(א) דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב ר"פ כ"ה (קג:) (כל הבשר) אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן דכיון דלבשלן שרי משמע דלאוכלן בחלב נמי שרי דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתב הרמב"ם והרשב"א דלאכלם בחלב נמי שרי ומ"מ אין לאכול בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סי' קע"ג :
לבוש יורה דעה סימן פז סעיף ג ודגים וחגבים אין בהם איסור כלל אפילו מדרבנן דלא איקרי בשר ומותר לאוכלן בחלב, ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בלבוש תכלת סימן קע"ג.
(ב) בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא (ועי' י"ד סי' קי"ז):
איתמר דגים שעלו בקערה (רש"י - מן הצלי כשהיו רותחין נתנן לתוך הקערה שאכלו בה בשר) רב אמר אסור לאכלן בכותח (רש"י - לפי שהבשר נותן בהם טעם) ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח רב אמר אסור נותן טעם הוא ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נ"ט הוא.
skewering liver on top of meat for roasting. Rav Ashi said: How haughty is this Sage! Even if you say that the Sages stated that one may eat meat roasted under liver after the fact, did they say that one may roast them in this manner ab initio? The Gemara adds: And if there is a receptacle under the spit for the drippings of fat, then even if the meat is on top of the liver it is also prohibited to roast the meat, as the blood from the liver will fall into the fat in the vessel, and one might come to eat the mixture. The Gemara asks: And in what way is this case different from roasting a piece of meat by itself over such a vessel, which is permitted? Here too the blood of the meat drips into the fat in the vessel. The Gemara answers: Blood of most meat sinks to the bottom of the vessel, while the fat floats on top. Since the fat can be separated from the blood, it is permitted. By contrast, the blood of the liver floats above the fat and cannot be removed from it, and therefore the entire mixture is prohibited. § Rav Naḥman says that Shmuel says: The knife with which one slaughtered an animal absorbs blood due to its heat, and it is therefore prohibited to cut any boiling food with it, since that food will in turn absorb the blood from the knife. If one cut cold food with this knife, some say that the piece he cut requires rinsing before one may eat it, and some say that it does not require rinsing. § The Gemara cites other statements of Shmuel. Rav Yehuda says that Shmuel says: With regard to a bowl in which meat was salted to remove its blood before cooking, it is prohibited to eat any boiling food placed in it, as that food absorbs blood of the meat from the bowl. And in this Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel said: A salted food imparts its flavor like a boiling food, and a food item marinated in vinegar, brine, or the like absorbs flavor from the liquid or vessel as would a cooked food. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan said: A salted food is not considered like a boiling food, and a marinated food is not considered like a cooked food. Abaye said: I can prove that this ruling that Ravin cited is not correct, as there was a certain bowl [pinka] in Rabbi Ami’s house in which meat was salted, and Rabbi Ami broke it so that it would no longer be used. Now Rabbi Ami was a student of Rabbi Yoḥanan. What is the reason he broke that bowl? Is it not because he heard that Rabbi Yoḥanan said: A salted food is considered like a boiling food? Ravin’s citation was evidently in error. Rav Kahana, the brother of Rav Yehuda, sat before Rav Huna, and he sat and said: With regard to a bowl in which meat was salted, it is prohibited to eat any boiling food placed in it. And he added: With regard to a radish that one cut with a knife used for cutting meat, it is permitted to eat it with kutaḥ, a food that contains milk, even though the sharpness of the radish causes it to absorb the fat of the meat from the knife. The Gemara asks: What is the reason to distinguish between blood absorbed in a bowl and fat absorbed by the radish? Abaye said: This radish absorbed a permitted substance, as the fat on the knife is permitted for consumption by itself, but that bowl in which meat was salted absorbed a prohibited substance, i.e., blood. Rava said to Abaye: And if the radish absorbed a permitted substance, what of it? Ultimately, if one desires to eat the radish with kutaḥ, it is a permitted substance that leads to a prohibition, as he will eat a prohibited substance. Rather, Rava said: The distinction is that with regard to this radish, it is possible for a Jew to taste it before eating it with milk to see if it has acquired the flavor of meat. But with regard to that bowl, it is not possible for a Jew to taste its contents to see whether they have absorbed blood. Rav Pappa said to Rava: But let a gentile cook taste the contents of the bowl to see whether they have the taste of blood. Didn’t we learn in the Tosefta (Terumot 8:12): With regard to a pot in which one cooked meat, one may not cook milk in it, and if he cooked milk in it, the meat absorbed in the pot renders the milk forbidden if it imparts flavor to the milk. Likewise, if one cooked teruma in the pot, he may not cook non-sacred food in it, and if he cooked non-sacred food in it, the non-sacred food is prohibited if there is sufficient teruma absorbed in the pot to impart flavor to the non-sacred food. And we said with regard to this baraita: Granted, one can know whether the non-sacred food has acquired the flavor of teruma, as a priest can taste it. But with regard to the prohibition of meat cooked in milk, who can taste it? And you, Rava, said to us: Let a gentile cook taste it. So too here, with regard to the food in the bowl, let a gentile cook taste it. Rava responded: Indeed, a gentile cook can discover whether the food in the bowl has absorbed the taste of blood. When I said my statement I was referring to a case where there is no gentile cook available. § It was stated: If a fish was removed from the fire and placed, still hot, in a bowl in which meat had been eaten, Rav says: It is prohibited to eat the fish with the milk dish kutaḥ, since the fish has absorbed meat from the bowl. And Shmuel says: It is permitted to eat the fish with kutaḥ. The Gemara explains: Rav says that it is prohibited to eat the fish with kutaḥ because this is a case of imparted flavor, i.e., from the meat to the fish. And Shmuel says that it is permitted because the flavor is first imparted to the bowl, and only then from the bowl to the fish. This is therefore a case of imparted flavor derived from imparted flavor. The Gemara notes: And this opinion of Rav was not stated explicitly; rather, it was stated by inference. As Rav arrived at the house of Rav Shimi bar Ḥiyya, the son of his son. He felt pain in his eyes, and they prepared for him an ointment in an earthenware bowl as a remedy. Later they placed a dish for him in that same bowl. Rav tasted in that dish the flavor of the ointment and said: It imparts so much flavor! Those present inferred that according to Rav, imparted flavor derived from imparted flavor is strong enough itself to impart flavor. The Gemara rejects this: But that is not so, and one cannot reach any general conclusions from this story. It is different there, as the ointment was very bitter. The Gemara relates: Rabbi Elazar was standing before Mar Shmuel, and they brought before Shmuel a fish that had been removed directly from the fire and placed into a bowl used previously for meat, and he ate it together with kutaḥ. Shmuel gave Rabbi Elazar some of this dish, but Rabbi Elazar did not eat it, as he was a student of Rav, who prohibited such mixtures. Shmuel said to him: To your teacher, Rav, I gave this dish and he ate from it, yet you will not eat? Later Rabbi Elazar came before Rav, and said to him: Did the Master retract this halakha? Do you permit this? Rav said to him: God forbid that the progeny of Abba bar Abba, i.e., Shmuel, would feed me something that I do not hold to be permitted. Shmuel never fed me such a dish. The Gemara relates that Rav Huna and Rav Ḥiyya bar Ashi were sitting down to eat. One of them was sitting on this side of the ford of the Sura River, and the other one was sitting on that side of the ford. They brought one Sage a fish that had been removed from the fire and placed into a bowl previously used for meat, and he ate it together with kutaḥ. They also brought the other Sage figs and grapes during the meal, and he ate them but did not recite a separate blessing over them, even though these foods were usually consumed following the main portion of the meal before reciting Grace after Meals, and a separate blessing was made on them. One Sage said to his colleague: Orphan! Student without a teacher! Would your teacher do this, i.e., eat such fish with kutaḥ? And the other Sage said to his colleague: Orphan! Would your teacher do this, i.e., eat these fruits during a meal without reciting a blessing over them? One Sage said to his colleague: I hold in accordance with the opinion of Shmuel, who permits eating such fish with kutaḥ. And the other Sage said to his colleague: I hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as Rabbi Ḥiyya teaches: The blessing over the bread exempts all the other types of food eaten during a meal, including those usually eaten separately following bread, and likewise the blessing over wine exempts all types of drinks. Ḥizkiyya says in the name of Abaye: The halakha is: If a fish was removed from the fire and placed into a bowl used for meat, it is permitted to eat it together with kutaḥ. But with regard to a radish that one cut with a knife with which he had cut meat, it is prohibited to eat that radish with kutaḥ, contrary to Rav Kahana’s statement above. The Gemara notes: And this statement applies only to a radish,
(א) ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם בא"ח סימן קע"ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועי"ל סימן קי"ו ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב:
(ג) אבל דגים כו'. בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והוא ט"ס וצ"ל עם בשר כמוזכר בא"ח סי' קע"ג וכ"כ בד"מ שנתערב להב"י כאן בשר בחלב ובלבוש העתיק כמו שהוא בב"י ואינו נכון:
(3) 3. In the Beis Yosef it is written, that in any case one should not eat fish with milk because of the danger [associated with it]. And this is done to limit the danger. And it was needed to be said "with meat" as that was mentioned in Orach Chaim Siman 173, and such was also written in the Darchei Moshe, in that the Beis Yosef intervenes meat and milk here with the old ways, as it was in the Beis Yosef['s time] and this is not correct.
פרי חדש (ר' חזקיה די סילוה מליוורנו-ירושלים ה'תט"ז-ה'תנ"ו) יו"ד סי' פז ס"ק ו
ודע שמה שכתב הב"י [עמוד קכא ד"ה דגים] שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה הוא טעות סופר או לא דק, והכי מוכח בריש פרק כיצד צולין [פסחים עו, ב]. וכבר הושג מהאחרונים ז"ל:
ודע שמה שכתב הב"י [עמוד קכא ד"ה דגים] שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה הוא טעות סופר או לא דק, והכי מוכח בריש פרק כיצד צולין [פסחים עו, ב]. וכבר הושג מהאחרונים ז"ל:
יד דוד (ר' דוד די בוטון) סי' פז ס"ק כג [יד]
כתוב בט"ז דט"ס הוא וצ"ל עם בשר כמוזכר שם י"ש. ורבים לוחמים עליו דא"כ מה ענין זה לזה.
כתוב בט"ז דט"ס הוא וצ"ל עם בשר כמוזכר שם י"ש. ורבים לוחמים עליו דא"כ מה ענין זה לזה.
אהל יצחק (ר' חיים יצחק הכהן חסיד משאלוניקי ה'תק"ז-ה'תקפ"ז) הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג
הן אמת דאיני מבין הגה"ה זו דמה ענין בשר בחלב שם דעניינו מיירי אם דגים מותר לאכלם בחלב או לא.
הן אמת דאיני מבין הגה"ה זו דמה ענין בשר בחלב שם דעניינו מיירי אם דגים מותר לאכלם בחלב או לא.
כנסת הגדולה (ר' חיים בנבנשתי מאזמיר ה'שס"ג-ה'תל"ג) הגהות בית יוסף יורה דעה סימן פז
שטה נ"ג: ולעיקר הקושיא יראה שמה שהביא לרבנים הנז' לתפוס לרב"י בזה, הוא מפני שסוברים שמ"ש רב"י כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג, שהכונה לומר ששם נתבאר דאין לאכול חלב עם דגים מפני הסכנה. וליתא, שאין כונתו כך אלא כונתו לומר אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמ"ש הרופאים, כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג, דמפני הסכנה אין לאכול בשר עם דגים, והוא הדין נמי דגבינה ודגים שיש סכנה באכילתם כמ"ש הרופאים אסור.
שטה נ"ג: ולעיקר הקושיא יראה שמה שהביא לרבנים הנז' לתפוס לרב"י בזה, הוא מפני שסוברים שמ"ש רב"י כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג, שהכונה לומר ששם נתבאר דאין לאכול חלב עם דגים מפני הסכנה. וליתא, שאין כונתו כך אלא כונתו לומר אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמ"ש הרופאים, כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג, דמפני הסכנה אין לאכול בשר עם דגים, והוא הדין נמי דגבינה ודגים שיש סכנה באכילתם כמ"ש הרופאים אסור.
מחזיק ברכה יורה דעה סימן פז ס"ק ד
וכמה מהדוחק יש בזה חדא דהא מילתא חדתא היא דאמרו הרופאים דאיכא סכנה בדגים עם חלב ומהיכן נדע זה והי"ל למרן לבארו. ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש"ע ולא בא"ח סי' קע"ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קי"ו על כן היותר נראה הוא דט"ס נפל כמ"ש הרב ט"ז.
וכמה מהדוחק יש בזה חדא דהא מילתא חדתא היא דאמרו הרופאים דאיכא סכנה בדגים עם חלב ומהיכן נדע זה והי"ל למרן לבארו. ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש"ע ולא בא"ח סי' קע"ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קי"ו על כן היותר נראה הוא דט"ס נפל כמ"ש הרב ט"ז.
שו"ת יוסף אומץ סימן כט
שמענה ואתה דע לך דכמה דינין מוסכמים השמיטם בש"ע וכ"כ הרב הגדול מהר"ר גבריאל איספרנסה זלה"ה בתשובה כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בבית יוסף עכ"ל. ואני הדל כתבתי עליו בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש ועתה נראה דודאי כונת הרב הנז' הוא שדיני הגמרא והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם ונראה דזה דבר השמיטה תחת שלש או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק או שהוא פשוט או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע.
שמענה ואתה דע לך דכמה דינין מוסכמים השמיטם בש"ע וכ"כ הרב הגדול מהר"ר גבריאל איספרנסה זלה"ה בתשובה כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בבית יוסף עכ"ל. ואני הדל כתבתי עליו בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש ועתה נראה דודאי כונת הרב הנז' הוא שדיני הגמרא והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם ונראה דזה דבר השמיטה תחת שלש או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק או שהוא פשוט או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע.
(ד) וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.
(1) ראשית בכורי אדמתך,”The choicest first fruit of your soil.” These first fruit are forbidden for secular use by their owners. Our sages state that this is the reason that this legislation was written immediately prior to the prohibition of boiling a kid in the milk of its mother. Just as that legislation prohibits secular or any use by its owner of such a dish, so first ripe produce is also prohibited for profane purposes. Another reason offered for the aparently unrelated sequence of this verse and the one following it, is that first fruit must not be offered either when they have been boiled or in an unripe condition. (2) לא תבשל גדי בחלב אמו, “do not boil a kid in the milk of its mother.” This verse, identically worded, appears three times in the Torah (compare Exodus 34,26 and Deut. 14,21). Our sages (Chulin 115) interpret this to mean that the prohibition is threefold: 1) not to boil it together. 2) not to consume such a mixture. 3) not to use it in any other form, sell, it, etc. The reason that the Torah chose to word the prohibition in this way is that the Biblical injunction is boiling these two matters together. Consuming meat and milk which was boiled together is a Biblical prohibition punishable by 39 lashes if violated intentionally. Eating meat and drinking a glass of raw milk with it, while forbidden by rabbinic decree, does not carry this penalty. This is the opinion of my teacher (Rashba). We could ask why the Torah did not simply write the words לא תאכל, “you shall not eat,” a formula which traditionally includes the prohibition to enjoy such a substance in any other form (compare Pesachim 21). The reason is that if the Torah had written those words I would have assumed that culpability for eating such a mixture occurs only if one enjoys eating it, as is the case with other prohibitions of that kind. By not using the word: “do not eat,” the Torah implies that even if a mixture of cooked meat and milk was consumed while it was too hot to enjoy, or even burned one’s tissue, the prohibition and culpability for it still apply. Seeing that the Torah was unable to use the words לא תאכל, “do not eat,” It became necessary to write the same verse three times in order to convey to us all the aspects of this prohibition. Nonetheless, the penalty of 39 lashes is applied only to boiling it or eating it even without enjoying it. Other aspects of the prohibition such as selling the mixture is not punishable though prohibited (compare Pesachim 25).
