creating it in the image of God—
creating them male and female.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
(14) He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6).
Naftali Zvi Yehuda Berlin (20 November 1816 in Mir, Russia – 10 August 1893 in Warsaw, Poland)
וראשו בשמים. זה ודאי לא יעלה עה״ד שיהיה עיר אחת לכל העולם אלא כסבורים שיהיו כל הערים סמוכות וטפלות לאותו העיר שבה המגדל ויהיה המגדל לצפות ממנו למרחוק אחר כל הישוב שלהם שלא יהיו נפרדים בארץ אחרת. ע״כ נצרך שיהיה ראשו בשמים.
And its top in the sky - It is obvious that you should not think that this would be one city to the whole world, rather they thought that the other nearby cities would be subjects to that city that had the tower, that they would be able to see from it to the distance, over all their settlement, so that no one would be able to separate themselves and go to another land. That's why they needed its top reaching the sky.
Samson Raphael Hirsch (Hebrew: שמשון רפאל הירש; June 20, 1808 – December 31, 1888) was a German Orthodox rabbi best known as the intellectual founder of the Torah im Derech Eretz school of contemporary Orthodox Judaism.
כבר הערנו לעיל שבניית מגדל וראשו מגיע השמימה הייתה מפעל שאין לו סוף, שכל הדורות העתידים צריכים להמשיכו. בדורות מאוחרים יותר יסופר לנו על בנייני פאר דומים, שנבנו בגדלים ענקיים ללא גבול. עד עצם היום הזה עומדות הפירמידות במצרים – היורשות לתכניות נמרוד. כל מלך החל לבנות פירמידה בזמן הכתרתו, והמשיך בה כל ימי מלכותו. על צואר האומה כולה הוטל עול הברזל, כדי לבנות, ללא הרף, מצבת קבורה לשם ולתהילה למלך. עבודה זו מזכירה בקנה מידה קטן את המתואר בפרק שלנו.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה דּוֹרֵשׁ אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה כְּמִין חוֹמֶר: מָה נִשְׁתַּנָּה אֹזֶן מִכׇּל אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ – יֵרָצַע.
(14) If, after you have entered the land that your God יהוה has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by your God יהוה. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kin.
(ח) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ וגו' (דברים יז, יד) רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיוּ חוֹרִין מִן הַמַּלְכוּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כד): פֶּרֶא לָמֻד מִדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁהַפֶּרֶא גָּדֵל בַּמִּדְבָּר וְאֵין אֵימַת אָדָם עָלָיו, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹא תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיכֶם, אֲבָל אַתֶּם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם כֵּן...מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יז, יד): וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.
(8) [8] (Deuteronomy 17:14) "When you enter the land..." Our rabbis say: The Holy One, blessed be He, said to Israel, "My children! I have thought to let you free from kingship." How do we know? For it is stated, (Jeremiah 2:24), "A wild donkey that is used to the wilderness [sniffing the wind in its desire]..." Just like a wild donkey grows up in the wilderness and doesn't fear man, so have I thought that you should not have the fear of kingship upon you. But you did not want that...how do we know this? From that which we read on the subject, (Deuteronomy 17:14) - "And you will say, 'I will appoint for myself a king.'"
(ז) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃ (ח) כְּכׇֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אוֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃
וזה היה חטאם של ישראל בדבר המלוכה אשר שאלו, והוא כי אחרי שהיו מצווים להקים עליהם מלך כמו שנאמר "כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה... שום תשים..." – מה חטאתם כששאלוהו? אבל דעתי הוא כך, שהם רצו שעיקר המשפט במה שבין אדם לחברו יהיה נמשך מצד המלכות משיימשך מצד השופט, והוא אמרם "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים"... ואילו שאלו להם מלך בסתם שיאמרו "שימה לנו מלך", או שיבקשוהו לסיבת תיקון מלחמותיהם – לא יימצא להם בדבר זה עוון או חטא אבל מצוה... אך היה חטאתם שרצו שיהיו משפטיהם נמשכים מצד המלכות, לא מצד שופטי התורה, ויורה על זה מה שכתוב אחרי "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו" לא "תנה לנו מלך" בלבד, ומפני זה אמר ה': "לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם"... כי הם בוחרים בתיקון עניינם הטבעי משיחול בהם העניין האלוקי... והיה ראוי להם לבחור יותר במה שיחול ממנו העניין האלוקי, והוא משפט השופטים, שזה ההבדל בין השופט והמלך, שהשופט משועבד יותר למשפטי התורה מן המלך, ומפני זה הזהיר את המלך וציוהו שיהא לו ספר תורה שני "לבלתי רום", כלומר שמתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, צריך אזהרה מרובה לבלתי יסור מן המצוה... אבל בשופט לא הוצרך בכל אלו האזהרות, לפי שיכולתו מוגבל כפי משפט התורה.
