מתני' תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת חל ערב פסח להיות בערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו:
אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה דתניא (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו' אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן חל ערבי פסחים להיות בע"ש נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ונשחטיה מכי משחרי כותלי מאי קושיא ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מכווני טובא א"נ שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוה
(א) מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה למעלה יצא.
מגן אברהם סימן רלג
א ולמעלה יצא - משמע דקודם לכן לא יצא, ואע"ג דבאמת זמנה אחר ו' שעות כדאיתא ביומא דף כ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רלג
(א) ולמעלה. עיין מ"א. אין מוכח כל כך די"ל מו' שעות ומחצה יצא ידי מצוה כתקונה דרק מצוה מן המובחר לאחר עד מנחה קטנה, ומתחלת שבע דיעבד יצא, משמע דלא יצא, ועיין מ"א [סימן] פ"ט אות ג' ובסימן רל"ב ריש הסימן, ואי"ה באות ב' אבאר עוד:
(ב) ועיקר. עיין מ"א. מה שכתב מו' "ומחצה" ליש אומרים כן, אבל רוב הפוסקים הסכימו מתחלת שבע מן התורה זמן שחיטה וכמו שכתבתי באות א', "דבאמת" זמנה מתחלת שבע ומשנה מפורשת פסחים ס"א א' שחטו קודם חצות פסול ואחר חצות כשר, וכן פסק הר"מ ז"ל פרק א' מקרבן פסח הלכה ד' ופרק ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ב, וכתיב ביה [שמות יב, ו] בין ערביים כמו בתמיד:
פרי חדש אורח חיים סימן רלג
[תפלת המנחה אחר וכו']. עתה באתי לפי שראיתי לרבים וגדולים בתורה שלא דקדקו בענין זמן תפילת מנחה אימתי מתחיל, וסברו דהא דאמרינן בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה הוא מעיקר הדין, וכן נראה מדברי רש"י שם [ד"ה מנחה גדולה], ועיקרן של דברים שזמנה העיקרי הוא מחצות היום ואילך דהיינו מתחילת שעה ז' דעל כרחך מזמן זה מתחיל השמש לערוב לבית מבואו, וכן כתב רש"י בהידייא בפירוש החומש בפרשת בא [שמות יב, ו] ובפרשת אמור [ויקרא כג, ה], והכי משמע בריש פרק מקום שנהגו [פסחים נ, ב] אהא דקתני מקום שנהגו וכו', פרכינן מאי אירייא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי יו"ט נמי, ומאי קושיא לימא דבערב שבת ליכא איסור אלא מן המנחה ולמעלה דהיינו חצי שעה אחר חצות ואלו בערבי פסחים נאסר מחצות ואילך, ואין לומר דהיינו דקא משני, דקשה דוד קארי לה מאי קארי לה, אלא על כרחך דזמן תפילת המנחה הוי מחצות ואילך, ולהכי פריך שפיר ושני ליה דההיא במנחה קטנה מיירי, וכמו שפירש רש"י ז"ל [שם ד"ה מן], והכי משמע ריש פרק תפילת השחר [ברכות כו, א] דמשני כולי יומא מצלי ואזיל, ואם איתא הרי איכא חצי שעה דלא שייכא לא לתפילת שחרית ולא לתפילת תשלומין, והכי איתא בהידייא בריש פרק אמר להם הממונה [יומא כח, ב] דמייתינן התם מתניתין דחל ערב פסח להיות בערב שבת שנשחט התמיד בשש ומחצה, ופרכינן ונשחטה מכי משחרי כותלי, פירוש דהיינו מתחילת שבע, ומשני ודילמא כותלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מיכווני טובא, אלמא שעיקר זמן תפילת המנחה מן הדין הוא מתחילת שבע ואילך, אלא שמפני שכותלי בית המקדש לא מיכווני ביה נשחט התמיד בשש ומחצה, ורש"י הביאו בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט על חמץ ובפרק מי שהיה טמא [שם] דף צ"ג ע"ב ע"ש ברש"י [ד"ה חמשה עשר], וכיון שתפילת המנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערבים אמרו בפרק תפילת השחר [ברכות כו, ב] ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה אבל אם התפלל מחצות היום ואילך דהיינו מתחילת שבע פשיטא דיצא, וכן כתבו התוספות בריש פרק תמיד נשחט [פסחים נח, א ד"ה מוקמינן] אהא דאמרינן מוקמינן ליה אדינא בשש שעות ומחצה ודלא כפירוש רש"י שם [ד"ה מוקמינן], וההיא דפסחים דפרק מי שהיה טמא [צד, א] דאמרינן חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, היינו לומר דלא מינכרא הטייתה לדידן, אבל מילתא דפשיטא דאיכא הטייה לבית מבואה. וכל זה לאפוקי מהב"י [ד"ה ואם עבר] ומהב"ח [ומ"ש ואם] ריש סימן פ"ט, וכן הטור שכתב בסימן רנ"א העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה, ליתא ומחצות היום ואילך אסור. וכן הר"א מזרחי [בבאורו לסמ"ג ריש הלכות פסח לאוין סימן עה] שהביא הב"י [סימן רנא ד"ה ומ"ש] אחר המחילה לא דק, וכן הכסף משנה בסוף פ"ג מהלכות תפילה [הלכה ט] אמה שכתב הרמב"ם טעה ולא התפלל שחרית ועבר חצי היום יתפלל מנחה שתים, כתב דלאו דוקא חצי היום אלא חצי היום וחצי שעה יותר, ולפום מאי דכתיבנא אתי לשון הרמב"ם על נכון. ומעתה מה שכתב ההגה בריש סימן פ"ט שאחר חצות היום אסור להתפלל תפילת שחרית אע"פ שהוציאו מדברי הרשב"א בחידושיו [ברכות כו, א ד"ה איבעיא] והוא לא כיון לכך, מכל מקום הדין דין אמת מכל הלין ראיות כדכתיבנא. ועיין בפ"ק דפסחים דף י"ב ולשון רש"י ע"ב ד"ה בי קרנתא, ועוד ראיה שהרי בפסח כתיב בין הערבים ומבואר בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א דזמן שחיטת הפסח הוי משש שעות ולמעלה, וע"ש בתוספות ד"ה לא תשחט את הפסח, ומיהו יש לדחות כל אלו הראיות דכי היכי דבתמיד מגזרת חכמים לא היה נשחט עד שש ומחצה, הוא הדין לתפילת מנחה שכנגד התמיד תקנוה ודוק:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלג
סעיף יג
ויש מי שאומר שאם התפלל קודם חצי שבע דלא יצא [מג"א סק"א] וקשה לומר כן דכיון דזהו רק משום חשש טעות ותפלה דרבנן למה לא יצא וכ"כ אחד מן הגדולים בפשיטות דיצא [פר"ח בסי' זה] והביא כמה ראיות לזה ע"ש וממשנה דתפלת השחר ראיה ברורה כמ"ש:
משנה ברורה סימן רלג
(ב) ומחצה ולמעלה יצא - משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] [ו] ויש מאחרונים דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן [ז] לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:
שער הציון סימן רלג
(ו) פרי חדש ובית יעקב ומגן גבורים וכן משמע קצת בפרי מגדים באשל אברהם. ובאמת אף דאין אנו בקיאין ומשום זה אסור מקודם, מי גרע מספק התפלל או לא התפלל דאינו חוזר ומתפלל, ויש לדחות, דכיון שקבעו חז"ל זמני התפלות והם אמרו וי"ו ומחצה, הוי מתחלה כלא התפלל בזמנה. וצריך עיון למעשה:
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כ
אם אפשר להקדים אמירת ובא לציון וקריאת התורה במנחה בשבת לפני הגעת זמן תפלת המנחה.
ב"ה. יום ועש"ק ה' אייר תשכ"ח (כ' למטמונים). ירושלים עיה"ק תובב"א למע"כ ידידי הרב הגאוןהמפורסם איש תבונות וכו' כש"ת מוהר"ר יצחק וינשטיין שליט"א. לפנים הרב דהורודישץ ודוישנובאומנהל רוחני בכמה ישיבות גדולות וכעת בעיה"ק ת"ו.
