שו״ת חתם סופר א:קעה
אין לפסול איש על רינון וקול בעלמא, ואין להחזיק הקול אלא בעדים ברורים.
Chatam Sofer 1:175
One should not disqualify a person based on murmurings and mere rumors, and the rumors should be verified only with reliable witnesses.
שו״ת זקן אהרן סימן ל׳
גם אני מרחוק הנני נרעש ונפחד לשמוע כזה על משרת בקודש שנצרך להיות מצויין ביר”ש שכם אחד יותר על סתם בני אדם, אבל בכ”ז בבואי לחתוך עליו דין תורה, את האלקים אני ירא לשפוך עליו כל חמתי ולירד לחייו לקפח פרנסתו דההוא גברא דתלי ביה טפלי. וכל גופא מרתע בי להיות שוחט ולשחוט אב לבנים ובעל לאשה על יסוד שמועות קלושות כאלה… השתא שו”ב ששוחט בהמות אם ידיו מרתתות בו שחיטתו פסולה, כ”ש אני שבאתי לשחוט נפשות אדם, ולא רק ידי אלא כל גופי מרתת, היאך אוכל לשחטו בשעה שעפ”י דין תורה אין יסוד לזה? האם אפשר להתחסד יותר מהתורה עצמה?
Responsum Zekan Aharon 30
I, too, even from afar, am shaken and horrified to hear such things about somebody serving in a sacred post, who is supposed to be outstanding in fear of God, on a level above most people. But nevertheless, as I come to decide Torah law with regard to him, I am too fearful of God to pour my wrath upon him, to disrupt the livelihood and deny the sustenance of that person accused of wrongdoing. My entire body shudders [at the thought of] being a slaughterer and slaughtering a father of children and husband of a wife on the basis of weak rumors such as these… A shochet who slaughters animals – if his hands tremble, his slaughtering is invalid; all the more so, then, as I come to slaughter people’s lives, and not only my hands, but my entire body trembles – how can I slaughter him when I know that according to Torah law there is no basis for this? Is it possible to be more pious than the Torah itself?
שו"ת הרמב"ם סימן קיא
שאלה אנו שואלים מחסד אדוננו אור העולם מרינו ורבינו משה בר' מימון ז"ל, מה אומר [מורנו ואדוננו ירום הודו] הרב הגדול מופת הדור ופלאו ממזרח שמש ועד מבואו על איש [מפורסם במשרת] החזנות והוא תלמיד (חכם) ג"כ. ויצא עליו רינון שאין ראוי להזכירו, אבל לא קמה בו [עדות] בשני עדים כשרים, ולו אויבים. היסירוהו ממשרת החזנות אם לאו ומה הוא [חייב] בזה? ואם תתקיים עליו העדות ויקבל מה שהוא חייב בדין, [היסירוהו]ממשרתו, אחר שנענש, אם לאו? ואם מעיד עליו עד [אחד מה] ייעשה? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה מה שצריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסירב שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד, אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש [בזאת] העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כונות, לפי שבענינים כגון אלו בהכרח לא נאמר לא טובה השמועה לאומרם בכגון זה הני מילי היכא דליכאה אויבים אבל אי איכא אויבים אויבים דמפקי קלא. וגם אם תתקיים עליו העדות, אין ראוי להסירו, אם קבל עליו מה שהוא חייב בדיןו שאין [מורידין] אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן /הכנסת/ הכניסת, אלא אם כן עבר [עבירה] בפרהסיא.
ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש (משלי כב, יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רב חנינא אמר מהכא (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא
But Rabbi Meir- how did he learn Torah from the mouth of Acher? But didn't Rabba the son of the son of Chana say, "Rabbi Yochanan said, 'What is [the meaning of] the verse, 'For my lips, a priest shall guard; knowledge and instruction they shall ask from his mouth, for he is an angel of Hashem of Legions (Malachi 2:7)'? If the teacher is like an angel of Hashem of Legions, they should ask instruction from his mouth; And if not, they should not ask instruction from his mouth.'" Reish Lakish said, "Rabbi Meir found a verse and expounded it: 'Incline your ear and hear the words of the wise ones; and put your heart to my knowledge (Proverbs 22:17).' 'To their knowledge' was not said, but rather 'to my knowledge'." Rav Chanina said from here: "Listen, daughter, and see, and incline your ear and forget your nation and your father's house... (Psalms 45:11)." The verses contradict each other! There is no contradiction. This one (ie. when there is no need for a teacher like an angel) is with an adult, and this one (ie. when there is a need for a teacher like an angel) is with a child. When Rav Dimi came [from Israel], he said, "They say in the west (ie. Israel): 'Rabbi Meir ate a date and threw away the kernel.'"
