ותעניה שרי ותברח מפניה רבי אבא בר כהנא אמר: מנעתה מתשמיש המטה. רבי ברכיה אמר: טפחתה בקורדקייסון על פניה. ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: דליים ופנדיות הוליכה לה, למרחץ:
And Sarah afflicted her [Hagar] and she fled from her [Sarah]. Rebi Abba bar Kahana said: "she [Sarah] kept her from marital intimacy." Rebi Berechya said: "she [Sarah] slapped her int he face with her shoe." Rebi Berechya in the name of Rebi Abba bar Kehana: "carry buckets and coins to the bathhouse."
And Sarah afflicted and she (Hagar) fled from her (Sarah). Our mother sinned with this affliction, and so did Abraham by allowing Sarah to do so. And Hashem heard her affliction and gave her a son that would be a wild ass of a man to afflict the descendants of Abraham and Sarah with all types of affliction.
ותענה שרי - עשתה עמה יותר מדאי ועבדה בה בפרך, אפשר שהיתה מכה אותה ומקללת אותה ולא היתה יכולה לסבול וברחה מפניה. ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות, לא מוסר כי אע"פ שאברהם מוחללה על כבודו, ואמר לה "עשי לה הטוב בעיניך" היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה; ולא מדת חסידות ונפש טובה כי אין ראויה לאדם לעשות כל יכלתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעתהיכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל, כמו שאמר המלאך אל הגר "כי שמע ה' אל עניך" והשיב לה ברכה תחת עניה. ואברם לא מנע שרי מלענותה, אע"פ שהיה רע בעיניו, משום שלום בית. וכן זה הספור נכתובבתורה לקנות אדם ממנו המדות טובות ולהרחיק הרעות:
Radak 16:6
And Sarah afflicted. Sarah dealt excessively with Hagar and gave her spirit breaking work, and it was possible that she hit her and cursed her so that for Hagar it was insufferable and she had to run away. Sarah did not treat her in a way of proper discipline or piety: It was not of proper discipline because even though Avraham did not insist upon his honor or dominion and told Sarah "do with her as is good in your eyes", it was appropriate for her to retract her hand in her husband's honor and not to afflict Hagar. It was not proper piety and good spirit because it is not suitable for a person to assert all of their power, and the wise man teaches "what is more beautiful than forebearence at a moment when one can [do as they please], and what Sarah did was not good in Gd's eyes, just as the angel said to Hagar "Hashem has heard your affliction" and gave her a bracha in the place of her affliction. And Avraham did not stop Sarah from afflicting, even though it was bad in his eyes, because of "shalom bayis (the interests of domestic tranquility)." And this story is recorded in the Torah to remind us to acquire good character traits and avoid bad ones.
ותענה שרי כדי שתכיר שהיא משועבדת ולא תבזה עוד את גברתה:
And Sarah afflicted so she (Hagar) would recognize that she is subservient and would no longer mock her mistress.
(א) אהבת הבנים והבנות גם כן הטבע מחיבו מאחר שהם עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ואפלו עורבא בעי בני. אבל צריך לזהר שלא תהא אהבה מקלקלת השורה, שלא ליסר בנו ולהרבות לו געגועין וחבה יתרה, וכבר אמר שלמה בחכמתו (משלי יג כד): חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר. ועקר האהבה היא אהבת הנפש, ונכלל בזה אהבת עצמו, כי ברא מזכה אבא, וכתיב (שם כט יז): יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. לכן יזהר האדם להתנהג עם בניו בתוכחת מגלה מאהבה מסתרת, הכל לפי מה שהוא הבן: בקטנותו אולת קשורה בלב נער, שבט מוסר ירחיקנה ממנו (שם כב טו); אבל יזהר האב שלא להתאכזר על בנו ולהכות אותו בכעסו מכה טריה מכת אכזרי, רק בנחת ינהלנו וברחמים יכנו על הרגלים, לא במקום שיכול לעשות בו מום כגון בין העינים. וכשהוא יותר גדול תחת גערה במבין (שם יז י). וידוע (מו''ק יז, א) שהמכה בנו גדול עובר משום לפני עור וכו', ולא גדול גדול ממש, אלא לפי מה שהוא הבן ולפי מדותיו. וכשהוא יותר גדול, שאינו מקבל גערה לשון רכה תשבר גרם (משלי כה טו). ולא יקל בכבודו בפני אחרים למען לא יבאיש את ריחו. ויותר צריך לזהר במה שהזהירונו רבותינו ז''ל (שבת י ב), שלא ישנה לבן בין הבנים, כי קשה כשאול קנאה (שיר השירים ה ו). הכלל הוא: לפי דעתו ומדותיו של בן, האב צריך להתנהג עמו באפן שלא יחטא, ואם יחטא לו ימהר למחל לו לבל יענש בנו בסבתו, ולא ידקדק כל כך עמהם, ולפעמים יעשה עצמו כחרש לא ישמע וכאלו אינו רואה, ולפעמים יבטל רצונו מפני רצונם. וזה כלל גדול הרוצה לזכות את נפשו ונפש בניו אחריו:
Love of children is natural since they are of your own bones and flesh, even a raven wants to take care of its children. But one must be careful that their love does not ruin their orderliness to the extent that they do not afflict their children and that they give too much love to their children, as Shlomo said in his wisdom: "he that spares the rod hates his son, but he who loves him chastises him."...