Isaac ben Judah Abarbanel (Hebrew: יצחק בן יהודה אברבנאל; 1437–1508), commonly referred to as Abarbanel (Hebrew: אַבַּרבְּנְאֵל; also spelled Abravanel, Avravanel or Abrabanel), was a Portuguese Jewish statesman, philosopher, Bible commentator, and financier.
כי אם היתה שאלת המלך בסתם דבר נאות ומצוה ממצות התורה ולא היה החטא כי אם באופן השאלה או תכליתה או זמנה או כונתה למה אם כן יהושע ושאר שופטי ישראל שבאו אחריו לא התעוררו להמליך מלך בישראל כיון שהיתה המצוה עליהם בהכנסתם לארץ ואיך עברו כלם על זאת המצוה בהיותם בארץ אחרי הכבוש והחלוק,
(יא) דָּבָר אַחֵר, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ. רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּקַּשְׁתֶּם מְלָכִים וְעָמְדוּ הַמְלָכִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהִפִּילוּ אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, שָׁאוּל הִפִּילָם בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, מִנַּיִן (שמואל א ד, יז): נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וגו'. דָּוִד נָתַן מַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, טו): וַיִתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל. אַחְאָב עָצַר עֲלֵיהֶן אֶת הַגְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר וגו'. צִדְקִיָּהוּ הֶחֱרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל מָה הִגִּיעַ מִתַּחַת יְדֵי מַלְכֵיהֶם, הִתְחִילוּ צֹוְחִין הַכֹּל, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְמַלְכֵּנוּ הָרִאשׁוֹן אָנוּ מְבַקְּשִׁין (ישעיה לג, כב): כִּי ה' שֹׁפְטֵינוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֵּיכֶם, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וגו'.
(11) [11] Alternatively: (Deuteronomy 17:14) "And you will say, 'I will appoint for me a king..." - Our rabbis said: Said the Holy One, blessed be He, "You want kings in this world. Jewish kings will be appointed, and they will make you fall by the sword." Shaul caused them to fall at Mt. HaGilboa. How do we know? (I Samuel 4:17) "And Israel fled from before the Philistines..." David caused a plague to be sent, as it says, (II Samuel 24:15) "And God sent a pestilence to Israel..." Achav stopped up the rains from them, as it says (I Kings 17:1) "...there shall not be dew nor rain these years..." Tzidkiyahu caused the destruction of the Holy Temple. Once Israel saw what happens under the rule of their kings, they all began to cry out, "We don't want a king of Israel! We want our furst King: (Isaiah 33:22) "For God is our judge, God is our law-giver, God is our king, He will save us!" The Holy One, blessed be He, said to them, "By your lives, thus will I do." How do we know? As it says, (Zachariah 14:9) "And God will be the king over all the earth..."
(9) You are undone, O Israel!
You had no help but Me. (10) Where now is your king?
Let him save you!
Where are the chieftains in all your towns
From whom you demanded:
“Give me a king and officers”? (11) I give you kings in My ire,
And take them away in My wrath.
