Lech Lecha: Tests in Judaism

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃ (ג) וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃ (ד) וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃

(ג) עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

(כ) (כ) אמר החבר: רק מתעקש ואדוק בדעות קדומות כופר בטבע האפשר ואומר בזה מה שאינו מאמין בו הלא תראה כי גם אדם כזה עושה הכנות להשיג את הדבר אליו יקוה או להרחיק מעליו את הדבר ממנו יירא ומזה אתה דן שהוא מאמין כי אותו דבר אפשרי הוא וכי ההכנה לקראתו מועילה שהרי אלו היה מאמין בהכרחיות הדבר ההוא היה משלים עם זה ולא היה מכין לו כלי זין נגד שונאו ולא מזון לרעבונו למשל אולם אם הוא חושב כי ההכנה הכרחית למתכונן ועזיבתה מזיקה למי שאינו מתכונן הרי שהוא מודה כי יש סבות אמצעיות וכי על פיהן תהיינה התולדות אבל בתוך הסבות האמצעיות עתיד הוא למצא גם את הרצון ואם ישר הוא ולא מתעקש יכרח להודות כי מוצא הוא את רצונו חפשי במעשים האפשריים לו ירצה יעשם לא ירצה ימנע מעשותם אמונה כזאת אין בה משום הוצאת דבר כל שהוא מהשגחת האלוה ית' אדרבה הכל שב אל השגחה זאת בדרכים שונות לפי מה שאני בא לבאר כעת והנני אומר כל המסובבים מתיחסים אל הסבה הראשונה בשתי דרכים אם לפי כונה ראשונה או על פי השתלשלות הדגמה לדרך הראשונה היא הסדר וההרכבה הנגלים בבעלי החיים ובצמחים ובגלגלי השמים אשר שום אדם משכיל לא יוכל ליחסם למקרה אבל מיחסם הוא לכונת פועל חכם הקובע לכל דבר מקום מיחד לו וחולק לו מנתו הראויה לו והדגמה לדרך השניה היא השרפה שאש זו למשל שורפת קורה זו כי האש היא גוף דק חם פועל והקורה גוף ספוגי נפעל ומתכונת הדבר הדק הפועל הוא לפעל פעלה בנפעלו ומתכונת הדבר החם היבש הוא לחמם את הנפעל ולכלות לחותו עד שיתפרקו כל חלקיו והנה סבות הפעלות מזה וההפעליות מזה לא תקשה עליך הבנתן אם תחקר בהן ויתכן כי תמצא אף סבות סבותן עד שתגיע אל הגלגלים ומהם אל סבות הגלגלים ומהן אל הסבה הראשונה בצדק יאמין אפוא האחד כי הכל בגזרת האלוה ית' ובצדק יאמין אחר בבחירה ובמקרה בלא שיוציא את זו או את זה אל מחוץ לגזרת האלוה ואם תרצה בכך תוכל לקרב לדעתך את ציור הענין הזה באמצעות החלקה שלפנינו המעשים הם אלוהיים או טבעיים מקריים או בחיריים אלהיים הם המעשים הבאים ישר מן הסבה הראשונה שאי אפשר להם להתקים בשום אפן בלא סבה אחרת מלבד רצון האלוה ית' הטבעיים הם הבאים מסבות אמצעיות המכינות אותם ומביאות אותם אל שלמותם האחרונה כל עוד לא קם להם מונע מצדו של אחד משלשת החלקים האחרים המקריים באים גם הם מסבות אמצעיות אולם לא בטבע ולא בסדר ולא מתוך כונה כי אם במקרה אף אין בהם הכנה לשלמות שסופם להגיע אליה ולעמד אצלה וגם הם תלויים בשלשת החלקים האחרים ואלו הבחיריים סבתם היא רצון האדם שעה שהוא נמצא במצב הבחירה הבחירה היא עצמה מן הסבות האמצעיות ואף לה סבות