(ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
(6) The LORD passed before him and proclaimed: “The LORD! the LORD! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, (7) extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin; yet He does not remit all punishment, but visits the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.”
(יז) וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אדושם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃ (יח) ה' אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃ (יט) סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֺ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃
(17) Therefore, I pray, let my Lord’s forbearance be great, as You have declared, saying, (18) ‘The LORD! slow to anger and abounding in kindness; forgiving iniquity and transgression; yet not remitting all punishment, but visiting the iniquity of fathers upon children, upon the third and fourth generations.’ (19) Pardon, I pray, the iniquity of this people according to Your great kindness, as You have forgiven this people ever since Egypt.”
(ב) וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־ה' וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה' הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
(2) He prayed to the LORD, saying, “O LORD! Isn’t this just what I said when I was still in my own country? That is why I fled beforehand to Tarshish. For I know that You are a compassionate and gracious God, slow to anger, abounding in kindness, renouncing punishment.
(ה) אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): אמת מארץ תצמח... ר' הונא רבה של צפורין אמר: עד שמלאכי השרת מדיינין אלו עם אלו, ומתעסקין אלו עם אלו, בראו הקדוש ברוך הוא. אמר להן: מה אתם מדיינין, כבר נעשה אדם:
(5) R. Simon said: When the Holy One was about to create the first human, the ministering angels formed themselves into factions and groups. Some of them said: “Let him be created.” Some of them said: Let him not be created.” This is why it is written, “Loving kindness and truth meet; justice and peace kiss” (Psalm 85:11). Loving kindness said, “Let him be created because he will perform acts of loving kindness.” Truth said, “Let him not be created because he will all falsehood.” Justice said, “Let him be created because he will do deeds of justice.” Peace said, “Let him not be created because he will be all conflict.” What did the Holy One do? He took Truth and cast him to the ground, as is written said: “You cast truth to the ground” (Daniel 8:12). The ministering angels said to the Holy One: “Master of the Universe: Why do You humiliate Your seal, lift Truth up from the earth.” Hence it is written: “Truth springs up from the earth” (Psalm 85:12).... R. Huna, the elder, of Tzippori said: “While the ministering angels were debating each other, and conferring with each, the Holy One created the human and said to them: “What are you debating, the human is already made.”
(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ (ב) רָצִ֣יתָ ה' אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ שבות [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃ (ג) נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כָל־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃ (ד) אָסַ֥פְתָּ כָל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃ (ה) שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹקֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּֽעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃ (ו) הַלְעוֹלָ֥ם תֶּֽאֱנַף־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ (ז) הֲֽלֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃ (ח) הַרְאֵ֣נוּ ה' חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃ (ט) אֶשְׁמְעָ֗ה מַה־יְדַבֵּר֮ הָאֵ֪ל ׀ ה' כִּ֤י ׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל־עַמּ֥וֹ וְאֶל־חֲסִידָ֑יו וְֽאַל־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה׃ (י) אַ֤ךְ ׀ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃ (יא) חֶֽסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ (יב) אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ (יג) גַּם־ה' יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ (יד) צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃
(1) For the leader. Of the Korahites. A psalm. (2) O LORD, You will favor Your land, restore Jacob’s fortune; (3) You will forgive Your people’s iniquity, pardon all their sins; selah (4) You will withdraw all Your anger, turn away from Your rage. (5) Turn again, O God, our helper, revoke Your displeasure with us. (6) Will You be angry with us forever, prolong Your wrath for all generations? (7) Surely You will revive us again, so that Your people may rejoice in You. (8) Show us, O LORD, Your faithfulness; grant us Your deliverance. (9) Let me hear what God, the LORD, will speak; He will promise well-being to His people, His faithful ones; may they not turn to folly. (10) His help is very near those who fear Him, to make His glory dwell in our land. (11) Faithfulness and truth meet; justice and well-being kiss. (12) Truth springs up from the earth; justice looks down from heaven. (13) The LORD also bestows His bounty; our land yields its produce. (14) Justice goes before Him as He sets out on His way.
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים ׀ אֲנַחְנוּ֮ עַל־אָחִינוּ֒...
They said to one another, “But we are being punished on account of our brother...
וַאֲמָרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי בְּקוּשְׁטָּא חַיָּבִין אֲנַחְנָא עַל אָחוּנָא...
...Each man said to his brother in truth we are guilty because of our brother...
(8) חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם ה' אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל־חָֽסֶד׃ (18) קָר֣וֹב ה' לְכָל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת׃
The ETERNAL is near to all who call Him, to all who call Him in truth.
סידור עבודה שבלב (התנועה ליהדות מתקדמת)
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף, וְקֶרֶן עַמְּך תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ, כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם.
הרב עזרא ביק: לכן לדעתי ראוי לפרש על פי הפסוק שמביא המדרש – אמת מארץ תצמח. הקב"ה משיב למלאכים, שהשלכת אמת ארצה אינה ביזיון, כי אמת מארץ תצמח. עליית אמת מן הארץ אינה ביטול ההשלכה ארצה, אלא מטרתה. מלאכי השרת חושבים שאמת חייבת להיות שלמה ומוחלטת, קיימת בטהרתה בשמים בלי מגע עם עולם חסר ולקוי. הקב"ה עונה להם, שיש גם אמת אחרת, אמת שצומחת מתוך הארץ, מתוך השקר. אמת הצומחת מתוך הארץ, לא רק שאינה מונעת בריאת האדם, אלא היא היא מטרת ותכלית בריאת האדם. המלאכים, בהתאם לתפקידם הרגיל במדרש, מביעים דעה פשוטה, לוגית וישרה, בנוגע לאמת. שקר ואמת הם תרתי דסתרי. הקב"ה מכיר במציאות מורכבת בהרבה, שבה יש סוג של אמת שמצעה הוא השקר, או לפחות הלא-מושלם, החסר. במלים אחרות, הקב"ה מחפש את ערך ההתפתחות. במתמטיקה של המלאכים, החסר תמיד שווה פחות מן המושלם. ואילו האלקים ברא את העולם כדי להשיג את הערך שיש בהתפתחות לקראת המושלם, בנוסף על הערך שיש במושלם ובמוחלט עצמו. יש ערך באדם, שמתוך חסרונו הולך ומתקרב אל האמת המוחלטת. ערך זה לא נמצא בעולם המלאכים. שם האמת אובייקטיבית ונמצאת ברמה גבוהה אין-סופית, אך גם סטטית וקפואה. בריאת האדם, שממבט האמת של המלאכים כולו שקר, אינה מנוגדת לאמת הצומחת מן הארץ – אדרבא, המצע החסר והלקוי הוא מצע הכרחי להשגת האמת הזאת. רק החסר יכול להיות בסיס לצמיחה.
http://www.etzion.org.il/vbm/
Rabbi Ezra Bick:
In my view, we should explain the midrash’s conclusion based on the verse it cites at the end of this passage: “Truth shall grow from the earth.” God does not retract His previous casting of Truth to the earth; Truth remains cast down. God responds to the angels that casting Truth to the earth does not disgrace it, because “Truth shall grow from the earth.” The ministering angels thought that Truth must be complete and absolute, existing in the heavens in all its purity without any contact with a deficient, decadent world. God answers that there is another kind of truth, a truth that grows from the earth, from out of falsehood. Indeed, such truth not only does not prevent man’s creation, but constitutes the very purpose and goal of man’s creation. The angels, in accordance with the role they so often play in the midrash, express the simple and logical view: falsehood and truth are inherently contradictory. In the mathematics of the angels, something deficient is always worth less than something perfect. God recognizes a much more complex reality, wherein there is a kind of truth that originates from falsehood, or at least from imperfection. In other words, the Almighty seeks the value of process. God created the world in order to achieve the value of progress toward perfection, in addition to the value in that which is perfect and absolute. There is value in the fact that the human being, in his state of imperfection, progressively draws closer to absolute truth. This value has no place in the world of the angels; the realm of objective truth exists there at the highest level, but is static and frozen. The creation of man, who is “completely deceitful,” does not run in opposition to the truth that grows from the earth. To the contrary, the deficient, flawed foundation is necessary for the achievement of this kind of truth. Only the imperfect can form the basis of growth.
In His Mercy: Understanding the Thirteen Midot (Kindle Locations 1731-1746).