אם תלמיד חכם הגון ממנו תאכל. פירוש למוד לפניו ואותו לא תכרות כלומר לא תפרד ממנו לילך לפני רב אחר ואם לאו לא תלמוד לפניו והא דאמרינן דלומדים מת"ח אע"פ שאינו הגון כר"מ שהיה לומד לפני אחר במסכת חגיגה (דף טו.) היינו דוקא תלמיד חכם (אחר) יכול ללמוד לפניו לפי שלא ילמוד ממעשיו אבל אם אינו תלמיד חכם אינו רשאי ללמוד לפניו:
If he is a fitting Torah scholar, eat from him. Meaning, learn before him and do not cut him down. In other words, do not leave him to go before another teacher; but if not, do not learn from him. And that is that which is written that we learn from a Torah scholar even if he is not fitting, such as Rabbi Meir, who learned before Acher in Tractate Chagiga (15a). Namely, only another scholar may learn before him, because there is no concern that he will learn from his ways. But if he is not a scholars, he may not learn before him.
(א) אֵין מְלַמְּדִין תּוֹרָה אֶלָּא לְתַלְמִיד הָגוּן נָאֶה בְּמַעֲשָׂיו. אוֹ לְתָם. אֲבָל אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה מַחְזִירִין אוֹתוֹ לַמּוּטָב וּמַנְהִיגִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִלּוּ זָרַק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו-ח) "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד". וְאֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג-לה) "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ". וְכֵן הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִין לוֹ אֵין מִתְלַמְּדִין מִמֶּנּוּ עַד שׁוּבוֹ לַמּוּטָב. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב-ז) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא". אָמְרוּ חֲכָמִים אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ אִם לָאו אַל יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ:
(1) Torah should be taught only to a proper student - one whose deeds are attractive - or to a person whose behavior is unknown. However, [a potential student] who follows bad ways should be influenced to correct his behavior and trained to follow a straight path. [After he repents, his deeds] are examined and he is allowed to enter the house of study to be instructed. Our Sages said: Whoever teaches an improper student is considered as if he throws a stone to Mercury, as [Proverbs 26:8] states: "As one who winds a stone in a sling, so is he who gives honor to a fool." There is no "honor" other than Torah, as [Proverbs 3:35] states: "The wise shall inherit honor." Similarly, one should not study from a teacher who does not follow a proper path, even though he is a very wise man and his [instruction] is required by the entire nation, until he returns to a good path, as [implied by Malachi 2:7]: "For the priest's lips shall keep knowledge, and they shall seek Torah from his mouth, because he is a messenger from the Lord of Hosts." Our Sages said: If a teacher resembles "a messenger of the Lord of Hosts," seek Torah from his mouth. If he does not, do not seek Torah from his mouth.
(ח) הָרַב שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה, אַף עַל פִּי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וְכָל הָעָם צְרִיכִים לוֹ, אֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב.
(8) A teacher who does not walk in a proper path, even though he is a great scholar and the entire nation needs him, one does not learn from him until he repents.
ש"ך יורה דעה סימן רמו
...ואם כן הוי ליה להרמב"ם וסייעתו לחלק בין גדול לקטן?
וי"ל דסבירא ליה כמ"ש התוספות שם וז"ל והא דריש פרק בתרא דמ"ק דשמתוהו כו' איכא למימר דקטנים הוי דגרסי קמיה וחיישי' דלמא ממשכי עכ"ל, אם כן חזינן דאף בימי הש"ס היו קטנים וכל שכן בזמן הזה שכולם נחשבים קטנים כמ"ש אם ראשונים בני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר כו' ואם כן בזמן הזה אין חילוק.
והגאון אמ"ו ז"ל תירץ דס"ל מדקאמר ר"ל ר"מ קרא אשכח כו' משמע ר"מ סבירא ליה הכי ואנן לא קי"ל כוותיה וכה"ג כתבו התוס' והרא"ש ושאר פוסקים בפרק קמא דחולין (דף י"א) גביר' מאיר לא אכיל בישרא כו' ע"ש והיינו דקאמרי התם בש"ס דקודשא ב"ה לא קאמר שמעתתא משמיה דר' מאיר הואיל וגמר שמעתתיה מפומיה דאחר ע"ש:
Shach
ברכי יוסף יורה דעה סימן רמו
הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'. בש"ס (חגיגה טו ב) חילקו בין גדול לקטן.
וכתב הרב ש"ך (ס"ק ח) משם הגאון אביו, דהרמב"ם ז"ל (הל' ת"ת פ"ד ה"א) השמיטו, וטעמו, דדייק מאי דקאמר בש"ס ר' מאיר קרא אשכח ודרש וכו', ולא קמשני ופשיטות, משמע דר"מ הוא דסבר הכי, ולא קי"ל כוותיה. והרב יד מלאכי השיג על זה באות (תקל"ה) תקל"א, והרואה יראה שיש להשיג על קצת ראיות שהביא נגד היסוד הזה. גם במ"ש שם דהרב פר"ח תבריה לגזיזיה וכו' כתבתי עליו בקונט' יעיר אזן יד. ע"ש.