There are only two prohibitions of eating something which do not provide one with some enjoyment or satisfaction for which a Biblical culpability exists. One is our verse, the other is a mixture of grapes and some other seed planted too close to it. In accordance with this the sages in Pesachim 24 stated that all scholars are agreed that the penalty of 39 lashes is applicable to someone who deliberately eats from כלאי הכרם , this mixture of grapes and other species planted right next to the grapes even if eating from the mixture was of no benefit or pleasure to the person eating it. The reason advanced for that ruling is the fact that in prohibiting that mixture the Torah refrained from using the words: “do not eat,” but it wrote פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, “lest the growth of the seed that you plant and the produce of the vineyard become forbidden” (Deut. 22,9). In Kidushin 56 the words פן תקדש are understood as פן תוקד אש, “so that no light be lit with it,” i.e. so that no use be made of it. (3) According to the plain meaning of our text the reason for this whole commandment is that the practice of boiling the kid in the milk of its mother is apt to deaden feelings of compassion in the human heart. It coarsens one’s entire personality. After all, milk is a derivative of (the animal’s) blood. Consumption of blood coarsens a person’s personality, causing a person to develop feelings of cruelty. One of the reasons consumption of blood is prohibited to Jews by the Torah is the fact that contrary to other parts of the animal, blood does not become assimilated by the body of the person eating it in the same manner as do other parts of the animal’s tissue. In other words, the negative influence of blood remains in the body without being sublimated. Even though in the meantime this blood was been converted into milk and when by itself does not transport the negative elements of blood to people drinking the milk, the moment it is mixed again with flesh and boiled together it reverts to its original negative character-coarsening properties. (4) Doctors believe that the same is true when fish is mixed with cheese and boiled together. [This would account for the prohibition in Yoreh Deah item 87]. Not only would consuming a dish prepared by such ingredients in such a manner produce coarseness of character but it would also produce some form of leprosy.
The reason that every time we find this verse it appears in connection with the pilgrimage festivals is in order to warn the pilgrims who come to Jerusalem three times a year,- the holy site where prophets are active,- not to coarsen their hearts by consuming forbidden foods but to ensure that their physical bodies remain as pure and conducive to positive character building influences as is possible. Their hearts must remain receptive to the positive spiritual influence which abounds in Jerusalem. (5) Maimonides, in his Moreh Nevuchim third part chapter 48, writes concerning this prohibition that seeing it was a custom of the pagans to eat milk and meat in their temples on their festivals the Torah forbade this practice and wrote it twice in connection with the three pilgrimage festivals in order to remind us not to behave on these festivals as did these pagans. The Torah is at pains to implant in us the awareness of how radically different the observance of festivals for our G’d is from the way the pagans worship their deities. This is what Maimonides writes as the reason for this commandment. Although I have not quoted his words verbatim I have presented his meaning faithfully. (6) It is fairly clear that these various reasons are not an adequate explanation for such a basic legislation. Maimonides did not mean to advance this as the deeper meaning of the legislation. He only wanted to show the questioner that this commandment could be understood in terms of weaning the Jewish people from pagan practices.
The fact is that the entire legislation belongs to the category of חקים, the statutes for which no logical reason can be found, just as we cannot fathom a reason for the legislation of the red cow. The true meaning of these statutes will not be revealed to us until after the arrival of the messiah. The law about the scapegoat on the Day of Atonement is of a similar nature. All our attempts to understand it only touch the surface and do not reveal the true purpose G’d had in mind when He legislated it other than that by observing these laws we are to demonstrate our belief in His superior wisdom of what is good for us. Seeing that in the period following the arrival of the messiah there will neither be paganism nor coarseness of our character and bloodthirsty people, and there is no reason to believe that this legislation will then be abolished, it is clear that its true meaning is something far beyond what we have been given to understand. In the meantime we rely on the promise of Deut. 30,6 that there will come a time when the Lord will circumcise our hearts after the end of all exile and persecution when we will be able to comprehend what we cannot comprehend now. A similar promise has been spelled out in Tzefaniah 3,9: ”for then I will make the peoples pure of speech, so that they will all invoke the Lord by name and serve Him with one accord.” In the meantime it suffices to know that there is a mystical dimension to this commandment. (7) A Kabbalistic approach: You are aware that all the commandments are divine and reflect something parallel to conditions which exist in the celestial regions. The same applies to the commandments known as חקים. They are called thus as they reflect matters engraved, חקוק, in the celestial regions. The legislation of meat and milk is an example of this. Just as each of these components by itself is permissible and only mixing them is prohibited, so the Torah had to be especially stringent in its prohibition against mixing two perfectly permissible items with one another. Were this not so we would find it difficult to understand that joining two permitted substances and making one out of them is so harmful to the condition of G’d’s universe. It is like a lesson not to confuse the kind of holiness which exists in the celestial regions with the sanctity which exists, or is the aim of the Torah to establish, in our terrestrial world. Even when optimum conditions of sanctity exist in our part of the universe, this does not mean that these two types of holiness can be part of the same “brew,” can be mixed as if they were all the same. As long as there is a יצר הרע, an evil force at work in our world, G’d and His name are not one and the same. These two kinds of holiness are still apart and do not mix. It is our task to strive in this world to bring about a merging of these two kinds of holiness. When our sages (Masechet Gan Eden) said that in the future G’d will reveal to us the meaning of the legislation in His Torah including the reason for the prohibition of mixing milk and meat, what they meant was that although these commandments have been given to us to fulfill in this terrestrial world, the condition of this world is not such that it is appropriate to reveal to us the mystical dimension of this legislation as long as this world is infested with the יצר הרע. If G’d were to reveal this information to us in our present state of spiritual/intellectual imperfection it might sow doubt in our minds rather than an additional resolve to observe the commandment meticulously. We might, G’d forbid, conclude that there are two competing divine powers which control the universe. In the future, after the power of the evil urge will have been broken, and when there is no fear that we would therefore misunderstand the reasons for this legislation, G’d will reveal it to us. This will be the period when the deserving dead will be resurrected. Only then will the concept of והיה ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, “on that day the Lord and His name will be one and the same, they i.e. the two levels of sanctity will merge.” In fact, at that time the prohibition of mixing meat and milk will become redundant. This explains why the angels who visited Avraham could eat butter and meat at the same time as it appears from Genesis 18,8 that Avraham served it both simultaneously. Seeing that the angels do not have an evil urge (Shabbat 89) this restriction does not apply to them. Once the evil urge will have been abolished there will therefore be no need for this commandment. This is what prompted our sages (Yuma 67) to say in explaining Leviticus 19,19 את חקותי תשמורו, “you shall observe My statutes,” as meaning: “I have engraved them and you have no right to investigate their meaning or criticize them as any such criticism would undermine this terrestrial universe in which the evil urge is still rampant.” This is why in a similar verse in Leviticus 18,4 the verse concludes with the “justification: “I am the Lord.”
The plain meaning of the verse in Zecharyah 14,9: “on that day the Lord will be One and His name will be One,” is a reference to mankind worshipping. The message is that from that day onwards all of mankind will serve only the Lord, there will no longer be any competing religions. The word אחד means that at that time we will pronounce the tetragrammaton as we read it not by substituting the letters א-ד-נ-י because we are not worthy to utter the word י-ה-ו-ה (compare Pesachim 50).
There are only two prohibitions of eating something which do not provide one with some enjoyment or satisfaction for which a Biblical culpability exists. One is our verse, the other is a mixture of grapes and some other seed planted too close to it. In accordance with this the sages in Pesachim 24 stated that all scholars are agreed that the penalty of 39 lashes is applicable to someone who deliberately eats from כלאי הכרם , this mixture of grapes and other species planted right next to the grapes even if eating from the mixture was of no benefit or pleasure to the person eating it. The reason advanced for that ruling is the fact that in prohibiting that mixture the Torah refrained from using the words: “do not eat,” but it wrote פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, “lest the growth of the seed that you plant and the produce of the vineyard become forbidden” (Deut. 22,9). In Kidushin 56 the words פן תקדש are understood as פן תוקד אש, “so that no light be lit with it,” i.e. so that no use be made of it. (3) According to the plain meaning of our text the reason for this whole commandment is that the practice of boiling the kid in the milk of its mother is apt to deaden feelings of compassion in the human heart. It coarsens one’s entire personality. After all, milk is a derivative of (the animal’s) blood. Consumption of blood coarsens a person’s personality, causing a person to develop feelings of cruelty. One of the reasons consumption of blood is prohibited to Jews by the Torah is the fact that contrary to other parts of the animal, blood does not become assimilated by the body of the person eating it in the same manner as do other parts of the animal’s tissue. In other words, the negative influence of blood remains in the body without being sublimated. Even though in the meantime this blood was been converted into milk and when by itself does not transport the negative elements of blood to people drinking the milk, the moment it is mixed again with flesh and boiled together it reverts to its original negative character-coarsening properties. (4) Doctors believe that the same is true when fish is mixed with cheese and boiled together. [This would account for the prohibition in Yoreh Deah item 87]. Not only would consuming a dish prepared by such ingredients in such a manner produce coarseness of character but it would also produce some form of leprosy.
