Hear the shiur here:
http://www.sarahlipman.com/power-on-prayer/2017/2/22/93-power-of-the-moon-and-memory-venazkir-shimcha-
(יד) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃
(טו) וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
(טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹקִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃
(יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹקִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃
(יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹקִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
(יט) וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃
(טז) המארת הגדולים שָׁוִים נִבְרְאוּ וְנִתְמָעֲטָה הַלְּבָנָה עַל שֶׁקִּטְרְגָה וְאָמְרָה אִ”אֶ לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִשְׁתַּמְּשׁוּ בְכֶתֶר אֶחָד:
(יז) ואת הכוכבים עַל יְדֵי שֶׁמִּיעֵט אֶת הַלְּבָנָה הִרְבָּה צְבָאָיהָ לְהָפִיס דַעְתָּהּ:
(16) המאורות הגדולים THE GREAT LUMINARIES — They were created of equal size, but that of the moon was diminished because she complained and said, “It is impossible for two kings to make use of one crown” (Chullin 60b).
(17) ואת הכוכבים AND THE STARS — Because He diminished the moon, He increased its attendant hosts to mollify it (Genesis Rabbah 6:4).
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב: (בראשית א, טז) ״ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים״ וכתיב ״את המאור הגדול ואת המאור הקטן״.
אמרה ירח לפני הקב"ה, ״רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?״
אמר לה: ״לכי ומעטי את עצמך.״
אמרה לפניו: ״רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?״
אמר לה: ״לכי ומשול ביום ובלילה.״
(כ) ונתתה מהודך עליו. זֶה קרוּן עוֹר פָּנִים: (כא) מהודך. וְלֹא כָּל הוֹדְךָ, וּמָצִינוּ לְמֵדִין פְּנֵי מֹשֶׁה כְּחַמָּה פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה (ספרי; בבא בתרא ע"ה):
(20) ונתתה מהודך עליו AND THOU SHALT PUT SOME OF THY GLORY UPON HIM — This refers to the shining of the skin of his countenance (see Exodus 34:29—30).
(21) מהודך SOME OF THY GLORY, and not all thy glory; consequently we learn from this: Moses’ face beamed like the sun, Joshua's face only like the moon (Sifrei Bamidbar 140:2; Bava Batra 75a).
(22) למען ישמעו כל עדת ישראל THAT ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL SHOULD BE OBEDIENT TO HIM — that they should comport themselves towards him with respect and reverence, in the same way as they comport themselves towards you (cf. Yalkut Shimoni on Torah 776).
(יב) וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃
(יג) וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃
(יד) וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
יב) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. כי עמלק בא עליהם בימי משה שהיה זמן בוקרן ותחילת זריחתם של ישראל, ואח"כ בימי מרדכי ואסתר בקום עליהם המן מזרע עמלק והוא זמן הערב שמשן של ישראל, כמו שפירש"י על פסוק ולערב יחלק שלל זה בימי מרדכי (בראשית מט כז) לכך נאמר ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, כי עמדה זכותו של משה לישראל גם בימי מרדכי, כארז"ל (מגילה יג:) כיון שנפל הגורל להמן בירח אדר שמח שמחה גדולה לפי שבו מת משה והוא אינו יודע שבאדר נולד משה, עיין בילקוט דמגילה, ש"מ שהמן סבור שמשה מת ותמה זכותו, וטעה כי מאחר שנולד באדר זכות זה עמד לישראל בחודש ההוא, לכך נאמר ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ...
(יב) ד"א עד בא השמש. ...
ויש רמז גם על ימות המשיח, כארז"ל (דב"ר ג טז) ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א ג) בסופה זה משה שנאמר ותשם בסוף, ובסערה זה אליהו שעלה בסערה, ולמדו מזה שגם משה יבא עם אליהו כשיבא משיח שנאמר בו (תהלים פט, לז) וכסאו כשמש נגדי, לכך נאמר ויהי ידיו אמונה עד בא השמש עד שיבא משיח וכאור בוקר יזרח שמש.
אור החיים על שמות י׳׳ז:י׳׳ד:
ושים באזני וגו'. צריך לדעת למה נתיחד מאמר זה ליהושע לבד?
ואולי כי לצד שראה יהושע עוצם הכעסת עמלק ותוקפו ולא היה בו כח לעשות בו כליון אלא שהחלישם לבד, ויש בלבו של צדיק איך לא עשה ה׳ מה שראוי לעשות ברשע זה?
לזה בא ה' להפיג צנתו, וצוה למשה לאמר לו באזנו, פירוש, כי הדבר הוא להשיב למה שבלבו של יהושע. ואמר לו כי לא ידאג על הדבר ״מחה אמחה וגו'״ ודבר ה׳ כאילו כבר היה ותהיה -- זאת נחמתו.
וטעם כפל מחה וגו' אולי שרמז לנו זמנים שימחה בהם, א' בימי שאול, וכנגדו אמר ״מחה״, ב' בימי מרדכי, וכנגדו אמר ״אמחה״, ואחת לעתיד, וכנגדו אמר ״מתחת השמים״:
... וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, ואתם מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש ולא נבכה?!
אמר להן, לכך אני מצחק. ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אתת כמה וכמה.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו, מפני מה אתה מצחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?!
אמר להן, לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח, ב) ״ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו״. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
באוריה כתיב (מיכה ג, יב) ״לכן בגללכם ציון שדה תחרש״ [וגו']. בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם״.
עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו: