל נפשו איש חסד לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא וכשמתקן האכילה שיהיה בקדושה ניצול מכל קטרוג היצר הרע דשליטתו על ידי אכילה כמו שנת' (מא' א') מספרי וגמ' וכ"ה בזוהר הקדוש (ח"ב קנד ב) ובחודש הזה הזמן לתקן שיהיה האכילה רק מסט' דטוב ואין טוב אלא צדיק כש"נ אמרו צדיק כי טוב וכמ"ש (חגיגה יב.) ואיתא ב"ש מחד שביך לשבתיך ועל כן א' באחד בשבט ראש השנה לאילן שרק זריחה קצת יש בו מהלבנה וצריך יגיעה ועמל לתקן האכילה שיהיה בקדושה וכעצת שמאי על ידי קדושת שבת וזהו כדברי ב"ש כמדתו הפחד והיראה ולא האמין בעצמו. ובה"א בט"ו בו דהיינו דסיהרא באשלמותא שבחודש הזה התיקון מכל וכל שיהיה האכילה בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמו חסד עם הדין נפשא וזה ברוך ה' יום יום כמו שהיה במתן תורה שנעקר יצר הרע מלבם ונעשה הכל מסט' דטוב וכמו יעקב אבינו שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול. ועיקר אכילה בקדושה הוא בשבת וז"ש בגמרא ומד' וזוה"ק דעל ידי שמירת שבת נגאלין מיד שמתקנים הכל שיהיה כמו קודם קלקול ופגם הנחש וכמו ביעקב אבינו שלא מת כמ"ש (תענית ה :) וזהו מיד נגאלין. ומועיל אכילת שבת לכל האכילות שיהיו בקדושה וכמו שאמרנו שהוא דוגמת לחה"פ שהועיל לכל אכילת כהנים (כמ"ש זח"ב קנד ב) וכן על ידי אכילת מצוה מתקנים שיהיו כל האכילות בקדושה (כמו שנת' קו' עת האוכל אות ח) ולכן נוהגים ישראל לטעום כל מיני פירות ביום זה והיינו שעל ידי מנהג ישראל שהוא תורה מכניסין קדושה להאכילה ועל ידי זה מתקנים כל האכילות שיהיו בקדושה. וכעין שמצינו בערבה שהוא מנהג נביאים חביט חביט ולא בריך (כמ"ש סוכה מד :) והיינו שהם לא ציוו לעשות כן רק שנהגו לטעם שידעו ואחר כך נהגו אחריהן כל ישראל. וזה מועיל לתקן אף ערבה שאין בו לא טעם ולא ריח ומרמז למי שאין בו תורה ולא מעשים טובים כמ"ש (ויקרא רבה פ' ל) דכשהן באגודה א' מרצין אלו על אלו (וכמ"ש מנחות כז.) וכאן ניתקן הערבה בעצמה וזה ניתקן על ידי מנהג. וכן מנהג ישראל תורה היא שאם אינן נביאים בני נביאים הם (כמ"ש פסחים סו.) והוה מנהג נביאים ויכולים להכניס על ידי מנהג ישראל קדושה בכל מיני פירות שיהיה רק מסטרא דהע"ח ויתוקן כל האכילות שיהיו בקדושה צדיק אוכל לשובע נפשו לגמול חסד עם הדין נפשא עלובתא ואז נגאלין מכל וכל בניסן: