I. When Can an Individual Appoint a Shaliach?
After learning Kiddushin 41a-42a, see the following:
תנאה דאפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם הוי תנאיה תנאה דלא אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם לא הוי תנאה
תנאי דאפשר לקיומיה ע"י שליח כו' - וא"ת ומה סברא יש כאן דלא גמרינן מהתם אלא לענין מה שהוא סברא דהא לא ילפינן מהתם דלא מהני תנאי אלא בנתינת קרקע וי"ל דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כל כך בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויי ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למירמי ביה תנאה ואפילו לא יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים
Rav Yair Kahn (drawing on Rav Soloveitchik)
1. The Parameters of Shelichut
Our sugya deals with the institution of shelichut and its biblical derivation. Various sources are enlisted in this process and the Gemara explains the necessity of each. For example, the Gemara suggests that we could not assume shelichut for kiddushin if the Torah had only informed us of the ability to deliver a get via a messenger, since divorce, in contrast to marriage, does not require the consent of the woman. The Gemara continues that shelichut regarding hekdesh-related issues, such as teruma or korbanot, cannot be derived from the 'mundane' paradigm of kiddushin or geirushin. Furthermore, shelichut for geirushin and kiddushin could not be learned from teruma or korbanot, since the latter are basically mental processes, whereas concrete action is required regarding the former. In order to develop a deeper understanding of the shelichut concept, we will attempt to explain the logic that underlies these distinctions suggested by our sugya.
We will begin with the difference between hekdesh and non-hekdesh areas of halakha. In the previous shiur, we established that direct involvement in mitzvot is preferable to delegating the performance to another. Therefore, we cannot assume that the institution of shelichut was extended to areas of hekdesh, which require personal participation. It is therefore necessary to introduce an explicit source, which applies shelichut to areas such as teruma and korbanot.
In order to appreciate why shelichut should be limited to mental processes, let us glance at an additional sugya that is critical for our understanding of shelichut:
"Given that all tena'im [stipulations that a person makes when performing a given halakhic act] are derived from where - from the tenai of the tribes of Gad and Reuven [see Bemidbar 32], a tenai that can be fulfilled through a shaliach - such as the one there [in the context of Gad and Reuven] - is a valid tenai; that which cannot be fulfilled through a shaliach is not a valid tenai." (Ketubot 74a)
Tosafot (s.v. "tenai") assume that this provision reflects an inherent connection between shelichut and tena'im:
"This is the reason: since the action [to which the individual wishes to assign a stipulation] is within his power to such an extent that he can even carry it out through an agent, it stands to reason that it lies within his power to assign a tenai to it, as well. But chalitza, which one cannot execute through an agent, is not within his power to assign to it a tenai, either; thus, even if the condition is not met, the action takes effect."
In other words, shelichut is only possible in areas in which the individual is in control. Where man is the creator of the new halakhic status, shelichut is applicable. However, in the case of chalitza, the brother does not permit his sister-in-law to remarry. Although he must participate in chalitza, he is not in control. He merely takes part in the ceremony, which results in her license to remarry. His role is merely mechanical and may not even require his da'at; hence, he is unable to dictate the terms of the chalitza. Similarly, he lacks the authority to appoint another to take his place.
תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף מא עמוד א
ושלחה מלמד שהיא עושה שליח. וא"ת אמאי צריך תרי קראי חד לשליחות הבעל וחד לשליחות האשה, וי"ל דהו"א דבבעל הוא דשייך שליחות שאינו מגרש אלא מדעתו אבל אשה שמתגרשת בע"כ לא אלים מעשה דידה כולי האי שתוכל למנות שליח במקומה.