המשתלשלות ועולות עד לסבה הראשונה אבל השתלשלות זו אינה הכרחית כי בתחום זה קימת תמיד האפשרות והנפש הנתונה בין כל דעה ובין הפכה יכולה היא שתפנה לפי רצונה אל כל אחת משתי הדעות אשר על כן אנו משבחים או מגנים את הנפש על בחירתה דבר אשר לא יתכן ביחסנו אל שאר הסבות האמצעיות כי אין לגנות סבות מקריות או טבעיות אם כי האפשרות קימת באחדות מהן כך אינך מגנה את התינוק או את הישן אם הזיקך אם כי הפך הדבר היה באפשר ואיך תגנהו והלא כל מחשבה נעדרה ממנו הראית מימיך כי האנשים הכופרים באפשרות אינם כועסים על מי שהזיקם בכונה או כי ישלימו עם מי שגנב בגדיהם וגרם להם להנזק בקר כשם שהם משלימים עם הרוח הצפונית כשהיא מנשבת ביום קר וגורמת להם נזק רב וכי מאמינים הם באמת כי הכעס הוא כח שוא אשר הושם בטבע האדם לבטלה למען יכעס על קצת דברים ועל קצתם לא יכעס וככעס האדם כן גם השבח שהוא משבח או הגנות שהוא מגנה האהבה שיאהב והשנאה שישנא וכדומה לבחירה מצד היותה בחירה אין אפוא סבה הכרחית כי אלו היה הדבר כך היתה הבחירה עצמה נהפכת לדבר שבהכרח הדבור האנושי היה אז הכרחי כתנועת דפקו אולם אפשרות כזאת סותרת כל מה שאנו רואים בעינינו שהרי אתה מוצא את עצמך בעל הכרעה על הדבור ועל השתיקה גם יחד כל זמן שאתה נתון תחת שלטון השכל ואין ענינים אחרים שולטים בך ואלו היו כל החדושים מכונים כונה ראשונה מאת העלה הראשונה כי אז היו נבראים לשעתם בכל רגע ואז היינו יכולים לאמר בכל רגע על העולם ומלואו כי עתה זה בראו הבורא ואז לא היה גם לנסים ערך אשר יעורר את האדם להתפלאות או לאמונה ואף לא היה אז יתרון לעובד האלוה על הממרה בו כי שניהם היו אז עובדים בעשותם אך ורק מה שבאה עליו הגזרה העליונה ומה שהכרחו לעשות הוסף על אלה את כל הטענות הגדולות על האמונה הזאת שהחזקה שבהן היא הכחשת ראות העין כמו שאמרנו אשר לטענה שיש לטען על המאמין בבחירה כי מוציא הוא ענינים אחדים מכלל גזרת האלוה ית' יש להשיב עליה בדברים שהזכרו למעלה כי אין הוא מוציאם כלל מגזרת האלוה שהרי מחזירם הוא אליה בדרך השתלשלות הסבות אמנם יש לטעון עליו עוד טענה אחת כי מוציא הוא את הענינים ההם מכלל ידיעת האלוה כי הדבר האפשרי בהחלט אי אפשר לו מטבעו להיות ידוע וכבר דנו בזה המדברים בפרטות והגיעו לידי מסקנה כי הידיעה האלוהית באפשרי היא מקרה לגבי האפשרי וכי הידיעה בדבר אינה סבה להתהוות הדבר אם כן אין לשלל את ידיעת האלוה בדברים המתהוים כי דברים אלה אפשר להם עם זה להתהוות או לא להתהוות הואיל ואין הידיעה במה שיתהוה סבה להתהוותו כשם שהידיעה במה שכבר נתהוה אינה סבה להתהוותו כי אם ראיה עליה ודברים שאמרנו נכונים הם בין אם מדבר על ידיעת האלוה או על ידיעת מלאכים בין אם מדבר על ידיעת נביאים או מגידי עתידות ואלו היתה הידיעה סבת ההתהוות היה מתחיב מזה כי יזכו אנשים אחדים לגן עדן בגלל ידיעת האלוה כי צדיקים הם אף אם לא עבדוהו ואחרים יירשו גיהנם בגלל