The reason that every time we find this verse it appears in connection with the pilgrimage festivals is in order to warn the pilgrims who come to Jerusalem three times a year,- the holy site where prophets are active,- not to coarsen their hearts by consuming forbidden foods but to ensure that their physical bodies remain as pure and conducive to positive character building influences as is possible. Their hearts must remain receptive to the positive spiritual influence which abounds in Jerusalem. (5) Maimonides, in his Moreh Nevuchim third part chapter 48, writes concerning this prohibition that seeing it was a custom of the pagans to eat milk and meat in their temples on their festivals the Torah forbade this practice and wrote it twice in connection with the three pilgrimage festivals in order to remind us not to behave on these festivals as did these pagans. The Torah is at pains to implant in us the awareness of how radically different the observance of festivals for our G’d is from the way the pagans worship their deities. This is what Maimonides writes as the reason for this commandment. Although I have not quoted his words verbatim I have presented his meaning faithfully. (6) It is fairly clear that these various reasons are not an adequate explanation for such a basic legislation. Maimonides did not mean to advance this as the deeper meaning of the legislation. He only wanted to show the questioner that this commandment could be understood in terms of weaning the Jewish people from pagan practices.
The fact is that the entire legislation belongs to the category of חקים, the statutes for which no logical reason can be found, just as we cannot fathom a reason for the legislation of the red cow. The true meaning of these statutes will not be revealed to us until after the arrival of the messiah. The law about the scapegoat on the Day of Atonement is of a similar nature. All our attempts to understand it only touch the surface and do not reveal the true purpose G’d had in mind when He legislated it other than that by observing these laws we are to demonstrate our belief in His superior wisdom of what is good for us. Seeing that in the period following the arrival of the messiah there will neither be paganism nor coarseness of our character and bloodthirsty people, and there is no reason to believe that this legislation will then be abolished, it is clear that its true meaning is something far beyond what we have been given to understand. In the meantime we rely on the promise of Deut. 30,6 that there will come a time when the Lord will circumcise our hearts after the end of all exile and persecution when we will be able to comprehend what we cannot comprehend now. A similar promise has been spelled out in Tzefaniah 3,9: ”for then I will make the peoples pure of speech, so that they will all invoke the Lord by name and serve Him with one accord.” In the meantime it suffices to know that there is a mystical dimension to this commandment. (7) A Kabbalistic approach: You are aware that all the commandments are divine and reflect something parallel to conditions which exist in the celestial regions. The same applies to the commandments known as חקים. They are called thus as they reflect matters engraved, חקוק, in the celestial regions. The legislation of meat and milk is an example of this. Just as each of these components by itself is permissible and only mixing them is prohibited, so the Torah had to be especially stringent in its prohibition against mixing two perfectly permissible items with one another. Were this not so we would find it difficult to understand that joining two permitted substances and making one out of them is so harmful to the condition of G’d’s universe. It is like a lesson not to confuse the kind of holiness which exists in the celestial regions with the sanctity which exists, or is the aim of the Torah to establish, in our terrestrial world. Even when optimum conditions of sanctity exist in our part of the universe, this does not mean that these two types of holiness can be part of the same “brew,” can be mixed as if they were all the same. As long as there is a יצר הרע, an evil force at work in our world, G’d and His name are not one and the same. These two kinds of holiness are still apart and do not mix. It is our task to strive in this world to bring about a merging of these two kinds of holiness. When our sages (Masechet Gan Eden) said that in the future G’d will reveal to us the meaning of the legislation in His Torah including the reason for the prohibition of mixing milk and meat, what they meant was that although these commandments have been given to us to fulfill in this terrestrial world, the condition of this world is not such that it is appropriate to reveal to us the mystical dimension of this legislation as long as this world is infested with the יצר הרע. If G’d were to reveal this information to us in our present state of spiritual/intellectual imperfection it might sow doubt in our minds rather than an additional resolve to observe the commandment meticulously. We might, G’d forbid, conclude that there are two competing divine powers which control the universe. In the future, after the power of the evil urge will have been broken, and when there is no fear that we would therefore misunderstand the reasons for this legislation, G’d will reveal it to us. This will be the period when the deserving dead will be resurrected. Only then will the concept of והיה ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, “on that day the Lord and His name will be one and the same, they i.e. the two levels of sanctity will merge.” In fact, at that time the prohibition of mixing meat and milk will become redundant. This explains why the angels who visited Avraham could eat butter and meat at the same time as it appears from Genesis 18,8 that Avraham served it both simultaneously. Seeing that the angels do not have an evil urge (Shabbat 89) this restriction does not apply to them. Once the evil urge will have been abolished there will therefore be no need for this commandment. This is what prompted our sages (Yuma 67) to say in explaining Leviticus 19,19 את חקותי תשמורו, “you shall observe My statutes,” as meaning: “I have engraved them and you have no right to investigate their meaning or criticize them as any such criticism would undermine this terrestrial universe in which the evil urge is still rampant.” This is why in a similar verse in Leviticus 18,4 the verse concludes with the “justification: “I am the Lord.”
The plain meaning of the verse in Zecharyah 14,9: “on that day the Lord will be One and His name will be One,” is a reference to mankind worshipping. The message is that from that day onwards all of mankind will serve only the Lord, there will no longer be any competing religions. The word אחד means that at that time we will pronounce the tetragrammaton as we read it not by substituting the letters א-ד-נ-י because we are not worthy to utter the word י-ה-ו-ה (compare Pesachim 50).
בית דוד (ר' יוסף דוד משאלוניקי ה'תס"ב-ה'תצ"ז) יו"ד סי' לג
ולי נראה דסבר הרב"י ז"ל דטעם הדבר שיש סכנה, הוא מסבת טבע דבר הנברא מן המים, וטבע הנברא מן היבשה, דתערובת אלו הטבעים מוליד דבר אחר שהוא צרעת, ולכן גם החלב שיוצא מגוף הבהמה הוא כבשרה, שהרי החלב הוא מתמצית גופה, דמטעם זה חלב בהמה טמאה אסור, משא"כ דבש צרעין שאינו מתמצה מגופה כמבואר בטור זה סי' פ"א. וכיון שהחלב מתמצה מגופה ודאי טבעה כטבע הבשר, וא"כ כך הוא החלב כמו הבשר. וא"כ לכן שפיר קאמר הרב ז"ל בפשיטות כמו שנתבאר בא"ח, משום דאע"ג דהתם קאמר בשרא, מ"מ חלב נמי היינו בשר.
ולי נראה דסבר הרב"י ז"ל דטעם הדבר שיש סכנה, הוא מסבת טבע דבר הנברא מן המים, וטבע הנברא מן היבשה, דתערובת אלו הטבעים מוליד דבר אחר שהוא צרעת, ולכן גם החלב שיוצא מגוף הבהמה הוא כבשרה, שהרי החלב הוא מתמצית גופה, דמטעם זה חלב בהמה טמאה אסור, משא"כ דבש צרעין שאינו מתמצה מגופה כמבואר בטור זה סי' פ"א. וכיון שהחלב מתמצה מגופה ודאי טבעה כטבע הבשר, וא"כ כך הוא החלב כמו הבשר. וא"כ לכן שפיר קאמר הרב ז"ל בפשיטות כמו שנתבאר בא"ח, משום דאע"ג דהתם קאמר בשרא, מ"מ חלב נמי היינו בשר.
אוצר החיים על מלאכת הרפואה (ר' יעקב צהלון הרופא מאיטליה ה'ש"צ-ה'תנ"ג) ח"א בפירוש דברי הרמב"ם דף ו ע"א
פירוש ממאכלות הראשונות מנע רבינו לאדם שלא יאכלם מכלם אפילו מעט אבל מאלו התיר לאכלם מעט פעם בחדש ודומה אחר ימים רבים כי אז החום הטבעי ישלוט עליו לבשלו ולעכלו ואל תאמר ההרגל על כל דבר שלטון לזה הזהיר רבינו לא יועיל ההרגל בזה כלל שלא יזיקהו באיזה צד או אל תאמר כי באכלו אותם עם דבר אחר אז תועלת המזון הטוב יתקן בזק ורוב מזון הרע לזה אמר רבינו או לאוכלם עם מזונו תמיד. כגון דגים גדולים שאינם מלוחים וישנים לפי שמולידים מזון גס ולח קר והרבה מותרות והדגים גדולים בשרם קשה לבישול בקרב ובפרט הן קשים לזקנים ואין לאכלם עם הבשר או עם החלב כי אז מולידים חולאים קשים ואם ירצה לאכלם מעט איזה פעם מבשלם עם תבלין פלפלין ודומה ויאכלם בתחילת השולחן ולא בסוף ומי שיש לו איסטומכא חלושה ימנע מהם כי אינו ראוי אלא למי שבטנו חם הראוי לבשלם.