II. Nature of Shelichut
(טו) אָמַר כְּשֶׁהוּא בָּרִיא כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי וְאַחַר כָּךְ נִבְעַת מַמְתִּינִין עַד שֶׁיַּבְרִיא וְכוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לָהּ. וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִמָּלֵךְ בּוֹ אַחַר שֶׁהִבְרִיא. וְאִם כָּתְבוּ וְנָתְנוּ קֹדֶם שֶׁיִּבָּרֵא הֲרֵי זֶה פָּסוּל:
טור אבן העזר הלכות גיטין סימן קכא
היה בריא בשעה שצוה לכותבו ואח"כ אחזו החולי אין כותבין אותו בעודו בחליו ואם כתבו ונתנוהו בחליו אינו כלום
קצות החושן סימן קפח
וראוי לספק היכא דהיה פקח בשעה שעשאו שליח וקודם שגמר השליח שליחותו נשתטה המשלח, מי אזלינן בתר מעיקרא ובשעה שעשאו שליח פקח היה ועומד במקום המשלח, או אזלינן בתר בסוף והרי בשעת גמר השליחות נשתטה המשלח ובטלה שליחות.
אמנם מצאנו שנחלקו בזה קמאי, דלדעת הרמב"ם פ"ב (מגירושין הט"ו) אם היה בריא בשעת מינוי שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות דאם נתנו השליח הו"ל גט מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין, ולדעת הטור באה"ע סימן קכ"א כה"ג הגט פסול מן התורה.
III. Nafka Minot
A. Shaliach Oseh Shaliach and the Scope of "Mili"
מלמד שהאשה עושה שליח - לקבל גיטה קרי ביה ושלחה לא מפיק ה"א:
ושלח ושלחה - שני פעמים נאמר בענין:
ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח - פ"ה דתרי ושלחה כתיב בפרשה וא"ת הא איצטריך חד ושלחה למדרש דקטנה ושוטה אינה יכולה להתגרש. דהכי משמע ושלחה מי שמשלחה ואינה חוזרת פרט לזו שמשלחה והיא חוזרת וי"ל דושלחה בתרא יש שתי דרשות דמצי למימר ונתן בידה ולשתוק מדכתב ושלח ש"מ לדרשא ומה"א דושלחה נפקא דרשא אחרת ור"ח פי' דמושלחה אחרון דריש כולהו ודריש שלח דהוה מצי למימר ונתן בידה וכן וי"ו דושלחה וכן ה' דושלחה ואידך ושלחה איצטריך להך דרשא דמשלחה ואינה חוזרת וזה לשון ר"ח דתניא שלח מלמד שעושה שליח פירוש ושלחה מביתו אחרון הוה ליה למיכתב ונתן בידה ולמה כתב שלח לומר שעושה שליח הוסיף ה' דכתיב שלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלחה הוסיף ו' עוד מלמד שהשליח עושה שליח:
מלמד שהשליח עושה שליח. ואם תאמר, בשלמא שליח דידיה משוי שליח, אבל שליח דידה היכי משוי שליח, והא מילי נינהו, ומילי לא מימסרן לשליח, כדאמרינן בהמביא תניין (כט, א). ותירץ הרב ברצלוני דהכא בדשוייה איהי שליח בקנין דאלים לשויה שליח, ומסתברא בשנתנה לו רשות לשוויה שליח, דלא אמרינן מילי לא ממסרן לשליח אלא כשהשליח עושה אותו שליח מדעתו, אבל מדעת בעלים משוי שליח, וכדמוכח התם דהא באומר אמרו שליח עושה שליח, אי נמי בשחלה שליח או שנאנס שהשליח עושה שליח, משום דסתמא דמלתא כל שחלה דעת בעלים שימנה השליח שליח, והכי נמי בכהאי גונא מיירי, ולא באו כאן אלא ללמד שהבעלים רשאין למנות שליח, ושהשליח שלהן ממנה שליח כדיניה.