אחדשכתר"ה באהבה וכבוד. תשואות חן חן לו על המתנתא דתורה שכיבדני בו. ה"ה ספרו החדשאמרי השכל, ואמנם הדברים הנאמרים בו נאמרים בחכמה בבינה ובהשכל ומושכים לב ההוגהבהם, יזכהו ה' להמשיך בעבודתו בקודש בטעם - זקנים ויקויים בו מקרא שכתוב: עוד ינובון בשיבהדשנים ורעננים יהיו.
כעת אשיבהו ע"ד אשר שאל ממני הלכה למעשה אם אפשר במנחה בשבת כשמתפללים מנחהגדולה להתחיל ולומר אשרי ובא לציון וכן לקרות בתורה עוד זמן מה לפני הגעת שעת תפלת המנחה,ורק את התפלה ישגיחו שיתחילו אותה בהגעת הזמן, כי הרבה טוענין כנגדו שאין כל איסור בכך.
והנה לכאורה צריך להיות מותר להתנהג כן דהרי דין הזמן נאמר על התפלה ולא על הקריאה, ועל אחת כמה שיוכלו להגיד אשרי ובא לציון [ויעוין באשל אברהם סי' רצ"ב שמדבר בדבריו בעיקר שאין לקרוא קריאה הב' עוד לפני מוסף, אם כי מתלבט בדבריו שהתקנה היתה מאחר חצות אבל אין הכרע יעו"ש].
אבל לאחר העיון נראה לענ"ד, שלא יאה להתנהג בכזאת, ויפה עושה כת"ר שמוחה באלה שמתנהגים ככה. ולא מיבעיא שאין לקרות בתורה לפני הגעת זמן המנחה אלא גם לרבות שלא לומר אשרי ובא לציון ופסוק ואני תפלתי, ואפרש דברי.
(א) קריאת התורה במנחה בשבת הוא מתקנת עזרא ונאמר בגמ' בב"ק ד' פ"ב ע"א שהטעם שנתקן לקרות בשבת שנית בזמן המנחה דהוא משום יושבי קרנות, רש"י מבאר הכוונה בזה, משום יושבי חנויות כל ימות החול שעוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תיקון בגינייהו קריאה יתירה. ובשטמ"ק מובא עוד פירוש, דהוא משום אלה שיושבים ומשתכרים באותה שעה על הקרנות ואותהשעה שעת שכרות היא ומ"ה הוא דתקון להו דנהוו קורים בתורה כי היכי דניתו לבית הכנסת ע"ש.ובדומה לזה מבאר גם המאירי, ויעוין בערוה"ש סי' קל"ה סעי' א' שמזכיר נמי מפירושו של השטמ"ק.וא"כ לא מיבעיא לפירושו של השטמ"ק ודאי י"ל שהקריאה בתורה נתקנה בזמן המדויק של התחלת שעת תפלת המנחה וממנו והלאה, ולא לפני כן, אלא אפילו לפירש"י ג"כ י"ל דמכיון דקריאה זאת בזמן תפלת המנחה נתקנה בקריאה שניה בשבת א"כ כשתיקנוה תיקנוה רק כאשר ינטו צללי ערבויגיע זמן של תפלה אחרת היא תפלת המנחה בהיות ולפני כן קוראים חיוב קריאה אחרת, היא חיובהקריאה בשחרית, (ואכמ"ל במחלוקת הפוסקים אי יכולים לקרוא חיוב של שחרית בזמן תפלתהמנחה), והכי נ"ל לדייק גם מלשון המשנה במגילה ד' ל"א ע"א, דאחרי שמפרטת כל חיובי הקריאהבזמניהם, ובתוכם גם בשני ובחמישי ובשבת במנחה מסיימת המשנה בלשון: שנא' וידבר משה אתמועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו. ופירש"י דאכולה מתני' קאי ע"ש,ומשמע, שבתוך זה כלול גם זאת שגם הקריאה בשבת במנחה שנזכרה אף היא במשנה, ג"כ צריכיםלקרותה בזמנה, דהיינו בהגעת זמן המנחה. וקריאה לפני זה נחשבת כקריאה לפני הגעת זמן החיוב.
