Anatomy of a Siyum: What Are We Celebrating?
User Profile Picture
ByYitzi Diskind

1. The Source for the Concept of a Siyum

שבת קי״ח ב:ק״ז-קי״ט א:א׳

ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן

יורה דעה רמ״ו:כ״ו

(כו) הַגָּה: כְּשֶׁמְּסַיֵּם מַסֶּכֶת, מִצְוָה לִשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה, וְנִקְרֵאת סְעֻדַּת מִצְוָה.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26
...

2. The Scope and Content of a Siyum

באר היטב יורה דעה רמ״ו:י״ח

(יח) לשמוח. כ' מהרש''ל דאפי' אחרים שלא סיימו מצוה לשמוח עם זה שסיים. ובתשו' מוהר''מ מינץ כתב דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה ולכך נהגו כל בעלי בתים לילך על הישיבה בתחלת הזמן. והמנהג להודיעם כשבא הרב לסיים מסכתא כדי שיבואו הב''ב ג''כ לסיומא ואז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י''ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם

Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:18
...
אורח חיים תקנ״א:ט׳-י׳

(ט) יֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת זוֹ; וּמֻתָּר בְּחֹמֶץ שֶׁל יַיִן; (אֲגֻדָּה וּמַהֲרִי''ל) וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית, וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין מִי''ז בְּתַמּוּז. [...]

(י)[...] הַגָּה: וּבִסְעֻדַּת מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה וּפִדְיוֹן הַבֵּן וְסִיּוּם מַסֶּכֶת וּסְעֻדַּת אֵרוּסִין, אוֹכְלִים בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן כָּל הַשַּׁיָּכִים לַסְּעֻדָּה; אֲבָל יֵשׁ לְצַמְצֵם, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף. וּבְשָׁבוּעַ שֶׁחָל ט' בְּאָב בְּתוֹכָהּ, אֵין לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן רַק מִנְיָן מְצֻמְצָם, וְזֶה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שָׁרֵי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּסְּעֻדָּה שֶׁמַּפְסִיק בָּהּ.

Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:9-10
...

פסקי תשובות אורח חיים סימן תקנא, לח: לסיים מסכת במכוון בימים אלו, ומי הם המותרים להשתתף בסעודת הסיום

והנהוג להשמיע בפני המשתתפים הקטע מסיום דברי הגמ', וטוב שהמסיים יסביר היטב ובשפה ברורה את הגמ' שגם אנשים הפשוטים יבינו את הנלמד, ומ"מ מי שאינו מבין וכן מי שאיחר והגיע אחר שכבר סיים את הלימוד יכול לשמוח בשמחת המסיים ולהצטרף לסעודת מצוה.

שו"ת יחוה דעת חלק א סימן מ

[...]והמסיים מסכת משניות, דעת הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר בתשובה בסוף (חלק יורה דעה עמוד שע"ד), שלימוד מסכת משניות בלבד, אין בסיומו משום שמחת מצוה לענין זה, אפילו אם למד המשניות עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא. וכן כתב בשו"ת פני מבין (חאו"ח סי'ק"ג). אולם בשו"ת בנין שלמה (סי' נ"ט) כתב, שאף בסיום מסכת משניות נחשבת סעודת מצוה. ונראה שאם לומד המשנה בעיון ובהבנה עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא, יש להקל. וכן הנהיג הרב הקדוש האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. והובא בשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' קנ"ד).וראה עוד בשו"ת פרי השדה (חלק ב' סי' צ"ב, וחלק ג' סי' צ"א). ויש להביא סמוכים להקל על פי מ"ש במדרש ויקרא רבה (פרשה ז' אות ג'): אמר רב הונא, אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות, מאי טעמא, גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וכו'. אמר הקב"ה, הואיל ואתםמתעסקים במשניות הרי אתם כאילו מקריבים קרבנות ע"ש. וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת בית ישראל (סי' מ"ז) ע"ש. ומכל מקום נראה שאין להקל אלא למי שלמד בעצמו מסכת משניות, בין יחיד בין צבור, אבל יחיד שלמד מסכת משניות, אין ראוי להזמין גם אחרים שיאכלו עמו בשר ויין. (ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סימן כ"ו אותיות ט' - י'). והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.

