ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה א"ר יהודה היכי ליעביד לשמתיה צריכי ליה רבנן לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא א"ל לרבב"ח מידי שמיע לך בהא א"ל הכי א"ר יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו שמתיה רב יהודה לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי ביה ואתא איהו נמי בהדייהו כד חזייה רב יהודה חייך אמר ליה לא מסתייך דשמתיה לההוא גברא אלא אחוכי נמי חייך בי א"ל לאו בדידך מחייכנא אלא דכי אזלינא לההוא עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה
There was once a certain Collegiate whose reputation was objectionable. Said Rab Judah, How is one to act? To put the shammetha on him [we cannot], as the Rabbis have need of him [as an able teacher]. Not to put the shammetha on him [we cannot afford] as the name of Heaven is being profaned. Said he to Rabbah b. Bar Hana, Have you heard alight on that point? He replied: ‘Thus said R. Johanan: What means the text, For the priest's lips should keep knowledge and they should seek the law at his mouth; for he is the messenger of the Lord of Hosts? [It means, that] if the Master is like unto a messenger of the Lord of Hosts, they should seek the law at his mouth; but if [he be] not , they should not seek the law at his mouth’. [Thereupon] Rab Judah pronounced the shammetha on him. In the end Rab Judah became indisposed. The Rabbis came to enquire about him and that man came along with them. When Rab Judah beheld him he laughed. Said the man to him: Not enough for him that he put upon that man [me] the shammetha, but he even laughs at me! Replied he [Rab Judah]: I was not laughing at you: but as I am departing to that World [beyond] I am glad to think that even towards such a personage as you I showed no indulgence.
שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמה
כמו דאז”ל דאסור ללמוד תורה מרב שאינו הגון כך אסור ללמוד תורה שנכתב או נדפס ממי שאינו הגון, שבלי ספק פוגם.
Responsa Shevet HaLevi 3:145
Just as the Sages said that it is forbidden to study Torah from a wayward rabbi, it is likewise forbidden to study Torah that was written or printed by somebody who is wayward, as this undoubtedly causes harm.
דברי ירמיהו הל׳ תלמוד תורה פרק ד
אמנם יקשה מאוד דרבינו במורה נבוכים נראה שלמד מספרי חכמי עכו"ם ובראש ספרו שם הביא מקרא זה שמצא ר"מ לדרוש להתיר ללמוד מאחר עיי"ש.
ומפי אאמ"ו הגאון ז"ל שמעתי דיש לחלק בין למוד מפיו של רשע ללמוד מתוך ספר ממנו, דמתוך ספר אדם גדול יש לברור הטוב מהרע אבל מפיו שחיבור עם רשע רע וגורם רעה והשחתה לאדם ודייק כן אם הרב וכו' יבקשו תורה מפיהו ואם לא ואל יבקשו תורה מפיהו דייקא מפיהו ובגמ' מקשה ור"מ היכא למד מפומא דאחר ודפח"ח ובזה יש ליישב דעת ודרך רבינו ז"ל שידע בנפשו וקים ליה לברור האוכל מתוך פסולת מספריהם.
Divrei Yirmiyahu Talmud Torah 4
However, it is quite difficult, for our teacher in the Guide to the Perplexed apparently studied from gentile scholars. And in the beginning of his book he cites this verse that Rabbi Meir understood as permitting himself to study from Acher.
And from the mouth of my father, my teacher, of blessed memory, I heard that one should distinguish between studying from the mouth of a wicked individual and studying from his work. For from the mouth of a great man one can select the good from the bad, but from his mouth, since the attachment with a wicked person is evil and brings evil and destruction upon a person. And [the Talmud] expresses itself precisely: "If the rabbi etc., they should study Torah from his mouth." And the Gemara asks, "And Rabbi Meir, how did he study from the mouth of Acher?" And with this one can resolve the intention and approach of our teacher of blessed memory, who knew of himself with confidence to select the food from the refuse from their books.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן צו
בדבר ניגונים שעשה אדם כשר שאחר זמן נתקלקל וסני שומעניה אם יש לנגנם על חתונות כ"ב אייר תשי"ט. מע"כ ידידי מהר"ר שמואל דישון שליט"א.
ולבד זה הא מוכרח כן דהא כל המקור לאסור הוא לטעם הרמב"ם בס"ת שכתבו מין שישרף שהוא כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם, והא זה ברור שבנעשה מומר אחר שכתב הס"ת היא כשרה ממש אף לקרות בו עיין בפ"ת יו"ד סימן רפ"א סק"ב אלמא דכיון שכתב כשהיה בכשרותו הוי הנחת השם לזמן כשרותו שלזה ליכא קפידא. ואין לדחות דבכתב בכשרותו הרי קידש את השמות שהיה אסור לשרוף אף בכתבו מין כדמשמע שם ברמב"ם, דמ"מ היה לן לפסול ולהצריך גניזה, אלא צריך לומר דכיון שהנחת השם הוא לזמן כשרותו ליכא קפידא גם להרמב"ם. ולכן גם בעובדא זו הניגונים שעשה כשהיה בכשרותו שאף אם נימא שיש בזה ענין הנחת השם לעושה הניגונים אין לאסור דהרי הוא הנחת השם על זמן כשרותו שליכא קפידא בזה ומותר. ואף לבני תורה ובעלי נפש אין מקום להחמיר.