פירוש ממאכלות הראשונות מנע רבינו לאדם שלא יאכלם מכלם אפילו מעט אבל מאלו התיר לאכלם מעט פעם בחדש ודומה אחר ימים רבים כי אז החום הטבעי ישלוט עליו לבשלו ולעכלו ואל תאמר ההרגל על כל דבר שלטון לזה הזהיר רבינו לא יועיל ההרגל בזה כלל שלא יזיקהו באיזה צד או אל תאמר כי באכלו אותם עם דבר אחר אז תועלת המזון הטוב יתקן בזק ורוב מזון הרע לזה אמר רבינו או לאוכלם עם מזונו תמיד. כגון דגים גדולים שאינם מלוחים וישנים לפי שמולידים מזון גס ולח קר והרבה מותרות והדגים גדולים בשרם קשה לבישול בקרב ובפרט הן קשים לזקנים ואין לאכלם עם הבשר או עם החלב כי אז מולידים חולאים קשים ואם ירצה לאכלם מעט איזה פעם מבשלם עם תבלין פלפלין ודומה ויאכלם בתחילת השולחן ולא בסוף ומי שיש לו איסטומכא חלושה ימנע מהם כי אינו ראוי אלא למי שבטנו חם הראוי לבשלם.
כנסת הגדולה (ר' חיים בנבנשתי מאזמיר ה'שס"ג-ה'תל"ג) הגהות בית יוסף יורה דעה סימן פז
שטה נ"ג: ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני סכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סימן קע"ג כו'. נ"ב: וכ"כ בספר הלבוש וכל הבאים אחרי רב"י תפסוהו בזה. וז"ל ספר שארית יאודה, אשתמטיתיה לרב שלא נתבאר שם נטילה אלא בין בשר ודגים. אמת ששמעתי מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש שם סכנת צרעת, ע"כ.
שטה נ"ג: ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני סכנה כמו שנתבאר בספר א"ח סימן קע"ג כו'. נ"ב: וכ"כ בספר הלבוש וכל הבאים אחרי רב"י תפסוהו בזה. וז"ל ספר שארית יאודה, אשתמטיתיה לרב שלא נתבאר שם נטילה אלא בין בשר ודגים. אמת ששמעתי מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש שם סכנת צרעת, ע"כ.
שו"ת חינוך בית יהודא (ר' יהודה ליב העינך מפפרשי בפולין ה'ת"ה-ה'תס"ה) סימן סא
מצאתי כתוב בשם הגאון מהר"מ ר"מ מקראקא שכתב לדודי זקיני מהר"ר וואלף ז"ל על מ"ש האחרונים מ"ש הב"י דאסור לבשל דגים בחלב. וכתבו הם שט"ס וצ"ל בבשר אבל בחלב מותר. אבל הוא מקיים הגירסא דאסור לבשל בחלב, משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, משא"כ המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב ורע ומזיק לגוף. כידוע לרופאים, וחמירא סכנתא מאיסורא:
מצאתי כתוב בשם הגאון מהר"מ ר"מ מקראקא שכתב לדודי זקיני מהר"ר וואלף ז"ל על מ"ש האחרונים מ"ש הב"י דאסור לבשל דגים בחלב. וכתבו הם שט"ס וצ"ל בבשר אבל בחלב מותר. אבל הוא מקיים הגירסא דאסור לבשל בחלב, משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, משא"כ המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב ורע ומזיק לגוף. כידוע לרופאים, וחמירא סכנתא מאיסורא:
ובשכנ"הג בא"ח ראיתי שכ' מ"ש הר"בי בי"ד לאסור דגים עם חלב כמבוא' בא"ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא כלל וכ' שכונתו כך כמ"ש בא"ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן ולפענ"ד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים:
מור וקציעה סימן קעג
כתב מ"א יש נוהגים לטול בין גבינה לדגים כו' (כנסת הגדולה) וכבר כתב ד"מ שט"ס הוא. אמנם כך כתב גם הבחיי [שמות כג, יט], דתערובת דג וגבינה קשה לצרעת. אולם דעת הרופאים היא, לא מדעת חכמי ישראל אמרה.
כתב מ"א יש נוהגים לטול בין גבינה לדגים כו' (כנסת הגדולה) וכבר כתב ד"מ שט"ס הוא. אמנם כך כתב גם הבחיי [שמות כג, יט], דתערובת דג וגבינה קשה לצרעת. אולם דעת הרופאים היא, לא מדעת חכמי ישראל אמרה.
יד יהודה הפירוש הקצר סימן פז ס"ק י
דגים כו'. האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ולהתיר בחמאה. ודבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהל' רופאים, הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע.
דגים כו'. האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ולהתיר בחמאה. ודבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהל' רופאים, הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע.
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מח בהערה
ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור.
ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור.
שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מח בסיכום
יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה.
יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה.
שו"ת שמ"ש ומגן חלק ד יורה דעה סימן יב
גם בענין דגים בחלב או בחמאה או בגבינה, ראיתי אותו שהאריך לחלוק על הראש"ל ביחוה דעת ח"ו סי' מ"ח. אבל לפי מה שראיתי ביחוה דעת שם, גם הראש"ל האריך להביא ראיות להתיר, וכמו שכ' בעמ' רנ"ח בהערה למטה, ע"ש. [...] וגם בסוף הפסק הביא הרבה פוסקים שסומכין על החיד"א זצ"ל, ובמסקנא שלו ג"כ לא כתב לאסור מן הדין, [...] הנה מעולם לא אסר מן הדין, רק כתב שיש להמנע וכו' והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, א"כ דעת הראש"ל שליט"א מבוארת יותר לקולא ולא לחומרא, ע"ש.
גם בענין דגים בחלב או בחמאה או בגבינה, ראיתי אותו שהאריך לחלוק על הראש"ל ביחוה דעת ח"ו סי' מ"ח. אבל לפי מה שראיתי ביחוה דעת שם, גם הראש"ל האריך להביא ראיות להתיר, וכמו שכ' בעמ' רנ"ח בהערה למטה, ע"ש. [...] וגם בסוף הפסק הביא הרבה פוסקים שסומכין על החיד"א זצ"ל, ובמסקנא שלו ג"כ לא כתב לאסור מן הדין, [...] הנה מעולם לא אסר מן הדין, רק כתב שיש להמנע וכו' והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, א"כ דעת הראש"ל שליט"א מבוארת יותר לקולא ולא לחומרא, ע"ש.
פחד יצחק (רבי יצחק לאמפרונטי מאיטליה ה'תל"ט-ה'תקי"ז) בשר דגים
ואני המחבר צעיר הרופאים כל ימי גדלתי בין ברכי החכמים וזקני הרפואה ולא מצאתי סעד וסמך לדברי רבנו בית יוסף, ולא לדברי בעל שארית יהודה אשר חשב להיות בעוזריו, כי מאי סכנה איכא לאוכל דגים בחמאה וגבינה. ואף על גב דאיכא סכנת חולי גדול וכבר מאד עד מות לשותה חלב ממש ואחר כך דגים או לאוכל דגים ואחר כך שותה חלב – מה תועיל נטילת ידים בנתים להציל האוכל או השותה מן הסכנה, אתמהה! הא ודאי אינו דומה לנוטל ידיו בין דגים לבשר או בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת. דהוא דבר התלוי במגעם יחד בלא נטילת ידים בינייהו. ולמען תוכל להבין ולהשכיל מוצא דבר אציגה לפניך דברי החכם מאטיולי המפרש דברי דיוסקורידי ומוסיף עליהם כהנה וכהנה [...] בספר כתוב בלשון איטלקי, ובספר אחר כתוב בלשון לאטינו, דף שא, הפוכים ללשון הקדש, וזה לשונו: אך אם תאבה שהחלב ייטיב לב ויהפך לדם טוב, [...] ולא ישתה ולא יאכל בדג ולא בדברים חמוצים. [...] ומעתה הנך קורא נעים רואה בעיניך, שדברי הרופאים אשר נאמרו לבעל שארית יהודה אין בהם ממש כלל, ולא נגעי ולא פגעי לקיים דברי הרב בית יוסף, ואינם דומים לנדון דידן אפילו כי אוכלא לדנא. ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה. ותו לא מידי.
