Mincha Chadasha- a Piyut for Shavuot written by Zechariah Haber a"h www.zechariahhaber.com
(י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
(10) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land that I am giving to you and you reap its harvest, you shall bring the first sheaf of your harvest to the priest.
(טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
(15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete:
(ט) שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃
(9) You shall count off seven weeks; start to count the seven weeks when the sickle is first put to the standing grain.
(כו) וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים בְּהַקְרִ֨יבְכֶ֜ם מִנְחָ֤ה חֲדָשָׁה֙ לַֽה׳ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
(26) On the day of the first fruits, your Feast of Weeks, when you bring an offering of new grain to ה׳, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations.

(א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים. יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע:

(1) How does one set aside bikkurim? A man goes down into his field, he sees a fig that ripened, or a cluster of grapes that ripened, or a pomegranate that ripened, he ties a reed-rope around it and says: “Let these be bikkurim.” Rabbi Shimon says: even so, he must again designate them as bikkurim after they have been plucked from the soil.

(ב) כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים. כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים, הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר (ירמיה לא), קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה׳ אֱלֹקֵינוּ:

(ג) הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים. וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם:

(ד) הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל):

(2) How were the bikkurim taken up [to Jerusalem]? All [the inhabitants of] the cities of the maamad would assemble in the city of the maamad, and they would spend the night in the open street and they would not entering any of the houses. Early in the morning the officer would say: “Let us arise and go up to Zion, into the house of the Lord our God” (Jeremiah 31:5).

(3) Those who lived near [Jerusalem] would bring fresh figs and grapes, while those who lived far away would bring dried figs and raisins. An ox would go in front of them, his horns bedecked with gold and with an olive-crown on its head. The flute would play before them until they would draw close to Jerusalem. When they drew close to Jerusalem they would send messengers in advance, and they would adorn their bikkurim. The governors and chiefs and treasurers [of the Temple] would go out to greet them, and according to the rank of the entrants they would go forth. All the skilled artisans of Jerusalem would stand up before them and greet them saying, “Our brothers, men of such and such a place, we welcome you in peace.”

(4) The flute would play before them, until they reached the Temple Mount. When they reached the Temple Mount even King Agrippas would take the basket and place it on his shoulder and walk as far as the Temple Court. When he got to the Temple Court, the Levites would sing the song: “I will extol You, O Lord, for You have raised me up, and You have not let my enemies rejoice over me” (Psalms 30:2).

(ה) וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ ה׳ אֱלֹקֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃
(5) You*you See note at 12.7. shall then recite as follows before your God ה׳: “My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.

(ג) יֵשׁ בַּתְּרוּמָה וְבַמַּעֲשֵׂר מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים, שֶׁהַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר אוֹסְרִין אֶת הַגֹּרֶן, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁעוּר, וְנוֹהֲגִים בְּכָל הַפֵּרוֹת, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, וּבָאֲרִיסִין וּבֶחָכוֹרוֹת וּבַסִּקָּרִיקוֹן וּבַגַּזְלָן. הֲרֵי אֵלּוּ בַתְּרוּמָה וּבַמַּעֲשֵׂר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבִּכּוּרִים:

(3) There are [laws] which apply to terumah and maaser [sheni] but not to bikkurim:Terumah and the [second] tithe render forbidden [the contents of] the threshing-floor; They have a set amount. They apply to all produce; Both during and after Temple times; [And they apply to to produce grown] by sharecroppers, leasers, or occupiers of confiscated property (sikarikon), or a robber. These are [the laws] which apply to terumah and maaser [sheni], but not to bikkurim.