והנה בעובדא זו שהסני שומעניה אינו בעניני כפירה אלא בעניני קלות ראש לנגן בפני בחורים ובתולות יחד שודאי אין להחשיבו כמין ואפיקורס ואף לא כמומר לתיאבון דהא רק לדבר אחד דקלות ראש ופריצות הוא עבריין לתיאבון מסתבר שעל אדם כזה אין למילף שיהיה דין וחיוב שלא להניח שם לו ולמעשיו. ואדרבה הא ברור שהס"ת שיכתוב איש כזה יהיה כשר, ומפורש ברדב"ז סימן תשע"ד הובא בקיצור בפ"ת שם שס"ת שכתב אחד מהקראים אסור לשרוף ובעצם היה מותר גם לקרות בו רק משום שאפשר שלא נעשה כתקון חז"ל עיי"ש והא במין ואפיקורס שכתבו ס"ת אף בהיה ידוע בעדים שכתבו כדין היה אסור לקרות בו להרמב"ם כדי שלא להניח שם להאפיקורסים, מטעם שחלק הרדב"ז שאף שהם בכלל הכופרים כיון שעכ"פ מאמינים בקדושת השם ובקדושת התורה אין קפידא בהנחת שמם בקדושה שמחזיקין. א"כ כ"ש שמומר לתיאבון כשמאמין בקדושת התורה שכשר לקרות בו. וכ"ש בעבריין רק לדבר אחד לתיאבון דכשר הס"ת שיכתוב. וא"כ כ"ש הניגונים שעושה שרשאין לנגן בהם ואין להחמיר אף לבני תורה ובעלי נפש. ואם סני שומעניה גם לעניני כפירה אז הוא כדכתבתי לעיל שאלו שעשה מתחלה אין מקום להחמיר כלל ואף אלו שעשה אח"כ מסתבר יותר שאין לאסור כיון שאינם ענין קדושה אבל לבני תורה ובע"נ ראוי להחמיר, ידידו מוקירו, משה פיינשטיין
(ח) כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן אָסוּר לְשָׂרְפָם אוֹ לְאַבְּדָם בַּיָּד וְהַמְאַבְּדָן בַּיָּד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּתָבָם יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְלֹא כְּתָבוֹ לִשְׁמוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים וְהוֹאִיל וְדַעְתּוֹ כֵּן לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם. וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ שֵׁם לָאֶפִּיקוֹרוֹסִים וְלֹא לְמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁכָּתַב אֶת הַשֵּׁם גּוֹנְזִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ אוֹ שֶׁכְּתָבָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים יִגָּנְזוּ:
(8) All Holy Scripture, its commentaries, and explanations are for forbidden to burn or actively destroy [in any way.] Anyone who destroys them is [punished with] "lashes of rebelliousness." When is this true? [In the case of] scripture that was written by a Jew with sanctity. However if a Jewish heretic wrote a Torah scroll it is burned with all the divine Names in it so as not to leave any standing to heretics or to their works, but if a non-Jew wrote the Name we hide it away and similarly worn out Scripture or scripture written by non-Jews is hidden away.
הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִים לוֹ, אֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב.
A rabbi who does not walk in a good path, even though he is a great scholar and the entire community is dependent on him, we do not learn from him until he returns to proper behavior.
אמר רב הונא באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו אלא אומר לו (מלכים ב יד, י) הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חילול השם ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנאמר (הושע ד, ה) וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה כסהו כלילה
Said R. Huna, At [one of the Synods at] Usha they made a regulation that if the Ab Beth din committed an offence he was not to be [formally] ‘separated’, but someone was to tell him, Save your dignity and remain at home. Should he again offend they ‘separate’ him, because [otherwise there would be] a profanation of the Name [of God]. And this is at variance with Resh Lakish; for Resh Lakish said: If a scholar-disciple has committed an offensive deed they do not ‘separate’ him publicly, because it is said: Therefore shalt thou stumble’ in the day and the prophet also shall stumble with thee in the night, [that is to say], Keep it dark, like night.
(ט) אֲבָל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ חוֹזֵר לִשְׂרָרוּתוֹ. גַּם אֵינוֹ חוֹזֵר לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִשְּׁאָר הַסַּנְהֶדְרִין. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין:
(9) When, by contrast, the head of the academy transgresses, he is given lashes in the presence of a court of three, but does not return to his position of authority. He also is not reinstated as one of the other judges of the Sanhedrin. The rationale is that we ascend in matters of holiness, and do not descend.
רדב״ז אלפים שבעים ושמונה
...מפני שכל חטאות הנשיא חשבינן להו כאילו עבר בפרהסיא, ואיכא חילול השם טובא.
Responsa Radbaz 2078
…because all the sins of a נשיא are considered as though they were committed publicly, and there is thus an especially grave defamation of God’s Name.
(א) וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃ (ב) אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ ה' צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב׃ (ג) הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃ (ד) וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת׃ (ה) בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃ (ו) תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃ (ז) כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃ (ח) וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת׃ (ט) וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ (פ)
(1) And now, O priests, this charge is for you: (2) Unless you obey and unless you lay it to heart, and do honor to My name—said the LORD of Hosts—I will send a curse and turn your blessings into curses. (Indeed, I have turned them into curses, because you do not lay it to heart.) (3) I will put your seed under a ban, and I will strew dung upon your faces, the dung of your festal sacrifices, and you shall be carried out to its [heap]. (4) Know, then, that I have sent this charge to you that My covenant with Levi may endure—said the LORD of Hosts. (5) I had with him a covenant of life and well-being, which I gave to him, and of reverence, which he showed Me. For he stood in awe of My name. (6) Proper rulings were in his mouth, And nothing perverse was on his lips; He served Me with complete loyalty And held the many back from iniquity. (7) For the lips of a priest guard knowledge, And men seek rulings from his mouth; For he is a messenger of the LORD of Hosts. (8) But you have turned away from that course: You have made the many stumble through your rulings; you have corrupted the covenant of the Levites—said the LORD of Hosts. (9) And I, in turn, have made you despicable and vile in the eyes of all the people, because you disregard My ways and show partiality in your rulings.