ואמרת וגו׳. אין הפי׳ אמירה כמשמעו בפה אלא כלשון ואמרת אוכלה בשר וכדומה. אכן לפי לשון זה הי׳ במשמע שאין זה מצוה במוחלט למנות מלך אלא רשות כמו ואמרת אוכלה בשר וגו׳. והרי ידוע בדברי חז״ל דמצוה למנות מלך וא״כ למאי כתיב ואמרת וגו׳. ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ״י דעת מלוכה או עפ״י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה א״א לעשות עפ״י הכרח מ״ע. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכ״נ שדוחה מ״ע מש״ה לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כ״ז שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך עפ״י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון. או אז מ״ע לסנהדרין למנות מלך.
And you shall say, etc.: The explanation of "saying" [here] is not like its simple meaning, but rather like [its] usage in the phrase (Deuteronomy 12:20), “and you shall say,' I want to eat meat'” and in similar [instances]. However according to this usage, it is implied that this is not an absolute commandment to appoint a king, but rather optional, as in the case of “and you shall say, 'I want to eat meat,' etc.” And behold it is known in the words of the sages, may their memory be blessed, that it is a commandment to appoint a king. But, if so, why is it written, "and you shall say, etc.?" And it appears that it is because the government of a state depends upon whether it is run according to the opinion of a monarchy or according to the opinion of the people and its representatives: and there are states that cannot support the opinion of the monarchy and there are states that without a king are like a ship without a captain. And [so] such a thing cannot be done according to the coercion of a positive commandment, since a matter that is relevant to the government of the public touches upon mortal danger (sakanat nefashot) which pushes off a positive commandment. For this reason, it is impossible to absolutely command the appointment of king so long as it is without the consent of the people to support the yoke of the king as a result of their seeing states around them functioning more properly [with a king]. And then [only when they do so] is it a positive commandment for the Sanhedrin to appoint a king.
רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ.
Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive.
כלומר, המלכות מגִנה עלינו שהנכרים לא יבלעונו. זו נוסחה מעניינת המשקפת תמונה שבה המון העם עוין ליהודים והשלטון שומר על הסדר וגם על זכויות המיעוט היהודי. זה היה המצב בימי הביניים, ואולי גם בתקופת המשנה. בדרך כלל מקורות חז"ל משקפים יחס עוין אל השלטון הרומי. אין במקורות הבחנה בין השלטון הרומי לבין הציבור הנכרי הרחב, וכולם הם שבעים הזאבים התוקפים את כבשת ישראל. רק עזרת ריבון העולמים מגִנה על העם מפני כליה....מימרתו של רבי חנניה חריגה ונועזת; יש בה יחס חיובי לשלטון, ובדרך כלל גינו חכמים את השלטון הרומי. המימרה מכירה בסכנה הקיומית שרק השלטון הזר מונע אותה, ומצביעה על תפיסה יוצאת דופן של הבנת שורשי השנאה אל הנכרים. החשש איננו מהשלטון אלא מהציבור הפגאני, והשלטון הוא דווקא הגוף המסייע והמציל. לא נאמר שהשלטון הרומי רצוי, או רודף צדק, אבל הוא זה שמגן על היישוב היהודי. מימרה זו מצטרפת למימרות ה"נועזות" אשר במסכת אבות.
If there needs to be government...
However, in regard to the other kings of Israel, the Sages decreed that they neither sit in judgement or be judged. They may not give testimony, nor is testimony given against them. This is because they are arrogant and the matter may cause a tragedy and loss to the faith.
(ט) הַמְבַטֵּל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת. אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הָעֶבֶד דִּבְרֵי הָרַב קוֹדְמִין. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם גָּזַר הַמֶּלֶךְ לְבַטֵּל מִצְוָה שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:
(9) A person who negates a king's command because he was occupied with a mitzvah, even a minor one, is not liable. Whose words should have precedence in case of conflict, the words of the Master or the words of the subject? Needless to say, if a king decrees that a mitzvah should be negated, his words should not be heeded.
(18) When he is seated on his royal throne, he shall have a copy of this Teaching written for him by the levitical priests. (19) Let it remain with him and let him read in it all his life, so that he may learn to revere his God יהוה, to observe faithfully every word of this Teaching as well as these laws. (20) Thus he will not act haughtily toward his fellows or deviate from the Instruction to the right or to the left, to the end that he and his descendants may reign long in the midst of Israel.