ומה שאמרו כאן שהשליח עושה שליח כפי מה שפסק ר' אלפסי בפרק כל הגט (כט, א) כרבן שמעון בן גמליאל דברייתא דדוקא חלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה בין בהולך בין באת הולך לא, הכי נמי בשחלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה לא, ולפי דעת מי שפסק שם כרבנן דברייתא דבהולך בין חלה בין לא חלה, אי נמי באת הולך ובשחלה, ובמתניתין דהמביא באת הולך, הכי נמי באת הולך ושחלה, אי נמי בהולך בין חלה בין לא חלה, ושם הארכתי בס"ד.
ושליח דידה צריכה שתמנה אותו בעדים דומיא דגרושין כדאמרינן בפרק התקבל (גיטין סד, א) צריכה שתי כתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה כו', והכי נמי צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה, אבל שליח דידיה לא צריך, אלא כל ששניהם מודים שזה אומר מניתיו שליח וזה מודה לו סגי ליה, וכן כתב הרמב"ם (הל' אישות פ"ג, הט"ו).
מרדכי מסכת קידושין פרק האיש מקדש
הגה"ה [רמז תקה] פסק הקדוש מדרוש דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט הכא נמי הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשיגיע הגט ליד השליח הרי היא כאילו מגורשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בעל כרחה דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך ה"ל מילי
B. Must Witnesses be Present When the Messenger is Appointed?
(טו) כָּל הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתוֹ בִּפְנֵי עֵדִים. אֲבָל הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעֵדִים שֶׁאֵין מָקוֹם לְעֵדִים בִּשְׁלִיחוּת הָאִישׁ אֶלָּא לְהוֹדִיעַ אֲמִתַּת הַדָּבָר. לְפִיכָךְ אִם הוֹדוּ הַשָּׁלִיחַ וְהַמְשַׁלֵּחַ אֵינָן צְרִיכִין עֵדִים כְּמוֹ שְׁלִיחַ הַגֵּט וּכְמוֹ שָׁלִיחַ שֶׁהִרְשָׁהוּ לְהַפְרִישׁ לוֹ תְּרוּמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ עֵדִים:
C. Other Areas of Halakha
(ט) הָאוֹמֵר לְשֻׁתָּפוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ אוֹ לְעַבְדּוֹ אוֹ לְשִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם. וְהָלְכוּ לִתְרֹם וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְרֹמוּ. אִם לֹא שִׁנָּה הַשָּׁלִיחַ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם שִׁנָּה כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ תְּרֹם מִן הַצָּפוֹן וְתָרַם מִן הַדָּרוֹם הוֹאִיל וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ מִקֹּדֶם אֵינָהּ תְּרוּמָה:
D. Mitzvot Aseh
תוספות רי"ד מסכת קידושין דף מב עמוד ב
שאני התם דאין שליח לדבר עבירה יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה בעבורי הנח תפילין בעבורי. ולאו מילתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטר הוא על ידי שלוחו והוא לא יעשה כלום בודאי בגירושין ובקדושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח שמה כתב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו והיא אשתו וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו וכן בפסח הוא אוכלו ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל בסוכה הכי נמי יכול לומר לשליחו עשה לי סוכה והוא יושב בה אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן לולב וציצית וכל המצות:
קצות החושן סימן קפב
(א) בכל דבר שלוחו של אדם כמותו. כתב בתוספות רי"ד דף (פ"ב) [מ"ב] (ע"ב) דקידושין (ד"ה שאני) ז"ל, יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה עבורי הנח תפילין עבורי. ולאו מלתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטור הוא ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום, ודאי בגירושין וקידושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח, שכותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית, וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו, וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו, וכן בפסח הוא אוכל ועל שמו ישחט ויזרק הדם, אבל בסוכה ה"נ יכול לומר לשלוחו עשה לי סוכה והוא יושב בה, אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן ציצית וכל המצות עכ"ל. וקשיא לי דהא בשליחות לדבר עבירה אי לאו דגלי קרא דאין שליח לדבר עבירה הוי ליה בדין שליחות ואע"ג דאין המשלח עושה כלום, ולשמאי הזקן ס"ל דעושה שליח להרוג דשליח של אדם כמותו כדאיתא ריש פ"ב דקידושין (מג, א), ואין המשלח עושה כלום.
