אמר לו ר"ט עקיבה כל הפורש ממך כפורש מן החיים
Rebbi Tarfon said to him: Akiva, anyone who separates from you, it's as if he separates from life
בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני
Translation of Menachot 29b:
R’ Yehuda said in the name of Rav:
When Moshe ascended to the heavens, he saw God sitting and tying crowns to the letters [of the Torah].
Moshe asked, “What’s the hold up [i.e., why can’t you give the Torah as is]?
God replied, “there’s a man who will be in the future, after many generations, named Akiva b. Yosef, who will find in every point [of the letters] mounds of halachot.
Moshe said, “Master of the Universe, show him to me!”
God said, “Turn around”
Moses went and sat in the eighth row of students in R’ Akiva’s class, and had no idea what they were saying. His strength deflated.
The class asked R’ Akiba about a certain matter, “From whence to you know this?” He replied, “It is a Law transmitted to Moshe at Sinai. Moshe’s mind was put at ease.
Moshe turned to God, “if you have someone like this, why are you giving the Torah through me?”
God said, “Silence! This is what arose in my thoughts!” [This was my decision]
Moshe continued, “Master of the Universe! You’ve showed me his Teaching, now show me his reward.”
God said, “Turn around”
He turned around and saw that R’ Akiva’s flesh was being weighed out in the marketplace.
Moshe confronted God: “This is his Torah and this is his reward?!”
God said, “Silence! This is what arose in my thoughts!”
מה היה תחלתו של ר' עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעםאחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום אמרו לו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים (איוב י"ד י"ט). מיד היה רביעקיבא דן ק"ו בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצלמלמדי תינוקות.
Avot D'Rebbi Natan (1:6)
What was the beginning of Rebbi Akiva? It was said that he was 40 years old and hadn't learned anything. Once, he stood at a well and asked: "Who bore through this stone?" They said to him: "The water that constantly drips onto it everyday." Akiva said, "Could it be that water bears through stone?"
Immediately he made a kal v'chomer (how much more so) on himself. "If the soft cancels out the hard [in the case of water bearing through stone], how much more so Torah, which is hard as iron, will bear through my heart, which is mere flesh and blood. Immediately he returned to study Torah. He went and sat to learn amongst children.
דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא ר' עקיבא איתקדשת ליה ברתיה (דבר) דכלבא שבוע שמע (בר) כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלא ואיתנסיבה ליה בסיתוא הוה גנו בי תיבנא הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה אמר לה ר' עקיבא לאנתתיה חזי גברא דאפילו תיבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בי רב אזל תרתי סרי שנין קמי דר' אליעזר ור' יהושע למישלם תרתי סרי שנין קא אתא לביתיה שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד ליך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד [שבקך] ארמלות חיות כולהון שנין אמרה ליה אי צאית לדילי ליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא אמר הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי הדר אזל הוה תרתי סרי שני אחרנייתא אתא בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי נפוק כולי עלמא לאפיה ואף היא קמת למיפק לאפיה אמר לה ההוא רשיעא ואת להיכא אמרה ליה (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו אתת לאיתחזוה' ליה קא מדחן לה רבנן אמר להון הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא שמע (בר) כלבא שבוע אתא ואיתשיל על נידריה ואשתרה' ואשתרי מן שית מילי איעתר רבי עקיבא מן כלבא שבוע מן אילא דספינתא דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא זימנא חדא אנשיוה על כיף ימא אתא הוא אשכחיה ומן גווזא דזימנא חדא יהיב ארבעה זוזי לספונאי אמר להו אייתי לי מדעם ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא אתיוה ליה אמרו ליה עביד מרנא עליה אישתכח דהוה מלי דינרי דזימנא חדא טבעת ספינתא וכולי עיסקא הוה מחית בההוא גווזא ואישתכח בההוא זימנא דמן דסרוקיתא ומן מטרוניתא
The daughter of Kalba Shebu'a3 betrothed herself to R. Akiba.4 When her father heard thereof, he vowed that she was not to benefit from aught of his property. Then she went and married him in winter.5 They slept on straw, and he had to pick out the straw from his hair. 'If Only I could afford it,' said he to her, 'I would present you with a golden Jerusalem.'6 [Later] Elijah came to them in the guise of a mortal,7 and cried out at the door. 'Give the some straw, for my wife is in confinement and I have nothing for her to lie on.' 'See!' R. Akiba observed to his wife, 'there is a man who lacks even straw.' [Subsequently] she counselled him, 'Go, and become a scholar.' So he left her, and spent twelve years [studying] under R. Eliezer and R. Joshua. At the end of this period, he was returning home, when from the back of the house he heard a wicked man jeering at his wife, 'Your father did well to you. Firstly, because he is your inferior; and secondly, he has abandoned you to living widowhood all these years.' She replied, 'Yet were he to hear my desires, he would be absent another twelve years. Seeing that she has thus given me permission,' he said, 'I will go back.' So he went back, and was absent for another twelve years, [at the end of which] he returned with twenty-four thousand disciples.8 Everyone flocked to welcome him, including her [his wife] too. But that wicked man said to her, 'And whither art thou going?'9 'A righteous man knoweth the life of his beast,'10 she retorted. So she went to see him, but the disciples wished to repulse her. 'Make way for her,' he told them, 'for my [learning] and yours are hers.' When Kalba Shebu'a heard thereof, he came [before R. Akiba] and asked for the remission of his vow and he annulled it for him.