(ב) וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃
(2) Having journeyed from Rephidim, they entered the wilderness of Sinai and encamped in the wilderness. Israel encamped there in front of the mountain,
רבי יוחנן דידיה אמר אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה
Rabbi Yoḥanan himself said that the word anokhi that begins the Ten Commandments is an abbreviation for: I myself wrote and gave [ana nafshi ketivat yehavit]. The Rabbis said it is an abbreviation for: A pleasant statement was written and given [amira ne’ima ketiva yehiva]. Some say the word anokhi can be interpreted backwards: It was written, it was given, its statements are faithful [yehiva ketiva ne’emanim amareha].
(א) וַיֹּ֤אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסׇל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃
(1) ה׳ said to Moses: “Carve two tablets of stone like the first, and I will inscribe upon the tablets the words that were on the first tablets, which you shattered.
ר' פנחס בשם רבי הושעיא אמר: עד שהמלך במסבו עד שהמלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה במסבו ברקיע. כבר הקדים, שנאמר: (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. למלך שגזר ליום פלוני, אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה. וכשבא המלך ומצאם ישנים, העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה, מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך, והיה המלך מהלך לפניהם, עד שהגיע לפלטין שלו. כך הקדוש ברוך הוא הקדים, דכתיב: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. וכתיב: כי ביום השלישי ירד ה׳ לעיני כל העם. ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה. אמר ר' יודן: אפילו פורטענא לא עקץ בם. בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקלאנין. הדא הוא דכתיב: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים". והיה משה מעורר לישראל ומוציאן, לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: ויוצא משה את העם לקראת האלקים. והיה הקדוש ברוך הוא מהלך לפניהם, עד שהגיע להר סיני. דכתיב: והר סיני עשן כלו. אמר רבי יצחק: זה הוא, שמקנתרן על ידי ישעיהו. שנאמר: (ישעיה נ') מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות?!
Rabbi Pinhas said in the name of Hoshaya: "While the king sat at his table": while the King of kings, the Holy One, Blessed Be He, sat at the heavens. He arrived early, as it is stated: (Exodus 19:16) "And it came to pass on the third day, when it was morning." This is like a king who decreed, "On such a day, I am going to enter the province." But the people of the province slept all through the night, so that when the king arrived and found them asleep, he set trumpets and horns to get them up. And the minister of that province woke them up and took them to meet the king. And the king walked before them, until he reached his palace. This is like the Holy One, Blessed Be He, as it is written: (Ibid.) "And it came to pass on the third day, when it was morning." And it written: (Ibid.) "For the third day the Lord will come down in the sight of the people." Israel slept all through the night, because the sleep of Shavuot is pleasant and the night is short. Rabbi Yudan said: Not even a flea stung them. When the Holy One, Blessed Be He, came and found them asleep, he started to get them up with trumpets, as it is written: (Exodus 16:16) "And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings." And Moses roused Israel and took them to meet the King of kings, the Holy One, Blessed Be He, as it is written: (Exodus 19:17) "And Moses brought forth the people [out of the camp] to meet God." And the Holy One, Blessed Be He, went before them, until they reached Mount Sinai, as it is written: (Exodus 19:18): "Now mount Sinai was altogether on smoke." Rabbi Yitzkak said: It was this for which He chided them through [the prophesy of] Isaiah. As it is written: (Isaiah 50:2) "Wherefore, when I came, was there no man? When I called, was there no answer? Is My hand shortened at all, that it cannot redeem?"
עצרת הוא. עָצַרְתִּי אֶתְכֶם אֶצְלִי; כְּמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת בָּנָיו לִסְעוּדָה לְכָךְ וְכָךְ יָמִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּן לִפָּטֵר, אָמַר, בָּנַי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד, קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם:
עצרת הוא — The word is derived from the root עצר “to hold back” and suggests: I keep you back with Me one day more. It is similar to the case of a king who invited his children to a banquet for a certain number of days. When the time arrived for them to take their departure he said, “Children, I beg of you, stay one day more with me; it is so hard for me to part with you!” (cf. Rashi on Numbers 29:36 and Sukkah 55b).

(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:

(2) At four times of the year the world is judged: On Passover judgment is passed concerning grain; on Shavuot concerning fruits that grow on a tree; on Rosh HaShana, all creatures pass before Him like sheep [benei maron], as it is stated: “He Who fashions their hearts alike, Who considers all their deeds” (Psalms 33:15); and on the festival of Sukkot they are judged concerning water, i.e., the rainfall of the coming year.