ומתורת הנגלה אל תורת הנסתר, אצטט לו מה שכתוב בזה גם בזוה"ק פ' ויקהל ד' ר"ו ע"ב שכתובבזה"ל: תרי זמני קרינן בס"ת בשבתא, במנחה בשעתא דדינא תליא לעידן ערב. וכו' בג"כ ס"ת במנחהדי בעשרה פסוקים או יתיר, אבל לא שלימו דפרשתא וכו' עיי"ש. הרי שמודגש בזוה"ק שהקריאההשניה שקורין בשבת תליא לעידן ערב, והיינו שאין לקרותה לפני כן.
וכך יוצא לנו גם לפי טעם שער הכוונות שמובא בכה"ח סי' רצ"ב סק"ב שכותב שהארת ס"ת במנחתשבת היא לתועלת עולם הבריאה כיעו"ש.
באופן שלכל הדברות ולכל האמירות נראה דאין להקדים הקריאה במנחה בשבת לפני הגעת זמןתפלת המנחה.
(ב) ועוד זאת נראה שאין להקדים לפני הזמן גם אמירת ובא לציון, ואע"פ שבכמה מהרא' וכן בלבושסי' רצ"ב סעי' א' ומ"ב סק"א כתוב טעם אמירה זאת במנחה בשבת שבאה כאילו להשלים מהשהחסירו בשחרית כיעו"ש, ולפי"ז צריך להיות שיוכלו גם להקדים אמירתה לפני הזמן, אבל יעויןבספר מטה משה סי' תע"ט שמביא בשם ספר הרוקח שפירש טעם אמירת ובא לציון בזמן הזה שלתפלת המנחה, ומה שאין אומרים סדר קדושה בהשכמה כ"א עד מנחה, לפי שמסורת בידינו שפושעיישראל נוחים בשבת מדינה של גיהנם לכך עמדו ודחו סדר קדושה של יוצר לומר במנחה כדי לצנן אששל גיהנם לפי שפנה יום לעת ערב ע"כ צלמות ולא סדרים עיי"ש, וא"כ לפי טעם זה בודאי איןלהקדים אמירת ובא לציון לפני שפנה יום וינטו צללי ערב דהיינו עד הגעת זמן תפלת המנחה דייקא.
וכמו"כ יעוין בכה"ח שם סק"ב שמביא בשם שער הכוונות טעם שהניחו בשבת אמירת ובא לציון עדמנחה, מפני שענינה הוא להמשכת אור אל עולם הבריאה בתחילה טרם מתקבל אור הס"ת כדישע"י המשכת האור הזה נוכל אח"כ לקבל הארה העליונה של ס"ת עיי"ש, וא"כ גם לפי טעם זה איןלהקדים האמירה לפני הגעת הזמן של הכשר המשכת האור כמובן.
(ג) ואל יתפלא כת"ר אם אגיד לו שאפילו אמירת הפסוק של: ואני תפלתי וגו'. הוא ג"כ גורם מעכבשלא לאומרו לפני הגעת הזמן, דיעוין בשבלי הלקט ענין שבת אות קכ"ו ובספר תניא רבתי בעניןמנחת שבת וכן בספר מטה משה שם סי' ת"פ שמביאים בשם הר"ר נתן בן מכיר ז"ל שפירש הטעםלמה אומרים במנחת שבת ואני תפלתי, לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהיה בעקבי הקץתשעה חדשים כמו שנאמר (מיכה ה') לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, והיום האחרון תכבד הצרה מכלשלפניה ויום שבת יהיה, וכל היום תהיה הצרה עד עת המנחה, ואז ישראל יהיו נענין בשמחה בשעתמנחה ומיד יבוא משיח ויושיענו, היינו הוא דכתיב בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך, והיינודכתיב בשובה ונחת תושעון, שבו תגאלו, ותפלת המנחה קורא עת רצון שהרי אליהו לא נענה אלאבתפלת המנחה שנא' ויהי בעלות המנחה עיי"ש. וא"כ לפי טעם זה בודאי שאין להקדים לומר פסוקזה של ואני תפלתי לפני הגעת הזמן כי נתקן לפי"ז לאומרו רק בעת הרצון שהיא זמן הגעת תפלתהמנחה.