אך אנן מה נענה דהרמב"ם עביד עובדא בנפשיה ולמד חכמות חיצוניות, וכתב גדול המורים הריב"ש בתשובה סוף סימן מ"ה, דהרמב"ם סמך על הא דר"מ דבגדול שרי, ולכן בריש ספר המורה כתב הט אזנך וכו' ולבך תשית לדעתי, דהוי קרא דדרש ר"מ. ע"ש באורך. וכיון דהרמב"ם סמך על זה, אזדא ליה תירוץ הרב הנז' דסבר הרמב"ם דלא קי"ל כר"מ, והדרא קושיא לדוכתא, דאמאי השמיט בחיבורו חילוק זה. ואולי סבר הרמב"ם דהא דאמרו בש"ס הא בגדול הא בקטן, לאו דוקא, אלא בעינן שיהיה גדול בחכמה ודעתו רחבה, כרבי מאיר, אשר רוח בו, שיבור לו לברר אוכל, ולאו גדול בשנים וקטן בשנים. ומשו"ה כיון שהרמב"ם סובר שיהיה לו דעת שלם ורחב לבב, וזה פנת יקרת הדת, לכן השמיט חילוק זה, לסתום הפתח, כי לא רבים יחכמו כר"מ. ואם כה יאמר דגדול שרי, כל אחד ידמה בדעתו כי גדול הוא, וילכד בפח. אבל הרמב"ם איהו גופיה ידע בנפשיה - וכ"ע מודו ליה - כי הוא גדול וידיעתו מכרעת, ונפשו אותה ויעש.
אי נמי אפשר על דרך זה, ונקיים דרך הרב הנזכר, דלעולם הרמב"ם סבר מדקדוק דברי הש"ס דר"מ הוא דסבר הכי ולא קי"ל כוותיה, והיינו דדייק הש"ס לומר ר"מ קרא אשכח, כלומר לגרמיה הואדעבד, אך ס"ל להרמב"ם דגם רבנן דפליגי על ר"מ לא פליגי לגמרי, רק אם הוא גדול הדור ופקיע שמיה, אחר שלמד כל התורה יכולל למוד מרב שאינו הגון, ואין לחוש עליו, כי רב הוא, ולכן עבד עובדה בנפשיה. אך לא כתב חילוק זה בחיבורו, חדא כי אין דרכו על הרוב לכתוב כי אם המפורש בש"ס, ועוד שלא יבואו לטעות, כמדובר.
שער יוסף הוריות יב.
כל אחד מחזיק עצמו לגדול הדור שניתנה לו בינה יתירה ואין באחיו גדול ממנו, ומשום הכי לא רצה לכתוב חילוק זה.
Sha'ar Yosef Horayot 12a
Everybody considers himself the leading sage of the generation to whom special wisdom has been granted, and [thinks] there is none greater than him among his peers. Therefore, [the Rambam] did not wish to write this distinction.
רידב״ז, פרשת תרומה
מי שיש בו מינות לא יזכה לכוון לאמיתה של תורה.
Ridbaz, Parshat Terumah
One who has heresy will not merit to reach the truth of Torah.
Interview, June 4, 2015
Jewish Action: Can one still follow the piskei halachah of a fallen rabbi?
Rabbi Schachter: No. The pasuk in Navi (Malachi 2:7), as expounded by the gemara (Moed Katan 17a), says that a Torah teacher must be sinless and righteous like a malach (angel). According to the Torah, we only follow a rabbi’s ruling if he properly models Torah behavior. If he is a ba’al aveirah, if he knowingly violates Biblical or rabbinic laws, he is not qualified to teach and render halachic rulings. When members of the public become aware of his improper behavior, they may no longer rely on his judgment for any rulings, unless it can be verified that such rulings were rendered before the rabbi’s sinful conduct began. Since it is often not possible to ascertain when these rulings were rendered, one should ask another rabbi for a new pesak.
Although people use [Marcus] Jastrow’s [Aramaic] dictionary [for Talmudic and Midrashic terminology], and I was told that Jastrow was not Orthodox, that is different because that is an issue of translation, not pesak (halachic adjudication). For a pesak, a rabbi needs to consider all issues before him, and weigh and evaluate them. It is very different than mere translation. To issue halachic rulings, one must be part of the chachmei haMesorah (Torah scholars who follow the Torah’s traditions). A rabbi who sins, especially if he commits a crime, is certainly not in this category.
JA: What does one do with the sefarim written by such a rabbi?
RS: They should not be used. Since his sefarim include his ideas and rulings, they fit into the prohibition against studying Torah from someone who is unfit due to his improper behavior. Any time someone writes a sefer, he fleshes out and resolves apparently contradictory passages. This is called being machria—providing one’s own resolutions in Torah study. The type of person we are discussing is not qualified to be machria and, therefore, his sefarim cannot be used. If it can be verified that the sefarim and the halachic rulings were issued before this person’s sinful behavior began, only then can they be relied upon and quoted.
JA: Can we/should we continue to cite divrei Torah in his name?
RS: We are not allowed to do so. The gemara (Avodah Zarah 35b) says that if a rabbi violates halachah, one cannot say divrei Torah in his name. The statements found in the Talmud in the name of Elisha Ben Abuya were made when he was still committed to Torah observance and belief (see Tosafot, Sotah 12b). If it would appear that the books and articles of the fallen rabbi were written before he began his sinful behavior, they may be used.