קריאה המקורית והעתיקה של ספרי דת
בספר מכלול רב דוד רדק כתב שהצורה של צו בקריאת שוא ואני מביא דוגמה, "שמע ישראל" בצורת צו לכן טרחו להגיד בתורה שבעל פה שמעתה השנה של התוכן של ספר ויקרא (גם אם נכתב מאוחר מספר דברים עדיין תוכנו של הספר) אין דבר ואין מצוה כי יש מיעוט אלה המיצוות ולא מעתה לדוגמה התוכן של שנת ארבעים בין שמע הנזכר ובין להרוג עמלק.
יש שטעו כבד את אביך צו אבל נחשב טעות כאשר טרח רדק לכתוב כבד שונה מצו בפרט, בספר שרשים, ובמה שונה כי אין שוא כנזכר. וכן טרח לכתוב בספר מכלול זכור שבת שונה מצו.
הקריאה המסורתית זכור את שבת לא שוא כדי שלא נטעה. לפי המסורת להגיד זכור או שמור או כבד הם צו טעות נחשבת ויש שטעו אומנם דבריהם טעות כי רב דוד רדק לא אפיקורס אלא נחשב טוב.
אומנם יש צו בקריאת חיריק למרות שחיריק לשון עבר כמו היא דילגה הם דילגו עדיין יש צו עיברו שדומה לשוא ובכך נשמר הקריאה המקורית של אות ו והשינוי שהתחילו להדפיס שלוש נקודות בכוונות טובות לגוון את השפה אבל בכך הדבירו את הלשון של הדת כי באמת אות ו קול של אות י כניכר בשם מקום פניאל גם כשהוא באות ו הקול פניאל וכן בלשון נקבה באות ו אפילו הקריאה המסורתית כמו יוד כאשר נקבה וכן לעולם באות ו קול של אות י הנקרא חיריק וכן כאשר מדפיסים בספר מאוחר שלוש נקודות עדיין הקול של יוד כמו ו לדוגמה קמו ועברו הקריאה המקורת כמו קימי ועיברי כי רק שינו כדי לגוון אבל גם שלוש נקודות במילה קמו קול של חיריק וזה נשמר בגלל צורת צו והקול כמו באנגלית גבינה וכן באנגלית ים. עוד חשוב לשמור המילה אמן אז פה פתוח כמו שכתב רב שלמה רשי במילה אמן פתח בקול למרות שרשי לא ספרדי וכן תמיד אותו סימן, אבל סימן _ נשמר ביוספוס, וכן תמיד ראו תמונה.
נחזור לשלוש נקודות של קמו כמו כשיש ו הקול של י נקרא חיריק וכנזכר וזה נשמר בצורת צו כי צו קול של שוא לכן עברו דומה וכן כשיש ו או שלוש נקודות במאוחרים רק שינוי כי במקור צו היה ובכך נשמר שבשפה המקורית קראו כמו י ודי בזה למרות שיש זרם יהודי יהידי שקוראים ו בקול י ראיבן יהידו בני יעקב... ובאותו פרט שקול ו וכן של שלוש נקודות הוא של י נכון אבל בשם יהודה כנזכר סימן קמץ של אמן בפה פתוח וכן ד של יהודה כנזכר.
___
שמירת הקול של המקוריים למען שמירת קריאה דתית, בתמונה.