עצרת היא עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד שקשה עלי פרידתכם לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ג:ל״ו) ואגדה זו שנויה בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה׳ ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם (חגיגה יז) שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב ותשלומין דראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואינו כאחדות שלהם ולכך יזכיר בפרשת כל הבכור (דברים טז טו) בשלש רגלים חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות שבעת ימים ולא יזכיר השמיני כי שם אמר יראה כל זכורך וגו' והנה זה מבואר:
IT IS ‘ATZERETH.’ “I keep you back before Me. It is similar to the case of a prince who invited his children to a banquet for a certain number of days. When the time came for them to leave, he said, ‘I beg of you stay with me for yet one more day, for your departure is so hard for me!’” This is Rashi’s language. And these are words of Agadah (homily) in Vayikra Rabbah.
By way of the Truth, [the mystic teachings of the Cabala], for in six days the Eternal made the heaven and the earth, and the seventh day is the Sabbath which has no partner, and the congregation of Israel is its partner, as it is said, and the earth, this being the eighth day. It is ‘Atzereth,’ for there everything is assembled. Now with respect to the Festival of Unleavened Bread He commanded that it be observed for seven days, with the first and seventh [days] being holy, though they are all holy and the Eternal is among them. From then on [i.e., beginning with the second day of Passover] we are to count forty-nine days[of the omer], which are seven weeks comparable to the [seven] “days” of the world, and then to sanctify the “eighth day” [i.e., the Festival of Weeks] just as the eighth day of Tabernacles [is holy]; and [the forty-nine days] counted between them are in the “intermediate days” of the festival, in the interval separating the first day and “eighth day” of the festival, this being the day of the Giving of the Torah when He made them to see His great fire and His words they heard out of the midst of the fire. Therefore our Rabbis, of blessed memory, always called the Festival of Weeks by the name of Atzereth [a name here used in the verse for the eighth day of the Festival of Tabernacles], for it is on “the eighth” day of the festival, which Scripture here so called by that name. And this is the [intention of the] saying of the Rabbis: “The eighth day is a festival for itself” with respect to ‘p’zar k’shab,’ but yet it complements the first [seven] days since it is an emanation of the first days but is not like their unity. Therefore in the section of All the firstlings He mentions in speaking of the three festivals — the Festival of Unleavened Bread, the Festival of Weeks, and the Festival of Tabernacles — [that the Festival of Tabernacles] is seven days and He did not mention the eighth day, for there He said, all thy males appear etc. This is thus clear.

וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות נקיה ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר בקבלה (נחמיה ח י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם והנה "מקרא קדש" מלשון קרואי העדה (במדבר א טז) אחרי כן יאכלו הקרואים (שמואל א ט יג)


The meaning of ‘mikra’ei kodesh’ (holy convocations), is that all people should come together on that day and be assembled to sanctify it, for it is a commandment upon Israel to be gathered together in G-d’s House on the festival day to hallow it publicly with prayer and praise to G-d, and with clean garments, and to make it a day of feasting, as it is said in the tradition, Go your way, eat the fat, and drink the sweet, and send portions unto him for whom nothing is prepared, for this day is holy unto our Lord; neither be ye grieved, for the joy of the Eternal is your strength. Thus the expression mikra kodesh (a holy convocation) is similar to: ‘kru’ei’ (those called) of the congregation; afterwards they eat ‘ha’kru’im’ (they that are called).

(כג) שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כׇּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ׀ ה׳ אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(23) Three times a year all your males shall appear before the Sovereign ה׳, the God of Israel.

(ב) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶסֶף, וַחֲגִיגָה מָעָה כֶסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה מָעָה כֶסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כָסֶף:

(2) Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.

(טו) מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃
(15) A twisted thing that cannot be made straight,
A lack that cannot be made good.
(כז) אֵ֤ל ׀ ה׳ וַיָּ֢אֶ֫ר לָ֥נוּ אִסְרוּ־חַ֥ג בַּעֲבֹתִ֑ים עַד־קַ֝רְנ֗וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
(27) The LORD is God;
He has given us light;
fMeaning of Heb. uncertain.bind the festal offering to the horns of the altar with cords.-f
אסרו חג בעבותים. הביאו הכבש קשור בעבותים עד שתביאוהו לקרנות המזבח כלומר להקריבו לפני ה׳, וקרבן כבש או זולתו יקרא חג, לפי שבחגים נקריב אותם ברוב:
(יט) כֹּֽה־אָמַ֞ר ה׳ צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃ {פ}
(19) Thus said GOD of Hosts: The fast of the fourth month,efast of the fourth month Commemorating the events of 2 Kings 25.3–7 (Jer. 52.6ff.). the fast of the fifth month,ffast of the fifth month Commemorating the events of 2 Kings 25.8–15 (Jer. 52.12ff.). the fast of the seventh month,gfast of the seventh month Commemorating the events of 2 Kings 25.25–26 (Jer. 41). and the fast of the tenth monthhfast of the tenth month Commemorating the events of 2 Kings 25.1–2 (Jer. 52.4). shall become occasions for joy and gladness, happy festivals for the House of Judah; but you must love honesty and integrity.
(א) וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃
(1) But a shoot shall grow out of the stump of Jesse,
A twig shall sprout from his stock.