ידיעתו כי חוטאים הם אף אם לא חטאו וכן היה מתחיב כי ישבע אדם בלי אשר יאכל הואיל והאלוה יודע כי בזמן מסים יהיה אדם זה שבע כל הסבות האמצעיות היו בטלות אפוא אך אלו בטלו אלה היתה מציאותם של כל הנבראים האמצעיים מסתלקת את הפסוק והאלוהים נסה את אברהם אפשר להבין אפוא בדרך זו האלוה גרם לחסידותו של אברהם כי תצא מן הכח אל הפעל למען תהיה זו סבה להצלחתו כמו שנאמר יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי ברך אברכך וגו' ובהיות כל המתהוים מתהוים לפי חלקה הכרחית אם ישר מאת האלוה או מאת אחת הסבות האמצעיות למיניהן ואפשר כי כלם נתהוו ישר מאת האלוה בחר המון העם ליחסם כלם לאלוה הואיל ודבר זה בטוח יותר ומחזק על ידי האמונה אולם כל בעל הבחנה יכיר בענין זה כי יש הבדל בין עם לעם בין איש לאיש בין זמן לזמן בין מקום למקום ובין נסבות לנסבות ואז יראה כי הדברים שנתהוו ישר מאת האלוה לא נגלו לרב כי אם בארץ מיחדת היא אדמת הקדש ובקרב עם מיחד הוא עם בני ישראל ורק בזמן ההוא ובנסבות שנקשרו בהם הלא הן המצוות והחקים אשר בשמירתם הנכונה תרבה השמחה ובעזיבתם תבוא כל צרה אולם הענינים הטבעיים והמקריים לא הועילו תועלת כל שהיא בשעת הקלקלה ולא הזיקו בעת שמירת המצוות אשר על כן מביאים כל בעלי הדתות ראיה מבני ישראל נגד הכופרים המחזיקים בדעת אפיקורוס היוני הסובר כי כל הדברים באים אך ורק במקרה הואיל ואין כונת מכון נכרת בהם בני סיעת אפיקורוס נקראים כידוע אנשי ההנאה כי לפי דעתם ההנאה רק היא התכלית הנדרשת והיא אפוא הטוב בהחלט לעמת זה אין מבקשו של איש התורה כי אם למצא כן בעיני נותן התורה ואף את בחירתו ימסר בידי האלוה ית' מבקש הוא הארה אם הוא חסיד או זכות להעשות אותות ומופתים על ידו אם הוא נביא או אם אמתו רצויה בעיני האלוה ולשם זה הוא שומר על כל התנאים שהזכרו בתורה תנאי הזמן והמקום והמעשים ואין הוא שם לב לסבות הטבעיות והמקריות מדעתו כי רעתן תהי מסלקת ממנו אם על ידי הארה שתגיע אליו כאזהרה מפני הרעה ההיא או על ידי נס שיעשה לו בעת בואה אולם הטוב הבא מן הסבות המקריות אינו נמנע פעמים גם מן הרשע וכל שכן מן החסיד ההצלחות המגיעות לרשעים אינן כי אם לפי הסבות ההן המקריות או הטבעיות אך בבוא צרתם אין להן דוחה החסידים לעמתם נהנים אף הם מן הטוב הבא בעקב הסבות ההן אולם נצלים הם מן הצרות יתכן כי כבר רחקתי מן הכונה שהיתה לי בתחלה והנני חוזר אליה ואומר דוד ע"ה חלק את סבות המות לשלשה חלקים באמרו כי אם ה' יגפנו היא הסבה האלוהית או יומו יבא ומת היא הסבה הטבעית או במלחמה ירד ונספה היא הסבה המזדמנת במקרה את החלק הרביעי הלא היא המיתה לפי בחירה לא הזכיר דוד כי שום בעל שכל אינו בוחר במות ואם אמנם שאול אבד עצמו לדעת לא היה זה מתוך שבחר במות כי אם כדי לברח מענויי השונאים ומהתעללותם בו ודומה לזאת היא חלקת הדבור כי דבור הנביאים בשעה שהם מלבשים רוח הקדש מכון כלו מעם הענין