(מו) ושם בת אשר שרח. לְפִי שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת בְּחַיֶּהָ מְנָאָהּ כַּאן (סדר עולם) :
(46) ושם בת אשר שרה AND THE NAME OF THE DAUGHTER OF ASHER WAS SERAH — Because she still remained alive after all these long years it exeptionally mentions her here (Seder Olam, ch. 89).
יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא, אלא וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו, ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם. שכך היה מסורת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף, ויוסף לאחיו, ואשר בן יעקב, מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת. וכך אמר לה: כל גואל שיבא ויאמר לבני (שם שם, טז): פקוד פקדתי אתכם, הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: פקוד פקדתי אתכם, מיד, ויאמן העם. במה האמינו? כי שמעו הפקידה, הדא הוא דכתיב: כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו. ויקדו, על הפקידה. וישתחוו, על כי ראה את עניים:
There was a secret sign handed down to the Israelites in Egypt, a legacy left by Jacob, who entrusted it to Joseph, and he again to his brother Asher, who handed it down to his daughter Serach. She was blessed with longevity, and was living when Moses made his appearance before Pharaoh. The tradition was that the one who appeared in Egypt as the messenger of God with the tidings of their redemption would use the word פקד that God remembered where they were and saw what was done to them in Egypt. Thus they would know and believe that he was really sent by their God. Hence we find that when Moses used the words 'פקד פקדתי,' and not until then, the people believed that the Lord looked upon their affliction, they bowed their heads and worshiped.
(יח) ט׳ נכנסו בחייהם בג״ע. ואלו הן חנוך בן ירד ואליהו ומשיח ואליעזר עבד אברהם וחירם מלך צור ועבד מלך הכושי ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא ובתיה בת פרעה וסרח בת אשר ויש אומרים אף ר׳ יהושע בן לוי:
Nine people entered Gan Eden alive, namely: These are them: Hanoch ben Yered, Eliyahu, the Masiach, Eliezer the servant of Abraham, Cheerem king of Tzor and the servant of the Ethiopian king, Yoavatz the son of Rabbi Yehuda HaNasi, the daughter of Pharoah, and Serach bat Asher, and there are those who say also Rabbi Yehoshua ben Levi.
"פיה פתחה בחכמה" - זו אשה חכמה, שאמרה (שמואל ב כ טז): "שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך", שהצילה את העיר בחכמתה, וזו היתה סרח בת אשר.
"Her mouth opens in wisdom" - This is a wise woman that says, "Listen, listen! Speak, please, to Yoav: Come here and I will speak with you." As she saved the city through her wisdom, and this was Serach bat Asher.
(א) אנכי שלומי אמוני ישראל . אני מבני העיר , ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך ומדרש אגדה ( בראשית רבה צד ט , ובילקוט שמעוני כא ) : סרח בת אשר היתה , אני השלמתי נאמן לנאמן , על ידי נגלה ארונו של יוסף למשה , אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי :
I am one of those who seeks the welfare of the faithful of Israel. I am one of the inhabitants of the city, who is complete and believes in Israel and the king. Midrash says that she was Serach bat Asher, I am the one who completes the faithful to the faithful, as I revealed the coffin of Yosef to Moses, and as I told Jacob that Yosef was still living.
(ו) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ז) כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃ (ח) וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃ (ט) וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָֽיו׃ (י) וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃ (יא) וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
(יב) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(ב) דַּיְינוּ דִּינֵיהּ, וְנַפְקוּ כָּל בְּנֵי מְתִיבְתָּא. וַאֲנָא שָׁאִילְנָא רְשׁוּ, דְּהָא בְּרֵיהּ דְּיוֹחָאי, שָׁאִיל שְׁאֶלְתָּא דָּא. וְעַל דָּא אַחְזִיוּ לִי, מַה דְּלָא יְדַעְנָא מִקַּדְמַת דְּנָא. אִי רִבִּי, שִׁית הֵיכָלִין אַחְזִיוּ לִי, בְּכַמָּה עִנּוּגִין וְעִדּוּנִין, בַּאֲתָר דְּפָרוֹכְתָּא פְּרִישָׁא בְּגִנְתָּא. דְּהָא מֵהַהוּא פָּרוֹכְתָּא וּלְהָלְאָה, לָא עָאלִין דְּכוּרִין כְּלַל.
(ג) בְּהֵיכָלָא חֲדָא, אִית בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְכַמָּה רִבּוֹא וְאַלְפֵי נָשִׁין, זַכְיָין בַּהֲדָהּ, וְכָל חֲדָא וַחֲדָא מִנַּיְיהוּ, דּוּכְתִּין דִּנְהוֹרִין וְעִדּוּנִין, בְּלָא דֹּחֲקָא כְּלָל אִית לָהּ. תְּלַת זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא, כָּרוֹזֵי אַכְרִיזוּ, הָא דִּיּוּקְנָא דְּמֹשֶׁה נְבִיאָה מְהֵימָנָא אָתֵי, וּבַתְיָה נַפְקַת, לַאֲתָר דְּפַרְגּוֹדָא חֲדָא דְּאִית לָהּ, וְחָמָאת דִּיּוּקְנָא דְּמֹשֶׁה, וְסָגִידַת לְגַבֵּיהּ, וְאָמְרָה, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּרָבִיתִי נְהִירוּ דָּא. וְדָא אִיהוּ עִנּוּגִין דִּילָהּ, יַתִּיר מְכֻּלְּהוּ.