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא
R. Huna said in the name of Rab citing R. Meir, and so it was taught in the name of R. Akiba: A man should always accustom himself to say, 'Whatever the All-Merciful does is for good', [as exemplified in] the following incident. R. Akiba was once going along the road and he came to a certain town and looked for lodgings but was everywhere refused. He said 'Whatever the All-Merciful does is for good', and he went and spent the night in the open field. He had with him a cock, an ass and a lamp. A gust of wind came and blew out the lamp, a weasel came and ate the cock, a lion came and ate the ass. He said: 'Whatever the All-Merciful does is for good'. The same night some brigands came and carried off the inhabitants of the town. He said to them: Did I not say to you, 'Whatever the All-Merciful does ...Upon walking, one should recite: Blessed...who firms the steps of man. ...Upon putting on one's shoes, one should recite: Blessed...who has provided me with all I need.
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק,אמרו לו,מפני מה אתה משחק,אמר להם,ואתם מפני מה אתם בוכים,אמרו לו,הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה,אמר להן,לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אתת כמה וכמה,שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם,כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק,אמרו לו,מפני מה אתה מצחק,אמר להם,מפני מה אתם בוכים,אמרו לו,מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה,אמר להן,לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו,וכי מה ענין אוריה אצל זכריה,אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני,אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה,באוריה כתיב (מיכה ג, יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם,עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת,בלשון הזה אמרו לו,עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו
It was that Rabban Gamliel, Rebbi Elazar ben Azariah, Rebbi Yehoshua and Rebbi Akiva were walking on the way, and they heard the sound of immense celebration coming from the plaza in Rome [from a distance of] 120 mil, and they started crying, but Rebbi Akiva laughed. They said to him, "How can you laugh??" He said to them, "And you, how can you cry?" They said to him, "These, who bow to false gods and worship idols, sit in safety and security, while with us, the Footstool of Hashem [the Beit Hamikdash], is burning in fire, and we shouldn't cry??" He said to them, "This is why I was laughing. If this is what Hashem does for those who transgress his will, how much more so will he do for those who do his will [The Jewish People].
Another time they were making the pilgrimage to Yerushalaim, and when they were in sight of Har Habayit, they saw a fox
בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה (תהלים יז, יד) ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחה' העוה"ב:
At the time that [the Romans] took Rabbi Akiva to kill him, it was the time of Kriyat Sh'ma. While they were combing his flesh with steel combs he was accepting upon himself the Yoke of the Kingship of Heaven!! His students said to him: Rebbe, even now?!!
He said to them: All my life I've been bothered by this pasuk, "All your soul", even to the point of your Neshama being taken, amd I said, when will the opportunity come for me to fulfill this?? And now that I am given the opportunity to fulfill it I should not fulfill it??
He drew out his pronunciation of [the word] Echad until his soul left him, and they said, praiseworthy is Rebbi Akiva whose soul left "b'Echad".
The Malachei Hashareis asked The Holy One, blessed be He: This is his Torah and this is his Reward?? "Those who die by Your hand... (It is preferable to die by Hashem's hand rather than by those of human beings)
Hashem responded: His portion is [True] Life. A heavenly voice went out: Praiseworthy is Rabbi Akiva who earned the World to Come.