תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות
Our Rabbis have taught: ... A person should always be soft like a reed and not hard like a cedar.
It once happened that R. Eleazar the son of R. Simeon was coming from Migdal Gedor, from the house of his teacher, and he was riding his donkey by the river and he felt a great happiness and full of himself because he had studied a lot of Torah A particularly ugly man happened upon him and said to him, Peace be upon you, Rebbi, and he [R. Eleazar) did not respond.
He said to him, Good for nothing! How ugly this man is! Are all the people of your city as ugly as you are?
The man said: I do not know, but go and tell the artisan who made me, how ugly is the vessel which you have made.
When he [R. Eleazar] acknowledged, in his gut, that he had done wrong he got down from his donkey and prostrated himself before the man and said to him, I submit myself to you; forgive me.
He said to him: I will not forgive you until you go to the artisan that created me and tell him: How ugly is the vessel that you created.
He [R. Eleazar] walked behind him until he reached his city. When his fellow citizens came out to meet him greeting him with the words, ‘Peace be upon you Rabbi and teacher,’ the man asked them, ‘Who are you calling Rebbi, Rebbi’?
They replied, ... ‘The man who is walking behind you.’
He said to them: ‘If this man is a Rabbi, may there not be any more like him in Israel’!
They asked him: ‘Why’? He replied: ‘He did such and such to me.'
They said to him: ‘Nevertheless, forgive him, for he is a man of great Torah learning.’
The man replied: ‘For your sakes I will forgive him, but only if he does not make a habit of acting this way.’
Immediately, R. Eleazar son of R. Simeon entered [the Beit Midrash] and expounded, A man should always be soft like a reed and not hard like a cedar.
And for this reason the reed merited that of it should be made a quill for the writing of the Torah scroll, phylacteries and mezuzot.
(ט) אֵין הַתְּשׁוּבָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם כְּגוֹן מִי שֶׁאָכַל דָּבָר אָסוּר אוֹ בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ גּוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵּהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ צָרִיךְ לְרַצּוֹתוֹ וְלִשְׁאל מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחל לוֹ. אֲפִלּוּ לֹא הִקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ אֶלָּא בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּסוֹ וְלִפְגֹּעַ בּוֹ עַד שֶׁיִּמְחל לוֹ. לֹא רָצָה חֲבֵרוֹ לִמְחל לוֹ מֵבִיא לוֹ שׁוּרָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מֵרֵעָיו וּפוֹגְעִין בּוֹ וּמְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ. לֹא נִתְרַצָּה לָהֶן מֵבִיא לוֹ שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. לֹא רָצָה מְנִיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ וְזֶה שֶׁלֹּא מָחַל הוּא הַחוֹטֵא. וְאִם הָיָה רַבּוֹ הוֹלֵךְ וּבָא אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים עַד שֶׁיִּמְחל לוֹ:
(9) Teshuva and Yom Kippur only atone for transgression between a person and God, such as one who eats a forbidden food, or has a forbidden sexual relationship, etc. But transgressions between man and his fellow, such as hurting his fellow, or cursing his fellow, or stealing from him, etc, those are never forgiven until he gives his fellow what he owes him, and [his fellow] is appeased. Even if he returned the money he owed his [fellow], he must appease him and ask him to forgive him. Even if he only perturbed his fellow verbally, he must make amends and meet with him until he forgives him. If his fellow does not wish to forgive him, he should bring a line of three people who are friends with him and they will approach him and ask [forgiveness] from him. If he does not give in to them, he must bring people a second and third time. If he still does not give in, they should leave him alone, and that person who did not forgive – he is the sinner. But if it was his teacher, he must come and go even a thousand times until he forgives him.