ואני המחבר צעיר הרופאים כל ימי גדלתי בין ברכי החכמים וזקני הרפואה ולא מצאתי סעד וסמך לדברי רבנו בית יוסף, ולא לדברי בעל שארית יהודה אשר חשב להיות בעוזריו, כי מאי סכנה איכא לאוכל דגים בחמאה וגבינה. ואף על גב דאיכא סכנת חולי גדול וכבר מאד עד מות לשותה חלב ממש ואחר כך דגים או לאוכל דגים ואחר כך שותה חלב – מה תועיל נטילת ידים בנתים להציל האוכל או השותה מן הסכנה, אתמהה! הא ודאי אינו דומה לנוטל ידיו בין דגים לבשר או בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת. דהוא דבר התלוי במגעם יחד בלא נטילת ידים בינייהו. ולמען תוכל להבין ולהשכיל מוצא דבר אציגה לפניך דברי החכם מאטיולי המפרש דברי דיוסקורידי ומוסיף עליהם כהנה וכהנה [...] בספר כתוב בלשון איטלקי, ובספר אחר כתוב בלשון לאטינו, דף שא, הפוכים ללשון הקדש, וזה לשונו: אך אם תאבה שהחלב ייטיב לב ויהפך לדם טוב, [...] ולא ישתה ולא יאכל בדג ולא בדברים חמוצים. [...] ומעתה הנך קורא נעים רואה בעיניך, שדברי הרופאים אשר נאמרו לבעל שארית יהודה אין בהם ממש כלל, ולא נגעי ולא פגעי לקיים דברי הרב בית יוסף, ואינם דומים לנדון דידן אפילו כי אוכלא לדנא. ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה. ותו לא מידי.
מנהג חב"ד
רבותינו נשיאנו נהגו שלא לאכול דגים עם חלב וכן מקובל בשם אדמו"ר הצמח צדק, שאף שמחשיבים את דברי הבית יוסף ל"פליטת הקולמוס" ולא זה מה שהתכוון לומר, בכל זאת לא אוכלים דגים עם חלב, אך אם מערב בזה קצת חמאה - מבטל את הסכנה ומותר.
רבותינו נשיאנו נהגו שלא לאכול דגים עם חלב וכן מקובל בשם אדמו"ר הצמח צדק, שאף שמחשיבים את דברי הבית יוסף ל"פליטת הקולמוס" ולא זה מה שהתכוון לומר, בכל זאת לא אוכלים דגים עם חלב, אך אם מערב בזה קצת חמאה - מבטל את הסכנה ומותר.
שו"ת מים חיים (הלוי) חלק ג סימן כד
והנה הלכה זאת בנויה למעשה על דברי הרופאים שהעתיקו הפוסקים כמבואר לעיל, ולכן אינה פסוקה [...] לגבי דגים עם חלב אף אם נקבל תירוצו של הכנה"ג דלעיל שכונת מרן היא להשוות דין דגים עם חלב לדין דגים עם בשר מפני הסכנה, הנה כבר ראינו שרוב העולם אוכלים ואינם ניזוקים כלל וניתן לומר שאכן נשתנה הטבע לענין זה ואין לאסור יותר.
ולסיכום הלכה למעשה נראה איפוא שאשכנזים אינם צריכים להחמיר כלל, ואף הרוצים להחמיר על עצמם די שיחמירו בגבינה וחלב עם דגים אבל לא בחמאה וכמו שנתבאר לעיל. אבל הספרדים שהולכים בשיטת מרן הבית-יוסף נראה כיון שדעתו אינה ברורה ושנויה במחלוקת כמו שנתבאר לעיל, הכל תלוי במנהגי המקום, והנוהגים להמנע מאכילת דגים בחלב ימשיכו במנהגם המבוסס עפ"י הוראת מרן בהבנת הכנה"ג. ואלה הנוהגים שלא לחוש מאכילת דגים בבשר יש להם על מה שיסמוכו שהולכים הם לשיטת הסוברים שטעות סופר נפלה בדברי מרן. ועכ"פ המחמיר בדבר זה שהוא קל ביותר ואף נוטל ידיו בין דגים חלב וגבינה תבוא עליו הברכה וכך מנהגנו.
והנה הלכה זאת בנויה למעשה על דברי הרופאים שהעתיקו הפוסקים כמבואר לעיל, ולכן אינה פסוקה [...] לגבי דגים עם חלב אף אם נקבל תירוצו של הכנה"ג דלעיל שכונת מרן היא להשוות דין דגים עם חלב לדין דגים עם בשר מפני הסכנה, הנה כבר ראינו שרוב העולם אוכלים ואינם ניזוקים כלל וניתן לומר שאכן נשתנה הטבע לענין זה ואין לאסור יותר.
ולסיכום הלכה למעשה נראה איפוא שאשכנזים אינם צריכים להחמיר כלל, ואף הרוצים להחמיר על עצמם די שיחמירו בגבינה וחלב עם דגים אבל לא בחמאה וכמו שנתבאר לעיל. אבל הספרדים שהולכים בשיטת מרן הבית-יוסף נראה כיון שדעתו אינה ברורה ושנויה במחלוקת כמו שנתבאר לעיל, הכל תלוי במנהגי המקום, והנוהגים להמנע מאכילת דגים בחלב ימשיכו במנהגם המבוסס עפ"י הוראת מרן בהבנת הכנה"ג. ואלה הנוהגים שלא לחוש מאכילת דגים בבשר יש להם על מה שיסמוכו שהולכים הם לשיטת הסוברים שטעות סופר נפלה בדברי מרן. ועכ"פ המחמיר בדבר זה שהוא קל ביותר ואף נוטל ידיו בין דגים חלב וגבינה תבוא עליו הברכה וכך מנהגנו.
הרב יצחק יוסף בשיעור מוצש"ק ואתחנן ה'תשע"ז
רבותיי צריכים להיזהר בזה, היום אתה רואה כל מיני אנשים שיש להם מחלות, השם ירחם, שלא יבואו עלינו, רק על שונאיהם של ישראל. אני, כל מקום שאני הולך, לצערי הרב כמעט כל מקום אני כשאני יוצא או כשאני נכנס מביאים לי פתק או אומרים לי באוזן: "הרב פלוני יש את המחלה", "פלונית יש את המחלה". רבותיי, זה נהיה כמו מגיפה השם ירחם הדבר הזה, מי יודע, צריכים להיזהר בכל הדברים שאמרו רבותינו, כמה צריך להיזהר בכל הדברים שהם סכנה. גם הדבר הזה, אפילו אשכנזים אני אומר, לכתחילה טוב שיזהרו בזה.
רבותיי צריכים להיזהר בזה, היום אתה רואה כל מיני אנשים שיש להם מחלות, השם ירחם, שלא יבואו עלינו, רק על שונאיהם של ישראל. אני, כל מקום שאני הולך, לצערי הרב כמעט כל מקום אני כשאני יוצא או כשאני נכנס מביאים לי פתק או אומרים לי באוזן: "הרב פלוני יש את המחלה", "פלונית יש את המחלה". רבותיי, זה נהיה כמו מגיפה השם ירחם הדבר הזה, מי יודע, צריכים להיזהר בכל הדברים שאמרו רבותינו, כמה צריך להיזהר בכל הדברים שהם סכנה. גם הדבר הזה, אפילו אשכנזים אני אומר, לכתחילה טוב שיזהרו בזה.
שו"ת שמ"ש ומגן חלק ד יורה דעה סימן יב
ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו, וכמ"ש הראש"ל נהרא נהרא ופשטיה. אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר. וגם מר"ן ז"ל, אומרים שיש בדבריו ט"ס, ששם בשו"ע או"ח סי' קע"ג סעיף ב' שממנו מביא ראיה, לא מדבר רק בדגים עם בשר, ע"ש. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם, ותול"מ, זה מה שנ"ל לכתוב בענין זה.
ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו, וכמ"ש הראש"ל נהרא נהרא ופשטיה. אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר. וגם מר"ן ז"ל, אומרים שיש בדבריו ט"ס, ששם בשו"ע או"ח סי' קע"ג סעיף ב' שממנו מביא ראיה, לא מדבר רק בדגים עם בשר, ע"ש. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם, ותול"מ, זה מה שנ"ל לכתוב בענין זה.
אהל יצחק (ר' חיים יצחק הכהן חסיד משאלוניקי ה'תק"ז-ה'תקפ"ז) הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כג
וכל זה נראה דהחולקים ואומרים דליכא ט"ס ומקיימים הגירסא אינו אלא לענין אכילת דגים עם חלב אבל לענין נטילה והדחה נראה דכו"ע מודו דאין צריך נטילה והדחה בנתיים ואף דבבשר ודגים צריך נטילה והדחה בנתיים וטעם אחד יש להם משום סכנה ומאי שנא האי מהאי וכמ"ש הכנה"ג שם והר' בארות המים מ"מ הבו דלא לוסיף ודי לנו במה שנאסור אכילת דגים וחלב לבד נגד כל הגאונים ראשונים ואחרונים דהתירו לאכול יחד וכן המנהג פה שאלוניקי יע"א דנזהרים שלא לבשל ושלא לאכול דגים וחלב יחד אבל לענין נטילה והדחה מקילין בקינוח בעלמא שמקנחים הידים כשהם מסואבות והדחה בעלמא אם יכול להיות בנקל ואם לאו לאו.
וכל זה נראה דהחולקים ואומרים דליכא ט"ס ומקיימים הגירסא אינו אלא לענין אכילת דגים עם חלב אבל לענין נטילה והדחה נראה דכו"ע מודו דאין צריך נטילה והדחה בנתיים ואף דבבשר ודגים צריך נטילה והדחה בנתיים וטעם אחד יש להם משום סכנה ומאי שנא האי מהאי וכמ"ש הכנה"ג שם והר' בארות המים מ"מ הבו דלא לוסיף ודי לנו במה שנאסור אכילת דגים וחלב לבד נגד כל הגאונים ראשונים ואחרונים דהתירו לאכול יחד וכן המנהג פה שאלוניקי יע"א דנזהרים שלא לבשל ושלא לאכול דגים וחלב יחד אבל לענין נטילה והדחה מקילין בקינוח בעלמא שמקנחים הידים כשהם מסואבות והדחה בעלמא אם יכול להיות בנקל ואם לאו לאו.
פחד יצחק (רבי יצחק לאמפרונטי מאיטליה ה'תל"ט-ה'תקי"ז) בשר דגים
ואף על גב דאיכא סכנת חולי גדול וכבר מאד עד מות לשותה חלב ממש ואחר כך דגים או לאוכל דגים ואחר כך שותה חלב – מה תועיל נטילת ידים בנתים להציל האוכל או השותה מן הסכנה, אתמהה! הא ודאי אינו דומה לנוטל ידיו בין דגים לבשר או בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת. דהוא דבר התלוי במגעם יחד בלא נטילת ידים בינייהו.
ואף על גב דאיכא סכנת חולי גדול וכבר מאד עד מות לשותה חלב ממש ואחר כך דגים או לאוכל דגים ואחר כך שותה חלב – מה תועיל נטילת ידים בנתים להציל האוכל או השותה מן הסכנה, אתמהה! הא ודאי אינו דומה לנוטל ידיו בין דגים לבשר או בין בשר לדגים מפני סכנת צרעת. דהוא דבר התלוי במגעם יחד בלא נטילת ידים בינייהו.
כנסת הגדולה (ר' חיים בנבנשתי מאזמיר ה'שס"ג-ה'תל"ג) הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קעג
וראיתי נוהגים ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, ולא מצאתי סמך לדבריהם, שהרא"ש לא היה נזהר אלא בין בשר לדגים. ועם כל זה, אני מן הנוהגים כן. וכבר שאלני החכם השלם הרב כמה"ר אשטרוק ן' שאנג'י ז"ל בהתאכסנו אצלנו, אם יש איזה סמך למנהג הזה מאיזה שום פוסק, והיתה תשובתי שלא ראיתי זה בשום פוסק. אמנם, כך היה מנהג מורי הרב ז"ל ורבנים אחרים, ואולי סמכו, דכיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה, כמו שכתב רבינו המחבר ז"ל בטור י"ד סימן פ"ז דף ע"א ע"ג, הוא הדין דצריך ליטול ידיו בין זה לזה, דומיא דדגים עם בשר – דמשום דאסור לאכלן זה בזה היה נזהר הרא"ש ז"ל ליטול ידיו בין זה לזה.
וראיתי נוהגים ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, ולא מצאתי סמך לדבריהם, שהרא"ש לא היה נזהר אלא בין בשר לדגים. ועם כל זה, אני מן הנוהגים כן. וכבר שאלני החכם השלם הרב כמה"ר אשטרוק ן' שאנג'י ז"ל בהתאכסנו אצלנו, אם יש איזה סמך למנהג הזה מאיזה שום פוסק, והיתה תשובתי שלא ראיתי זה בשום פוסק. אמנם, כך היה מנהג מורי הרב ז"ל ורבנים אחרים, ואולי סמכו, דכיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה, כמו שכתב רבינו המחבר ז"ל בטור י"ד סימן פ"ז דף ע"א ע"ג, הוא הדין דצריך ליטול ידיו בין זה לזה, דומיא דדגים עם בשר – דמשום דאסור לאכלן זה בזה היה נזהר הרא"ש ז"ל ליטול ידיו בין זה לזה.
מסגרת השלחן (ר' מנחם חיים עזריה מאיר קאסטלנובו מאיטליה ה'תק"ך-תר"ז) יו"ד סי' פז דף פד ע"א
ובאמת דהיא קושיא אלימתא להר' כנה"ג.
ובאמת דהיא קושיא אלימתא להר' כנה"ג.
ונראה כיון דזה ע"פ הרפואה ואויר המקומות אינו שוה כידוע אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק וע"כ במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר משום דחמירא סכנתא מאיסורא ויש להצריך נט"י ג"כ בין זה לזה כמ"ש הכנה"ג וכן הדחה וקינוח הפה כמו האוכל בשר אחר חלב הכתיב ביו"ד סימן פ"ט סעיף ב' יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:
בתי כנסיות (ר' אברהם אבן עזרא מאזמיר הת'"ן-התק"ך) או"ח קעג סק"ב
בין בשר לדגים חובה ליטול כו' כתב מרן החביב בכנ"הג וראיתי נוהגים ליטול [...] וכו' וביו"ד סימן פ"ז הגהת בית יוסף אות י"ט כתב דכל הבאים אחרי מרן תפסוהו בזה וכתב בשם ס' שארית יהודה וז"ל אמת ששמעתי מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש שם סכנת צרעת ע"כ וכן ראיתי בס' רבינו בחיי ס' משפטים בפ' לא תבשל גדי בחלב אמו בטעם המצוה דמטמט' הלב וכו' וכן דעת הרופאי' בתערוב' דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת ע"כ ועיין בס' ב"ד חי"ד סי' ג"ל וכתב בכנה"ג בי"ד סי' קי"ו בהגב"י אות ב"ך דלנזהרים ליטול ידיהם בין דג לגבינה יזהרו בכל מה שנזהרים בין בשר לדגים שהרי גם הנטילה בין דגים לגבינה הוא מפני סכנה.
בין בשר לדגים חובה ליטול כו' כתב מרן החביב בכנ"הג וראיתי נוהגים ליטול [...] וכו' וביו"ד סימן פ"ז הגהת בית יוסף אות י"ט כתב דכל הבאים אחרי מרן תפסוהו בזה וכתב בשם ס' שארית יהודה וז"ל אמת ששמעתי מפי הרופאים שגם באכילת דגים וחלב יש שם סכנת צרעת ע"כ וכן ראיתי בס' רבינו בחיי ס' משפטים בפ' לא תבשל גדי בחלב אמו בטעם המצוה דמטמט' הלב וכו' וכן דעת הרופאי' בתערוב' דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת ע"כ ועיין בס' ב"ד חי"ד סי' ג"ל וכתב בכנה"ג בי"ד סי' קי"ו בהגב"י אות ב"ך דלנזהרים ליטול ידיהם בין דג לגבינה יזהרו בכל מה שנזהרים בין בשר לדגים שהרי גם הנטילה בין דגים לגבינה הוא מפני סכנה.
יפה ללב (ר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י מאזמיר ה'תקע"ד-ה'תרס"ז) או"ח סי' קע"ג ס"ק ב
בין בשר לדגים חובה ליטול. נ"ב ויאכל פת שרוי בנתים כדי לרחוץ פיו כמובאר שם ביו"ד וכ"כ שם בהג"ה דיש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה. וכ"כ בספר קיצור של"ה כי טוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו ביחד באצטומכא שהוא כמבשל, עכ"ד. וכמו כן בין גבינה לדגים, כמ"ש מוה"ר בתי כנסיות ז"ל.
בין בשר לדגים חובה ליטול. נ"ב ויאכל פת שרוי בנתים כדי לרחוץ פיו כמובאר שם ביו"ד וכ"כ שם בהג"ה דיש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קינוח והדחה. וכ"כ בספר קיצור של"ה כי טוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו ביחד באצטומכא שהוא כמבשל, עכ"ד. וכמו כן בין גבינה לדגים, כמ"ש מוה"ר בתי כנסיות ז"ל.
מטה יוסף (ר' יוסף הלוי נזיר מירושלים-מצרים ה'ת"ך-ה'תע"ד) ח"ב יו"ד סי' ז ס"ק ו
ומה שנהגו אלו הרבנים הוא חומרא בעלמא או משום נקיותא.
ומה שנהגו אלו הרבנים הוא חומרא בעלמא או משום נקיותא.
אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהן לפיכך אם הוא לילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וביום אין צריך וה"ר פרץ כתב יש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה.
אבל בשר דגים וחגבים אין בהם איסור אכילה בחלב אפילו מדרבנן, ופשיטא שיכול לבשל דגים עם חלב ולאוכלן, וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל. ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב"י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע"ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים שהסכנה הוא בדגים עם גבינה, ומזה נופל צרעת על האדם, ע"ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו"ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה.
אדני פז (ר' אפרים העקשיר מהמבורג נפטר הת"ם-ה'תקי"ט) שו"ת סי' מב
שאלה למה אנחנו מבשלים אנחנו דגים בחלב הא עט"ז אוסר מפני הסכנה גם הב"י כתב כן ואחרונים כתבו שהוא טעות והוא תימה שטעה כ"כ: תשובה דבאמת י"ל דלאו טעות הוא כי מצאתי בבחיי פר' משפטים וז"ל דעת הרופאים בתערובות דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי צרעת ע"ש. ואף דהב"י אינה מביא ראיה זו מ"מ הדין דין אמת ואין לומר דוקא בגבינה דוק' סכנ' ולא בחלב מנ"ל לחלק בהכא וכי פרוקא לסכנתא ע"כ לדעתי יש לאסור אפילו דיעבד בבישול דג בחלב כי חמירא סכנתא מאיסורא ובאמת י"ל דמ"ה לא שכיחא לבשל דגי' בחלב רק באשכנז פעם אחת נתארחתי אצל א' והיה מבשלי דגי' שקורין פורעלין בחלב ולא רציתי לאכול מהם משום סכנה וגם היו קצים בעיני אבל בוודאי דגים בחמאה דכ"ע נהיגי הכי והוא שכיח אם כן לית דין צרי חשש.
שאלה למה אנחנו מבשלים אנחנו דגים בחלב הא עט"ז אוסר מפני הסכנה גם הב"י כתב כן ואחרונים כתבו שהוא טעות והוא תימה שטעה כ"כ: תשובה דבאמת י"ל דלאו טעות הוא כי מצאתי בבחיי פר' משפטים וז"ל דעת הרופאים בתערובות דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי צרעת ע"ש. ואף דהב"י אינה מביא ראיה זו מ"מ הדין דין אמת ואין לומר דוקא בגבינה דוק' סכנ' ולא בחלב מנ"ל לחלק בהכא וכי פרוקא לסכנתא ע"כ לדעתי יש לאסור אפילו דיעבד בבישול דג בחלב כי חמירא סכנתא מאיסורא ובאמת י"ל דמ"ה לא שכיחא לבשל דגי' בחלב רק באשכנז פעם אחת נתארחתי אצל א' והיה מבשלי דגי' שקורין פורעלין בחלב ולא רציתי לאכול מהם משום סכנה וגם היו קצים בעיני אבל בוודאי דגים בחמאה דכ"ע נהיגי הכי והוא שכיח אם כן לית דין צרי חשש.
שו"ת חינוך בית יהודא (ר' יהודה ליב העינך מפפרשי בפולין ה'ת"ה-ה'תס"ה) סימן סא
מצאתי כתוב בשם הגאון מהר"מ ר"מ מקראקא שכתב לדודי זקיני מהר"ר וואלף ז"ל על מ"ש האחרונים מ"ש הב"י דאסור לבשל דגים בחלב. וכתבו הם שט"ס וצ"ל בבשר אבל בחלב מותר. אבל הוא מקיים הגירסא דאסור לבשל בחלב, משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, משא"כ המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב ורע ומזיק לגוף. כידוע לרופאים, וחמירא סכנתא מאיסורא:
מצאתי כתוב בשם הגאון מהר"מ ר"מ מקראקא שכתב לדודי זקיני מהר"ר וואלף ז"ל על מ"ש האחרונים מ"ש הב"י דאסור לבשל דגים בחלב. וכתבו הם שט"ס וצ"ל בבשר אבל בחלב מותר. אבל הוא מקיים הגירסא דאסור לבשל בחלב, משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, משא"כ המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב ורע ומזיק לגוף. כידוע לרופאים, וחמירא סכנתא מאיסורא:
(א) דגים בחלב סכנה ובחמאה ובשומן הנקלט מע"ג החלב אין סכנה.
זבחי צדק (הרב עובדיה אברהם יוסף (עבדאללה) סומך מבגדאד ה'תקע"ג-ה'תרמ"ט) סי' פז ס"ק יח
שם אבל דגים וחגבים אין בהם איסור וכו'. ומ"מ דגים בחלב יש בהם סכנה. אבל דגים המטוגנים עם חמאה ושומן הנקלט מעל גבי החלב אין בהם סכנה, ומותר לטגן דגים עם חמאה. [...] והגם דרוב הפוסקים מתירים, מ"מ נוהגים בעירנו פה בגדאד יע"א דאין מבשלים דגים בחלב, וכן אין אוכלין דגים עם גבינה או עם החלב חמוץ שקורין יגורט'י ובערב'י לב'ן, דחמירא סכנתא, אבל נוהגים לבשל דגים עם חמאה.
שם אבל דגים וחגבים אין בהם איסור וכו'. ומ"מ דגים בחלב יש בהם סכנה. אבל דגים המטוגנים עם חמאה ושומן הנקלט מעל גבי החלב אין בהם סכנה, ומותר לטגן דגים עם חמאה. [...] והגם דרוב הפוסקים מתירים, מ"מ נוהגים בעירנו פה בגדאד יע"א דאין מבשלים דגים בחלב, וכן אין אוכלין דגים עם גבינה או עם החלב חמוץ שקורין יגורט'י ובערב'י לב'ן, דחמירא סכנתא, אבל נוהגים לבשל דגים עם חמאה.
פחד יצחק (רבי יצחק לאמפרונטי מאיטליה ה'תל"ט-ה'תקי"ז) בשר דגים
ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה.
ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה.
(ד) נמצא אע"ג דמרן ז"ל נקיט חלב, הא איכא רובא מן האחרונים דס"ל לאו דוקא חלב, ואיכא דכתבו להדיה לאסור בחמאה, ואיכא דלא זכרו בדבריהם איסורא אלא בגבינה, וכתבנו מאן דאסר בגבינה ודאי אוסר בחמאה ג"כ, דבשלמא בין חלב לחמאה וגבינה יש טעם לחלק, כמ"ש בספר חנוך בית יהודה, אבל בין גבינה לחמאה אין טעם לחלק, ומאחר דרבים הם שאסרו הגבינה בפירוש, ודאי דעתם לאסור גם בחמאה, ועילת מנהון דאסר בגבינה בפירוש הוא רבינו בחיי ז"ל, על כן נראה דאין להתיר דגים בחמאה, ואנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן דאסר בחלב, ורבים מן האחרונים דס"ל דמרן ז"ל איירי בכל גוונא, ולא כתב חלב בדוקא, ועוד מצינו שהרב פחד יצחק שהיה רופא מובהק וכתב שלא מצא שום נזק בזה בחכמת הרפואה, ועכ"ז כתב כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה, ותו לא מידי עכ"ל. ועל כן אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
(א) דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי ולכך אסור לאכלם. והוא הדין לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה - יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי. ושומר נפשו ירחק ויזהר, דהא אפילו הרב "פחד-יצחק" שהיה רופא גדול, ונראה לו דאין בזה נזק, נמנע מלאכול. ופה עירנו בגדד אין מטגנים דגים בחמאה, דחוששין החשש הנזכר.
פוסקים ספרדים שמצדדים להתיר דג בחלב: פר"ח, חיד"א, שלחן גבוה, שמ"ש ומגן, נתיבי עם, מנהגי ירושלים לרב אג"ן.