האלוהי ואין בידי הנביא לשנות אף מלה אחת ממה שנאמר לו והדבור הטבעי הוא רמזים ותנועות המתאימים למחשבות שהמדבר רוצה להביע מקורם של אלה הוא בנפש לדבור זה אין צרך בהסכם קודם הלשונות שהסכם עליהן לעמת זאת פועלים בהן גם הכח הטבעי וגם כח הבחירה הדבור המקרי הוא דבור המשגעים בשעת שגעונם שאין בו סדר ענינים ואינו מכון אל תכלית ידועה והדבור שבבחירה הוא דבורו של הנביא שלא בשעת נבואתו או דבורו של כל אדם משכיל וחושב המחבר דברי מליצה ובוחר לו מלים הנראות לו מתאימות לכונתו ואם ירצה יכול הוא להחליף כל מלה ממליצתו במלה אחרת גדולה מזאת יכול הוא להוציא מתוכה ענין שלם ולהחליפו באחר את כל מיני הדבור האלה יש ליחס לאלוה ית' אך רק בדרך ההשתלשלות לא שבאו כלם מאתו בכונה ראשונה כי אם אין הדבר כך יהיה דבור התינוק או דבור המטרפים וכן מליצת המליץ ושירי המשורר דבור האלוה חלילה לו יתעלה מכל זה והטענה אשר יטען העצל כנגד הזריז באמרו כל מה שעומד להיות כבר קדם להיות בידיעת האלוה אינה טענה הרי זה כאלו טען מה שעומד להיות אי אפשר לו שלא יהיה ואלו טען כך היו אומרים לו אמנם כן אולם טענה זו אין בה כדי למנעך מלאחז בעצה הטובה ביותר ואתה מכין לך כלי זין נגד אויביך ומזון לרעבונך משמתברר לך כי שלומך או אבדנך תלויים בסבות אמצעיות ומכלל הסבות האלה והראשונה שבהן היא הבחירה אשר תבחר בזריזות ובהשתדלות או בעצלות וברשלנות ואל תטען ממה שיארע במעט ובנדיר ועל דרך מקרה ועראי כי יאבד הזריז וינצל העצלן הרשלן כי השמות בטחה וסכנה שונים זה מזה במשמעם תכלית שנוי ואין בעל שכל בורח למקום הסכנה ממקום הבטחה כמו שהוא בורח ממקום הסכנה אל מקום הבטחה ואם תארע הצלה בקום סכנה אנו אומרים כי זה דבר נדיר ואם תארע אבדה במקום הבטחה אנו אומרים כי זה דבר היוצא חוץ לטבע הנקיטה בזריזות היא אפוא חובה אחת הסבות להתרשלות היא הדעה המנגדת לדעה זו שהצעתי לפניך אולם על צד ההשתלשלות הכל שב אל האלוה ית' אך הדבר אשר לא יבוא כי אם לפי גזרה אלוהית בלבד הוא דבר הנסים והנפלאות דבר שאינו תלוי בסבות אמצעיות אם כי פעמים יש בהן צרך כזה הוא הנס שנעשה למשה ע"ה כאשר לא חש רעב במשך ארבעים הימים בהם לא היה לו מזון מעין זה הוא הנס של אבדן עם סנחריב בלא סבה נגלית כי אם בסבות אלוהיות שאינן נראות כסבות בעינינו הואיל ואין אנו יודעים מה הן על אלה אנו אומרים בצדק כאן אין מקום לחריצות כל זה אמת ביחס להכנה מוחשית אולם ההכנה הנפשית על ידי ידיעת סודות התורה והבנתם מועילה ומועילה בהיותה גורם לטוב ודוחה את הרע אם יאחז אפוא אדם בזריזות לגבי הסבות האמצעיות ואלו במה שנעלם ממנו יבטח באלוה בלב שלם ימצא טוב ולא יחסר אולם אדם הנכנס לסכנה גמורה מתוך שהוא בוטח באלוהים עובר על אזהרת לא תנסו את ה' אלהיכם אשר לטענה כי לפי זה לא היה יסוד למצוה שצוה האלוה לבן אדם לעבדו מאחר שהוא יודע מראש אם יעבדהו אדם זה או ימרה בו אנו משיבים מצוה זאת