3. Why Do We Celebrate a Siyum?

בבא בתרא קכ״א א:ו׳-קכ״א ב:ד׳

תנן התם אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות אלא חמשה עשר באב מאי היא [...] רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל

Bava Batra 121a:6-121b:4
The Mishnah there states: Said Rabbi Shimon ben Gamliel: There were no [days that were more] joyous days for Yisrael, such as the 15th of Av, and Yom haKippyrim, during those [days] the maids of Jerusalem would go out in borrowed white garments, in order not to embarrass those who do not have [new, clean clothes] If you are talking about Yom haKippurim - [that is the] day in which we achieved forgiveness. the day in which the second Tablets were given. But the 15th of Av - what is [the joyous occasion related to] it? Said Rabbi Yehudah in the name of Shmuel: [This is] the day that the various tribes were permitted to marry one another. What did they darshen [to permit violating a direct Mitzvah]? (understand based on careful re-examination of wording in scripture) "This is the word" (Numbers 36:1) this work [ruling] will only apply for this generation Raba bar bar-Chana said in the name of Rabbi Yochanan: [This is] the day that Shevet Binyamin was permitted to reenter the congregation, as states: Now the men of Israel had sworn in Mizpah, saying, "No man from us shall give his daughter to Benjamin for a wife." (Judges 21:1) What did they darshen? "[No man] from us" - and not from our daughters Rav Dimi bar Yosef said in the name of Rav Nachman: [This is] the day that the [people who were decreed to] die in the desert, finished [dying], as Mar said: Until the [generation who were condemned to die] finished dying out There was no [divine] speaking with Moshe, as it says: "So it was, when all the men of war finished dying from among the people-" (Deuteronomy 2: 17), followed closely by "-that the Lord spoke to me saying..." (Ibid. 18), this is [a reference to] the [divine] speech. Ulla said: [This is] the day that Hoshea ben Elah (a king of Israel) cancelled the guards whome Yerovam placed on the roads, to prevent Yisrael from going up [to Jerusalem]. Rav Matana said: [This is] the day that the massacred [people] of Beitar were permitted [to be] buried. As Rav Matana said: That day in which the massacred of Beitar were permitted to be buried, [the Sanhedrin] instituted in Yavneh [the 4th blessing in Birkat haMazon] the blessing of "Hatov ve-Hametiv" (Who is benevolent, and Who does good). Hatov - [in recognition of the miracle] that [the bodies] did not smell, ve-Hametiv - [in recognition] that they were permitted to be buried. Raba and Rav Yosef, who both said: [This is] the day in which they would stop cutting wood for the altar. [We have a] Braita that says: Eliever haGadol says, As the 15th of Av arrived, the strength of the sun weakens, and they would not cut down anymore trees for the altar. Said Rav Menashe: They called that say "The day of burying the hatchet"
רשב"ם על בבא בתרא קכ״א ב:י״ג:א׳

מניסן ועד ט"ו באב היו כורתים עצים לצורך המערכה לכל השנה מכאן ואילך תשש כח החמה ויש בעצים לחלוחית ומעלין עשן וגם יגדל תולעת וכדאמרינן במדרש איכה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי אומר שבו כלה זמן קציצה למזבח שכל עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח וכל עץ שהוא נקצץ אינו עושה מאכולת ואותו יום שפסקו היו שמחים לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת:

Rashbam on Bava Batra 121b:4:1
...

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קנז

בדבר אם יש להחשיב סעודת מצוה לפטור הבכורים מהתענית ערב פסח ולאכול בשר מר"ח אב עד התענית גם כשמסיימין בחבורה שלומדים מקרא בעיון והרב דורש לפניהם מדרשות חז"ל על הפסוקים, שדעת כתר"ה שגם זה נחשב סעודת מצוה כסיום מסכת וכהא דחזינן שעושיןסעודה לגמרה של תורה בקריאת התורה בשמחת תורה כדאיתא בטור וברמ"א /או"ח/ סי' תרס"ט והב"י הביא ממדרש שה"ש אסמכתא מקרא דויעש משתה דשלמה א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, א"כ משמע דלאו דוקא תורה שבע"פ אלא אפילו תורה שבכתב. הנה אף שודאי אין זה ראיה ברורה דקה"ת שהוא קביעות לכל ישראל אפשר שאני.