והנראה לענ"ד בזה כיון דשליח של אדם כמותו לא אמרינן אלא במידי דעשיה דאז הו"ל מעשה שלוחו כמותו, אבל במידי דליכא עשיה לא אמרינן שליח של אדם כמותו, וכמ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים דף ע"ב (ע"ב ד"ה והא) בהא דעושה שליח להפר נדרי אשתו דפריך בגמרא והא לא שמיע ליה וכתב שם ז"ל, שמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר, דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות עכ"ל, ומש"ה בפסח וקידושין וגירושין הו"ל מעשה שליח כמותו וכאילו הוא בעצמו שחט הפסח, וכן בקידושין וגירושין כאילו הבעל עצמו נתן הקידושין או הגירושין, וכן למ"ד יש שליח לדבר עבירה דהוא במידי דמעשה ושייך מינוי שליחות, אבל בתפילין כשהשליח מניח התפילין הנחה זו שהיא עשיה חשוב כאילו המשלח עשה הנחה זו, אבל אכתי לא הניח התפילין על ראשו אלא על ראש שלוחו דאין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות. ומש"ה בציצית ותפילין וסוכה נהי דהו"ל עשיית השליח כעשיית המשלח, כיון דגוף שלוחו לא הוי כגופו לא עשה המעשה בגופו אלא בגוף שלוחו, אבל בפסח וקידושין וגירושין, שחיטת הפסח ומעשה קידושין וגירושין דהו"ל כאילו עשה הוא, הרי נגמר המעשה, ודו"ק ותשכח דהכי הוא ברירא דהך מלתא:
E. Gentiles
קצות החושן סימן קפח
(א) אין העכו"ם נעשה שליח. כתב הש"ך בסימן רמ"ג (סק"ה) וז"ל, ועכו"ם לעכו"ם הוי שליח, כ"כ משאת בנימין והוא פשוט עכ"ל. ועיין בית שמואל באה"ע סימן ה' (סק"ט) [סקי"ט] ז"ל, עכו"ם לעכו"ם אחר דאז הוי לפני דלפני ומותר, דאפילו אם נתן לשלוחו אין שליחות לעכו"ם שם בתרומת הדשן, שמע מינה אפילו עכו"ם לעכו"ם אין שליחות ולא כמשאת בנימין סימן (צ"ו) [צ"ז]שפסק בפשיטות עכו"ם לעכו"ם יש שליחות עכ"ל. ואין ראיה מדברי תרומת הדשן וז"ל בסימן רצ"ט, נכרי הלוקח תרנגולים לסרסן שרי לישראל למכור וכו'. תשובה כו' להתיר אם הנכרי הקונה אינו מסרסו בעצמו אלא מוסרו לעבדו וכו', ונדון דידן נמי לפני דלפני וכו' אע"פ שמסרום לשליח לסרסם אין שליח לדבר עבירה, ואפשר גם כן לגבי נכרי מנכרי, ונוכל לומר דכל שכן הוא דהא קי"ל בעלמא דאין שליחות לנכרי עכ"ל.
ומבואר דלא אתי עלה אלא משום דאפילו בישראל אין שליח לדבר עבירה, ודלא נימא בישראל דוקא הוא דאין שליח לדבר עבירה אבל בעכו"ם יש שליח לדבר עבירה, לזה כתב דכל שכן הוא כיון דשליחות דעכו"ם דאין לו שליחות לישראל, וכיון דאפילו בישראל אין שליח לדבר עבירה מכל שכן בעכו"ם. אבל היכא דליכא עבירה אדרבה משמע מדברי תרומת הדשן דיש שליחות כה"ג וכדברי משאת בנימין בתשובה: