(כז) ברוך ה' כל לשון ברוך דגבי הקב"ה הן במקרא הן במשנה הן בתפלה הן במצוה הן בפירות כולם מפורשים לשון נתינת שלום שלומי"ר בלע"ז או לשון שבח.
(Chezekiah ben Manoah, France 13th c.)
The word “baruch,” when used in relation to the Holy One of Blessing, whether in Torah text, or Mishnah, or Prayer or Mitzvah or fruits is an expression of greeting, like SHLOMIR in French, or of praise.
(כו) ברוך ה׳ אלהי שם. הנה מצות כבוד אב גורם לשכר ופרי בעוה״ז כידוע מעשה דדמא ב״נ. מיהו יש נ״מ בין העושה מצוה זו מחמת שכך רצון ה׳ ולא מצד הרגשת שכל אנושי. ובין העושה מחמת שכלו שמחייבו כך. ע״כ שם שעשה לשם מצוה נתברך שיהיו מבניו עובדי ה׳ ותורתו עד שיחול עליהם השגחת הטבע ע״י הויה בעצמו וזהו שאמר שיהא ברוך ה׳ אלהי שם. הרי שהקב״ה בעצמו ינהג הליכות הטבע והוא יתברך ויתעלה על ידו:
Blessed be Hashem the God of Shem - behold, the mitzvah of honoring one's father brings reward and fruit in this world as it is known from the story of Dama ben Netina. Yet that there is a practical difference between one who does this mitzvah because this is the Holy One's will, and not due to human [natural] feelings; and between one whose common sense forces him to. So, Shem, who did this mitzvah because it was a mitzvah, was blessed to have among his children people who serve Hashem and His Torah, even up to having the laws of nature apply to them through HaVaYaH Himself, and this is why the text says "Blessed is Hashem the God of Shem" - behold the Holy One of Blessing Himself leads the ways of nature and He is Blessed and Magnified through nature [or through Shem / through the one who does God's will, text unclear.]