אבל מ"מ נראה לע"ד שהדין אמת דאף למוד בעיון הספרים של תורה שבכתב נמי יש להחשיב הסיום סעודת מצוה דהא מצינו דלאו דוקא סיום מסכת ללמד אלא כל מצוה שנמשכה משך זמן נמי יש שמחה בסיומה כדאיתא ברשב"ם ב"ב דף קכ"א בטעם רבה ור' יוסף דיו"ט שלחמשה עשר באב הוא משום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה לפי שבאותו יום היו משלימין מצוה גדולה כזאת. ואף שלא מצינו חיוב ומצוה לעשות סעודה בחמשה עשר באב ומסתבר דאף בזמנם שגמרו ממש המצוה נמי לא עשו סעודה רק יו"ט בעלמא שלא להתענות, הואמשום דלא היו אנשים מיוחדים שהם עשו כל המצוה אלא זה מעט וזה מעט עד שגמרו והוי הגמר לכלל ישראל בכולל ולא לכל אחד בפרט ולכן לא חייבו בסעודה אלא לעשות יו"ט בעלמא לכל ישראל.

אבל עכ"פ יש ללמד מזה שיש לעשות שמחה לגמר כל מצוה ולכן באנשים מיוחדים שעושין מצוה משך זמן יש להן לעשות סעודה לשמחתם כי שמחה אחרת כמו לעשות את היום ליו"ט לא שייך ביחידים אבל סעודה הא מצינו שעושין יחידים לגמר מצותם בסיום מסכת וכ"כ הואלגמר מצוה אחרת מאחר שחזינן שיש לעשות שמחה בגמר כל מצוה. ועוד אפשר שאף שלא חייבו בסעודה בגמר מצות כריתת עצים מ"מ אם עשו סעודה היתה סעודת מצוה.

ועיין בהגר"א יו"ד סוף סי' רמ"ו ס"ק ע"ו שהוכיח מהרשב"ם לזה שבסיום מסכת צריך לשמוח ונקראת סעודת מצוה. ומפורש בנ"י ב"ב שם /קכ"א/ סתם בכל מצוה שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה ויו"ט עיי"ש. וא"כ ודאי יש ללמד מזה שגם למוד מקרא בחבורה שנמשך איזה זמן שלא גרע מכל מצוה שיש לעשות שמחה ומשתה והיא נחשבת סעודת מצוה כשגומרין איזה ספר כשלמדו בעיון. אבל פשוט שהוא רק כשלמדו כפי פירוש אמת שהוא כאחד מפירושי רבותינו הראשונים ולא בפירושים מאנשים דעלמא שרובן בדואים ואינם אמת והרבה יש גם כעיןמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. ידידו, משה פיינשטיין.

4. Simchas Torah & Another Perspective on Siyumim

בית יוסף, אורח חיים תרס״ט:ג׳:א׳

(ג) ונוהגים באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדרים וקוראים לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה וי"ט לסיומה של תורה כ"כ בהג"א פ' לולב וערבה בשם א"ז. ומצאתי עיקרו של מנהג במדרש בתחלת שיר השירים ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' וכו' ויעש משתה לכל עבדיו אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה:

Beit Yosef, Orach Chaim 669:3:1
...
שיר השירים רבה א׳:א׳:ט׳

(א) רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא: לבליוטוס שהיה גדל בביתו של מלך. אמר לו המלך: שאל מה אתן לך! אמר הבליוטוס: אם שואל אני כסף וזהב, הוא נותן לי. אבנים טובות ומרגליות, הוא נותן לי. אמר: הריני שואל בתו של מלך והכל בכלל. כך (מלכים א' ג') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלהים: שאל מה אתן לך? אמר שלמה: אם אשאל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות הוא נותן לי, אלא הרי אני שואל את החכמה והכל בכלל. הדא הוא דכתיב: ונתת לעבדך לב שומע. אמר לו הקדוש ברוך הוא: שלמה! חכמה שאלת לך ולא שאלת עושר ונכסים ונפש אויבך, חייך! החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כך, עושר ונכסים אתן לך. מיד, ויקץ שלמה והנה חלום. אמר רבי יצחק: חלום היה עומד על כנו. חמור נוהק והוא יודע מה נוהק. צפור מצוצי והוא היה יודע מה מצוצי. מיד: ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה', ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו. אמר רבי אלעזר: מכאן שעושין סעודה, לגמרה של תורה.

Shir HaShirim Rabbah 1:1:9
...

הררי קדם חלק א סימן קעד