(ד) אַהֲדְרַת לְגַבֵּי נָשִׁין, וְאִשְׁתַּדְּלָן בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא. כֻּלְּהוּ בְּאִינּוּן דִּיוּקְנִין דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא, בִּלְבוּשָׁא דִּנְהוֹרָא, (ס''א כלבושא) בִּלְבוּשָׁא דִּדְכוּרִין, בַּר דְּלָא נַהֲרֵי הָכִי, פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא זָכוּ לְקַיְּימָא לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, מִשְׁתַּדְּלֵי בְּהוּ, וּבְטַעְמַיְיהוּ, בְּהַהוּא עָלְמָא. וְכָל הָנֵי נָשִׁין, דְּיַתְבִין בַּהֲדֵי בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, אִקְרוּן נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת, דְּלָא אִצְטַעְרוּ בְּצַעֲרָא דְּגֵיהִנָּם כְּלַל.
(ה) בְּהֵיכָלָא אַחֲרָא, אִית סֶרַח בַּת אָשֵׁר, וְכַמָה נָשִׁין רִבּוֹא וְאַלְפִין בַּהֲדָהּ. תְּלַת זִמְנִין בְּיוֹמָא מַכְרִיזִין קַמֵּה, הָא דִּיּוּקְנָא דְּיוֹסֵף צַדִּיקָא אָתָא, וְאִיהִי חַדָּאת, וְנַפְקַת לְגַבֵּי פַּרְגּוֹדָא חֲדָא דְּאִית לָהּ, וְחָמָאת נְהִירוּ דְּדִיּוּקְנָא דְּיוֹסֵף, וְחַדָּאת, וְסָגִידַת לְגַבֵּיהּ, וְאָמָרְת, זַכָּאָה הַאי יוֹמָא, דְּאִתְּעָרִית בְּשׂוֹרָה דִּילָךְ לְגַבֵּי סָבָאי. לְבָתַר אַהֲדְרַת לְגַבֵּי שְׁאַר נָשִׁין, וּמִשְׁתַּדְּלִין בְּתוּשְׁבְּחָן דְּמָארֵי עָלְמָא, וּלְאוֹדָאָה שְׁמֵיהּ. וְכַמָּה דּוּכְתִּין וְחֵידוּ, אִית לְכָל חֲדָא וַחֲדָא. וּלְבָתַר אֲהְדְרָן לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וּבְטַעְמַיְיהוּ.
(2) They issued the ruling, and all the [other] students of the Yeshiva left. I requested permission, since [Shimon] Bar Yochai had asked the same question, and I was therefore shown what I had known before: Oh, my teacher -- there were six chambers shown to me [though only four are described here], with so many delights and pleasures! These were from that curtain-divider and beyond, where no males at all may go up.
(3) In one chamber, Batya, Pharaoh's daughter, comes, and so many thousands and thousands of women who merit to be with her. Every single one of them deserves the supernal lights and pleasures [of that place], nothing at all is withheld from any of them. Three times each day, the announcement is made: The likeness of Moshe, the faithful prophet, is coming! And Batya goes out, to that curtained area which is dedicated to her, and observes the likeness of Moshe, and bows before it, saying, "Happy is my portion, that I raised such a light!" This is her delight, above all others.
(4) Batya returns to the women, and they delve into precepts of Torah. All of them have the likenesses they had in this world, and were clothed in light, just as the clothing of the men, except not quite as much light. The precepts of Torah that they did not merit to fulfill in this world, they [now] delve into, along with their meanings, in that world. And all these women that dwell together with Batya, Pharaoh's daughter, are called serene women, and they are not troubled by the pains of gehenna at all.
(5) In another chamber, Serach bat Asher comes, and so many thousands and thousands of women who merit to be with her. Three times a day, the announcement comes: The likeness of Yosef the tzadik is coming! With joy she goes out, to that curtained area which is dedicated to her, and observes light with the likeness of Yosef. With joy she bows before it, saying, "Happy was that day, when I gave the tidings before my grandfather [that you were still alive]!" Then she returns to the rest of the women, and they delve into the praises of the Ruler of the world, and praise the Name. How many places and joys, that each and everyone of them had! Then they return and delves into the precepts of Torah, along with their meanings.
(
(יז) ר' אליעזר אומר, חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות ... פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים שנ' פקוד פקדתי ... וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו אצל סרח בת אשר. אמרו לה, בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם, אין באותות האלו ממש. אמרו לה, והרי אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם. אמרה להם, הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"ה ופ"ה פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו.
(17) Rabbi Eliezer said: The five letters of the Torah, which alone of all the letters in the Torah are of double (shape), all appertain to the mystery of the Redemption. ... With "Pê" "Pê" Israel was redeemed from Egypt, as it is said, "I have surely visited you, (Paḳôd Paḳadti) and (seen) that which is done to you in Egypt, and I have said, I will bring you up out of the affliction of Egypt" (Ex. iii. 16, 17). ... These letters were delivered only to our father Abraham. Our father Abraham delivered them to Isaac, and Isaac (delivered them) to Jacob, and Jacob delivered the mystery of the Redemption to Joseph, as it is said, "But God will surely visit (Paḳôd yiphḳôd) you" (Gen. 1. 24). Joseph his son delivered the secret of the Redemption to his brethren. Asher, the son of Jacob, delivered the mystery of the Redemption to Serach his daughter. When Moses and Aaron came to the elders of Israel and performed the signs in their sight, the elders of Israel went to Serach, the daughter of Asher, and they said to her: A certain man has come, and he has performed signs in our sight, thus and thus. She said to them: There is no reality in the signs. They said to her: He said "Paḳôd yiphḳôd"—"God will surely visit you" (ibid.). She said to them: He is the man who will redeem Israel in the future from Egypt, for thus did I hear, ("Paḳôd Paḳadti") "I have surely visited you" (Ex. iii. 16). Forthwith the people believed in their God and in His messenger, as it is said, "And the people believed, and when they heard that the Lord had visited the children of Israel" (ibid. iv. 31).