(ה) כן בקודש חזיתי בספר מטה יהודה על או"ח להמהר"י עייאש ז"ל בסי' רצ"ב סק"א שכותב על עניןאמירת סדר קדושה במנחה בשבת וז"ל: הלבוש כתב הטעם שהוא במקום סדר קדושה שאומרין בכליום בבקר וכו' וראיתי להרב בעל תולעת יעקב שכתב טעם אחר וז"ל וטעם שאומרים סדר זה מפנישמן המנחה ולמעלה מתעוררת מדת הדין ובקדושה זו מעוררים הרחמים, ובתפלת שחרית אין צריךלאומרו כי מדת הרחמים שולטת, בימות החול אומרים אותה שחרית מפני שבחול ימי הרעהשולטים ואחר שחרב ביהמ"ק אין לך יום וכו'. והוא טעם נכון, ועיין בסו' ס' זקן אהרן ושמן הטוב ד'קמ"ז ע"ב דיש טעם אחר ע"פ הסוד עכ"ד המטה יהודה. וגם לפי טעמו זה של הבעל תולעת יעקביוצא לנו ברור ומבורר דעיקר התועלת שבאמירת אשרי ובא לציון בשבת הוא רק משעת הגעת זמןתפלת המנחה ולמעלה, אשר אז מדת הדין מתעוררת, ולא לפני זה שמדת הרחמים שולטת. ויש רקלעיין במה שראיתי בספר שלמי חגיגה סי' ו' שבאות ג' מביא ג"כ הטעם הנ"ל של הבעל תולעת יעקב,ואילו באות ד' שם מביא עוד בשם הבעל תולעת יעקב שכתב שלכן אומרים פסוק ואני תפלתי רקבשבת ולא במנחה של חול, לפי שאז מדת הדין שולטת ואינו עת רצון, אבל בשבת עת רצון היא כי אזהופיע מאור הרחמים על הכל והתפלה רצויה ע"ש. וצ"ע דיוצא זה כסותר למ"ש לעיל מיניה שמןהמנחה ולמעלה מתעוררת מדת הדין ואילו כאן כותב דאז מופיע מאור הרחמים. וצריך לומר דהןאמנם דעת התעוררות דינים היא, אבל בשבת גם עת רצון היא להמתיק הדינים, ואת זה עושיםבהקדמת אמירת סדר קדושה שמעוררים עי"כ הרחמים, באופן שאין סתירה בין זל"ז, וכך המובןהיוצא לכאורה גם מדברי המהרח"ו ז"ל שמביא שם השלמי חגיגה להלן בדבריו וכותב משמו שאע"פשזמן המנחה בימי החול הם דינים קשים אמנם עתה בשבת עת רצון ורחמים גמורים וכו' כיעו"ש.
(ו) רואים אנחנו מכל האמור כי רבותינו הקדושים ז"ל תקנו לנו כל דבר ודבר בדייקנות יתירהובכוונות נעלמות רצויות שלפניהם היה נגלה, באופן שאין לזוז ולא להזיז זיז כל שהוא ממה שסידרולפנינו באמת וצדק, כי בלי דעת יכולים חלילה לפגום בענינים גדולים.
לכן בהא סלקנא דאין להקדים בשבת במנחה לפני הגעת זמן תפלת המנחה לא קריאת התורה ולאאמירת ואני תפלתי וגם לרבות לא אמירת ובא לציון, אלא יש לדייק להתחיל הכל רק עם הגעת זמןתפלת המנחה. ואסיים בברכה ובהוקרה ובידידות נאמנה אליעזר יהודא וולדינברג.