אינה צו שוא כי המרי והעבודה תלויים בסבות אמצעיות כמו שהסברנו למעלה והנה סבת עבודת העובד היא עצם הצו על העבודה וסבה זו היא הכלולה בידיעת האלוה הקודמת כי אדם זה יהיה עובד האלוה וכי סבת עבודתו תהיה השמעו לצו וכן היתה לו לאלוה ידיעה קודמת כי אדם אחר יהיה בין הממרים בגלל סבות אמצעיות כגון היותו בחברת רשעים או התגבר עליו מזגו הרע או נטותו אל התענוג ואל העצלות אולם התוכחה האלוהית מפחיתה את המרי כי כידוע יש לה לתוכחה השפעה על הנפש בכל מצב ממצביה וגם נפש הממרה נפעלת בשמעה תוכחה ולו רק הפעלות מועטת ביחוד פועלת התוכחה בהיותה מפנית אל המון רב כי אז הלא ימצא בקרבם על כל פנים מקבל אחד הרי שהתוכחה מועילה ואינה דבר של שוא הדעה האמתית יסודה בהקדמות שלפנינו ההקדמה הראשונה היא ההודאה בסבה הראשונה זאת אומרת באלוה אשר הוא פועל חכם שאין בכל מעשיו דבר אחד לבטלה כי כלם בחכמה ובסדר ומגרעת אין בהם רעיון זה מתישב בלב כל אדם המתבונן ברב מעשי היצירה וברשמים שהם עושים בנפש המתבונן מהתבוננות זו נובעת האמונה כי אין חסרון במעשי האלוה ואם גם תראה לו למתבונן קלקלה באחדים מהם לא תפגם אמונתו על ידי זה כי אם יתלה את הדבר בחסר ידיעתו ובמעוט השגתו ההקדמה השניה ההודאה במציאות סבות אמצעיות סבות אלה אינן פועלות מעליהן ואינן סבות כי אם על דרך החמר או על דרך כלי האומן כך הזרע והדם הם חמר להתהוות האדם ואברי ההולדה מחברים את השנים ואלו רוחות החיים וכחות החיים הם כלים בהם משתמש רצון האלוה להשלמת תמונת האדם ותארו גדולו והזנתו גדולה מזאת גם לאחדים ממעשי בראשית היה צרך בסבות אמצעיות כך היה העפר חמר ליצירת האדם אי אפשר אפוא לא להודות בסבות אמצעיות ההקדמה השלישית ההודאה כי האלוה נותן לכל חמר את הטובה בצורות שאפשר לו לקבל ואת השלמה שבהן כי הוא ית' טוב לכל ולא ימנע חסדו וחכמתו והנהגתו מכל דבר וחכמת האלוה במתן צורה לזבוב וליתוש למשל אינה פחותה מחכמתו בסדור הגלגלים אשר לשניון הדברים אינו בא כי אם משני החמר שבהם אינך יכול אפוא לאמר מדוע לא עשני האלוה מלאך כשם שאין התולעת יכולה לאמר מדוע לא עשני אדם ההקדמה הרביעית ההודאה כי יש במציאות מדרגות עליונות ותחתונות הנמצא שיש לו הכרה תפיסה ותחושה הוא למעלה מן הנמצא שאין לו כל אלה כי הוא קרוב יותר לסבה הראשונה שהיא השכל בעצם והפחות שבצמחים מדרגתו למעלה מן החשוב שבמחצבים והפחותה שבבהמות היא למעלה במדרגה מן העליון שבצמחים והפחות שבבני אדם נעלה מן העליונים שבבעלי החיים ובדומה לזה הפחות בבני אדם מקימי מצוות האלוה ית' מדרגתו למעלה מזו של העליונים במחסרי מצוה כי המצוה הבאה מאת האלוה מקנה לנפשות התנהגות מלאכים ותכונתם ודבר זה אין להשיגו בשום דרך קנין אחרת ראיה לדבר ההתמדה על מעשי המצוה הזאת מביאה אל דרגת הנבואה שהיא הקרובה שבמדרגות אנוש אל המעלה האלוהית בעל המצוות החוטא הוא אפוא טוב ממחסר המצוה כי המצוה האלוהית כבר הקנתה לו התנהגות מלאכית בה יתרומם אל מדרגת המלאכים ואם אמנם חטאו בלבל התנהגות זו והפסידה הנה נשארו לו ממנה רשמים המחזיקים אותו באש התשוקה אליה גדולה מזאת אלו נתנה הבחירה בידו לא היה בוחר להיות במדרגתם של מחסרי המצוות כשם שהאדם בחלותו ובסבלו יסורים אלו נתנה לו הבחירה להיות סוס או דג או עוף עם היות כל אלה חיים בעונג ובלא סבל ולהתרחק על ידי זה מן השכל המקרבו אל המעלה האלוהית לא היה בוחר בזה ההקדמה החמישית נפשותם של השומעים תוכחת מוכיח מתרשמות מזו אם היא נאמרת בדברים המתקבלים על הדעת כי התוכחה האמתית מביאה תועלת על כל פנים ואף אם לא ישוב החוטא ממעשה הרע ידלק ניצוץ מאותה תוכחה בנפשו ויראה כי המעשה ההוא רע הוא וזה הוא ראשית התשובה והקדמה אליה ההקדמה הששית האדם מוצא בנפשו יכלת על עשית הרע או על עזיבתו בתוך תחומי האפשרות אשר לו ואם דבר מה נמנע ממנו אין זה כי אם בגלל העדר הסבות האמצעיות או בגלל חסר ידיעת האדם בהן משל למה הדבר דומה בא נכרי עני למדינה והוא רוצה למשל בעמה אם כי אינו יודע בחכמת ההנהגה ברור כי דבר זה ימנע ממנו אך אלו היו עמו התנאים הדרושים למטרה זו ואלו היו לו הידיעות הנחוצות לזה ודאי היה רצונו נתן לו כשם שישלם רצונו באמת בזמן שיש עמו כל התנאים הנדרשים למטרה דומה והוא יודע בהם ומשתמש בהם כגון שעה שהוא שורר בביתו ומנהיג את בניו ואת עבדיו ויותר מזה בהנהגת גופו שעה שיש לו שלטון על אבריו שאז הוא מניעם לרצונו ומדבר על כל מה שירצה ויותר מזה בהנהגת נפשו שעה שיש לו יכלת על מחשבתו ועל דמיונו בו הוא מדמה לעצמו את הרחוק ואת הקרוב בכל עת שיחפץ ובכל דרך שיחפץ כי הוא השליט בסבות האמצעיות הדרושות לכך ועל כן לא יתכן כי במשחק האשקקי ינצח החלש את החזק ואין מדברים על הצלחה או רע מזל במלחמת האשקקי כדרך שמדברים על כך במלחמת שני שרים הרבים זה עם זה כי תנאי מלחמת האשקקי נתונים בכללים והיודע להשתמש בהם ינצח תמיד ולא יפחד מפני סבה טבעית שתארע בינתים או מפני סבה מקרית שאינה באה כי אם לעתים רחוקות בגלל הזנחה אולם ההזנחה שיכת לתחום הבערות שעליה דברנו למעלה ועם כל זה יש ליחס הכל אל הסבה הראשונה לפי הדרך שהזכרה למעלה כך היתה הכונה האלוהית הראשונה גלויה לכל במאורעות שארעו לבני ישראל כל זמן שהיתה שכינה שרויה בתוכם אשר למארעות שבאו אחרי זה הדבר מטל בספק אם באו בכונה ראשונה מאת האלוה ית' או מקורן בסבות גלגליות או מקריות בלבות המאמינים אין אמנם ספק בדבר אולם הוכחה מכרעת אין לדבר אך מן הראוי ליחס הכל לאלוה ית' ביחוד את הדברים הכבירים כגון המות הנצחון והמפלה במלחמה ההצלחה ורע המזל וכדומה:

(א) והאלקים נסה את אברהם ענין הנסיון הוא לדעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא "נסיון" מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד דע כי השם צדיק יבחן (תהלים י"א:ה') כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה